Davar - דבר, 15 January 1971 — """ י ‭jffiajfflj_^‬ ‭_^_-^^:^^_WB_^_BBBMKBSBaBtBBBM‬ ז _^־‭& _^ * _*-‬ י ?י ‭_^ *^ _$8₪_* ' $# w_^_3‬ י ‭?:'_£‬י _<י י י ‭::;" ':"‬י‭:"‬־‭" >/‬ י ‭<&*- ,'> %2 ^^^^^^^^^ ' _^ _^ _^ _^ _^‬ ל\ _^ י ־3י‭'."‬_־‭'''‬ 'יי ‭, ,1 ' , ,'‬ יי, .־ ‭r " ''i'. s *if \>_$_&_8&!&₪₪$_80 :-‬ • ד‭1&} _*'‬י‭''*‬ יי ‭/'.*‬ >• י י‭"!..*‬ י ‭^!_$8£₪% m mm8£mBm _Ss "‬ י > י י ~י י ‭',‬ ־ ‭S . *‬ *י ‭\ '!, ! '! * 'A ' , >? _&‬ י ־ ‭«. .‬ ־ ‭",‬ יי־ . "י י י ‭. ?‬ י ‭" -‬ י" ‭«\‬ ‭'_-\4''C_>S%$' $_^k?/ & ^^^^^^^ _yBBBB‬־ ‭"/ * I _^ < V ! '- '"‬־? ‭* m » _^ _#' % && _K ? _^mm 111 ,‬ י ‭_^ '_* *- _/‬ ־ ‭?? _^ "'‬ י ‭- '‬ י" ' י ‭rf .‬ י‭_: "'‬ ,־־ ‭,- '‬י ־ ‭1' iH ? * > '‬ _• ־ י י ‭' *‬ י י ‭_^A _^ ,*^11111 Jl‬ ן ‭; _* _J>‬ י ‭'.*‬ _מ ‭_^ ;1'‬ ־ _j • ‭/ «^^ . _^ |£_« 1 _^,<‬ י י י _י 'יי ‭?^_v^^_segr HI '‬יד‭, ."<‬ י ־־ י ‭t # Hi‬ *• ‭_wMp_^ ' _' i EJ #‬ ג‭. '_^ A., _^ _^ 4"T1 " V / _# 5‬ ־ ‭" ' 9 M H‬ י ‭_* ?‬ י- ' י י י ‭V 111 ? , ; " *' _^ _G‬ •? ‭_slVr _^ _^ \ f *‬ "י ‭* M‬ י ‭_Vf ? - -" _^‬ ל ‭*; r‬י י י ‭HB Hi \‬ י ‭_^ ESO‬ י ה, ל ‭*> r H ./‬ _לד> ‭Si : _> _^ : -t v "*_vr * 8 ' _:_^‬ י ‭f?/ "‬ י‭."'‬ ־ * ־ ‭_* H El - '" " 'A * " V _^ 1‬ >• ‭_< '‬ י ‭v -\_y ' l:"5 -‬ י ‭*V _^ _^‬ 'י ‭_W " -*.* , *'."‬ 'לי/ ־ ‭' >‬ מרגל מרגל ‭** _^‬ ־ ‭.. , _£‬ גרמנ גרמנ> > ‭> '''' , _^ "‬ >הוד הוד> ‭, _>‬ ,•סוכנו . ־ ‭:,‬י/ ' ־. עוכנו ‭:_' ': J ! ,_" 5 _5 3 _^ _^‬־ ' של של _ק hw גאר ‭v> *1‬ _ס ‭' -k 4 $ _^ ,‬ ־ ‭"v‬־ ‭_^ '‬ ן וץדה על חטא ‭:;'_%/^^*2Sr f‬ מכה על _חגוא [ARTICLE]
""" י jffiajfflj_^ _^_-^^:^^_WB_^_BBBMKBSBaBtBBBM ז _^־& _^ * _*- י ?י _^ *^ _$8₪_* ' $# w_^_3 י ?:'_£י _<י י י ::;" ':"י:"־" >/ י <&*- , '> %2 ^^^^^^^^^ ' _^ _^ _^ _^ _^ ל\ _^ י ־3י'. "_־''' 'יי , , 1 ' , , ' יי, . ־ r " ''i'. s *if \>_$_&_8&!&₪₪$_80 :- • ד1&} _*'י''* יי /'. * >• י י"!.. * י ^!_$8£₪% m mm8£mBm _Ss " י > י י ~י י ', ־ S . * *י \ '!, ! '! * 'A ' , >? _& י ־ «. . ־ ", יי־ . "י י י . ? י " - י" «\ '_-\4''C_>S%$' $_^k?