האחדות, 9 شباط 1912 — מחיייחזקאלי־סנוב נ. [للمقال]
מחיייחזקאלי־סנוב נ.
(ןכדונו&יךע ליופ מלאת שגה למותו),
אני ידעתי איזו מימי ילדותי. נער הייתי או, בן יהירי אשכנזי בעיר תמ־ר־הן־שורח כק־קז בחלקת-דגסטן, ־הואח צ ק י ל ההררי. חברי, נערי היהודים האשכניים, לא רצי להתרועע אתו, "האדם הפראי", ־הוא היה מאסף הבירה מתוך נערי הטטרים והיהודים ההרריים ימקדיש עי ייני מלחמה. *וממלחמות הי• נועדות, לרוב, לימי השבתית בנן־הטיו־ , 1 ואנחנו היינו אמנם משתמטים מהן כבל האפשר, אך ' תחת זאת, כשהיה מוצא אותנ', הוא 'מחנהו אתי, היה מי־יעע קדקדנ־ ומבנו שוק על ירך. היהודים ההרריים היו בדלים מעל היהירים האשכנזים וכמעט שאינם באים עמס במנע •משא. וזה הכאיב ליחוקא> הוא נמשך אל ה עולההאחר של היהירים האשכנדב, אי1 העולם הזר, חרחוק־הקרוב. צר היה לו המקום בתוך סביבת־.. . אמנם, כשאביו היה עוד בחיים, היה היא היל ך אתו לבקש פרנסה? הס היו יחדיו חופרים בורות ושיחין, הוטבים עציםובעבודות כאלו היו הם משתכרים אז לחמם; אמו היתד, הולכת לבתי האשכנזים להשתכר מנקיון־יהבית, מכביסה וכדומה. ושני אחים היו לו: אחד היה עוסק כסיוד־בתיש, ודשני-שוליא- דחיט. כזה האחרין היה יחוקאל מתקנא מאד, על אשר הוא אוכל בבית בעליו האשכנזי, ובעליי זה הלבישהו בגדים אשכנזיים.. . והיה הנער יחזקאל שואף גס הוא להיות בעל מלאכה, ויש שהיד, בורח מעל פני אביו ומלאכתו, מבלה בל ימיו ב-בית התיט ומתחנן שילמדוהו אז המלאכה-- .. וכשנמתלא רצונו, לא היה קץ לאשרו. יחזקאל לא היה עוד מקהיל קהלות של נערים טטריים להלחם ב"אויביו". הוא נעשה אח , ירע לחניכי־התיטים, שסהש למד מלים יהודיות אחדות, אשר לא *דע עד כה.. . וכשגדל קצת, ואחיו צ., שבינת־ס למד את המלאכה, עזב את תמיר־ חן־שורה הקטנה ונהיה ליושנ־ברכים, -ד, תחיל נס הוא לדרוש מאבותיו, שתנו לו תעודת־םסע, למען י*א אלי־העולמ ויהיה
לאדם, כאחיו.. . הדבר היה אז חדש בתוך הסביבה הפטריארכלית של היהודים ההרריים, שעסקו בלם במסחר ודק אחדים מהם עסקו במלאכת עבוד-עוהת-ומשאר מלאכות לא ירעו בלל. יחזקאל נסע לפ. העיר הקרובה לתמיר־חן־שורה, וכשהיה בא לימ־המועדיס י להתראות עם אבותיו, לא היח שב לכדו, כי היה מושך אתו לאחד כך גם את בגי גילו לעיר הגדולה, כדין גביר והמזן.. . בבית המלאכה, שעבד בו יחזקאל בפ, , היו הדבה פועלים מערים שונית, שהיו מרבים לספר על החיים הסואנים בערים ההן, על בקי העיר הגדולה , יעל השביתות והדימונסטרציות והמפלגות הריבולוציוניות השונות שבה. יחזקאל התעגין מאד בכל הדברים האלה, אך הוא לא הבינם די הצורך, כי לא הכין את השפה הרוסית אלא בקושי גדול, אז גמר בנפשו לנשוע לבקו ולהתידע פנים בפנימ אל החיים ההסהויעבוד עליז טד, ן
