Davar - דבר, 3 July 1959 — Page 6
מוכיע החודש: מ* ומה בספורט ןלקס'קוןן בעריבת אורי זמרי וישראל 9ז אלפי מונחים, חומר ביוגראפי, י הישגים מפורטיפ של אלפי ספורטאים _בעולס ובארץ. מעודנן עי יוני . 1959 מכתבים מדו־ד־ח"גז מאת: י־חל _שמיר־לבנח צרור מכתבים והם נפרקי _רומאן־ביוגראפיה של צעירה שביקשה לבנות חייט אישייט. הרמוניים עט תביעה חלוצית. ס*א ה ה*לדה מאפריקה מאת: הנה ריבקץ־ברי? י סיפרה: א. לינדגרן עיבדה: לאה גולדברג הספר השלישי בסדרת טפלי הילדים המקסימים בצילוטיהם. ושונים את ליבותיהם של הילליט _גכל העולם. זבל, בפלס באלה"ב. מהדורות, חדשות: במו ידיו 6את: משה שנזיך יו6יע _גקרוג: חזיונות 8את: נ. _ביםטריצקי י * _^השיג ז*צל _פפיציגו 1 יגכל חנויות _הספליט
למד בבזתך! //9 _• בחינות בנרות _^3_$י 8 _לבחינות 0וקדמות § , 31. _* מיון לטכניון - צווח אוויר _>חי"א) \11_^886_^ ו י י _^ § שפות טכנאות (אנגלית והנדסה , צרפתית (שרטוט , רוסית , רדיו וכוי_8@£₪£ , (ן_£2_ג _^1_^₪_^ 4 § 1 \*{>\_י _־§ #*\1\ ־ """ 11;35§?^1 =, "_^ ^?* והצטרף לשורות רבבות 1 *> ^^_3₪₪₪^^^^^^ תלמידינו אשר _טשתלמיפ |^ ^^|1^^^^^^^^ 1_גגילג תנז של |ן1^^^1^^^^|^ ^^_י |^ ירושליט:בן-יהידה1 ££"££ , 2 לקבלת פלטים ?ת. ד8 1259. _וסדדיך מקצועי חנם "—_". - א פנה עול היום אישית 7_*1־א3יג: _פינסקל ., 2שטי 9 או שלח תלוש אלינו . " ד0 4637. לפי הכתובות: "י_3ה: הבנקיט §, , 5 י"וב" ו. 1ד0. 503. 1ג וווו וי _זזדו־דו וו ווווווווווווץוזווווווו _0ו _< וווו וו וו וו וווו וווו _ווווווווו₪ווווו₪_> ןוןן_^וווא ~ווז1זחחוו1*ד_1_עוז1זזן>זז11וי| 8 ו11ז1_וו ט^^^^^^*^^0_^588
8_, זשרר החגור והתרמית _מרגז הסתדרות _המוריפ _הוקדיי חמשות3ת המרכזית ילמטעלי _השתלמות הודעה לציבור הנוודים בייט ראשון, נ 8יולי ייפתחו הלימודים _וימקעלי ההשתלמות דלק_&ן: . 1ימי עיון למורינו _מוסמכימ גלי פנימיה: בירושלים — גמועדון ארגון אמהות עובדות. בתל-אביב — בביה"ס . _אחד־העם. " בחיפה — בביה"ס "גאולה. " . 2_שגוע לימודימ לגננות: ־ בירושלים — בבית ההסתדרות החדש. בתל־אביב — אולם קולנוע 9. אר. " בחיפה — בבית המורה. . 3_גייתות לימוד _למורימ כלתי טזסמכימ בלי פנ-יה: בירושלים — בבית ההסתדרות הישן. בתל-אביב — בביה"ס _. _'תל־נירלוי. '' בחיפה — בביה"ס "צפלילים. " בחדרה — בביה"ס _. אחד־העם/ בנתניה — בביה"ס . ביאליק . 4 . "ירח ל&ודיט למורימ _מוקמגימ עם פנימיה ובלי פנימיה - בבית הספל לפעילי ההסתדלות בונ'א. . 5ירח למודימ למורים כלתי מוטמכיט עם פנימיה;-:־. במדלשה לחקלאות ע"ש _לופין;בבית _. יד־לבנים" _בפתח־תקוה- -. בגבעת ושינגטון. . 5קורסים למורים מקצועיים לחקלאות במלרשה לחקלאות ע"ש _רופין. המעונינים שטרם נרשמו יפנו למקומות ההשתלמות ביום א' 5 ביולי בשעה 9 בבוקר. האס קראת כבר את הספל הנפלא וחמלת? _58_ו_3ה ילדים ש? "5 סאת ל. _קיכלר־זילכומן
הספר . _בעווא גל>ם־ שזכה להערכה נלהבת של הקוראים וגדולי סופרי ישראל להשיג אצל המחבר אליעזר קליר טחח־תקוו־ו רח' מוהלים־ . 29
ננל שתי _אסופות _2קורת
_§_£דים
א 1ג י. ־־ מינלי כ1ס נב-וצותיו גספרו , ליד האבניים*. " כנוטר נר6 הוא מנקר _מזויין בגלי מלהמד, ומשיג מלחמה לפורצי שערים, כל אימת שנדמה לו גי הפריצה אינה באה לשם הרחבה אלא לשט ההינה. בידיו לא רק גלי מלחמה אלא גפ כלי עבודה;מעיצה לסעף בה את השיער הכותש הבא להאפיל מלמעלה ומעדר לקיצוץ היבלית החונקת מלמטה. איש ריב הוא ולא איש מדון- ־ הנא לעשות עמו שלום, שלום ישטות לו. וכי מה מבקש ב. י. מיגלי ב&פרות ובבימה ל שיהיו _פייותיה בשלים מתיר הבשלה בריאה, שמשית, מן _מיורה שהירווה בעתו ומן המלקוש 3'ליקש בשעתו ו ומתעב הוא את הפרי שקלוטו מסמיק מבחוץ מפני שילוט תולעים מבפניט. על הראשונים הוא מברך בשם ובקול ואת השני הוא דו בביעור. אך מיון שאיש שלוט הוא ולא איש מדון. אין הוא טורח לעשות לטע3יו7, יו _פיקםציה ולהנציחו והוא חוזר בו מטעיויותיו. איש הדיאגנוזה הוא , 2י. מיבלי ולא איש הפרוגנוזה. בהיגלות לפניו הפרי בניצתו ובבסרו אין בפיו בשורה לעתידו. ביום גמלו. ואפשר שיודע הוא גבולות אלה לכוחו ואין ־כרמו, הוא ספרו "ליד האבניים, "
מקיף אלא את הנטעים שכבר גדלו כל גבהס וכבר עבי גזעיהם כל רחבם ו'אין סעמ פריים עשוי להשתנות עוד. גחלקו הראשון של הספר. הוא חלק ה"דמויות, ''נטועים טשרניחובטקי , פיג־ פן, קרני. טמקין, למדן, עד הזז וצמח ושטיינמן. הללי שוב לא יחול שינוי לא בגוללט העולה מתוך אופים ולא באופים הגוזר על גוללט, שאל נטעי ספרותנו, שעדיין נתונים הם להשקעת כוחות הצמיחה והגדילה, והרוחות ו;מ־ נשבות בענפיהם ובעלוותם ומנווניו! כיווני תנועתם ומצנתם, לא -נתכנסו _לתון סמרו של מיכלי נ"דמייות. "אלא גאו בחיק השני של ספרו כ"בעיוו .. ''! והבעיות הרי אין הן עיקרה של ספרות אלא קפל שבה. בעיות הולכות ובעיות באות, והשיר, ששוקע בו גות־יצילה, והסיפור שהופך כל עבר להווה מת־ מיי, לעולם הס עומדים. הבעיות. כלולות בתוך היצירה הספרותית _נלילות־ שמםילא, משום שהיצירה הספרותית קיא גם -יצירה־שבנפש ולא רק _יצידה־ שבלוח. והרוח אץ לו זמן, ואילו הנפש כפותח לזמן וממילא כל הקליט בזמן קלוט גם בנפש וממנה הוא יוצא ומת־ דבק ביצירה. אל הרוח שביצירה מטעי־ נתל, מרץ על־זמני שתוכל לעבור מזמן אל זמן בלא נזק יצירי.