/ & ^^^^^^^ _yBBBB־ "/ * I _^ < V ! '- '"־? * m » _^ _#' % && _K ? _^mm 111 , י _^ '_* *- _/ ־ ?? _^ "' י - ' י" ' י rf . י_: "' , ־־ , - 'י ־ 1' iH ? * > ' _• ־ י י ' * י י _^A _^ , *^11111 Jl ן ; _* _J> י '. * _מ _^ ;1' ־ _j • / «^^ . _^ |£_« 1 _^, < י י י _י 'יי ?^_v^^_segr HI 'יד, . "< י ־־ י t # Hi *• _wMp_^ ' _' i EJ # ג. '_^ A. , _^ _^ 4"T1 " V / _# 5 ־ " ' 9 M H י _* ? י- ' י י י V 111 ? , ; " *' _^ _G •? _slVr _^ _^ \ f * "י * M י _Vf ? - -" _^ ל *; rי י י HB Hi \ י _^ ESO י ה, ל *> r H . / _לד> Si : _> _^ : -t v "*_vr * 8 ' _:_^ י f?/ " י. "' ־ * ־ _* H El - '" " 'A * " V _^ 1 >• _< ' י v -\_y ' l:"5 - י *V _^ _^ 'י _W " -*. * , *'. " 'לי/ ־ ' > מרגל מרגל ** _^ ־ . . , _£ גרמנ גרמנ> > > '''' , _^ " >הוד הוד> , _> , •סוכנו . ־ :, י/ ' ־. עוכנו :_' ': J ! , _" 5 _5 3 _^ _^־ ' של של _ק hw גאר v> *1 _ס ' -k 4 $ _^ , ־ "v־ _^ ' ן וץדה על חטא :;'_%/^^*2Sr f מכה על _חגוא
' מרגל מרגל ** _^ ־ . . , _£ גרמנגרמנ > > , _^ " > >הוד הוד> , _> , עוכנו •סוכנו _^ 5 _5 3 _^ של של _ק hw גאר v> *1 _ס _^ 4 $ _^ , ן וץדה על חטא f מכה על _חגוא
ד"ר איוור ליםנר, עתונאי , סופר, חוקר עמים וארצות, היה מקובל על הקוראים הגרמנים שתי עשרות שנים אחרי מלחמת העולם השניה. יצירותיו העידו על היותו נקי מכל אשמה. ספרו רב־המכר "_כך חייתם" הטיף מוסר לגרמנים על אדישותם כלפי המשטר הנאצי. "כד הייתם" לא גילה לקוראים, איר חי הסופר עצמו בתקופת השלטון הנאצי. רק אתרי מותו בשנת 1967 נזכרו מספידיו כי לא ידוע להם שום דבר על 38 מתור 58 שנות חייו. מאת >הוד>ת אבמ\ל ך» עת, שלוש שנים אחרי מותו, יצא לאור ספר־ ?^זכרונותיו של איוור ליםנר ")לשכוח אך לא לסלוח, (" עם תאורים מרתקים על פעילותו כסוכן שירותי הריגול הגרמניים במזרח הרחוק בתקופת הנאצים. נראה, כי ליסנר לא ראה סתירה בין מה שכתב ב"כך חייתם" ובין עבודתי כמרגל נאצי". לשכוח אך לא לסלוח" הוא מעין כתב־הגנה והמחבר מנסה להוכיח בו כי הוא עבד לא למען חנאצים אלא למען אדמירל קנרים, ראש• שירותי הריגול הגרמניים, אשר הוצא להורג לאחר נםיון ההתנקשות בהיטלר ב־20 ביולי . 1944 ליםנר משלב בזכרונותיו סיפורים (דמיוניים) על פעילותו 18