מקין שנתיס ימים נפגשתי ביחזקאל בבקו. שם היי לו כבר ידידיב ומכרים הרבה. הוא היה כבר חכר למפלגת ס"ד, ולא חבר סתם, חבר מקרי, כי אם חבר, אשר דבר המפלנה היה קשור בבלו. היא היה תלמיד בשעירי הערב הדוסיים-זלמידים, שהיו בני ס"ד, עלה למשבהו אליהם. משאלות החיים היהודיים לא ידע אז יחזקאל כלוב, ואולם מהרה התחיל לבקי את השעורים לדבר• ימי ישראל, שנוסדו מחדש-והידיעות החדשות עוררו בו תסיסה.. . הוא התחיל לשאל קושיות שונות אז האגיטטוי של החבורה שלו., . ופעם אחת בלכתו אזי מאספה גדולה של הס"ר-והימים ימי משפט דריפוש-אטד לי יחזקאל פתאס, שסוף סוף יוכרח לצאת מן המפלגה, מפני שהיא אינה עונד, על כל שאלותיו שהוא מציג לד". . ןאולש, אף על־ פי כן, עבדו •מיש דביש, עדשד, יא ואני ועוד המשה הבדים מ; הס"ד נוכחנו ברור, כי הנני לאומיים עברים , יבי עלינו להתחבר אל המפלגה הקטנה פיעלי-ציון, שהתחילה אז להתאחד בבקי, בעז הראשונה של הכנסו להברה החדשח היה יחזקאל כאיש אשר תעה זמן ארוך וסוף סיף מצא את הדרך הנכונה. היא התמסר יותר ללמוד' ההסטודיד, העברית, וכעבור איזה זמן התחיל נם להתענין בפלישתינה. האגודה היתד, מקבלת מזמן לזמן איזו ידיעות מארץ ישראל, ואנו היינו מתענ־נים לדעת, כמה משתכרים שם ואיך הם החיים באותה ארץ. או קראו לנו אז "הפרוגרמה שלנו" על אוסישקין-והספר עשה עלינו רושם כביר. יחוקאל היה נכון מיד ללכת •לעבוד שם את שלש השנים, אשר עליהן ידובר בהפדוגרמה-וארץ ישראל נעשתה למרכז שאיפותיו. בעת-ההיא אירע בכקו טאודע-הפוגדום הידוע באדטינים• אני נדתי אז עם יחזקאל במעון אחד שכור מארמ־ני, ולעינינו עבד כל החזיון הנורא ההוא. רובי הטטרים, ונם של הארמינים, נמתחו על יחזקאל לא פעם, בי שני הצדדים הנלחמים חשב י אותו לבן-אסיה. וכאשר הוקס השלום על מכונו, הייתי מהלך עם יחזקאל כרחובות עיר ההרג ' , היינו מתבוננים אל ההרוגים וסופרים אותם למאות. יחזקאל היה שקוע כמחשבות, וכששאלתיו על מד, הוא חושב, אמד לי: י־ ראה, הארמינים והטטרים הן חיו ער בה באחוה
וברעות.. . אנ• הן :דלת* בין הטטרים.. . ופתאם.. . הנה זה מונח בלי ראש וזה בלי יד.. . במה אנו בטוהים, כי גס ליהודים לא יקרה בכה.. . ומי יודע, אם אצלנו ימצאו, כמו אצל הארמינימ, מסוגלים להגן על עצמם., . ומהיום ההוא ואילך התחיל לדבר לי בפעם בפעם, כי אסור לנו לגזר בין זרים, כי אסוי־ לנו להאמין לוהם. היכן הם-היד, טוען-כל אלה שצעק־: כל העמים, התאחדו? היכן התחבאו בכל שלשת ימי הפ־נרים, בעת שטבהו עם שלם בראש כל ח־צוז? היכן אלפי אנשיהם, שהיו באים לאספותיחם, ועכשיו לא נראו כלל כחוץ? לא, איני מאמין יותר לנאומיהם היפים.. . הנא־מ־ם היפים לא יעמדו בעת צרה"• מה שקרה לארמיג־מ יכול לקרות גס ליהירים.. . ואולם פעם אחת בא אל האגודה שלנו ונודע לו, כי השערתי על אפשרות פיגרומיס כיהידיס לא :שארה השערה כלבד. ספרו לו על קישינוב, על ־ומל וכוי וכוי.