יינתן,, למשל, לנער ולנערה לקרוא ב"הברינה" או ב"מתי מדגר" של ביאליק בלא תיווכו של מורה־שקר, ה;0צ־ טקל. לשירה זו פירוש אליגורי , המחובר לאיזו- בעיה של דור עבר, ומצאו בהם הקוראים הללו משמעות שירית משלהם -, המגוטדה לבעיות אחרות לגמרי _ולמגע־נפש אחר. בעיתיית זו המצומדת לספרי ת " אינה אלא מעשה זמני , עתי , ?_עגזונאי, והעושה את המעשה הוה הוא איש עתי , שנוטל על עצמו תפקיד לגלגל ז1ת השעיר לעזאזל לשט כיפורים •על-חט>!י המתוודים עליו. גי על כן ספק הוא אם גל אותו חלק שני שבמפת ש ל ב. י. מיכלי , חלק ה"בעיות. " מקומו-בםפר. ני הספר נכנס לקיום \העו_5וךנלה עם העת. הפוליטיקה של מיכלי, עם שלונסקי ועם התרבות המתקדמת אמנם חריפה היא, עמוסה זכירות ,. ש . יש בהם להקשות משלונסקי על שלונטקי , מתרבות מתקדמת על תרבות מתקדמת. אך כל אותו גמר־ חשבון שעושה מיבלי עם ה"תרבות המתקדמת" חשבון עתונאי הוא. עדיין
יש מקום לבדיקה ספרותית, _טסוןית, גסיונית, אם אמנם איו מקום לתרבות מתקדמת, בניגוד לתרבות המשלימה, הכנועה לדפוסים מסוייפיפ וניזונית טעצלה אנושית להתקומם לה, והקרויה גט היא "תרבות. "כדי להצדיק בה אותו רפיון ואותה עצלה. ואק דברים אלה באים לטעון _גנגד מיגלי העוסק בפוליטיקה שהזמן גרמה. אן־ אל יעשה מסקנותיו העתיות הלכות הקביעות בספר, שמא יראה בהם הקורא הפשיט הלכות פסוקות, העשויות להפסיק את מחשבתו ולהרגיעו. מוטב שבספר יהא מיכלי נוטר את כרמו שלו בבקורת יוסיף לבקש אותה אחרות _־ שהוא מבקשה ביצירתי של טשלניחוב־ סקי, שעדיין לא נמצאה ועדיין ריב פתחתיה _איתן_> יוסיף לבקש מרכזה ונקידת־פוקדה של יצירת הזז, כשם שהוא עושה בחלקו הראשון של ספל זה — שמא הם מצויים לא בשטח האידיאות גולה־גאילה אלא בנקודה ?אחרת היא יוקדת. ני הוא ייעודה של בקורת, יטינלי אחד מעושיה החלוצים _והמנויים של הבקוית העברית. ? 3 ? _, אסוטת 108 ת-" קורא דן מירון לספרו המקובץ על חיים הזז. אפ אמנם אין המסה אלא מאמר, אם איו היא ננדלת מן המאמר בראייה, שהיא ראייה מגובה, מעין מה שיעץ ביאליק _בססהו , הלכה ואגדה, ''שכל המבקש לראות (" , ליד _האבויים* מאת ב. י, מיגלי. הו5אח "דבירי, -תשי. _3" •) הוצאת ספרית פועלים, תשי"ט
יער או עיר אל יתהלך בין העצים או בין הבתים, שגל אחד מהם מסתיר בפני הרואה את היער ואת העיר, אלא אומרים לי "עלה"ו אט אין המסה שונה מן המאמר _בתפיסה־מן־המרחק, שהיא מעין הפשטה המשחררת את הדבלימ מן הפרטים הטפלים _ובעמדתם על עיקרם _ותמציתט _הבלתי־מתחלפים, מעין מה שעשה ביאליק ב"הבחור מפא־ דובה, '' שער היום הוא עומד כנגד בל מה שנכתב בנושא זה, אלא שב_^ל אותם הדברים המרובים נמשך למח"ל פעם לצד המסתורין, ואינו מתכנס שט, ופעם לצד החילוניות, ואינו מתכנס בה. ועדייו הוא נמצא רובו נחוץ, ובמסתו הקטנה של ביאליק הוא ננוס גולו בפנים: אט אין המסה מין קליטה שירית, שבה נקלטים הדברים על ניגו־ דיהם ואינם סותרים זה את זה כמו שהניגודים סותרים זה את זה בכל קונצפציה שאינה אמנותית _> ולבסוף — אט אי!המסה כתיבה אמנותית — הרי גל המאמרים מסות הם ובכללם גט מאמרים אלה, שנקבצו בספרו של דן מירון, מסות הן. ח מירון הוא טבקר חריץ היודע מרחבים ומרחקים, שקנה הבמה והשכלה ספרותית. אך עדיין אין י הוא איק המסה. איו אדם נעשה איש מסה עד שנכנס תחילה בטסה ופריבה עם עצמו. מרגיז את היצר ואת היוצר ש;!ו במבחר דוגמאות משל אחרים ונ!!תה על כל יופי זר ועל גל ברק נכרי ונכווה בבל אש זרה וסופו גשאר בשלו ועומד על ייחודו, ייחוד אופי וייחוד רצון וייחוד סגנון. גי הם כל האדם, _ולא־כל־שכן גל הסופר. ודן מירון עדיין לא נתייחד באחד הייחודים האלה ולא נתנסה באחת המסות הללי.
