כל עת אליך / ספרד ירושלים / עג'אם / מקהלת תפארת המזרח
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
אפודי שש
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- תפילה
-
בביצוע
- עזרא ברנע מסורת:
- ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים מעגל השנה:
- יום כיפור
נגן שירים ברצף
כל המסורות
מרכז אסיה וקווקאז - פרס
ספרדים מסורות המזרח - בבל;ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
כל המסורות
מרכז אסיה וקווקאז - פרס
ספרדים מסורות המזרח - בבל;ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
-
1.
מרכז אסיה וקווקאז - פרס יקר שוקרי
-
2.
ספרדים מסורות המזרח - בבל;ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים משה חבושה
-
3.
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים עזרא ברנע
-
4.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו חיים כהן
נגן שירים ברצף
|
אפודי שש / ר' יוסף בן אביתור לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת, לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת, קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ: אֲפוּדֵי שֵׁשׁ, לָאֵל שׂוֹנֵא שֵׁשׁ, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: אֲצִילֵי אֶרֶץ, לְבוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ, אוֹמְרִים בָּרוּךְ: בְּהוּקִים בָּאֵשׁ, לְיוֹצְרָם מֵאֵשׁ, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: בְּחוּנִים בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם, מְיַחֲדִים פַּעֲמַיִם, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ. לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת, לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת, קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ: גַּלְגַּלֵּי טָהֳרָה, מְהַלְלִים בְּקוֹל זִמְרָה, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: גְּאוּלִים בְּלִי כֶסֶף, בְּיִחוּד וּבְכֹסֶף, אוֹמְרִים בָּרוּךְ: דְּהוּרִים בְּרֶגַע, וְשָׁבִים בְּפֶגַע, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: דּוֹרְשֵׁי דָתוֹ, מְעִידִים כִּי אֵין זוּלָתוֹ, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ. לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת, לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת, קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ: הֲמוֹן אֶרְאֶלִּים, לְנֶאְדָּר בָּאֵלִים, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: הוֹדְךָ מְשַׁנְּנִים, בְּנֵי הָאֵיתָנִים, אוֹמְרִים בָּרוּךְ: וּלְשִׁמְךָ מְפָאֲרִים, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים, יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ. לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת, לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת, קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ: זִיוָם כְּעֵין קָלָל, פְּנֵי מֶלֶךְ מְהֻלָּל, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: זֶרַע נְבָרִים, לְאַדִּיר אַדִּירִים, אוֹמְרִים בָּרוּךְ: חֲצוּבֵי גֶחָלִים, חֲיָלִים חֲיָלִים, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: חֲפוּשִׁים מִכֶּבֶל, קְרוּאִים נַחֲלַת