Maʻariv - מעריב, 28 January 1987 — Page 69
1\ Iספר t
תלמה אדמון חנה'לה נשארת חנהילה שמלת השבת של חנה'לה/ יצחק דמיאל/ ציורים: ליאת בנימיני/ הוצאת "דומינו"
ף*אז אמר חירח לחנהילה: אל תבכי ילדה. קומי לכי 1// לביתך, שמלתך תהיה יפה יותר. "אכן, שמלת השבת של הנה'לה יפתה שבעתיים אחרי שתמכה בזקן עם שק פהמיו. מי שבוחר להביא את סיפורו של דמיאל מהדש, בגירסתו המקורית הפשוטה, עם עדנה הפרה וזוזי הכלב, והירח הרואה לנפשן של ילדות קטנות בערב שבת, השב ודאי לתת בו הירוש כלשהו. הכלים נשארות מלים. במה אפשר לחדש?בצורת ההגשה. אבל רומה שרק ־ירה יכול ליפות שנזלה ישנה. לעיצוב מקורי, חדש, לא זכה הספר הזה. מלאכת העיצוב כאן דומה עד תמיהה לספר שיצא ב־")'82ספי רית פועלים. ("המקור, מה לעשות, בדרך כלל טוב מן החיקוי. גם בספר "בואו. עננים, "לקט משירי לאה גולדברג, היו המלים מוכחת. נוסף להן יופי שלם בזכות המעצבת־המאיירת אורה איתן. עיצוב "שמלת השבת של הנה'לה" אינו מנסה להסתיר את מלאכת ההשאלה. חנ־'לה, מן הסתם, לא תיפגע מן העניין הזה. היא תוסיף לחזור לאמא מאירה כולה באור המעשה הטוב. ו_0
מחוץ לשעות הלימודים ספריית ארנבון: אני מחפש ומגלה הבדלים;אני סופר והחיות עוזרות לי; אני יודע לחבר ולחסר/ אייר: מרק פויה/ הוצאת "מסדה"
ta» שאנחנו היינו ילדים, היו כל כך הרבה ספרונים W מצוירים עם שני התולים ועוד שלושה-חתולים הם חמישה התולים?לא, לא היו!אז אנחנו לא יודעים חשבון?יודעים! כל זה לא אומר שלילדים שלגו לא מגיע לספור התולים צבעוניים בתוך כריכה קשה ומבהיקה. כשהיינו ילדים גם לא היה "פסק זמן", "משהו טוב", "נשיקול־ דה, "ביסלי בחמישה טעמים. בעידן המשופע שבו החבר י ה האלה גדלים, הם מופגזים בעזרי לימוד והמח־ שה והסברה והעשרה, מכל עבר, על כריכות הספרונים האלה כתוב: "תכני הספרים והאיורים שבהכ מעשירים את עולם המושגים של הילדים ואת אוצר המלים של־ הם, מפתחים את חושיהם ומחדדים את הבחמתיהם. " אני לא רואה סיבה לטעון ההיפך0.
