Ḥerut - חרות, 19 August 1962 — Untitled [ARTICLE]
התפוצצות מאחורי הקלעים - אך הסכם אין
מאת דן מרגלית
לכני עדות-הטזרזז, שהתפנפד השכוע כפתי-הכנפת, היתה פיפה טופה לרגוז. פי כיז מינחה למעריפ פערו הרוחות פכיפ התפתחות קיצונית, שפגעה ככפירה של העדה פולה: פנייה אי פית-חמשפט-חעליון, על מנת יהפדיר את הפעיות, אשר התעוררו פכיכ בחירתו של הרפ-הראשי לתל. אפיגג המערכה שהתנהלה ביו הגורמים השונים, זדתזז ברורה למדי. חלק מן המתפללים מענו•, כי אסור לפגות אל היתדזמשפט ולמנוי בצורה זו את בחירת הרב הראשי של העיר — יהא אשר יהא. האחרים טענו בי מוכרחים לנהוג בך. אולם מאחורי־הק־ לעים, בקרב שכבת עסקני־הציבור, נסב ה־ ויכוח _בעיקרי על עניין עקרוני: מדוע הסכימה הוועדה המכינה את _בחירת הרב־ הראשי — בראשותו של שד המשטרה, מר בכור שלום שיטרית — להיענות לתביעתם של ־ראשי המפלבה־הדתית־ד-לאומית ולהסכים' כי בני־העדה הספרדית מונים רק 35 אחוזים מכלל תושבי תל־אביב י לפרשה עצמה היו שורשים ארוכים בעבר• היא החלה, הלכה למעשה, עם הצטר־ פוחו של הרב יעקב משה טולידאנו לממשלה• כאשר התמנה לתפקיד שר־הדתות_, פנתה אליו משלחת מטעם בית־הבנסת "אהל־ מועד" וביקשה ממנו למנות תחתיו — כדג ראשי של ל־אביב — את מי שהיד. מורו באלבסגדריה, הרב י משה ונטירה. מסיבות, שאינן ברורות די צורכן, נמנע אז הרב טולידאנו חמנוח מלמלא אחרי הבקשה. יתכן בי לא רצה להחריף את ?הויכוח הנסער למדי, שהתחולל אז בקשר לפרשת נישואיו. יתכן בי התכוון לשוב :באחד הימים לבניין הרבנות, אשר שכן אז, :עדיין, ברחוב יבנה. מכל מקום לא . '־נדמ ?הרב־השר. לאור ההסכם בין מפא"י למפד"ל, המישרה מיותמת. חודשיים ימים לאחד מכן, הוקמה "הוועדה המכינה לבחירת . "רב־ראשימועמדותי
שע הרב ונטורה צפה ועלתה מאליה. אנשים המקורבים למפד"ל בועדה זו הגיבו עליר, ברורות: "פרשת־טולידאנו — לא . "תחזורלגביהם היה ונטורר. יורשו של הרב־השר. לאור ההסכם בין מפא"י למפד"ל, בכל הקשור _לענייני־הדת בתל־אביב, תמכה המפלגה הגדולה בעמדה זו. אנשי המפלנה-הדתית-הלאומית חעלו טענות שונות פדי לעכפ את הי כחידה. לו. כי. דידפ חיו חתקנות המנרטוריות, אשר קוכעות כיצד לערוף כחידות אלו, כפולות מעיקרו. התרוצצות מאחורי הקלעים _מאחורי־הקלעים הוברר כי השאלה אינה עקרונית בלבד. התעוררה בעייה, שעיקרה היה הרכבו של _הגוף־הבוחר. _םגן־ראש־ עירית־תל־אביב, מר בויאר, אשר נתמך עליי, הרב אונטרמן, התנגד נמרצות למועמ־ דותו של הרב ונטורה, שנתמך על־ידי מפא"י ' לאחר שמר משה שרת המליץ עליו בשיחתו עש מר מ1ידכי נמיר. בשלב זה הוקמה ועדה, שניהלה מגע עם חוגי המפד"ל, במגמה לסיים את הפרשה 7אפשר את בחירתו של ־רב הראשי. דר מפלגה־הדתית־הלאומית תבעה לוותר על מועמדותו של הרב ונטורהבלעדי". מועמ־ , "דותי הבטיח עםקן־ציבור ידוע לאנשי־ הוועדה המכינה תוסדר", . הבעייה תוך זמן . "קצרהעדה הספרדית, שרצתה למנוע ב־ כל מחיר את המשא ומתן הארוך, הביעה את נכונותה לוותר בנקודה זו. גם כאשר העלה מישהו אחר את מועמדותו של רב שלוש מנתניה מתלמידיו של הרב משה ונ־ טורה, התנגדו אנשי , ־זמפד"ל. הם העמידו שתי אפשרויות לדיון: e הרב עובדיה יוסף.
