⁨⁨معاريف⁩ - ⁨מעריב⁩, 23 شباط 1988⁩ — לאן מגיע הסולם? [⁨للمقال⁩]

לאן מגיע הסולם?

'סולמות', התיאטרון הקאמרי(ביצתתא־).

אשרה אלקיים היא יוצרת מקורית באותו תהום רגיש ומורכב הקרוי תיאטרון־מתול. אצלה באמת נפגשות שתי הא־ מנויות הללו ויוצרות משמעות חדשה, שהיא מעם־ לשתיהן. בתוכניתה סולמות מצאתי את עצמי מתפעל לא פעמ מכש־ רון ההמצאה התזותי שלה, מדמיונה השופע, מטוב־טעמה, מן הדיוק הרב שבעבודתה, מתרבותה. אך בעוד אני מתפעל מכל אלה, לא יכולתי להשתחרר מן התוזושה המעיקה, שמן הערב הזה נושב אלי קור רינשי מסויים. אשרה אלקיימ מנסה בעצם לספר כאן סיפור כלשהו. נדמה לי, שאין זה הצד ההזק שלה. נדמה לי עוד, שהיא ניסתה להיאחז בחוטיו העלילתי־ ים של סיפור זה, כדי למנוע היסחפות־יתר אחרי דימוייה התזותיים. אך מה לעשות, ואני מעדיף את אשרה אלקיים יוצרת הדימויים החזותיים, על אושרה אלקיים המספרת. בסיפורה, על נבר הנקלע בעצם בין שתי נשים, יש פשטנות מסויימת, הנהפכת עד מהרה למייגעת. כוהה הבימתי של אשרה אלקיימ מתגלה מיצול עד תום של האיכויות המיוחדות של המשתתפים. כשרון הפנטומימה של סרג י אלבז מקסים, ויכולתה הקומית של יוני פתור מדהי־ מה ואפילו בפאס־פטאל שמן הסרטים, שמבצעת נעמה שפירא, יש חן רב. זוהי תפיסה בימתית הנרקמת על אישיותמ היצירתית של משתתפיה, ובזה עיקר הינה, לטעמי. אך הייתי מעדיף שתיתן לאלה לזרומ ביתר תירות, בלי לבלומ את הת־ נועה העצמאית בשעבודה לסיפור ודוד. או אז יוכלו הסולמות שלה להרקיע לשחקימ. לפי שעה, לא כל כך ברור לאן מגיע הסולם שיצרה הערב. אליקים יוון