נסיכהמסוג , אחר אגדה חדשח/ גיל הראבן/ איורים: איציק רנרט/ הוצאת "עם עובד" ך* עת החדשה בספרות הילדים נתנה היתר לשבירת K 1 מוסכמות. איש אינו מרחיק לכת עד הפאנק, ובכל זאת, בהצגה "אגדות מדגדגות, "שרצה כבר יותר משגה
על במות הילדים בארץ, סינדרלה רודה באם החורגת המסכנה שלה, השלכת כבלי המוסכמות מאפשרת צחוק משחרר, אחר־כך תגיע גם המסקנה שמותר לחשוב בחופשיות, לחדש, לבדוק את הקיים ובמיוחד את זה הכתוב בספרים, לא חכל מוכרח להשאר כפי שהיה כשהכרנו אותו כתינוקות. י '• • . גיל הראב;השתמשה בתבונה באגרה החדשה. שלה, גם בהיתר לנפץ מוסכמות מאגדות ילדים קלאסיות, גם בצהוק המסייע לעשות זאת. האגךה שלה חמודה ומש־ עשעת. ההומור מדביר בה את הפחד מפני הדרקון ואת השיעמום ממנהגיו של נסיך נסיכי עד מאד. נסיכה אחת, מסופר כאן, לא מוכגח לחכות בחלונה עד שנסיך אמיץ יהרוג את הדרקון ויבוא לשאתה. התעסוקה שמציעים לה הוריה - להשליך פרח או מטפהת לעבר נסיכים רכובים י על סוסים - לא נראית לה מספקת. היא יוצאת להרוג דרקון בכוחות המשובה, האומץ ושמחת החיים המקורית שלה, הקורא יוצא _נעוכר מכל כיווני הסיפור המלבב הזה. אין בו שפיכות דמים(הדרקון, אגלה כאן בסוד, מאולף, לא נפגע בחרב, (ןש בו בשורה הנוגעת ליכולתן של נשים ונסיכות במיוחד, ויש. בו אהבה, כפי שהיא צריכה להתממש בחיים, לא באגדות. הנסיכה והנסיך חנבחר שלח עושים דברים "ביחד. "זה המסר, שניהם מבשלים ביחד, מגדלים קקטוסים ביחד, מאלפים ביחד את הדר־ קון". הנסיכה, "מציינת הראבן בסוף השמח", לא תמיר
היתד, מנומסת ועדינה, הנסיך לא תמיד היה אמיץ לב, (... ) אבל לרוב הם היו הגיוניים מאד והיו כאושר רב. " לפעמים אגדות הדשות יפות מקודמותיהן בזכות הקשר שלהן עם המציאותsa. חסר סיפור עלילות חאלף־בית אי־שם בעולם/ רחל זימן/ ציירה: אלס אבךזוהר/ הוצאת בר
_%A ה כבר צריך?סיפור צריך. דמויות סבירות, חוט /W עלילה, א י נןת משכנעת כלשהי. אם יש שאיפה ללמד דרך הסיפוראת אותיות האלף־בית, נחוץ גם חיס- _^ כון במלים, התכוונות יתרה לחומר הנילמד. מה לעשות, בספר הזה, שעל כריכתו כתוב "מומלץ על־ידי מורים ומחנכים" (מה שמותיהם, (?הסר סיפור. זה לא היה נורא בל־כך, אלמלא התיימר כל חשעור הזה להיות סיפור "משעשע ומועיל כאחת" (גם זה מן הכריכה'. ( ועוד כתוב שם: "ברבים מן המקרים בא לימוד הקריאח וכתיבח לילד בקושי, ובלחץ, ויסורים אלה הם מקור לתקלות רבות מיתיר ולהתנגדות קשח של חיל־ דים ללמוד באופן כללי. "אם כל הנבואות הפסיכולוגיות האלה הנכונות, ים המלים והדמויות הצצות כאן מדי עמוד, לא יפחית את כמות חיסורים והתקלותm.
אוי!כמה שזה מצחיק הבלש שלומי אלי בארץ טררם/ פוצ'ו/ איורים: יפה טלרק/ הוצאת בר
ומרים שילדים משוגעים עליו. רצים אל הבריתות _א _%גשלו. בספר הזה הן כל כך רבות, עמוסות זו על גבי זו, עד כי אין לדעת לאן לרוץ, למעשה. פוצ'ו נוטל כאן קצת מן חשלומילאיות הי_&ראלית_, קצת מדע בדיוני, הלבה מן ההומור האופייני לו, ומפתל לפנינו סיפור ?שתפניותיו הרות. הבלש שלומי אלי וכלבתו זזית, חכמה מבעליה, כמובן, יוצאים לסייע לממלכת טררם. הם הוצים מידבר על גמלים, עולים בצלהת מעופפת המונעת בכוח מייבשי שיער, משדרים למולדת באמצעות המיקרופון שבקצה זנב הכלבה. אם ייתקל הקורא פעמים רבות בצירופי אותיות כמו קק"א וביו"ב_, ידע לבטח, שאכן בספר של פוצ י ו הוא אוחז!a.