© הרב חיים הלוי, לשעבר מתומכי הי 2 טולידאנו במאבקו עם המפד"ל, שנסוג בו לאחר מבן. תנאי , "גוסןלו הסכימו אנשי הוועדה־
המכינה: מר בויאר יהיה יושב־ראש הגוף הבוחר. ממלון נגד שיטרית כמצכ זה נותרה עדיין,, עיפקה" א- , "חתשלא הגיעה לפלל פילוק-חש־ פונות: מר פויאר רצה פי הפפרדיפ יודו, שאינפ מוניפ 50 _אחוזיפ מפלל תושבי העיר. לדעתו מפפיקה היתד, נציגות של 28 מכני"עדות-המזרה, מתור פלל 80 חברי הגוף הכוחר . * בכל " מקרה אחר היתה דרישת זי מעוררת רוגז מוצדק. אולם שר־המשטרח, מר בכור שלום שיטרית, המכהן בנשיא הועדה/המבינה, היה מוכן להיענות גם לתביעה זו של המפד"ל אשר ניעדח לחבטיח את בחירת המועמד הרצוי למפלגה זו. אלא, שבמצב זר, נכנס לתמונה אזרח תל־אביב, מר דוד מטלון, אשר איים להגיש צו־על־תנאי ל־ בית־המשפט־העליון. נימוקי: איש לא היה רשאי להסכים בשם העדה הספרדית, כי בני עדות המזרח מהווים רק 35 אחוזים מכלל תושבי־העיר. לכן לא היה איש רשאי לחתום על כך בשמם. איום זר" שהוגש באמצעות עורך־הדין שלמה כהן־צידון לראש עירית _תל־אביב, הרתיע את הגופים השיניס. הם לא היי מ־ עוניינים כי הדבר יגיע לכלל דיון־ציבורי כה נרחב.. תחת זאת חזרו חוגי המפד"ל להשתמש בטענתם הישנה : התקנות הקיימות בארץ אינן מאפשרות כלל את בחירתו של הרב הראשי לתל־אביב־יפו. היוהלפו התקנות?
התקנות הדתיות הקיימות אינן עומדות פמפחן מעשי. יש חפרח — לדעת כל הצדדיפ — להחליפן. השאל:! הינה: מי יעשה זאת?פשיהה שהי־ תה לו עפ עורד-הדיו פהן-צידון פמפ? דרונות-הכנהת הבהיר שד-הדתות, מר
זרח ורהפצזיג, כי הוא מוכן לנפח תקנות חדשות. אולם — טוען חשר — פרצונו פי חתקנות חללו יחיו נתונות להחלמתו הקופעת של משרד-חדתות, ולא יחיח צורר באישורח של חממשלח. הסביר לי _איש־מפדיל: "כל התקנות זד אחרות נקבעות על־ידי השרים, מבלי שיו־ באי לאישור ממשלה. מדוע קבעו ההוראות, כי לגבי תקנות־דתיות, יהיה צורך באישו־ רה של הממשל)־?כולי•, ן" תשובת הירי־ ביס: "כל המפלגות — כולל אגודת־יש־ ראל — מתנגדיה כי ההכרעות בבעיית התקנית הדתיית, יימצאו בירי המפד"ל ב- . "עבד בך. החלי השביע בעיית־המישנה, אשר התעוררו בקשר לבחירת הרב, לסוב סביב עצמן. הנלפר"ל נאחזה בטענה כי ההוראות המנדטוריות פםולית. היא לא תיסיג מטע- , "" זי , אלא לאחר שימולאו כל התנאים, אשר הציגה לוועדה־המכינה. עם זאת בריר, כי המפד"ל תימנע עתה מכל פעולה, מאחר יאינה ריצה להיות גו־ רם־ישיר לעובדה" כי בגללה הגיעה הפרשת אל ביודהמשפט. גם פרקליטו של דוד מטלון, _עורך־הדין כהן־צידון, לא יוכל לפנות בצו־על־תנאי אל בית־המשפמ־העליון נגד _הגוף־הביחר, כיין שמיסד מעין זה טרם. הוקם...... " הפעולה המשפטית ?תהיה-שוג־ מיסודה. א י_^ _זרחים שונים בארץ יגישו' שורה של צווים־ על־תנאי נגד הרבניס־הראשיימ . במקומות מגוריהם. בצווים אלו — אשר יוגשו בעיקר נגד רבנים מערי־עוליפ — יבקשו אנשים אלו לבטל את מינויים של רבני־הע־ דים. הנימוק: לפני הקמת המדינה לא היו בערים אלו רבנים מקומייםכאשר-. נבחרו רבנים אלו לתפקידם — י אחרי י ־קמת המרי־ נד—. כבר היו התקנות המנדטוריות בל־ תי־היקיות, בצירה זו ידון בית־המשפט־ העליון בחוקיות בחירתם של רבני באר־ שבע, עכו וערים ערביות־לשעבד אחרות. יהיה זד• — לכל הרעות י — מעמר מביש ?מדי.