האנטי־נאצית וטוען, בי "הצטרף לתנועת חמחתרת בשנים . "1939—1938 נימת ההתחסדות של ספר הזכרונות לא נעמה גג־ לקו־ ראים שהעריצו את ליםנר עד אז. נמצאו אנשים שחחליטו לעלעל בתיקים מלאי־אבק ובמסמכים דהויים. ואז התברר, כי איוור ליםנר נולד בריגה, לאטויה. בשנת . 1909חוריו — משפחת חירשפלד — ברחו לגרמניה בשנת 1917 מפחד הבולשביקים. אביו, רוברט חירשפלד, חיה סוחר יהודי מתבולל שנשא א_&וה נוצריה, השתקע בפרוסיה ושינה את שמו לליםנר. חר>צות >תרה י v* יוור הצטרף למפלגה חנאצית ב־1 באפריל v_> 1933 (הדשיים אהרי שעלה היטלד לשלטון. (הוא נשלח לאי־ מונים בבית־חםפר של חם. ם. ולאחר ההסמכה וההשבעה שירת שנתיים בברלין ובגוטםברג, וצורף ככתב ללשכת־התעמולה של היטלר. בספרו הראשון "מבט החוצה" (1935) הצדיק את מדי־
)•••••• , ••••• •. _• . • ,. מימין: ד"ד איוור ליפ־ ' נר מחפר הםפריס " כד חייתם" ולשכוח אך לא לסלוח" . " פפרו האחרון, שיצא 3 שנים אחרי מו־ תו, מפפר על פעילותו כפוכן־ריגול גרמני כמז־ דה־הרחוק בתקופת הנאצים. למעלה: האר־ כי־מרנל _זורגה שפעל כאותה תקופה ביפאן.
ניות הפנים והחוץ של הרייך השלישי ותקף את "מחרחרי החרם והמלחמה. "חיבור זח פתח בפניו את שערי. מתונות המפלגתית. רשימותיו פורסמו ב"אנגריף, " הבטאון 'של גבלם, ואחר־כך בעתון החשוב של המפלגה הנאצית". פלקישר באו־ באכטר. " בקיץ 1938 נשלח איוור ליםנר לטוקיו, ככתב מיוחד של "אנגריף" ושל "פלקישר באובאכטר. " מברונותיו הוא טוען, כי שירותי הריגול של קאנרים הציבו אותו בטוקיו כסוכן חשאי. אך כל מי שטורח לדפדף בעתונים של אותם הימים רואה, כי הכתב הצבאי איוור ליםנר דיווח לעתוניו על המתרחש במנג'וריה הכבושה וסקר את הקרבות בין חיילים יפאנים ורוסים באיזור הגבול, בעקבות הסכסוך סביב הר ציאנגקופאנג. הרשימות הביאו לליםנר יוקרה ' גם ביפאן. דיווחיו על הקרבות היו מדוייקים ומפורטים. שגריר גרמניה בטוקיו, גנראל־מאייר אויגן אוט, ערך את חדשימות האלה ושלח אותן לברלין כדו"ח רשמי. שם המחבר הוצנע, • וחדו"ח חגיע לברלין חתום בידי השגריר. מאותו יום היד, איוור ליםנר "אישיות חשובה מאוד" בשגרירות הגרמנית בטוקיו. השגריר אוט הזמין אותו לחת" יעצויות ואחר־כך צירף אותו אל סגל עובדי השגרירות והעניק לו תואר של "נספח לענייני תעמולה, "ליםנר לא החמיץ שום חזדמנות לחוכיח את נאמנותו, אך עד מהרה התברר לו, כי החריצות היתרה עלולה להרוס את הקריירה שלו. אחד מחבריו של- ליםנר לםפסל־הלימודים קרא את רשימותיו, והתואר "כתב מיוחד במזרח הדחוק" לא נשא חן בעיניו. הוא השתומם על כך ש"יהודי מעז לכתוכ בעתון נאציונםוציאליםטי ולזכות בעמדה מכובדת, "ובירר את הענין בסניף המפלגה. הגסטאפו הפעילה את אנשיה. הקירה קצרה במקום מגוריו של האב, רוברט הירשפלד־ליםנר, העלתה כי