הוא קנה לו רב, את דוב סדן, וכמוהו יצא לחקור את הטיפוס ואת המוטיבים ואת גלגוליהם ונותן עשייה זו יסוד בבקורתו הספרותית. אך הרב. דוב סדן. איש האשכולות הוא וחיקוריו רבים, ועושה הוא את עניו הבקורת חטיבה לעצמה ואת חקר המוטיבים עניין לעצמו, וטשבאים שני אלה לסייע זה ביד זה איו הם נוטלים זה מקומו של זה. אבנים רבות זורחות בחושן משפטיו עם הספרות: אבני נותן ואבני זברון ואבני שפה ועוד אבנים אחרות שעדייו לא יצאי לירוח. ב"אבני גוחן" מרומזת דמות לביאליק ודמות לעננון ודמות לשלום־עליכם בלא חקר מוטיבים משותפים להם ולאחרים. ודמויות אלה מרומזות, שגן דרגו של דוב סדן ברמז מועט המחזיק מרובה. ואילו דרגו של התלמיד באמירה נרחבת, מאמרית, האומרת הרבה ומרמזת מעט. ני על גן עדיין נמצא דן מירון מחיץ _לפינומן היצירי ואין קליטת יצירה שלו מסתית־שילית. מעשהו עדיי?מעש?1פריקה שאיו עמה סינ־ תיוה. בקיאות הבוקעת ־ את הדברים ואינה קובעתם במקומם. למשל: האיש בודניק שבסיפורו הגדול הראשון של הזז", ביישוב של יער, "הוא דמית
יסור בסיפוריו של הזז, נדרך רי יודיל הסיד שבסיפורו הגדול הראשון של עג־ נון", הננסת כלה/' שהוא דמות יסיד לרוב סיפורי עגנון. יסודיות זו של שתי הדמויות היא באותו _כפל־יהס שמתייחסים אליהם שני המספרים. והנה _נשבא דן מירון לעסוק באותו בודגיק והצליח למצוא תחילה שברונו ומריו, זה ההרס שנעשה בנין־אב לאישיותו, גשהושברי חייו של בורניק בבית אביו בשעת בר־ גת המזון, נשננהה אחר נגינת "קט־ רינקה'' ואביו יסרהו תוך נדי מלמול "אז יימלא שחוק פינו'' , זה השחוק שהפקיע את בודניק מהכלל שעתיד להימלא שחוק פיו (וראה בענין זה ספרי "דמויות בספרותנו החדשה" עמוד — (135 קושר הוא ל"קטרינה" זו את כל אחיותיה, גל זני זמרה וקולות נגינה שלפניה ושלאחריה, ועושה אותמ מוטיב: המגיה המוסיקאלית הבאה להפקיע את הנער היהודי _8ן הטפורת ולהעבירו לאהלי יפת ולדרכי השכלה _וריבוליציה5, גוו "בערב" של פייארברג ו"מאניש" של 6רץ ו"ביום הכיפורים" של פלישמן ו"יוסילי הזמיר" ו"עלי כינור" של _שלום־עליכם ו"יללת הרוח" של סמולנסקין ו"שתי הקצוות'' של ראובן גרודס... דרו ארוכה,
ארוכה מאד. וכל אותה דרך ארוכה של עקיבה אחר המוטיב וגילגוליו הביאה בסופי, את המחבר "לראות את . בישוב של יער' באור גגון יותר, אור הפארודיה הסרקסטית על בטחוני הדורות הראשונים בסיפורת שלנו... "אם זהו האור, לא גראית היתה *ל אותה םירחת"דרך. חקר מוטיבים עניין הוא לעצמו ותפיסת הדמות ורוח יוצרה של הדמות גם היא עניין לעצמו;העניין הראשון חשוב הוא בתחומו שלו ויש בו — תוספת דעת הספרות. אך אינו יכול לבוא בטקופ התפיסה הבלתי־אמצעית של המהות והאופי והרצון, שהיא עיקרה של ביקורת. ספרו של דן מירון הוא אסיפת חקרי מוטיבים שביצירת הזז ולא ספר מסות שדמותו הספרותית של הזז קלוטה בו. , 9י_9. גוא?י
ממדף הספרים
הא0ריק;י המכוער פאת: ביל לדרי ויוג'ין בורדיה /מאנגלית: ש. גילאי. הוצאת טגרםקי ת?־אביב תשי"ט 214) עמוד. (ספור על מגעק של אמריקאים, אנגלים וצרפתים עם העמים בדרום"מזלח אסיה. מנטתם — בלימת ההתפשטות של הקומוניזם, אולם מתור אי ידיעת המנטאליות של העמים באיזול, הם עושים שגיאות מדיניות. . - פרנץ קאפקא מאת _פליקס ולטש. הוצאת מוסד ביאליק י ירושלים תשי''פ 128) עמוד, ( הסופר והוגד. הדעות, שהכיר אח קאפ־ קא, בא להאיר את אישיותו ומהות _יגיריגו., מאותם הצדדים הנראים לו כמיוחדים לקאפקא - הדתיות וההומור. בראש המפר פרק מתולדות חייו. חייו ומותו של יונתן ארגמן _. מאת יוסף בר יוסף. הוצאת קטרית פועלים מרחביה תשי"ט 243) עמיד. ( לוטן \1* ההווי הארצישראלי. שענינו לאעית מלחמת השחלול. שכט ועם, גמד. לגעיות _חצגור הקפידי -הובלת אייר תשי"ט. נערך ע"י דוד _סיטוז ויעקב ניצני. מוצא לאיי ע"י ההנהלה הישראלית של הפדרציה הספרדית העולמית. ירושליו_: תשי"ט 138) עמוד. ( י פרקי החוברת מוקדשים _לענ־ י:ים אלה: מיזוג גלויות, בחלל עולמנו, חינוך ותרבות, פרקי מחקר ומ־ דע היסטוריה, הוי ופולקלור, במחרו־ ז" _^יית _- ספ ת ל-סנות ד"־ _?ע
התיאטרון ? חוברת _סיון תשי"ט. נערך ע"י: ד, אורון, י י. גור, י. האזרחי. הוצאת חוג הבימה 100) עט. ('שני הפרקים הראשונים מו קדשים ליהושע ברטוניג בהגיעו לגבורות. לתיאטרון בישראל ובעולם מוקדשים עשרה מאמרים וישיבת ירחון ל*ומגות וט0רות חוברת ניטן-אייי _יזשי''ט. נערך עיי גבריאל סלפיר55). עמודים ה טוריים. (מתוכנו: י&י ציקלג _ נ_. _\ימתם 50111 _113*_"8 65-1/£ י1 "יי '^ £ *!?!/09801 יי*1
וגבירתם — ש. קרמר, דיאלוגים שעשה וירגא סופר — צ. בר־מאיר. אלבום — חיה ורד, אופיו של ההגד באסתטיקה — פפיטה האזרחי. בלב הרים — א. ליםיצקי. תשעה דורות בציור האמריקני — ג. טלפיר, היצירה המחודשת בברית המועצות — י. גלבוע, ערי ארץ ישראל בציור הקדום ב , וחף _ ז. וילנאי ועוד רשימות ותמונות. יומן?שפירא: החינוך _במושגי־העוליפ נשם "החינוך במושבי העולים" הופיעו פרקי"סיכום בשנת העשור תש"ט—תשי"ס, מאת יוסף ש פ י ־־ ר א. הוצא לאור על ידי האגף לחינוך החקלאי. המרגז החקלאי והמרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות72. י "י־ ג קור
באר החפירות כרך שמיני יצא לאור. והוא ספל על אדמו" ד י־ פ ולין, סאת א. ש ט י י נ מ ן. ענינו — תולות, שיחות וסיפורים של גדולי הרביימ בפולין מזמנו של "החוזה" מלובלין ועד ימינו. ואלו הם האישים הכתובים בספל:א. "החוזה" מלובלין, ב. לבי נתן נטע מהלם. ג. הרב מאפטא. ד". היהודי" הקדוש. ה. לבי שמחה בונים. ו. רבי דוד מלולוב. ז. רבי מאיר מאפטא. ה. רבי יצחק מוורקי. ט. בעל חידושי הר"פ. י. שושלת מוחיץ. י"א. איזבי־ צה. י"ב. רבי צדוק הכהן מלובלין. י''ג. בעל שפת. אמת. י''ד. תוספות לקוצק. ט"ו. הרבי _מגוסטינין, " יהודי התהליט. "ט"ז. תוספת לקוצק ועור. מלואיפ, _מראי־מקומות. שיירים. מבואות. לוח הזכיין. הוצאת כתגי רחל 6יגנפרג נתארגן חוג מבין חברי ההסתדרות, שהחליט ליצור קרן להוצאת כתבי הסופרת רחל פיננברג (אמרי. (הספר הראשון שרחל פיגנברג מכינה לדפוס הוא קובץ _סיפורי־עם בשם . מעשיות על אנשים ישרים. "
נערוונ־ השהזולדה*
מאת נ!רדכי עוגדיהו שיחק לו המול ליעקב תדהרי , ושלא נטי ערגו ומעמדו החומרי , נזדמנה לו דירה קטנה :3ית חדש ומפואר זה. גינת־הנוי שלפני הבית, בריכת דגי־ הזהב בצל חבצלות המים, רשרושי מימי המזרקה — נל זה היה משרה שלוה אצילית עליו. שמו המפורש המתנוסס _במסגרת־פליז מעל דלת דירתו מרחיב היה דעתו תמיד. כדייר הבית המנובד, זבה שגס לפתחו השכימו כל אותם _שלוחי־ציגור המצויים אצל אנשים מנוברים — ג''_ג מוסדות חסד ותרבות ואמנות. זגגו, משנכנסו לדירתו פנימה וראו את החפצים הדלים וריקים ונוכחו חיש, כי אין "תוכו נכרו? , " הרי נפטר מהם תדהר מהרה ובלא "נזק" גדול. אך לא כן יכול לנהוג עט המון הרוכלים המחזרים על הפתחים. א21נס הדלת נעולה היתה תמיד ולזרים נפתחה רק ע"י אנשי־הבית בלחיצת לפתור חשמלי, לאתר שיחה בטלפון־הגית עם המבקש להיכנס. לרוכלים ודומיהם ניתנה על־פי-הרוב תשובה שלילית, _ותיבת־הטלפוו ניצגצה אז בעין אדומה, זרה. ואעפי"כ הצליחו הללו לחדור פגימה ולהתדפק גם על דלגתו. "חבל, כבר קניתי מן הרוכלים הקודמים לך;"או — "מצטער אני , הגברת איננה בבית* — היה משיב לרו־ כלים תכופות, בשל חסרון־כיס. באימרת־שיגלה. זו קיבל גט אותה, את _נעלת־השוקולדה, _חוסת־העינים עם חולצה ירוקה. כשילדה מעל אופניה וצלצלה בפעם הדאשונה אליו, הדייר החדש. — מצטעד. הגבלת איננה. — אין דבל—, השיבה בקול רן, מתחנחן מעט — יקנה נא בשביל הגברת.. .