אחרי הדברים האלה החליט יחזקאל עם עוד חברים אחדים לנסוע לארץ ישראל, ואולם לאיש מהם לא היד, בסף להוצאיז הדרך. חחבריס יעצו לחבות עד שיאספו את סכים הכסף הדרוש. אך יחוקאל אמר אלי: הלא לשניני יש מלאכה, שאני בטוחים כה, כי לבל מקים שנבוא, נ־כל לפרנס אז עצמני. ולכן הבה ונצא מן המקיש הזה ונסע א־ך שניכל־ט־ - שיהיה יהיה. אני שמעתי לו, יכך באנו לשויסטופל, _ חברינו לוו איתני, 'כלני היינו בטוהים, בי ע־ד ;תראה בארץ ישראל. הרבה מדש שמכו על ־חוקאל, כ' הוא יה יהלהם למופז. בלגו הרגשנו, כי אין היום הזה דומה לאחרים וכי א־ן הברנ־ זד, יחזקאל דימה לאחרים.. . בס־וסטופל מצאנו עבודה, ־מיד התחלנו לחשוך פרוטה, פרוטה, אף בי שכר עבידתנו לא היד, גדול. 'אולש בעת ההיא הזח־י יו להתהלך שמועית בעיי על פיגרוש העתיד לביא, כי היהירים לקחו שש חלק גדול בתנועה הריבולוציוניז. זה היה זמן קצר 'יפני מרד האניה פוטימקין. ה"כינד" יהם"ד" " ־סדי חבירה של הגנה עצמית, אך היא היתד, כייר, מ־ה־דים, נמצאו אמ:ס :ס נוצרים אחדים ספירים, אך יחיקאל ע־דר תעמולה, כי אסיר לנו להאמין להם: בשעה האחרונה יבגדו בנו.. . זה גדם, שאגידת פז"צ שהתה שם במשפד של 15
איש יסדה חבורה של הגנה עצמית מיוחדה בז 25 אנשים, 22 גברים ושלש נשים. לנו היה הנשק היותר מובח־י. והיות, שיחזקאל היה דומה במקצת לארמיני, וגם פני אני, לדעת החברים, דומים יותר לפ:י :וי מאשר לפני יהודי, בחרו בני, שנתהלך בכל מקוש, שהמיני הריסים מתאספים שש, למען נשמע ונגיד את כל המדובר והמתרחש ביניהם. וכך היינו מתהלכים בין החוליגנים, מדברים אתם רושת בהברה אדמינית-יחוקריב לכל מצפונותיהם, וכך היו דברינו יודעים, אימת• לעמוד על המשמר ואימתי ללכת הביתה.
מחמת צוק העתים נתמעטה העבודה בסווסטופל־יחזקאל נאל ץ לנסוע למקום אחר. אז נסע לילטה ואני נשארתי במקומי. מהיותו קשור מאד בנפש רעיו\חיה היא מריץ אלי מכתבים תכופים, שבכלם היה הוא שואל, כמה השתכרתי בשבוע החולף וכמה חשפתי להוצאות הדרך־פעפ .
אחת קבלתי ממנו מכתב, שעודנו שמור אתי, וזה לשונו: חבר יקר! זה שלשה הדשים שיצאנו מברן, ועוד " לא אספנו כל סכום, מה יהיה הסוף? היום :סע מילטה אחד מפו"צ לפלישת־נה ובל כך קנאתי 2ו. אימתי נגיע גס אנו למקימי. בימים האלה קבלי פוע"צ פה מכתב משם מאחד שנסע לשם לא כבר והוא כותב, שהוא מרוצה מאד, הוא עובד בראשון לציון בכרס ומשתכר די מהיתו, בקרוב יהיה לשומר בכרס. מסתמא יש נש שש צרות ליהודים, אך שם הלא נהיה בביתנו. הוי, אחי, מתי תבוא השעה, שכבר :היה שם גש אנו, שנשמ־ר בדמים עברים. היא כותב משם, שבמהרה י תנו לו רובה. הוי, אחי, האס מתאר אתה לעצמך, כמה חפשי שם. בל אחר נושא כלי זין, ובודאי יש שם הרבה שומרים, הן כך אפשר לאגד אגודה שלמה וללכוד את בל הגנבים!.. . תאר לעצמך, מד, שאפשר לעשות שם.. . אימת* כבר יהיה לני די כשף להוצאת הדרך ואימתי £היה מאושרים כשומר ההיא. אני מתפלא על שאתה קמצז בשבוע זר, בל כך מעט, אני משתכר היטב והיית• רוצה מאד להתראות אתך, אני מתגעגע ל ך מאד, ממני חברך חצקל".