אבא־ליםנר " תיקף את תעודת־הלידה שלו ונרשם כארי טהור. רוברט ליםנר גאםר על הצהרה כתבת. ע>ן מעבר לגבול _ץץ וזר' שליםנר איננו מזכיר בספר _זכרינותיו '«J מדו_1_? פוטר משני _העתונים. הוא כותב: "אנשי השגרירות בטוקיו התנכרו אלי לאהד שמתחתי ביקורת על המשטר בגרמניה. " האמת היא, שהשגדיר אוט הצטער מאוד כאשר נודע לו כי יועצו 'הוא יהודי למחצה. הוא הציע למשרד החוץ בברלין פשרה: להעסיק את ליםנר אך לשלול ממנו את מעמדו הרשמי. ברלין הסכימה. ריבנטרופ החליט, פי אפשר לנצל את שירותיו של היהודי בלי להרגיז את הגםטפו. בינואר 1940 יצא ליםנר למנג'וריה, ל"מםע לימודים" מטעם השגריר אוט. יש לשער, כי מאסר הוריו בגרמנ־ה הביא. אותו 'למסקנה שרשימות בעתון וביקורי־בימוסין בשגרירות לא יכפרו על מוצאו היהודי. י
במנג'וריה פגש סוהר גרמני , אמיל פיטרה שהיה סוכן שירותי הריגול של קנרים. פיטרר אמר לליסנר, כי ? ה"מרכז" בברלין זקוק לסוכנים, וליםנר הציע את שירותיו. היה לו מה למכור לקנדים: כשהיה כתב צבאי באיזור צ'אנגקופאנג התיידד עם קצינים יפאנים ושימש להם כמתור־ גמן ללשון הרוסית מזמן לזמן. בשנת 1938 השתתף בחקי־ דתו של גנרל הנ. ק. וו. ד. ליושקוב (שהיה ממונה על משטרת הבטחון הסובייטית במזרח הרתוק וערק אל היפאנים בתקופת הטיהורים של םטאלין. (בחקירתו סיפר ליושקוב פרטים מענ־ יינים על קבוצות מחתרת נגד המשטר בברית־המועצות ונקב בשמות. ליםנר היה בעל זכרון טוב ואחרי שנתיים, במנג'וריה, ההליט להפש את העקבות שהשאיר ליושקוב. בעזרת מהגרים רוסים בחרבין, שנהגו להסתנן לפעמים _לברית־המועצית• קשר ליםנר קשרים עם קצינים אנטי־קומוייםטים בצבא האדום. המידע שסיפק ליסנר ל"מרכז" בברלין באמצעות הסוכז פיטרר היה טרי ומתייק. כאשר חזר ליםנר בסתיו 1940 ממנג'וריה לטוקיו, הודיע לו איש־קשר בטוקיו, כי ה"מרכז" הורה לצייד אותו בכסף ובתעודות, כדי שישתקע _לחרבין ויעקוב משם אחרי המתרחש מעבר לגבול. בזכרונותיו טען ליםנר, כי לחשתלבותו ברשת חריגול הגרמני קדמה התכתבות ממושכת עם אוםטר, מי שהיה יד־ ימינו של קנדים. הטענה הזאת כוזבת, כמובן: על סוכני החוץ הגרמניים נאסר כל מגע ישיר עם ברלין, ולא מתקבל על הדעת שאוסטר הסתכן בהתכתבות עם םוכן־זוטר יהודי למחצה.