הוא לא יכול להשיב אותה _ליקם — ונעשה, נתב _דיירי־הגית, מלקוחותיה הקבועים של נערת־השוקולדה. אכן, לא כאחד הרוכלים הציעה מתורתה המיוחסת, העטופה עטיפות כסף וזהב, צבעוני אדמדם, ירקרק. כמביאה מתת חן ויקר היתה. משלא נמצא תדהר אותו יום בביתו, טרחה הנערה ובאה למדורת שנית, בגינו. אפשר שיערה. כשהבחינה במ _־ _סנת־המות של _ביטהובן, התלויה בפ - רוזדור ובאי־הסדר האמנותי שבדירה, כי פייטן או אמן מן האנזנים הוא איש זה — והיא תונצח אי-שט ביצירה. כן, בעצם מן רוסן טמיל וענוג היה זה, שנתלקם ביניהם בחשאי־חשאין. על טף הפלוזדול נגע פעם בתלתליה ואמל, ני עת לד, להאדים מעט שפתיה בקודטוב צבע—. והנעלה אדמה כפו־ לחת. בשיחות חטופות כאלי על סף הדיוה ההדולה, הנערה הפרולטרית כמו ניקשה לד. קצה־גשר אל עולם _התפוגלת, שאולי יהא מזומו לה אי־פעפ. * והנה נהפך עליו הגלגל. בלב צד נאלץ _לעקול מדירה נאה זו — לבית ישן בקצה הכרך. קשים היי הימים הראשונים :1בית הישן והעליב — אך לימים הסתגל לרטש ולחירות וו שבתוך בני־חעט, כשאפשר להוציא את האף בעד המוז־ טרד. אף כשאין כל כפתורי מעיל־ הבוקר רכוסים. יוס אחד עבר מחוץ לתחום _הקוגוגה, על פני הבית החדש המהודר שרניינו נשלם. גנן טרח בזילוף השיחים הקיר־ חים. ליד שער זגוגיות הבחין באונוניים המוכרים — והנה גם הנערה, קלילה, ורודה. נפעם דרש לשלומה. — שלום, שלום—! _הצהילה כולה מאילה, לא כלפיו. אלא לקראת אדון שיצא ממכונית קטנה וקרב לבית ההדור.
— הלו, הגברת _גולנד—, שלחה נערת־השוקולדה את דברה הלוגן, המתוק, לתיבת _טלקון־הבית, שהאירה עתה בעץ אדומה, זרה. • מתוך הספל "תחנה אחת קולנו" ל, עומד להופיע נהוצאת . מסדה. "
"בדלתיים סגורות" לסארטר
3_מזת
טאת עזרא זוסמן
בודדים היינו ב"מועדון הלאומי" הק־ טן שבדחוב שלמה המלך (חיפשתיו אלו־ כות, (שבו מציגים אלבעה שהקניט צעילים, בהדלכת במאי עולה חדש, "בדלתים סגורות, "המחזה הנודע של ז. 'פ. סאלטל". אולם הצופים'' הוא המשכה הישל של "הבמה"י— אותו חדר הגיהנום, כל מטך אינו מפליד בינינו וביו האין ההוא, קו מותנה, דמיוני התוו המשחקים והצופים יחד. המאווררים הקטנים סובבים סחור, סחור, בדי להטיג את החום ואילו המאוורר הגדול שעל הבמה ניצב ללא ניע ומסמל פסל ברונזה נבר, המקשט את חדר הגיהנום. הבמאי אדם צעיר _י' _וסימקאטי הסביל לנואת הנגלה לעי־ נינו, המובן גט בלאו הגי. זוג נסאות הקשורים בסרט אדום היא ספה אדומה. זוג אתר עם סרט צהוב — ספה צהו־ בה, המאוורר, כאמור, הוא הפסל. מהגרת וה לשחק בלי תפאורה ביקש הבמאי להפיק סגולה תיאטרלית. לבן הוסיף אליגוריות וניגודים: במקום סכין לגזירת ניר, הממלא כאן תפקיד, בא נייר מקופל בלבד, ואילו השמלה
הגחולה _געיו התנלת־של האשה במחזה, היתה ננראה בגוונה תחילה — שחורה. הבמאי גילה לנו, בחן, נל הסודות מן החדר האיום הזה. שבו סגר _סארטר את גיבוריו השלושה. סגולותיו של _פאריזר — הדראמא־ טורג הנועז ביותר, דומני , בתיאטרון הצרפתי אחרי המלחמה, וכשרונו הדיאלקטי נהוגה דעות אנויסטאנציא־ ליסטי, מתגלות בעקיבות ובתקיפות במתוה קצר זה, העשוי מקשה אחת, תנועה אחת של גלגלי שינים במנונת העינויים שלה נדונו השלושה, בגיה־ נום זה, שאינו אלא תמונה מתוקנת־ מלובנת של חיינו. החיים המטאפיזיים מעבר לחיים הריאליים, לא נוצרו אלא לעוררנו, לבחון את האינטלקט שלנו, התובע _נאן, בתיאטרון, כמה מצוות וכמה הנחות של חורת האנויסטאנציאליזט_. הן המובעות ברתיחת העלילה, בפיה המעוות ומלא התמרורים של מי שהיתה 6עמ פקידה בדואר. היא הזועקת באזנינו את פסק הדין: הזולת הוא הגיהנומ. _ובגיהניט הזולת מתענים הנדונים ש"בדלתים סגורות"
ואין מנוס טמנו. _יתר־על־נן _נשנפת־ חות כביכול לפני אחד מהם הדלתיים הרי הוא מוותר על היציאה ינשאר, מפני שאם הזולת הוא המענה, הרי הוא גם השופט ובלי שופט, לא יתכן האדם, אפילו זה של סארטר. הניהיליזם האתיאיסטי מוחק את הדיין העליון והדין העליון, ומשאיר החדינות הדדית עט סיכויים להטה־ רות, לסליחה ולאהבה. דברים אלה קיימים בעלילה זו, גם אם אינם מפורשים. ואמנם, באיזו הימה נלחם גיבור הדרמה על צידוקו. על נפלו!ו, בכמה דביקות דבק הוא בזולת המענה אותו, גדי לזנות בסולם של העינויים בדין של צדק ורחמים ומעין גאולה. בלא אלהיט המאבק הזה אכזר שבעתיים. אין זו _טתירה של _טארטר, שבעולמ התופתי היה הוא מבקש, בגל זאת, הגיון ומשהו שמעבר לעינויים. הפאיאדוכס הסוציאלי הוא יליד האבסורד. שלושת הנדונים נושאים כל אחד ואחד את חטאו שלו, שם שאינו אמנם בשימוש הלשוני של ה8־ חזו, !אך כל המתיחות הנפשית האינטלקטואלית, של השניים לפחות, אומ־
רת שהכרת החטא והכרת האשמה — לא במובנו התיאולוגי, מזעזעת את מוסדי ההוויה. הניהיליזם הזה שמרבים אצלנו לדוש בו, לעתים בקלות דעת ובשטחיות יתרה, איננו פריצת הפקר וקריעת כל חיפוש מעונה ואכזר אחר אמת של שנים. שבד, מתחיל הסוציאלי ובה הוא נבחן. באין אלהים. באמור, באין האבסורדי, נשאלים הנדונים שותפים ואשמים _ימצפים כולם לאיזה נס, בלי _שסארטל עצמו ידע על כך. המוות והרצח שוב אינם _םועלים גאו. האנשים מצליחים להבין בהדרגה כי לא נותר איפוא נצח , קלבי" וה של הת־ _יסלות הדדית, עמידת־תמיר ללא צל, באול המערטל. המענה, התובע ללא רחמים את הוידוי. הנימוק המטאפיזי משמש ריאליות קונקראטיח, _דלאמא־ טית, וכאן כוחו של תיאטרון זה, שאינו סתם המחזת רעיונות ועריכת תיזה פילוסופית אידיאולוגית: עם גל האינטלקטואלי שבו, הוא רצוף _סאנ־ סיאליות ודי־קרב שבין נבר ואשה מעלה זכר קדומים., האדם אינו מה
