• הַצַּדִּיקִים - ההולכים בדרך הנכונה והצודקת, עושי הצדק. • הַחֲסִידִים - בלשון חז"ל כינוי לצדיקים, למקפידים אף מעבר לחובה. בלשון המקרא זו אינה מילה שכיחה, וייתכן שמשמעותה היא "אלו הבוטחים בחסדו של האל". ראו תהלים נב, י-יא: "בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד [...] וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ". פירוש זה מצטרף לתוספות המאוחרות לברכה "וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי-בְךָ בָטַחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנְנוּ". • שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל - הנשארים לאחר החורבן והגלות. ראו למשל ישעיהו לז, לב: "כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת". • פְּלֵטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם - פליטה: שארית ("כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן" ישעיהו לז, לב). ייתכן שמקור הביטוי במגילת תענית: "[...] קמו עממיה על פליטת ספריה" (פרק יב, פסקה ו) והוא מקביל כאן ל"בית ישראל". הסופרים היו מן המעמדות הגבוהים המקורבים להנהגה בתקופת המקרא המאוחרת. • גֵּרֵי הַצֶּדֶק - גרים שהתגיירו מתוך אמונה (בניגוד לגרים תושבים). • יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ - יתעוררו רחמיך. יהמו: ישמיעו קול, כמו המיית ציפור. זהו ביטוי מטאפורי, מושאל, המתאר את התעוררות הרחמים של האל. ייתכן שהבחירה בביטוי זו מזכירה את אחד ממטבעות התפילה שנועדו להזכיר את חסדיו ורחמיו של האל: "על/עד קן צפור יגיעו רחמיך" (משנה ברכות ה, ג ועוד. אמנם זהו מטבע תפילה שנאסר מסיבות שונות, אך האיסור לומר אותו, שנשנה בכמה מקומות, והופעתו בכמה סיפורים בתלמודים מלמד שהוא היה שכיח בתקופת חז"ל). • לְכָל-הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ - אולי לפי תהלים נב, יא: "[...] וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב". • וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם - לעולם הבא. אף על פי ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (משנה סנהדרין י, א), ישנה אמונה שחלקם של הצדיקים קרוב יותר אל כסא הכבוד: "נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד" (תלמוד בבלי שבת קנב, ע"ב). המתפללים מבקשים כאן לקבל שכר טוב כמו הצדיקים. • לֹא נֵבוֹשׁ - לא נתבייש ולא נתבדה, ראו ישעיהו מה, יז: "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד". • כִּי בך/בְשִׁמְךָ בָּטַחְנוּ - על פי תהלים לג, כא: "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ". שם קדשו - בו, באל.
|