אשת חיל ציידי הממותות(שני כרכים/( ג'ץ מ. אואל/ הוצאת "מעריב"
*??הלק השלישי בטרילוגיה על ראשית התרבות I 1 האנושית, מביא את עיילה, יפיפיה עצמאית זהובה, אל שבט הממותות. כאן היא מתוודעת, ואנחנו איתה, אל הקידמה של בני האנוש הראשונים. היא, שגודלה אצל שבט קופי־אדם, לומדת לראשונה איר לצבוע עור, איך לבנות בית יש מאין, מה זאת דמוקרטיה. אך עיילה זאת, שהיתה אולי האשד, המשוחררת הראשונה בתולדות האנושות, מביאה גם היא חידושים לשבט האנושי המתקיים בערכות המושלגות והה&ופות. עיילה רוכבת על סוס. י עד לתקופתה נצודו הסוסים למאכל בשר בלבר, היא מאלפת אריה, היא מגדלת זאב, היא רוקחת תרופות. והיא נחשקת (קטעים טובים להזי־ ות בנושא יש בעמודים הבאים: , 301-305;229-233 ;205-206;56-64וזה רק בכרך אלף. ( שני גברים רוצים בה. שניהם נפלאים. בתרבות התקופה ההיא יכולה היתד, אשה לחיות עם שני גברים, או גבר עם שתיים. עיילה היא האשד, הראשונה שאף גבר אינו רוצה לחלוק אותה עם אחר. לא פלא!כשרונותיה מרובים כל כך, עד שהיא יודעת ליטול9»וכל תרבות
שבה היתה, את הטוב והמועיל". את נאהבת, "אומר לה השאמאו של השבט". את מושכת אליך אהבה. דבר זה מוענק לך כרי לעזור לך ל_&את את המעמסה. " היא מבינה את החיים ברבדיהם העמוקים והלא מודעים ביותר, דווקא בזכות חייה בקרב קופי־האדם. והיא יודעת לבטא עצמה במדויק, ולנצל את כלי ההבעה של האדם הראשון, הרואה עצמו עליון על קופי־האדם. "היא לא ירעה איך להסביר, שכאשר אתה לגמרי לבדך, יש לך כל הזמן שבעולם להתאמן בשריקה כציפור. כשאין לך שום נפש בעולם לפנות אליה, סוס, ואפילו אריה, יכולים להיות לך לחברה. כשאינך יודע אם יש בעולם אדם שדומה לך, אתה מבקש ליצור קשר, בכל דרך אפשרית, עם יצור הי כלשהו. "באמצעות האשד, הקדמונית הזאת, אפשר גם לדעת על עצמנו הרבה. אם עיילה יכלה להתקיים לבדה בעמק הסוסים(בחלק השני של הטרילוגיה) במשך שלוש שנים בעידן טרוס־תר־ בותי, בני־אנוש יכולים לכל. חמחברת השקיעה עבודה לא נלאית בחקר התקופות שעליהן היא מספרת. אם הרצאותיה על מבנה הכלים
ואופי מנהגי האנשים אינם תמיר משרתים את הסיפור, אין זאת אלא מפני שבצאתה לדרך הכתיבה הזאת, כוונתה _היתה ליידע את הקורא לעידן הדמדומים ההוא, ערב צמיחת התרבות האנושית. אף ש"שבט רב המערות, "הראשון בטרילוגיה, היה המרתק והחדשני שכין כולם, גם כאן חקורא הולך שבי אחר האשה הצעירה הנוטלת גורלה בידה_m.