שהיא חושב ומה שהוא רוצה להיות, אלא מה שהוא עושה" — פוסקת הגי־ בורה הנפערת של המחזה, ובמאטריא־ ליזם זה בעקיפין, מתחזק התיאטרון המארטרי , שהוא תמיד עלילה. האנ־ שים נבחנים במעשיהם. המחזה הקצר הזה מלא מצבים עשירים באסוציאציות והרהורים ואלה היו מרחיקים אותנו מן ההצגה של במה קטנטונת זו. לפני כמה שנים הציג התיאטרון "הזירה" מחזה זה וכתבתי עליו. לק אויסיף שבדלאטאטולגיה, בטכניקה של הדדאמה אינו מחדש סאלטר הלבה: אין הוא בז למאלו־ דלאמאטי. לעתים לפנינו מלודלאמה מטאפיזית. אך בכל — סימני עצמה הגיון דיאלקטי טתאנזל מאל ובכל ואת אנושי , הברתי , שאין _גזנוס ממנו, משל לניתוח בלא סט מרדים. ניתוח זה נמשך והמחזה לא בא לסיימו. המחזה מחייב משחק דרוך עד קצה גבול היכולת, ללא רווחים, רציפות _הגיונית־פסינולוגית־דראמאטית ועל במה קטנטונת זו, ללא מסך וללא אביזרים, מתערטל המשחק יותר, מח־
ייב יתר ליטוש ויתר השחזה. צריך להודות, שבדרך כלל עמדו במבחן ארבעת השחקנים, ששנים מהם זכירים לנו מן "התיאטרון הגדול/" יש לציין במיוחד את זהרירה חריפאי שנתגלתה נשחקנית מענינת ומחוננת יותר משרגיליט היינו לראותה. קולה, תנועתה ודיבורה השתפה וממלאים נאן תפקיד חיוני רב־מעבריט קיצוניים. ודאי , בעמידת השחקנים יש הרבה מתרומתו של הבמאי יוסף בר י ס טוף, שגילה הכנה טובה לע־ צם המחזה ובהכוונת השחקנים הצעירים. ניכרת בו סגולה אינטלקטואלית. זו היפה לבמאי. זהו נסיונו הראשון על הבימה העברית, נסיון קשה מבמה בחינות. אומר רק שכוחו הדיאטטי של המחזה עשוי לקרבו גם לצופה שאינו מתמצא בכל אותה פרובלמאטיקה שנגעתי רק נ&קצתה. נסיין זה מצריך, דומני , להרחיב את הדיבור על נטיונות אחרים מסוג זה על במות קטנות, המבקשות היום אחיזה במציאות הישראלית, נדחה דיון זה להזדמנות אחרת. נאחל לעת עתה _לבטת־ _נסיון זו כשרון של התמדה.
במשכו לאםנוח־ _בווץ־חרוד
תערוכות
המוזיאון של עין־חרוד", משכו לאמנות, "שותף להתפתחות המהירה של המוזיאונים בארץ בחדשים האחרונים (ביתן הלנה רובינשטיין, ימוזיאון־הא ־ רץ בתל־אביב, המוזיאון החדש בנתניה. (השטח לתצוגה גדל סי שלושה ונוספו נטה אולמות לתערוכות. האגפים החדשים כוללים אולם גדיל לתצו־ גת פסלים, זודר לגרפיקה, ספריה, אוי לםילזברו של חיים אתר ואולם המוקדש ליצירת יעקב לוצ'נסקי. נוסף או־ לם־תערוכות רחב־ידים וכן חצר פתו־ חה שנועדה לתצוגת פסלים תחת כיפת השמים. האולמות גדולים ומתוכננים יפתו ריבם משמשים לתצוגת היצירות שבאוספי המוטל!אולם שטח מסויימ שמור לארגון תערוכות חדשות. גל אחד מהמוזיאונים שלנו מחרנז בענף מסייים). חיך שמירה על אופי כולל. (המוזיאון לאמנות חדישה בחי־ פה מטפל בעיקר באמנות ישראלית בת זמננו. במוזיאון תל־אביב נתגבש אוסף רב־אינות של אמנות יהודית ואירופית מהמאות התשע־עשרה והעש - רים-. בית־הנכות "בצלאל" הוא מחיאת ,, לאומי, " המשתדל להקיף ענפי אמנות רו/בים ככל האפשר. ואילו המש־ כן לאמנות _בעין־חרול מתרגז באוסף אמנות יהודית הקשורה בחיי העם גם בארץ וגט בתפוצות. הנמיך, הזאת בלטה מאז נוסד המוזיאון על־ידי הצייד המנוח חייט אתל (אפטקר, (חבר קיבוץ _עין־חלול!המנהל ז, _עסלון ממשיך באותה מגמה. כעת מציג המשכן לאמנות _עשל _תעלוכות בבת אחת. מלבד תצוגת אוספי המוזיאון — ססלים, תמו-
נות ויצילות גלפיות — פתוחות עתה שתי תעלונות: תמונות בצבעי שמן וגואש מאת לילי גוטפריד, וכן תערוכה רטרוספקטיבית, מיצירות האמן המנוח מנחם שמי. (1887—1951). זו היא תערונה חשובה המקיפה כ־120 תמונות בצבעי־שמן, פרי י צירת שלושים שנר. ומעלה. מנחם שמי היה אחד מאבות האמנות החדשה בישלאל. הוא עמד במגע הדוק עם האסנולות ששלטו נאידוםה המז־ לחית, בגלמניה ונפלט בצלפת. אולם בכל שלבי הציול שלו שאף להנחת היסודות של אמנות ישראלית ולמתן טבע אמנותי לנוף הארץ ולאדם החי והעמל גאו. בתחילת פעולתו האמנותית, בשנות העשרים, יצר מנחם שמי פורטרטים שסגנונם הזכיר עדיין במידה רבה את האכספרסיוניזם _גמזלח־אילופה ? , נופיו העידו על השפעתו הבולטת של _סזאן. אך יש והוא משתחלל מנל השפעה, כמו למשל בדיוקן עצמי משנת , 1923 כאן יש לנו דיוקן משכנע _ביותד של פועל יהודי בשנות העליה החלוצית. האיש קלוב לתביעות הרול: מבטי גלוי ו לוחו אידיאליסטית. בשנות השלושים השתלט שמי על אמצעיו הציוליים וצייל מססל נופים
"סולידיים" של חיפה והגלמל. ציוריט אלד. הם ריאליסטיים _למראית־עין, אך וזט ידעו למסור את הקצב האיטי של הנוף הישראלי, את אור הארץ, את צבעיה המייחדים תיו הדגשת צורות גיאומטריות פשוטות. ההשפעה הצרפתית קיימת, או יש כאן תמצית של מיבנה הנוף הישראלי _ותנונוחיו המיר חדות. ביצירותיו האחרונות — היינו בתמונות שנוצרו בסוף שנות הארבעים והתחלת שנות החמישים — הגיע שמי ל_&י ־ או כאמן, לחדוות היצירה, לקלות ולחרות ההבעה. הנושאים כוללים, למשל, נשים משוחחות בחצלו של בית עלבי, אנשים בתוך נוף הללי ובלומה. קומפוזיציה אוםיגית מחולקת ע"י שביל באמצע הבד, ולאורך השביל צועדים חמוריט עם רוגביהם. מסביב ל"פרשימ" אלה מתארגנת הצמחיה ומתארגנים הבתים הקטנים. השטח רחב־ידים וחופשי, האיירה לוהטת, מלאת רטט חיים. ביצירות אלו, שרובן צויירו בצפת מת - קרב שמי למוסיקליות מסויימת המורגשת אצל כמה אמנים נודעים ממוצא מורח־אירופי, כגון שאגאל וקנדינסקי, וגם אצל הצייר הישראלי ליטוינובסקי. הצורות, שהן שטוחות במידה ידועה, והמיבנד, הדקורטיבי מזנירים את גו־ גאו בשנות חייו האחרונות. אולם בי־ סודן הלי יצירות אלה חן של מנחם שמי ורק שלו, והן מראות את ישראל גם בתכונותיה הריאליות וגם בצביונה המיסטי. כאמנים דגולים אחרים, הגיע מנחם שטי למין התעלות בסוף ימיו, בפרט ביצירותיו מהתקופה הצפתית. אלה הן יצירות ישראליות בעלות ערך קיים. מ. מנון
התקליטים
למרות ירידתו של ערך הפרנק פעמיים, טרם הורידו היבואנים את מחירי התקליטים. ואיו פלא איפוא כי ציבור הלקוחות חוזר ושואל מדוע אין הורדה במחירי התקליטים? וע_* זאת התשובה בידינו. הורדנו המחירים 1070—30?'0 על _הוזקלי־ טיט מכל הטונים. אנו משמיעים ללקוח כל תקליט, ונושאים במלוא האחריות, ולכו הדרך אלינו כד־ אית תמיד. ברשותנו מבחל ע!_גום של תקליטים. משלוח םלוטפקטימ וקטלוגים לפי ללישה. שדות אדיב ומקצועי. וכל זאת במחידים מחליט ונמוכים ביוחל. אוניבלסום למוסיקה _אכילאה גע''מ (_ארתור ז3די_< לחי הנביאים , 6חיפה, טל3395.