חֶבֶל, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ. לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת, לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת, קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ: טְבוּלִים בְּנָהָר, דְּמוּתָם כְּזֹהַר, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: טְבוּעִים בְּבוֹר בְּרִית, פְּלֵיטַת הַשְּׁאֵרִית, אוֹמְרִים בָּרוּךְ: יְקָרִים מְעוֹפְפִים, בְּהוֹד וָהֶגֶה מְצַפְצְפִים, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: יְחִידָה מֵאֻמּוֹת, בְּחִירָה מֵעֲלָמוֹת, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ. לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת, לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת, קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ: כַּבִּירֵי רוּמָה, לְיוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: כּוֹלְלֵי תְהִלּוֹת, לְנוֹרָא עֲלִילוֹת, אוֹמְרִים בָּרוּךְ: לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם, מַעֲרִיצִים בְּמַעֲנֵיהֶם, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ: לְהוּקִים בְּגֶשֶׁת, מַקְדִּישִׁים בַּאֲרֶשֶׁת, אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ. לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת, לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת, קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ: |
|
פיוט מתוך קדושתא, הקדמה לאמירת הקדושה. הפיוט מתאר כיצד ביקום כולו מהללים את האל ומקדשים את שמו, רגע לפני שקהל המתפללים מצטרף לצבא השמיים באמירת הקדושה. 'אפודי שש' נֶאֱמר עד היום במסורת הספרדים ועדות המזרח בתפילת שחרית של יום הכיפורים. מחבר הפיוט על פי המחקר הוא ר' יוסף בן אביתור, הגם שבסידורים הוא מיוחס לרבי יהודה הלוי. הפיוט כתוב על פי תבנית קבועה ומסודרת: כל שתי שורות מתחילות באות אחרת מן האלפבית על פי הסדר (א-ל); לכל שורה בפיוט יש חריזה פנימית משלה; כל בית בנוי מארבע שורות, כאשר כל שורה נחתמת בביטוי קבוע ("אוֹמְרִים קָדוֹשׁ" או: "אוֹמְרִים בָּרוּךְ"), והשורה האחרונה נחתמת בשילוב של שני הביטויים: "אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ". השורה הראשונה והשלישית בכל בית מתייחסות למלאכים, והשורה השניה והרביעית מתייחסות לעם ישראל. בסוף כל בית מגיע הפזמון החוזר: "לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת, לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת, קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ". המבנה הצורני הכפול מבטא את החלוקה התוכנית לשניים: חלוקה בין שמיים וארץ, והשוואה בין המלאכים לבין בני ישראל. השוואה זו מקורה עוד במדרשים שונים בהם מסופר על מעין תחרות בין המלאכים לבין עם ישראל. הקב"ה הוא מצד אחד "יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת" – כלומר זה שמהולל על ידי בני ישראל ("יושב תהלות ישראל": תהלים כב, ד), ומצד שני הוא "רוֹכֵב עֲרָבוֹת" (ע"פ תהלים סח, ה), כלומר: נמצא בעולמות העליונים, ב"עֲרָבוֹת", ומשובח בפי מלאכיו. התחרות בין שני הצדדים חוזרת בפיוטים נוספים של הימים הנוראים, ובפרט יום הכיפורים, שבו נמנעים היהודים ממאכל ומעינוגים שונים ולובשים לבן, ובכך נעשים דומים למלאכים, וכן בפיוט הקדום 'אשר אימתך' מאת יניי. האמצעי האומנותי הבולט בשיר, מלבד ההשוואה הקבועה בין המלאכים לישראל, הם הכינויים. כמעט בכל שורה בשיר נעשה שימוש בכינוי כלשהו, המבוסס