מברק גורל> י• ם לטענתו כי בדו"חות שלו מתח ביקורת על * המשטר בגרמניה אין י אחיזה במציאות. הדו"חות הוצאו לא מזמן מן הגניזה, ואין בהם שום דבר העשוי להתפרש כהכד תייגות מן המשטר, ביקורת עליו או ויכוח אתו. בספרי• מזכיר ליםנר סוכן שכינויו "צימרמך. הוא אומר, כי שמו האמיתי אינו !titלאיש, וכי "צימרמך ידע על פעילותו האנטי־ נאצית של ליםנד. לא היה קשה לאתר את קצין חיל המודיעין והמו"ל לשעבר אוסקר בכטלה ")צימרמן, ("אך הוא לא ידע שום דבר על פעילותו האופוזיציונית של ליםנר. להיפך — אומר מאיור בכטלה — איוור ליםנר עשה הכל להשביע את רצון מעבידיו, ותוך זמן. קצר הקים רשת של מודיעים, שה־ גיעה עד לסיביר. בכטלה מספר, כי ליסנר היה משיג מידע מידידיו היפאנים, ואחר־כך היה הולך אל הקונסוליה הרוסית בתרבין ועושה שם עסקות תליפין: מידע על יפאן תמורת מידע על הצבא האדום. ליםנר התיידד אז עם ראש כנופיה של קוזאקים גולים, רודז'יאיבםקי, שהיו לו •קשרים עם גורמים אנטי־סובייטיים בסיביר. בעזרת היפאנים, הקוזאקים הגולים והקונסוליה הרוסית בחרבין, השיג ליםנר פרטים מדוייקים על הצבא האדום, על פיתוח תעשיית הנשק ברוסיה ועל תנועות צבא. הדו"הות שלו ל"מדכז" בברלין היו מדוייקים להפליא. הוא היה הראשון שהודיע לגרמנים על ההלטת הקרמלין להעתיק את התעשיה. הכבדה מרוסיה האירופית אל המזרח הרחוק ושיפאן לא תתקוף את ברית־המועצות (בכך רמז, כי היטלר השתעשע
בתקוות שוא. (ליםנר השיג רשימות שמיות של מפקדים סד בייטיים ועד היום שמור בגרמניה המברק ששלח ב־14 במאי , 1942ובו הודיע, כי. הכוחות הסובייטיים נעים מן המזרח הרהוק מערבה, וכי "בעורף המוראל איננו גבוה והאיכלוםיה אדישה למתרחש, אבל בהזית אירופה עלה המוראל, באין־ בדירה_". דם א»ד, > י טהור/ ף• תקופה מאוחרת יותר לא הסתפק ליסנר בדי־ ?*ווחיס על המצב בהזית הרוסית, אלא גם ארגן פלוגות טירור (בעזרת ידידים דוסים) שביצעו פעולות חבלה בסיביר המערבית והסיתו את תושבי האיזוד נגד םטאלין והמשטר. אחדי שנה כבד שלה לברלין גם מידע על הצבא היפאני ועל תכניותיו המבצעיות. בפרוטוקול של ישיבה מה־31 ב י מאי 1943 אמר קנדים: "איוור הוא המקור היחיד שלנו בהו"ל המספק מידע עשיר, מפורט וחיוני על ברית־המועצות וצבאה בגיזרה האםיאנית. "
למעלה: אכיושלאיוור ליפנר. מימין: התעו־ דה פה שונתה יהדותו.
ליוצ'קוכ, מודיע של לים־ נר. ליפנר הפעיל פוכניפ רוםיים ששטמו את ה־ קומוניזם ופעלו נגדו.