הקונצרט ה0_ימפו. 00 _*3נ1
תחם
מאת מנשה רגינא
שני חידושים הביאה התכנית של הקונצלט: את המוסיקה לבאליט בשם ,, שוט" (מוקיון) מאת פרוקופייב ואת הפלק הסימפוני בשם "במות בנו למלך'' מאת הקומפוזיטוד הישלאלי _בן־ציון אולגל. בקומפוזיציה של פלוקופייב אפשל ולציי להעזל בשם "מוקיון:" בקומפוזיציה של אורגד יש לשיט לב לק לכותלת־המישנה ,, פלק סימפתי. '' המוסיקה לבאלט מאת פלוקופייב היא תכניתית ואין לראותה כמלאה בהעדל הבאליט שלמענו נכתבה. הפרק הסימ־ פוני מאת אורגד אינו אלא בניין _םימ־ פוני, שבניינו עיקלו. שני פרצופים יש לקומפוויטור פרו־ קופייב: הוא לעתים מודרני עד כדי כך, שרק לאחר האזנה ממושכת וחוזרת אפשר לחדור לסוד יצירתו: ולע־ תים הוא פשטן במידה כזאת, שקשה לייחסו אל היוצרים המתקדמים של המאה ה־. 20רק באחת אפשר להכירו תמיר: בתיזמור המלא ובשמוש הפז־ רני בכלי התזמורת. יש _וצלגיולד, של התזמורת מעורר מחשבה על שאיפה לה'צג, לראווה, לססגוניות לשמה. לא נוכל לשלול לחלוטין צידקתה של מחשבה זו, אבל לא נוכל להתעלם גם מהעובדה- _שגוני הכלים כשהם לעצמם וצירופיהם בשילובים שונימ גורמים לנו הנאה מרובה. גם אם נאמר, שהחיש האסתיטי אינו גורס פורטיסימו עז ונמרץ כזה, גם אז נאלץ להודות,
_שהנוח נשהוא לעצמו מסעיר וגורם למתיחות. והרי פרוקופייב אינו רק ממזג צבעים ומרכיב רעשים. אמנם הוא מרבה להשתמש בכלי הנקישה למיניהם. ואלה חוגגים בקומפוזיציה "שיט'' את חג החופש שלה. 8אבל בקומפוזיציה זאת רבים מאוד גם הצירופים המצחיקים והמוטיבים העליזים. פרוקופייב מפתח טיצורו בדרך המיוחדת לו: כאן יוביל קטע מלודי אל צליל "לקיח מאופירה אחרת, '' כמקיבל לומל כלפי צליל זל לטונות ילקו המלודי;כאן יעשה קפיצה מטונית אחת אל אחרת, הרחוקה ממנה, מבלי לטרוח כלל לגשר ביו שתיהן. ומכיוון שהחומר המלודי הוא עממי ופשיט ביותר עושות הקפיצות האלה רושם מודרני ונועז, ומתברר שהן אינן אלא הלצה ביחרית. פרוקופייב גשאר נאמן לנושא של הבאליט, שלמענו בחב או: המוסיקה. הוא טיפל ב"מיקיוך ותאר אותו בגוסיקה ההיתולית. ישנם, כמובן, גם מומנטים ליריים, רגשיים, אפילו כביכול־רצינייט. אבל עיקר הנושא הוא "שוט" , ואותו מתאר נאמנה פרוקופייב במוסיקה העממית, המוא־ נת, הזריזה והעליזה. התזמורת הרגישה עצמה בכי טוב. סוף סוף אפשר להתפרק קצת ולהר־ עיש עולמות. זה לא ימנע את הנגנים _גלשקוט ולהתרכז עם בוא ההכרח לעשות גו.