על המקרא או על המדרש. "אֲפוּדֵי שֵׁשׁ", למשל, הוא כינוי למלאכים, החגורים בשש כנפיים (ע"פ ישעיה ו, ב. "אֵל שׂוֹנֵא שֵׁשׁ" הוא כינוי לקב"ה, השונא במיוחד שש מידות רעות "שש הנה שנא ה'" (משלי ו, טז). רשימת הכינויים שבפיוט אינה רשימה אלפבתית סתמית או אקראית. פעמים רבות קיים קשר בין הכינוי שנבחר באותו הבית עבור המלאכים לבין הכינוי שנבחר לישראל. למשל: היכן שהפייטן בוחר לתאר את המלאכים כ"טְבוּלִים בְּנָהָר" (טהורים), הוא בוחר לתאר את ישראל כ"טְבוּעִים בְּבוֹר בְּרִית" (מצויים בגלות), תוך שימוש בדימוי נוסף מתחום המים. בתחרות בין המלאכים לישראל, הפיוט נותן עדיפות לישראל, שאומרים גם "קדוש" וגם "ברוך". "אומרים קדוש" מתייחס לאמירת "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות", שע"פ הכתוב בישעיה (ו, ג) היא הקדושה שקוראים זה אל זה המלאכים. "אומרים ברוך" מתייחס ככל הנראה לאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שבקריאת שמע. המלאכים אומנם עשויים מאש ("בְּהוּקִים בָּאֵשׁ, לְיוֹצְרָם מֵאֵשׁ"), אבל עם ישראל – הגם שאינו עשוי מאש – הוא בחון באש ובמים: "בְּחוּנִים בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם", כלומר: עמד בנסיונות ובקשיים רבים בעבודתו את האלוהים. כיום נאמר הפיוט במסורות הספרדים, עדות המזרח וחלק מבני תימן בחזרת הש"ץ של שחרית ביום הכיפורים. על פי חלק מהמנהגים מלֻוָּוה אמירת הפיוט במעין דיאלוג מוזיקלי בין החזן והקהל: החזן אומר את השורות המתחלפות והמתפללים עונים לו בסיומי השורות "אומרים קדוש" ו"אומרים ברוך", "אומרים קדוש וברוך" וכן את הפזמון החוזר. |
| • יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת – כינוי לקב"ה, המכונה בתהלים (כב, ד) "יושב תהילות ישראל", שישראל מהללים ומשבחים אותו. • רוֹכֵב עֲרָבוֹת – כינוי לקב"ה, השוכן בשמיים (על פי תהלים סח, ה). • עֲרָבוֹת – כינוי לשמיים, ובפרט לרקיע העליון. • קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ – בסדר הקדושה מצוטטים שני פסוקים עיקריים שעוסקים בהקדשה של המלאכים את הקב"ה: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו, ג) ו"ברוך כבוד ה' ממקומו" (יחזקאל ג, יב). אם כי נראית ההשערה שכאן במילה 'ברוך' הכוונה היא ל"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שנאמר בקריאת שמע. • אֲפוּדֵי שֵׁשׁ – כינוי למלאכים, החגורים בשש כנפיים. על פי ישעיה ו, ב: "שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים שש כנפיים לאחד"). • לָאֵל שׂוֹנֵא שֵׁשׁ – כינוי לקב"ה על פי ספר משלי (ו, טז): "שש הנה שנא ה'". • אוֹמְרִים קָדוֹשׁ – אומרים לפני הקב"ה "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו"; ע"פ ישעיה ו ג. • אֲצִילֵי אֶרֶץ – כינוי לעם ישראל, שנבחרו והוגבהו מכל העמים שעל הארץ. • בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ – כינוי מקראי לקב"ה, שברא את העולם כולו. על פי ישעיה (מ, כח): "...בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו". • אוֹמְרִים בָּרוּךְ – מברכים את הקב"ה, והכוונה ככל הנראה לאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקריאת שמע. • בְּהוּקִים – טהורים, מאירים, מזהירים. • לְיוֹצְרָם מֵאֵשׁ – אומרים קדוש לפני הקב"ה, שיצר אותם מאש. המלאכים עשויים מאש, כביכול, כמו שכתוב בתהלים (קד, ד): "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". • בְּחוּנִים בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם – כינוי לעם ישראל, שעומד בזמן גלותו בנסיונות קשים ובצרות מסוגים שונים. על פי הכתוב בתהלים (סו, יב): "הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה". יוצר אנלוגיה עם "בהוקים באש", המלאכים. • מְיַחֲדִים פַּעֲמַיִם – עם ישראל מייחד את הקב"ה פעמיים ביום, ומצהיר על אחדותו בקריאת שמע: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". • גלגלים – אופנים; כינוי למלאכים. • גַּלְגַּלֵּי טָהֳרָה – המלאכים הטהורים. • גְּאוּלִים בְּלִי כֶסֶף – כינוי לעם ישראל, על יסוד הפסוק בישעיה (נב, ג): "חינם נמכרתם ולא בכסף תיגאלו". • בְּיִחוּד – בצוותא, ביחד. • וּבְכֹסֶף – בכיסופים, בהשתוקקות, בערגה. • דְּהוּרִים בְּרֶגַע – רצים במהירות. • דְּהוּרִים... וְשָׁבִים – ע"פ: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א, יד). • בְּפֶגַע – בתפילה. • דּוֹרְשֵׁי דָתוֹ – לומדי תורתו. כינוי לישראל. • הֲמוֹן – קהל רב. • אֶרְאֶלִּים – מלאכים. • לְנֶאְדָּר בָּאֵלִים – לקב"ה, האדיר והמרומם. ע"פ שירת הים (שמות טו, יא): "מי כמכה באלים ה', מי כמכה נאדר בקודש". • מְשַׁנְּנִים – אומרים שוב ושוב. • בְּנֵי הָאֵיתָנִים – כינוי לישראל: בני האבות, המכונים איתנים. • חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים – מדי בוקר. עפ איכה (ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך". • וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים – משתחווים, בהכפפת ראש וכריעת ברכיים. • זִיוָם כְּעֵין קָלָל – נוצצים ומבריקים כמו נחושת מזוקקת. על פי תיאור יחזקאל (א, ז) את מעשה המרכבה: "ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל, ונוצצים כעין נחושת קלל". • פְּנֵי מֶלֶךְ מְהֻלָּל – לפני המלך ה'. • זֶרַע נְבָרִים – כינוי לעם ישראל, צאצאיהם של האבות, שהיו נקיים, כלומר: טהורים וצדיקים. • לְאַדִּיר אַדִּירִים – אדיר מעל כל האדירים. אולי על פי "מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה'" (תהלים צג, ד). • חֲצוּבֵי גֶחָלִים – המלאכים, העשויים כביכול מאש, ככתוב בתהלים (קד, ד): "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". • חֲפוּשִׁים – משוחררים, בני חורין. • חֲפוּשִׁים מִכֶּבֶל – כינוי לעם ישראל, שיצאו מעבדות לחרות ביציאת מצרים. • קְרוּאִים נַחֲלַת חֶבֶל – ישראל, שנקראו בתורה בשירת 'האזינו' נחלת חבלו של הקב"ה: "כי חלק ה' – עמו, יעקב חבל נחלתו" (דברים לב, ט). • כֶּבֶל, חֶבֶל – צימוד שונה אות. • טְבוּלִים בְּנָהָר – המלאכים הטהורים, הטובלים בנהר של אש (נהר דינור), "נהר די נור נגד ונפיק מן קדמוהי" (דניאל ז, י). • כְּזֹהַר – כאור. • טְבוּעִים בְּבוֹר – משל לגלות, שבה שרויים בני ישראל. • טְבוּעִים, טְבוּלִים – צימוד שונה אות. • פְּלֵיטַת הַשְּׁאֵרִית – כינוי לעם ישראל; השריד שנשאר מן הגלויות. • יְקָרִים מְעוֹפְפִים – כינוי למלאכים. • וְהֶגֶה מְצַפְצְפִים – משמיעים קול. על פי ישעיה (לח, יד): "כן אצפצף אהגה כיונה". • יְחִידָה מֵאֻמּוֹת – כינוי לעם ישראל, שנבחר יחידי מכל העמים. • בְּחִירָה מֵעֲלָמוֹת – כינוי לעם ישראל. • עֲלָמוֹת – נערות, וכאן כנראה הכוונה היא לשאר העמים. על פי שיר השירים (ו, ח-ט): "שישים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר – אחת היא יונתי תמתי". • כַּבִּירֵי רוּמָה – כינוי למלאכים. • רוּמָה – שמיים. • לְיוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה – כינוי