ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
בעוד מבנה העלייה עצמה לקריאת התורה מובנה ומוסדר היטב בברכות שלפני ואחרי כל קריאה, הזמן שלפני ואחרי מעמד זה, הכולל את סדר הוצאת ספר התורה מן ארון הקודש והשבתו אליו, הוא זמן חופשי יחסית בתכניו, נעדר כל ברכה או מבנה תפילה מוסדר. בזמן זה התפתחו מנהגים שונים ומגוונים במסורות, באמירת תפילות, פיוטים ופסוקים שונים. וכך, הפכו הרגעים שלאחר קריאת התורה בשבת ובחג, בטרם יעבור הציבור אל תפילת המוסף, לזמן שבו ניתן לברך ולהתפלל – על שלומם של שליטי הארץ, על המדינה, על החיילים, על החולים, על העולים לתורה ועל הגבאים, וגם על ציבור המתפללים הנמצא בבית הכנסת. על פי חוקר התפילה יצחק משה אלבוגן,[1] אף שמקורותיהן של חלק מהברכות הללו, כמו הברכה לשליטי הארץ, הוא יחסית קדום, כולן כנראה מאוחרות מהמאה השמינית, שכן הן אינן מופיעות בתלמודים (הבבלי והירושלמי) או במסכת סופרים (קובץ הלכתי קדום, כנראה מהמאה השמינית, העוסק בדיני התפילה והקריאה בתורה). ברכה זו משתמשת במטבע הלשון המוכר: "מי שבירך" המתייחס לאל ולמבורכיו "אבותינו". מטבע פתיחה זה מעביר מסר כפול: הצגת הקב"ה כמי שבידיו הברכות מצד אחד, וקישורן לאבות האומה – מה שמצביע על זיקה בין המבורכים הנוכחיים למבורכים קודמים ולשרשרת הדורות. מושא הברכה הוא הקהילה הנמצאת בבית הכנסת, המפורטת למרכיביה: הם, נשיהם, בניהם, תלמידיהם (יש לשים לב כי הסובייקט המתפלל שאליו פונה הברכה הוא גבר מבוגר, וממנו היא יוצאת ומוחלת גם על אשתו ולילדיו). המבוקש מקב"ה הוא בעיקר הצלה מהצרות ומעול הגויים ושלום בין המתפללים. נוסח ברכות מי שבירך בכללותו גמיש מאוד ומשתנה באופן משמעותי בין המסורות השונות. קיימים עשרות וריאציות שונות לתפילות אלו, שגם הן עצמן עוברות עיבוד כיד היצירתיות של כל שליח ציבור. בטקסט של הברכה לקהל משולבות מילים מן השפה הארמית, המזכירות ביטויים הנאמרים גם בתפילת "יקום פורקן" במסורות האשכנזיות. הפסוק המוכר, המאחל לקהל כי הקב"ה יוסיף עליהם (ברכה) אלף פעמים, לקוח מתוך פתיחת נאומו של משה בפרשת דברים (א, יא), שם מדובר בריבוי הדמוגרפי של בני ישראל. השימוש בפסוק בברכות ובתפילות מעין אלו נועד להות מעין "מכפיל כוח" לעוצמת הברכה, ובמקרים רבים נהוג כי הקהל, החפץ בכך, חוזר על המילים "אלף פעמים". יש לשים לב כי בשבת שובה נאמרת תוספת שבה מבוקשת כתיבתם של המתפללים בספר חיים טובים. [1] התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תל אביב תשל"ב, עמ' 150–151.
|
| כותר |
מי שברך לקהל |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שבת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
בעוד מבנה העלייה עצמה לקריאת התורה מובנה ומוסדר היטב בברכות שלפני ואחרי כל קריאה, הזמן שלפני ואחרי מעמד זה, הכולל את סדר הוצאת ספר התורה מן ארון הקודש והשבתו אליו, הוא זמן חופשי יחסית בתכניו, נעדר כל ברכה או מבנה תפילה מוסדר. בזמן זה התפתחו מנהגים שונים ומגוונים במסורות, באמירת תפילות, פיוטים ופסוקים שונים. וכך, הפכו הרגעים שלאחר קריאת התורה בשבת ובחג, בטרם יעבור הציבור אל תפילת המוסף, לזמן שבו ניתן לברך ולהתפלל - על שלומם של שליטי הארץ, על המדינה, על החיילים, על החולים, על העולים לתורה ועל הגבאים, וגם על ציבור המתפללים הנמצא בבית הכנסת. על פי חוקר התפילה יצחק משה אלבוגן,[1] אף שמקורותיהן של חלק מהברכות הללו, כמו הברכה לשליטי הארץ, הוא יחסית קדום, כולן כנראה מאוחרות מהמאה השמינית, שכן הן אינן מופיעות בתלמודים (הבבלי והירושלמי) או במסכת סופרים (קובץ הלכתי קדום, כנראה מהמאה השמינית, העוסק בדיני התפילה והקריאה בתורה).
ברכה זו משתמשת במטבע הלשון המוכר: "מי שבירך" המתייחס לאל ולמבורכיו "אבותינו". מטבע פתיחה זה מעביר מסר כפול: הצגת הקב"ה כמי שבידיו הברכות מצד אחד, וקישורן לאבות האומה - מה שמצביע על זיקה בין המבורכים הנוכחיים למבורכים קודמים ולשרשרת הדורות. מושא הברכה הוא הקהילה הנמצאת בבית הכנסת, המפורטת למרכיביה: הם, נשיהם, בניהם, תלמידיהם (יש לשים לב כי הסובייקט המתפלל שאליו פונה הברכה הוא גבר מבוגר, וממנו היא יוצאת ומוחלת גם על אשתו ולילדיו). המבוקש מקב"ה הוא בעיקר הצלה מהצרות ומעול הגויים ושלום בין המתפללים.
נוסח ברכות מי שבירך בכללותו גמיש מאוד ומשתנה באופן משמעותי בין המסורות השונות. קיימים עשרות וריאציות שונות לתפילות אלו, שגם הן עצמן עוברות עיבוד כיד היצירתיות של כל שליח ציבור. בטקסט של הברכה לקהל משולבות מילים מן השפה הארמית, המזכירות ביטויים הנאמרים גם בתפילת "יקום פורקן" במסורות האשכנזיות. הפסוק המוכר, המאחל לקהל כי הקב"ה יוסיף עליהם (ברכה) אלף פעמים, לקוח מתוך פתיחת נאומו של משה בפרשת דברים (א, יא), שם מדובר בריבוי הדמוגרפי של בני ישראל. השימוש בפסוק בברכות ובתפילות מעין אלו נועד להות מעין "מכפיל כוח" לעוצמת הברכה, ובמקרים רבים נהוג כי הקהל, החפץ בכך, חוזר על המילים "אלף פעמים". יש לשים לב כי בשבת שובה נאמרת תוספת שבה מבוקשת כתיבתם של המתפללים בספר חיים טובים.
[1] התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תל אביב תשל"ב, עמ' 150-151.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
