הפטרה ליום א' של ראש השנה

ביום א' של ראש השנה מפטירים בספר שמואל, בקריאת הפסוקים העוסקים בהולדתו של שמואל, לימים שמואל הנביא, להוריו אלקנה וחנה, ובילדותו.

תחילה קורא המפטיר קטע מפרשת פנחס ולאחר מכן הוא ממשיך וקורא בספר ההפטרות את הפרק הראשון של ספר שמואל ועשרה פסוקים מן הפרק השני (כפי שנאמר במגילה לא, ע"א).

הפטרה זו, שעיקרה פרשת הולדת שמואל לאִמו העקרה - עוסקת גם ביחסים המורכבים שבין חנה לפנינה צרתה, בתחינת חנה להיריון, בתפילת ההודאה של חנה לאחר הולדת בנה ובתהליך הקדשתו של שמואל לנבואה. היא נבחרה לקריאה ביום א' של ראש השנה מכמה טעמים: ראשית, פקידתה של חנה העקרה בהיריון אירעה בראש השנה לפי חז"ל (ראש השנה יא, ע"א ורש"י למגילה לא, ע"א), ובכך הפטרה זו משלימה את הקריאה בתורה העוסקת בפקידתה של שרה העקרה, אם יצחק, שאף היא אירעה בראש השנה (ראש השנה יא, ע"א).

שנית, בסיפור חנה מובלט עניין הזיכרון לפני האלוהים, שהוא עיקרו של ראש השנה, ועיקר זה חוזר הן בתפילת חנה שלפני פקידתה ("רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ") והן בתיאור הפקידה עצמה ("וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ ה'").

קשר נוסף ישנו בין מקומו של ראש השנה כיום הדין שבו נחרצים גורלות בני האדם ובין תפילת ההודאה חנה לאחר פקידתה, שבה היא עוסקת בכוחו של האל לחרוץ גורלות: "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל

לסיום, הפטרה זו מעלה על נס את כוחה של התפילה לשנות את גורלו של אדם, במקרה זה: היריון לאישה עקרה, ובכך קשורה קשר ישיר לתפילות יום הדין שגם הן מכוונות לשינוי הגורל והכתיבה של המתפלל בספר החיים.

כל קהילות ישראל קוראות את ההפטרה במנגינה הרגילה של שאר ימות השנה.