לקב"ה, שמקום מושבו הוא בשמיים, כביכול. כלשון הכתוב בתהלים (קכג, א): "אליך נשאתי את עיניי היושבי בשמיים". • כּוֹלְלֵי תְהִלּוֹת – המהללים את הקב"ה; כינוי לישראל. • נוֹרָא עֲלִילוֹת – כינוי לקב"ה. עפ תהלים (סו, ה): "לכו וראו מפעלות אלוהים, נורא עלילה על בני אדם". • לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם – למי שהם יראים מפניו: הקב"ה. על פי תהלים (פט, ח): "אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו". • בְּמַעֲנֵיהֶם – בשעה שעונים קדושה. • לְהוּקִים בְּגֶשֶׁת – ניגשים יחדיו לומר קדושה. • מַקְדִּישִׁים בַּאֲרֶשֶׁת – אומרים קדושה בשפתותיהם. |
| כותר |
אפודי שש / ספרד ירושלים / עזרא ברנע |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים |
| לחן ממסורת |
אפודי שש / ספרד ירושלים |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
יום כיפור |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת – כינוי לקב"ה, המכונה בתהלים (כב, ד) "יושב תהילות ישראל", שישראל מהללים ומשבחים אותו. • רוֹכֵב עֲרָבוֹת – כינוי לקב"ה, השוכן בשמיים (על פי תהלים סח, ה). • עֲרָבוֹת – כינוי לשמיים, ובפרט לרקיע העליון. • קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ – בסדר הקדושה מצוטטים שני פסוקים עיקריים שעוסקים בהקדשה של המלאכים את הקב"ה: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו, ג) ו"ברוך כבוד ה' ממקומו" (יחזקאל ג, יב). אם כי נראית ההשערה שכאן במילה 'ברוך' הכוונה היא ל"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שנאמר בקריאת שמע. • אֲפוּדֵי שֵׁשׁ – כינוי למלאכים, החגורים בשש כנפיים. על פי ישעיה ו, ב: "שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים שש כנפיים לאחד"). • לָאֵל שׂוֹנֵא שֵׁשׁ – כינוי לקב"ה על פי ספר משלי (ו, טז): "שש הנה שנא ה'". • אוֹמְרִים קָדוֹשׁ – אומרים לפני הקב"ה "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו"; ע"פ ישעיה ו ג. • אֲצִילֵי אֶרֶץ – כינוי לעם ישראל, שנבחרו והוגבהו מכל העמים שעל הארץ. • בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ – כינוי מקראי לקב"ה, שברא את העולם כולו. על פי ישעיה (מ, כח): "...בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו". • אוֹמְרִים בָּרוּךְ – מברכים את הקב"ה, והכוונה ככל הנראה לאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקריאת שמע. • בְּהוּקִים – טהורים, מאירים, מזהירים. • לְיוֹצְרָם מֵאֵשׁ – אומרים קדוש לפני הקב"ה, שיצר אותם מאש. המלאכים עשויים מאש, כביכול, כמו שכתוב בתהלים (קד, ד): "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". • בְּחוּנִים בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם – כינוי לעם ישראל, שעומד בזמן גלותו בנסיונות קשים ובצרות מסוגים שונים. על פי הכתוב בתהלים (סו, יב): "הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה". יוצר אנלוגיה עם "בהוקים באש", המלאכים. • מְיַחֲדִים פַּעֲמַיִם – עם ישראל מייחד את הקב"ה פעמיים ביום, ומצהיר על אחדותו בקריאת שמע: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". • גלגלים – אופנים; כינוי למלאכים. • גַּלְגַּלֵּי טָהֳרָה – המלאכים הטהורים. • גְּאוּלִים בְּלִי כֶסֶף – כינוי לעם ישראל, על יסוד הפסוק בישעיה (נב, ג): "חינם נמכרתם ולא בכסף תיגאלו". • בְּיִחוּד – בצוותא, ביחד. • וּבְכֹסֶף – בכיסופים, בהשתוקקות, בערגה. • דְּהוּרִים