במכתבו האחרו ןאלי מילטה, טרס נסענו לאוד־סה, אני מוצא כתיב לאמר: חברי צב־, מכתבך קבלתי. אתה כותב, שהכרנו ק־ " היא כבד באודיסה ומחכהנ־ ל, בכדי שנסןג ביחד. כנראה' שהחבד־א שלנו עימדת בדבורה ותהיה בפלישתינד, עוד קודם שאני נהיה שש. טיב מאד, אבל מה אני יבולים לעשות, ה! איננו יבולים לנסוע בלי כשף, והשנית, הלא עלינו י י גנוב אז הגביל, בעוד של ק־ן יש פספורט. לכן בזוב אלי־ את כל האמת, שעדיין אין לנו כסף יאין אנו יבוליס לנסוע. אני מאמין, שבעוד שבועות אחדים תהא בידינו האפשרות לנסוע. מאת השומר מראשי; לציון אנו מקבלים מכתבים לעתים קרובות. היא כותב, ששש יש הרבה גנבים, ואלמלי היתד, שם חברה הגינה משלנו, היה אפשר לבערם מן הארץ. הוא כותב ששם דרישים אנשים, שידעו להשתמש בנשק. כמדומני , שאני האנשים הראוים לזה. הוא כותב, ששם אפשר להשיג את הנשק היותר טוב ובמחיר לא רב, ולבן לא צריך לקנות פה. כתוב לק. שאנהנו נבוא בקרוב ושיבין שם עבודה בשבילנו, חברי! אני מתפלא מאד על שאתה כותב לי, כ בשבוע זה חשכת אך מעט ממשכרתך, אני חשבת* דיי. ממנ חברך הנכסף מאד לראותך, חצקל". כשבאנו אחרי שבועית אחדים לאודיסה, אני מס. והוא מילטה, התחלנו לחקור ולדרוש על האפשרות לעבור אז הים בספינה ו" בגניבה", בי פספ־רטים, באמור, לא היו לנו, ואולם אידיסה היתה אז נתונה במצב מלחמה, ומכריס לא היו לנו שם. ליחזקאל אמנם היה מכתב מילטה לאהד חהברים שבאודיםה, וזה הציגנו לפני אהד, שעשה בשבילנו הרבה, אבל בנוגע "לגניבת הספינה" היה :ם הוא אין-אונים, בפרט, ש להשאר ולחכות עד שעת הכשר לא יכלנו, יי קשה למחוסריפספורט לגור בעיר, שהשמירה הצבאית בט ל ה וסכנת־נפשות מרחפת גם על בעלי בתיה השלוים. יחזקאל, אף על פי כן,
לא נפל ברוחו, הוא מצא איזה אגנט, שקבל על עצמו להעבירנו את הנבול האוסטרי, ומשם-הבטיחנו האגנט-אפשד לבוא לארץ ישראל בנקל. חברה כזו יש, לפי דבריו, ששולחת את הנוסעים לארץ ישראל בחצי המחיר. כלנו, לרבות חברנו האודסאי, היינו א־בקיאים י בדברים כמו אלה-והםובניס גשם האחד מהם מגיד) הרבו עלינו בדברים ומצצו את ליח עצמותינו. אני אמרתי ליחזקאל: אולי טוב לנו, שנשאר, בכל זאת, כאידיסה עד יעבוד זעם, ואז אולי יעלה בידינו לנסוע בספינה, מאשר לנפול בידי האננטים, אשר אס כי לא ידעתי עוד אז כל תעלוליהם, לא מצאו חן בעיני.. . ואולם יחזקאל מאן לשמוע לעצתי. יותר נכון: לא היה לאל ידו לשמוע, כי כל מעיניו היו נתונים בבר לחייו הקרובים העתידים'" בארץ ישראל, ואת השומר מראשון לציון עם הרובה ב־ד היה רואה לילה לילד, בחלומו. כך היה מספר לי. ועוד פרטים רבים היה מספד לי ממה שראה בחלומותיו, "אין לי יותר שים סבלנות להשאד פד, אף יום אחד"-אמר לי-"ואתה ריצה שנשאר עוד חדשים אחדים!. " לא, אלף פעמים לא! ואם אין ברירה אחרת—הבה ונסע דרך גליציה"", '
