دافار - דבר, 16 شباط 1951 — השיטה ההיסטורית בביולוגיה* _, [للمقال]
השיטה ההיסטורית בביולוגיה* _,
קפו העוסק בעניניס העומדים ברו מו של העולם — מאותם הימיט בהם לא נחצה עדייו העולם לשניים, ותורות חדשות של המדע היבו גלים בעת ובעונה אחת במורח בבטערב. אדרבא. יש והוגי דע?!'!מתקדמים ברוסיה היו בי!הסניגורים הנלהבים ביותר של תורה חדשה, מתקדמת י , שהופיעה באירופה המערבית נג ד מורדי האור במערב :שט שדעת הקהל המתקדמת במערב מחתה עדיין כף לכל גילויי מהפ־ בה ורעיונות קידמה במורה. ספר נן־וש הוכחות מדעיות, עובדות _וניסייים ואעפ"כ נקרא ל!;תיט ברומן מרתק על שום התיאור הדרמטי של המאבק הרעיוני הנמשך מאז ועד היום. ה־וקר הרוסי הנודע טימיריאזב (1920 — 1843) שתרם את חלקו המקורי במדעי הטבע, כעיקר בפיויולי " ייח של הצמחים _ובניתוח תורת _דארוין, מלומד בעל השילה פילוסופית מקיפה — ביצה בספל דנן _ז1ת התהוותה טל הורת האבולוציה ותולדות _היאבק־יזח עב מתנגדיה, שיצאו לא רק מקרב המחנה הדתי ובעלי פולחן הבורות אלא גט מקרב . מהנה המלומדים י4חיו סצ־יידיט תמיד במיטב ההוכחות כביכול נגד "ההיפוטיוה י של האבולוציה ת"בלתי־מבוגסת. '' !*וד בתקופת אריפםו היו נוהגים לבנות את סלע הטבע בשם "ההיסטוריה של הטבע" או "תולדות הטבע. "אולמ עד ראשית המאה ה־19 לא היתה הצדקה למונה זה, כי החוקרים ראו את הטבע כמשהו נטול היסטוריה, בניגוד לתולדות הרוח והחבר!־., _־. ?_ימיר־זןזב מספר על הגישושים ד, רא־ עונים במחצית השניה של המאה ה־16 (וולף, גאתה ואחרים, (שהעלו את רע־ יון האבולוציה וגן על התפתחות ד_&י _נאטומיח המשווה, האמבריולוגי, - דתיאוריח של התא, הפאליגיי־טולייית ועוד, שהבשילו את הקרקע לביפי ט
73 הטל{5נ58ולמיזם, יל ־גל גלגול הצורות. טלם נצטברו ההו־חית העיקריות בנ-־לון לידן ובכל הופיעה חיצילה הגאונית של לאפיילק -הפ"לו־ סיפיל. של זואולוגיה" !!> (1809)ה:־הה את _ה־כוד המדעי לתורת האבול-ציד., טימיריאזב מסתייג מהניא1־לאמ_1:ר־ קיזב, שהרים ראש במאה ה־, 20אך הוא יודע להבחין יפה בין הערל -; יבוע ועומד בתורת _לאמארק ובין מח־ עבית הבוסר שנאחזו בהן מתנגדי _ל־_>_־ מאלק בדי לעשות את תורתו להיבא ואטלולא. _המאבק נמשו. בראש שוללי _לזאבי־ לוציח עמד מלומד גדול ק י ב י י ה שטען בי , בלא קביעות המינים ז!ץ להעלות על הלעת היסטוליח של הטבע. "בדם ל!_ןמז!רק ואף לא מאנס־ ה־לר _עביקש להגן על תורת _ר־י לאהל מותו , לא יכלו לעמול בפני הד-לבחות "הודאיות" של המלומדים ה"ימלנייט. ורק מקץ _חמעיט שנה _לפילוסופיה של הזואולוגיה, '' בשנת , 1859מופיע ספרו של דארוין על "מו־ גא המינים" שנתן מהלומה ניצתת לשוללי האבולוציה. דארוין "־סס
יאור עובדות -"•- . ־הניח, ההילשה והברירה (_הגאלאקציה) הםלאבותית את והטבעית גלג ל _^1ר. ־י- ־::-'> -1ו ־ ההפתחלת המינים מצורות פעוטות לצ רות מורכבות _ומשובללות יותר. _לבםיף מצא, כי גם ארם לא נילא בשעת ימי בלאשית, כי אם םיצאו _טעילפ החי. במה וכמה מומנטים ממאבק זה מז־ כיליפ את הויכוח הביולוגי הנטוש גיו= בין המולח והמעלב. אט בי אץ ב-ךינו לפסוק הלכה, אין גם _להתנהל מלכתחילה מהלעג האקלמי היהיל מצד _נפידי קרתא שבשדה המדע לגבי הביולוגיה המאטריאליסטית. חולשת הסגולות הנלבעות ושינוי מכ"וי של התיר־ שהו או מאותו פבהון פסימי לעומת "האופטימיזם הפ:!לו:ו"2י >י-ות , ; בקוטליה של מולייי והכוונה _לאוסטי־ מיום מופרז) של _לאמארק, דאדוין — _ישל ליסאנקו. אך הביולוגיה _המאטדיאליסטית, _אעל בלשון מינ'ולין ולי&אנקו *ינה מסתפקת ג86נוח הטבע. ואינה מצפה