בְּרֶגַע – רצים במהירות. • דְּהוּרִים... וְשָׁבִים – ע"פ: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א, יד). • בְּפֶגַע – בתפילה. • דּוֹרְשֵׁי דָתוֹ – לומדי תורתו. כינוי לישראל. • הֲמוֹן – קהל רב. • אֶרְאֶלִּים – מלאכים. • לְנֶאְדָּר בָּאֵלִים – לקב"ה, האדיר והמרומם. ע"פ שירת הים (שמות טו, יא): "מי כמכה באלים ה', מי כמכה נאדר בקודש". • מְשַׁנְּנִים – אומרים שוב ושוב. • בְּנֵי הָאֵיתָנִים – כינוי לישראל: בני האבות, המכונים איתנים. • חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים – מדי בוקר. עפ איכה (ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך". • וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים – משתחווים, בהכפפת ראש וכריעת ברכיים. • זִיוָם כְּעֵין קָלָל – נוצצים ומבריקים כמו נחושת מזוקקת. על פי תיאור יחזקאל (א, ז) את מעשה המרכבה: "ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל, ונוצצים כעין נחושת קלל". • פְּנֵי מֶלֶךְ מְהֻלָּל – לפני המלך ה'. • זֶרַע נְבָרִים – כינוי לעם ישראל, צאצאיהם של האבות, שהיו נקיים, כלומר: טהורים וצדיקים. • לְאַדִּיר אַדִּירִים – אדיר מעל כל האדירים. אולי על פי "מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה'" (תהלים צג, ד). • חֲצוּבֵי גֶחָלִים – המלאכים, העשויים כביכול מאש, ככתוב בתהלים (קד, ד): "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". • חֲפוּשִׁים – משוחררים, בני חורין. • חֲפוּשִׁים מִכֶּבֶל – כינוי לעם ישראל, שיצאו מעבדות לחרות ביציאת מצרים. • קְרוּאִים נַחֲלַת חֶבֶל – ישראל, שנקראו בתורה בשירת 'האזינו' נחלת חבלו של הקב"ה: "כי חלק ה' – עמו, יעקב חבל נחלתו" (דברים לב, ט). • כֶּבֶל, חֶבֶל – צימוד שונה אות. • טְבוּלִים בְּנָהָר – המלאכים הטהורים, הטובלים בנהר של אש (נהר דינור), "נהר די נור נגד ונפיק מן קדמוהי" (דניאל ז, י). • כְּזֹהַר – כאור. • טְבוּעִים בְּבוֹר – משל לגלות, שבה שרויים בני ישראל. • טְבוּעִים, טְבוּלִים – צימוד שונה אות. • פְּלֵיטַת הַשְּׁאֵרִית – כינוי לעם ישראל; השריד שנשאר מן הגלויות. • יְקָרִים מְעוֹפְפִים – כינוי למלאכים. • וְהֶגֶה מְצַפְצְפִים – משמיעים קול. על פי ישעיה (לח, יד): "כן אצפצף אהגה כיונה". • יְחִידָה מֵאֻמּוֹת – כינוי לעם ישראל, שנבחר יחידי מכל העמים. • בְּחִירָה מֵעֲלָמוֹת – כינוי לעם ישראל. • עֲלָמוֹת – נערות, וכאן כנראה הכוונה היא לשאר העמים. על פי שיר השירים (ו, ח-ט): "שישים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר – אחת היא יונתי תמתי". • כַּבִּירֵי רוּמָה – כינוי למלאכים. • רוּמָה – שמיים. • לְיוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה – כינוי לקב"ה, שמקום מושבו הוא בשמיים, כביכול. כלשון הכתוב בתהלים (קכג, א): "אליך נשאתי את עיניי היושבי בשמיים". • כּוֹלְלֵי תְהִלּוֹת – המהללים את הקב"ה; כינוי לישראל. • נוֹרָא עֲלִילוֹת – כינוי לקב"ה. עפ תהלים (סו, ה): "לכו וראו מפעלות אלוהים, נורא עלילה על בני אדם". • לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם – למי שהם יראים מפניו: הקב"ה. על פי תהלים (פט, ח): "אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו". • בְּמַעֲנֵיהֶם – בשעה שעונים קדושה. • לְהוּקִים בְּגֶשֶׁת – ניגשים יחדיו לומר קדושה. • מַקְדִּישִׁים בַּאֲרֶשֶׁת – אומרים קדושה בשפתותיהם.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