וכך הוה. יחזקאל נצח. אנחנו נסענו דרך גליציה. אכל איך נסענו! הנסיעה ההיא היתד, מיוחדה בטינה, ראשית דבי', גזל האגנט ממנו את בל כספנו, אנחני נדברנו אתו, שיביאנו לברודי בעד 42 רובלים, ושלטנו לו במיומן. ואילם כשבאנו עד הגבול, לא אבו סוכניו של אותו סובן להעבירנו עד שנתן להם כסף מחדש. הרושם שעשה הדבר הזה על יחזקאל אין לתאר באימר ודברים. "חתכן!דבר במר נפשו-וכי אפשר הוא, שיהודים יעשו כך לאחיהם ' ובשרב: יהודים ליהודים!" הוא היה נרגז מאד ורצה ללכת העירה לקבול על החמסנים באזני אנשי ־קהלה (זה היה בעיירה רדזיבילובקד, ), אבל בני לדתנו מנעו ממנו לעשות בדבר הזה, פ; יביאי• תקלה על ראשם-יהסוכניס עשו כנו כאות נפשם. •ז ריב בני לייתנו היו נשים וילרים-יאת בל הכבודה הזאת היינו צריכים להעביר דרך שיהין ומערות, דרך נחלים ויאיריכ. 'ש שהיינו מוכרחים להתפשט ערומים ולשאת עלינו את העוברים במים כעלמק־מטר. כדאי היה לראות את יחזקאל באותה שעה!. " אבל הנד, אנו בלבוב. בכיסנו אין פרוטה לפורטה, שאלנו, אי פה החברה השולחת לארץ ישראל בחצי המחירוצחקו עלינו. ושאלנו, איך נוסעים מפה לארץ ישראל?—וענו לנו, שהדרך היותר קצרה היא דרך אודסה. ומלבוב צריכה הנסיעה לא"י לעלות בערךבחמשים רייני"ש לכל אחד מאתנו.. . מד היה לנו, מר! הלכנו, במובן, לעבוד-אבל שכר האדם לא נהיה אז. בי הרבה היו בעת ההיא הבורחים מרוסיה; מאות, מאת אנשים התנודדו אז בערי־נליציה, עד כי יש שלא היינו משתכרים די אכלנו, בפרט שלא בכל יוש היתד, עבידד, נמצאת לנו.. . בקושי רב ובצרות גדולות הנענו עד קרקוי העיר. כ י אן החלטנו להשתקע עד אשר נאסוף את כל הכסף -הדרוש לטםע לארץ ישראל. כעזרת חברינו פוע"צ שם השגנו את עבודתנו, אשר ידענו על בוריה-ושבעה חדשים רצופים,
שבעה חדשים קשים עברו עלינו עד אשר חשבנו ממשברתנו את סכום הכסף הדרוש—ונסענו. ככה נסע יחזקאל ניסנוב מבקו לארץ ישראל. שנה שלמה ארכה נסיעתו, שנה מלאה תלאות, הרפתקאות, עוניודמיונות־גבורה, דמיונות על עבודה ושמירה באיץ־הלומותיי.. . , יחלום־חייו אכן נפתר. הוא היה מ; השומרים הראשונים בגליל,. םאלה, אשר את גום יתנו לממיתים, אך לא א־ פניהם לכלמות ודוק. ואולם על חיי ומות יחזקאל ב א ר ץ-לא אדבר. הן גלויים וידועים הם לכל חברינו, לבל אלה אשד היי קרובים אליו. צבי בקר.