ואכן השתררה השלווה עם ראשית הפרק הסימפוני מאת _בן־ציון אורגד. אין ספק בדבר, שהשמעת _הקרק הסימ־ פוני מיד אחרי ה"שוט" לא היטיבה עם פרק זה, אחרי הרעש וההמולה של הסביבה ההמונית בא די־שיח בין שני כלי נשיפה של עץ בצלילים הנוגדים למקובל במה שמכונה סולם, ודו שית זה מלווה צליליט הנוגדים לטקיבל במה שמכונה טונות. המעבר היה חריף מאוד. גם האתמוספירה שונתה פתאומית לחלוטין. אורגד ידע ליצור בעזרת הצלילים של י- כלי העץ אווירה מזרחית, והרצ'יטאטיביית בקו שהתפתח-בנליט הגבירה אווירה זאת. גם הדיסונאנסיות-"שונה י 'לחלוטין1 מזו שבקומפוזיציה של' פרוק>פייב, י _בסואי־ מה י מתו3 הבאלט "שינו" הדי0ונאנ־:
סיית עושה רושם של לאנה נוצצת. הבאה להוסיף זוהר וגון חדיש למוטי־ ביקה רוסית ישנה. אצל _אולגד האופן של שילוב המוטיבים הוא דיסונאנסי מיסודו. אבל . פתיחות דיסונאנסית ניתנת להגשמה נעזרת שני כלים בלבד. עוד בדואית שבראשית הקומפוזיציה מור־ גשת מתיהות זו. ואין להרגיש, שלמענה דרישה תזמורת סימפונית עם כלים כה מרובים. אצל פרוקופייב היוותה התזמורת ימוד מוסד לפיתוח _הסואיטה נולה. הצבעוניות היא שם דבר שבהכרח. אצל אורגד יש קטעים, שהנך מופתע לשימוש המלא בתזמורת הסימפונית. המעברים מקטעים מיעיטי־הצליל אל הקטעים הס־אנים _איגג מגושרים במידה מספקת. יש גס חלקים שנהם הכל נעצר וקופא על מקומו ללא עלייה, ללא התפתחות. אורגד נוטה לחזור על אותו מוטיב פעמים רבות, והוא יוצר על ידי כך קשר בין חלקי הפרק הסימפוני. אבל חזרה מחייבת פיתוח, שינוי אם במובן המלודי אם במובן ההארמוני או קוויי אט במיבן הדינאמיקה בלבד. ושינויים אלה אינם מגיעים לאוזן במידה 8םם־ קת. כידוע, הוגשה הקומפוזיציה .. במות בונים למלך" לחבר השופטים בתחיית בין קומפוזיטורים _ישראליים, שנעלנו! מטעם התזמורת הישראלית לרגל חנוכת "היכל התרבות. "המנצח _מיטרומו־ לוס הבטיח להשמיע פרק _סימפוני זה באחת מתכניותיו, אבל מחלתו מגעה ממנו לבוא לישראל, והמנצח ז'אן _מארםינון מצא לחובתו לקיים את הבטחת _מיטרופולוס. תודת המאזינים, שאליה יצטרפו בלי ספק גט הקומפוזיטורים הישראלים, נתונה לו על כי. הכנר צבי הפטל השמיע את הקונ־ צ'רטו לכנור מאת מנדלסון, שנוגן לפני זמן קצר בידי _איזק שטרן. אין אפשרות להמנע מהשוואות. אבל מניוון שאין אפשרות להעביר השוואות,
נדחה את העדפת נגינתו של הפטל להופעה, שבה ישמיע משהו מקורי יותר. החלק הראשון של התננית הוקדש למנדלסון. בו נוגני "פתיחה, נוקטורנו וסקיצו מתוך המוסיקה ל'חלום ליל קיץ" והקונצירטו לנינור עפ תזמורת. עד נמה עלובה הקדשה זו לקומפוזי־ טור כה גדול150. שנים מלאו בשנה זאת להולדתו של יעקב פליקס מנדלסון. בזמנו נחשב לאחד מענקי הקומפוזיטורים. מטעמים שונימ — ולאו דווקא _מוסיקתייט — החלו במזיד להקטין דמותו. בגרמניה החלימו אותו והוכיחו שאםשד ללצוח ולהשמיד לצלילי מוסיקה אנטי־טנדלסונייט. באנגליה הידבו באותו פלק זמן לשרר בשידורים מיועדים לחוץ לארץ את הקומפוזיציות של _מנדלםון אבל בעת ניכרת נטייה למעט בנגינתן מתוך שאיפה כנה לפנות את השטח למר סיקה אנגלית לאומית, ההולכת ונוצרת בתקופתנו (גם הגישה אל הנדל שונתה על ידי כך. (באלצות אהלות לואיט את המוסיקה של _מנדלסון כנחלת העבר ואיו מוצאים לנכון להשמיעה בתקופתנו חפרת הרומנטיקה. גם אצלנו עברה שנת היובל של מנדלטון מבלי שישמיעו מבחר המיצורים במידה שתאפשר הערכתו המלאה. ומה שמדהים ביותר הוא, _שהאוראטוריה "אליהו" לא ביצעה בישלאל בשנה זאת. והלי לתזמולת יש י אפשלות . מלאה להפעיל את המקהלה הפועלת אתה לא לק בכיוון _אופילאי, ני אם גם ב כיוון האולאטולי. ובעלכה של האולאטוליה ? ?אליהו" לא יטיל איש ספק. מלוב פעילות מיטיקתית מזניחים אצלנו מומנטים יקליט ומאוד סרוגים לנו.
התזמורת ב1ד9ה 011 _$מני ח1 ל
מאת ש? במלאות 150 שנה להולדתו של הקומ־ _פוזיטור היהודי הדגול פליקס מנדלסון, ערכה לפני כחדשיים התזמורת החיפנית קונצרט שתכניתו הוקדשה כולה ליצירותיו של מלחין זה. על התזמורת ניצח וולטר _19ל, מנצחה הקבועה של התזמורת הסימפונית בדטרויט, ארה"ב. כבר מהטקטים הראשונים היה ברור שלפנינו אמו בעל שעור קומה ומעל הנל מחנך ומדריך מוסיקלי גדול. בנצוהו על הסימפוניה הרביעית האיטלקית הצליח להדביק את חבר המנגנים _בטמפרמנט שלו ולהביא את התזמורת לשיא בהישגיה המוסיקליים של עונה זו. סימניו של וולטר פול היי ברורים ימדיייקים ללא תנ1עה מייתרת אחת. הקלשנדו בטלק ובחלון ה"סלטרלו" היו מעובדים יפה והמנצח הביא אותם לקראת השיאים ב"פורטה" בתנופה לבה אבל יחל עם זאת תוך הדרגה מתוכננת. _התזמולת היתה מוגבלת, נוספו מספל מנגנים בצ'ילו _ובקונטרבס וכן גם בכלי הנשיפה, אך מעל הכל תלמה הדלנתו ואישיותו המקסימה של המנצח האורח להצלחת הקונצרט. הסולן בקונצ'רטו לכנור מאת טא־ דלסון, שגם נוגן באותו ערב, היה הכנר הצעיר הבר התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אלכסנדר טל, אשר ביצע את היצירה _במוסיקליות רבה וברוח ההולמת את התקופה הרומנטית
שקונצ'לטו זה ד1, א אחד ממייצגיה. אחרי הופעת־אורח זו באה בשביע שחלף הופעת אורח שניה, בד, היצג לפני קהל חובבי המוסיקה החיפני הכני האיטלקי הנודע, יליד ארה"ב, רת'יילו ליצ'י. כנל זה יריע לנו מד, ק־ לטותיו בחברות תקליטים נודעות, שזכו לתפוצה עצומה. ריצ'י הופיע לראשונה לפני _ב־25 שנה באולם קארנג'י _בניי־יורק בתור ילד־פלא ומאז מח־ זיק במקום נכבד ביו הנגלים הבולטים של דודנו. לוג'יילו ליצ'י ניגן עפ התזמולת הסימפונית חיפה שני קונצ'לטים לכנור בערב אחד 1 אח הקונצ'רטו הראשון מאת _פגניני והקונצירטו מאת צ"'קובסקי. בביצועו את הקונצ'רטו _לפגניני גילה ריצ'י טכניקה מפליאה. בקלות רבה ניגו האמן אח הפלז'ול־ טים הכפולים הקשים, שיצרו רושם של נגינת חלילים. מזיגת הפיצ'יקטו (פריטה) עם הפלז'ולטים יצאה מתחת אצבעותיו ללא שום קושי נראה לעין. בברק ווירטואהי מזהיר ניגן רוג'יירו ריציי את הקונצרט לבנור לצ"'קובס־ קי וגם כאן ביצע את הסרטים הטכניים הקשים ללא דופי. הצד המוסיקלי והרגשי של הביצוע על ידי האמן הדגול משאיר אמנם עוד מקום לדרישות נוספות. על התזמורת הסימפונית חיפה ניצח הפעם המנצח המנוסה שלנו גיאורג זינגר. אשר יצר רקע נאה בלווי הקונצ'רטו הנ"ל.