הדו"הות של ליםנר לגרמנים היו פ עלי השיפות ממדרגה ראשונה. הוא דיווה (פמקביל לזורגה) שה־ יפאניפ לא יתקפו את םיפיר ועל הכוהות הרוםייס שפ. בסוף שנת 1940 חילץ קנדים את הוריו של ליטנר מידי הגסטאפו, כגמול על שירותיו. רוברט ליםנר ואשתי קיבלו היתר־יציאה ועזבו את גרמניה. באוגוסט 1941 נרשם בתיקי ה"מרכז:" "הפיהרר החליט, כי הסופר ד"ד איוור ליםנר ייהשב מעתה כבעל דם גרמני טהור. "הותר לליםנר לענוד שוב את סמל המפלגה. אחרי זמן מה שלה לו מפקד" הישיר מברלין מברק לטוקיו: "איחולי על העיטור שנמצאת. ראוי לו,, צלב מדרגה שניה עם חרבות". ' בםפר־זכרונותיו אין ליםנר מזכיר את פעולת "הטיהור והשיקום!"עיטורים נאציים לא ניתנו ללוחמי החופש. בסיום זכרונותיו מציין ליםנר, כי הוריו ניצלו מידי הנא־ צים. הוא אינו מגלה לאן היגרו הוריו ומה היה גורלם. החלק השני והאחרון של הספר מורכב מקטעי רשימות שהיו בעזבונו הספרותי , ונערכו וכונסו ביזמת אלמנתו' השחקנית רות ניהאוז. בכל הספר איך אף מלה אחת על הפרשה שההישה את "שרפתו" של ליסנר כסוכן שירותי הריגול. עיון במקורות אחרים מדאה, כי אהרי שהוהזר אל חיק המפלגה כגרמני בעל דם ארי טהור. נעשה הסוכן ,. איוור" הרוץ עוד יותר, ואולי חרוץ־ יותר מדי. הוא העניק הבטחות
למהגרים מסים שחלמו להקים מדינה ריבונית בעזרת הגר־ מנים חמנצחים, והוא עיבד תכנית לשיגור יהידות מתנדבים רוסים לסיביר, להכין את הקרקע לצבא. הגרמני ולהצטרף אליו במסע הנצהון.
גסטאפו בחרב>ן ש לשער, שדמיונו של ליםנר ניזון לא רק מן הרצון הכן לעזור לאדוניו, אלא בעיקר מן הצורך לחת" בלט ולהצטיין, מאהד שהיח מרגל הובב שלא הוד"ך ולא אומן מעולם. ה"מרכז" של קנדים העניק לו שבחים, אבל לא היה לו מעמד רשמי בחרבין. זמן מה הפיץ שמועות כי הוא מתכות לכתוב ספר על מנג'וריה, בדי ששלטונות הכיבוש ה"פאניים יראו בו לפחות עתונאי או סופר. הוא היה זקוק למסגרת רשמית כדי לשכנע את חיפאנים חחשדנים ושונאי הזרים, כי הוא נציג של מדינה ידידותית וכי נשלח למנג'וריה כדי לחזק את ציר טוקיו—ברלין. ליםנר ביקש כמה פעמים מה"מרכז" שיתן לי תפקיד מוגדר בשגרירות במנג'וריה. הוא רצה להיות נספח צבאי, אך מאחר שלא נענה, היה מוכן להסתפק במשרת כתב צבאי r ב"פלקישר באובכטר, "כמו בעבר. ברלין דחתה את תשובתה מיום ליום. נראה, כי יהדותו של ליםנר הפריעה, על אף ה"טיהוד והשיקום" ועל אף •העיטורים והציונים־לשבה. ליםנר נאלץ איפוא לטפח את יוקרתו בכוחות עצמו. I באחד הימים נודע לשלטונות חרבין ולמושבה הגרמנית בעיר • j כי "איוור ליםנר הוא קצין ם. ם. בכיר ואדולף היטלר בעצמו מינה אותו למפקד הגסטאפו במזרח הר י חוק. "איש לא ידע מה מקור השמועה. הרוסים בחרבין האמינו בה. גם האוקראי־ נים בעיר נתפתו להאמין כי מפקד הגסטאפו, ליםנר, יוכל י בבוא העת (כלומד בבוא הנצחון) לצייד אותם בדרכונים גרמניים ולהעניק להם משרות גבוהות. אבל לתושבים הגרמנים של חרבין לא נעמה השמועה, שמפקד הגסטאפו נשלח לפקח עליהם. גרמני תושב חרבין, אדאלברט שולצה, נסע לטוקיו באביב 1942 וביקר אצל קצין הס. ס. של השגרירות • הגרמנית". רבים בהרבין תמהים, "אמר שולצה לקצין הם. ם. מייזינגר", איך הצליה יהודי־למהצה לה־ גיע לדרגת מפקד גסטאפו. " (המשך בעמוד (35
מימין: מרומא, חפרו של ליםנר •שגילה את דפר יהדותו לשלטונות חגרמנייפ, שהחליטו ל טהר את דו מ " פזכות הישגיו פמרגל. משמאל: רות , אשתו " שלליפנר.