לחסדי הטבע, _למוטאציות נקליות_, אלא מבקשת לעצב את היצירים _האויגאניים במכוון—יש לה כיום צייד מדעי עשיד לאיו עיוו מכפי שהית לפניי מאה שנד. או לפני המשיט שנח. במשך ארבעים שנה, שעברו מאז הו־ פעה . מוצא המינים" הדף הדארויניזפ לא מעט התקפות מצד הכמורה ידטדע השמיני!ולגאווה נהל בסוף הכאה את נצחונו המוחלט. אך על סף ר:-:::, ח העשרים שוב החלו מדברים על . שקי־ עת הדאיויניזט" ובצר האנטי־יארו - ניםטיט הגלויים הופיע ניאו־דאריוי־ ניום" ' המדגיש בעיקר את יציבות התורשה וחמין ועושה את תורת הא־ בולוציי. םלסתל. _טימיליאזב פתח במערבה נגר תורת ין וייכנ_&_ן, מערכה שהמשיכו בת ;:ה"כ מיצ'ורין ולי&אנקו. הוא עושה ללעג _ייקלס את ההבחנח שהגביסו _וייסגאן ותלמידיו בין הסובסטנציה התורשתית ה:צחית הבלתי־מעותנה (_אידיופלאו־ מה) המצויה בגרעין תאי המין ובין _שאר הגוף (_סומה) שהוא בךתמותה ומשתנה תהת השפעת הסביבה. ט־מי־ רי_&_זי. יומר: . כשמניחים על י_^_ריו ; גזרי עלה של חביגוניח, צומחת ועולה מהם צמח שלם המפריח פרהים ומודיע זלייפ. משמע _שהפלגזמל _הגופית בת־ ;; התמותה מולידה פלאזמה שאינה כת־ תמותה, זו הנושאת בחובל, את חל. ו־ לשה!- טימיליאזב _גולס את ההכללה
ובן אין המוחלטת בין שינויי _האולגא:_יום _שנגלמים עקב השפעות חיצוניות ?אינם מונחלים בתורשה ובין מוטא־ ציות הנוצרות בביבול באופן ספוג־ _:_אני ובונהלים בתורשה. לדידי גם המוטאציות חן כרי השפעות חיצוניות הפועלות על העובר, בלוטי בתקופה שהיצור האורגני עשוי לחש־ ת־ות באופן מהותי. מכל מקום. לא תיתכן לדידו אבולוציה בלי הודקו; הסגולות הנקנות בהשפעת הסביבה ודרישותיה. כגורם רז־0י _באבולוציה לואה _טי־ ; _מיריז;־ב בניג-ל _לגיאו־לארויביזפ מת־ ז::. ולה של _ריכגגאן לא את המלהטוו לפנימית בין המי:יפ, גי אם את לכביבל. המשגה את _האולגאגיזט, אונ התורשה _. המב"לת'' את הקייוייס הללו וכן את הבלילה (_הסאלאקציה) הנגשלוה לאולגאניזמיפ צווה תכליתית. הוא מייחס לברירה תפקיד ־וצר. באשר תוף כדי ברירה לא רק שיבררו: צורה זו או אחרת, כי אט גדלת והוינת _המגגה של האורגאניזם ליצור צויויל אלו בתנאים _המסויימיט של הסביבה. בכמה ובפה שטחים צעדה הביאולוגיה קדימה לעומת ההישגים שהושבו בימים בהם נכתב ספרו של טימיריאזב. ז;ף הביולוגים _הסוואטייב הרל:ים ; _*ת עצמם כיורשים הנאמנים של _הדארויייזט בהעלותם אותו על שלב גבוה יותר ,, )_דארויניוט יוצר(" _וזולגךם למשל על אדיקותו של _םימיר־איב _נענין תולת טאלתומ. לדידם!:, ין שרר לתליה זו _שנטתרבבת ללא צורך לתורת דאווין.
נ, ->ירי;;לב דוה־ בש"ף קצף א1\ בעלי הגללסר _הצכועילו ה-יהללזליט מלם־ קנו־יו חסוציאליית של הלאלויניזם, א_£ כי ד. :דוץ הו* ש3 -;^ל :זאי:1־ _6_;:- ה־וצ - א-י, שר-:_!יתו בעולם החי-. על :;הד ה8מצעי_6 _בטלהגזת הקיוט _7לי כעלי־החי ומכל שכן _ק-. ל ההברה האנר _עיית,. הר. י>-. לריה על מלהבת הקייטאימי טימירי_^זב. נעצרת על *10 ד"־סטוריה של התרבות. בל פעילותו ה*כלית קל _האדפ אינה אלא יזלחמת ארוכה אחת _בנזלזזסת הקיומי. טימיריאלב עשה נסיון רציני לגשר בץ "הביולוגיה ההיסטורית והמפליא־ ליום !-ןיי:_ומי ידויכטלו-יה. ''אי -טיזוב שלו נוגע בעיקר לתיאום _קסקנו־ תיו _הכו־:"1_ליות על _הדארויניזמ סט ה_^וי"ליזם ההיסטורי ולא _הג־ע עדיין. כאסכולה הנוכחית של מיצ'וויי־ליס"נקו לבחינת יסודותיה ע* הביולוגיה לאור _המאטריאליזפ הדיאלקטי_#. ך בצדק _ריאים _המלומדים ה_=יי1_'. טיי_£ את טימיריאזב ו&_אכלוב כהלוצי הביולוגית היזאטריאליפטית. ג. יהודון _^ • ק. א. טימיריאזב: . השיטה _ההיסטורית בביולוגיה, " מרוסית ד־ר ש. פ. קלעי בהשתתפות ם. _בנארי, ספ־ ריר. פועלים, מרחביה.