סיוט העונה העונה התשיעית של התזמורת הסימ־ פונית חיפה הסתיימה בקונצרט הע־ שירי למנויים בניצוחו של המנצח העולה החדש מרומניה טרג'יו קומיסיונה, ובהשתתפות הכנר. יליד חיפה!. י5רי
זח חודסמן גיטליס, אשר חזר זה עתה ממסע _חש־ _ןןלמות וקונצרטים בחוץ לארץ. המטרות ששמה לפניה התזמורת במ - שך העונה שחלפה: לטפח את היצירה המקורית, העלאת מנצחים וסולנים מבין אמני הארץ, קליטת מנגנים חדשים גם מבני העליה החדשה והפצת המוסיקה בארץ בילה, לרבות בישובי העולים, ובין בני הנוער על ידי עריכת קונצרטים מיוחדים לתלמידי _בתי־ _הספר. מטרות אלה הושגו בריבם. ניג־ נו יצירות מאת קומפוזיטורים ישראליים, ביניהן מאת בן חייט, מרק לברי , רם־דע־עוז ועוד, הופיעו 14 סולנים ו־6 מנ-צחים ישראליים. התזמורת ער־ נח 60 קונצרטים), לעומת 30 בשנה שעברה) והופיעה בקרוב ל־20 ישובים. יחד עם זאת לא הזניחו;גט את הר־ פרטיאי המודרני והקלאסי וכללה בתג־ גיותיה המגוונות יצירות התל מבאך, הנדל וגלוק ")אורפיאוס ואברי־ ריקה(" ועד פרוקופייב יבלה בארטוק. בתכנית הסיום של העונה עלה על דוכן המנצחים, המנצח הצעיר בן ה־31 עולה חדש וזו היתה לו הופעתו הפומבית הראשונה בישראל. בבר בארץ הולדתו עשה לו קומיסיונה שם כמנצח מנוסה ואף הוזמן בשנת 1955 להיות המנצח הראשון של התיאטרון האקדמי לאופרה _ולבלט בבוקרשט. בשנת 1956 זכה בתואר לאוריאט בהתחרות למנצחים צעירים בצרפת. בנצחו אמש על הפתיחה לחתונת פיגארו מאת מוצארט והסימפוניה הקלאסית מאת פרוקופייב גילה שליטה מלאה על המנגנים ועל החומר המוסיקאלי נאחד. שתי היצירות נוגנו בחינגות וברעננות רבה ובסויטה "מחולות רומ - ניים עממיים" מאת בלה בארטוק הר־ גיש עצמו קומיסיונה "לגמרי בבית" ונתן חופש גמור לטמפרמנט הצועני שלו. הופעתו זו של המנצח מבטיחה רבות ואין ספק שיתפוס מקום ננבד בין מנצחינו הותיקים.
מ"שירי מכות נזצר*ם
(סוף מעמיד (5 ילדיהן לפני הקרב. מה פלאית הדרך. ליל נפילת ברנה פולד מזכיר את ליל נוא־אמון ... :לעת גזל דין נושאות קולן ברעם מילים גדולות נאלץ ואומה. ואין בהן אחת יולדת ילד ונאם צופה אל מול נר_&אי-אלון עת ללצקה באור הנר מוטלת הנערה לבנת הצייתן. ומכאן המסקנה הרעיונית ואזהרה המוסרית: ביד אנר וחלב תבנה אומה ביתה. אבל מלאש — מקדם >א תהיה כי אם בקרב אור פנ"־אנוש ודם לבב־אנוש. ב־"שיר עשיר, אהים, "שהוא בעין ויךוי־סינוס רעיוני, מזכיל ומולה המשולל את תוננו ומובנו של המפעל: אלץ, אלץ נושבת, לאי: החזק מני נל _מבצליך
הוא הקלב העלוך שלאב באשמולת לילית מנוגבת. הקיפוהו דייק ואילים, אבל לך הוא ולא _לצליך _גיגיעה שחגיה עיקל, נדינה של מלאנת מהשבת. נדמה, ני ב־"עיל היונה" רואה גט נ, אלתרמן גיבוש שילתו. בעיצומה של כתיבה באמצע 5רקי "ליל התמורה, " נעצר לרגע ומנ0ח "ארס פואטיקה" שלו, קובע יחסו לנתיבת _היסטוליה כשיל, מודד מידות־היחס המציית על משולל בגשתו לעצ3 במלים את מאו־ לעות _ההיפטוליה ואת מעללי האדם בתוכם. פרק ה' של סדרת שירים זו יכול להיחשב בחשבון הנפש של המשולל לנונח פלי שירתו, אחלי חמש ע&לה שנים של "טול שביעי" ואזזרי מחצית שירי "עיר היונה. ''יש בחשבון וה משוס רתיעה, _אי־שלמות של ליריקן מובהק אשל חלג מתהום נשמת־ היחיל ושר את היחיד בולם המאולעות החיצוניים, נבינול, ויש ניסוח דלל.
עייף העט להכללות הסוחטות מן המטופל את החיות הכל שונה מן המסופל בשיל שגן גט למלאה, גט למהות (הלא תכלית כל המסופל ומסומל הם) !!יי גניהם של הדבליט פני חמתם. או שמחתם או דמעחס של אנשים. ואילי־ פני הזמן אשד אמלנו — לק משל הם. שכן הללו הנכונה אינה ני אם אחת: לשיל את המלאה געוד הוא בר חולין והי מכוחו הוא, בטלם יהי עבד למשמעות ולסמלים. להקימו כיש מובדל, כיש מוחלט אשל אומה ותולדותיה משתקפות גו לק נלוי, נמו תולדות ההד בלסיס האגן. לשיל את הפלטים הקצטלפיט, ולא את הסכום. } לעיון תפקידו המנליע של המעשה הקטן במפעל הגדול חדל גם לשילי הילדים של המשולל ")התיבה ה&ז
ןלת. ("כך מתעלים קטן _מימני־הכתב: ההיליק, ואות־הסיוט המבוישת: הפ"א ד!סופית לדלגת עיקל. ובשיל "על שמות כבירים של אנשים אבירים'־ מזמר הוא לצעירים — המתרשםים מסיפורי המקרא — ני לא השמות הגדולים, הנודעים לתהילה, עשו את נל עלילות ההיםטוליה היהודית, אלא דווקא אלה הקטניט, האלמונים. נדיל הוא ואולי אף חסל־אח בשירת העמים (עד נמה שירוע לי) הזיון של משורר, אשר שירתו צמודה. נמעט במלואה, למאורעות המתרחשים בחיי האומה, ולא בדורות קודמים, אלא ב>ו6 הדוהר ממש, במשד תקופה ארונה מאד. חזיון נזה יכול היה כמובן לטבוע ביוון המלל אילולא התוכן האנושי המעמיק, הממצה את טובנו הרעיוני של מפעל התחיה החלוצי ונהפך למדריך ולמעורר יוט־יומ _ושעת־שעה. אין למשורר זכיה גדולה מזו, לא נל שנן לעם. ד. נחלתי כפר החרש
. נועמרה ס>מת עת*קה
ל> 19
מלונה _#ל אביב סוס לגן, על אכף על _^ל /קב, ;צא א> י ק> אלפ ;ם _ליאאו. _5ל על פרים _#ל מ127י, ?על שמיכה ךקומה. אני י_^נה לריח אביב, מאלן החלון מ:\ניב הירח ה_2'ט 38>ט אל גרי הכבה, _§ךחיפ נ1ךייט ב_#תח צוחקים _ללךידותי. דו שין!בין הרים ה?ריות _גואלות מריע א_5?7ן בהרים. אני _$וזיף ןלבי רגו. ?? עת י_#_93ו הפרחים, י_^שפו המים, 8*וב אין עולמי עולמם _27ל בני תמותה. _לטו־טו?, _לצין 5י!אתה, ה_?_18'ן על עך_9ו _^ל הר פן ק 3_?£ !1עת גדולה _לראקוף לייתר משמ_# _צהוץט. אי, כמה צמוק, צמוק עד אימה נןנשית! ודאי 'טוב נוולית במחלת ה_?'יךה?
?רי]־ה מ_;דיד הרים מ_?תילי!3מע_?ר ח1מת _הצפון , • ב_^ת העיר יזלט נהר _#וצף. נאן נפרד, ירידי נפרד לע1לפ. ' אתה תרחיק ו1<?ה עקןךת _א_?פי פרסה, _תנ_&א למךחג?, ע_|ה נדף ןחה. עבים _ןז_^רינו, הרהורים של נ1דד, _זןלו יעת החמה, געגוע על רע ותיק, רוכבים אני 8!י8' לע?ר, 1• מניסים 6_^ל!_01 צ1נפים _מריבית _מלילית סוסינו _החנינו... (לי 10 חי במאה השמינית, מצאצאי אצילים, מבאי החצר. גורש _מהחנר בשל מעשי הוללות ויצא לחיי נדודים. ( (טו 8ו — משורר סיני 3ן זמנו ש_^ לי טו) _מתט איתמר אגן"זוהר