תהלים צד: אל נקמות ה'

(ג) עַד מָתַי רְשָׁעִים, ה', עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ?! (ד) עד מתי הם יַבִּיעוּ, יְדַבְּרוּ עוד ועוד עָתָק, דברי גאווה או סרה, ויִתְאַמְּרוּ, יגביהו עצמם במעשים או בדיבורים כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, פושעים?! רשעים אלה הם הגורמים סבל וייסורים לאחרים - (ה) את עַמְּךָ, ה', הם יְדַכְּאוּ, וְאת נַחֲלָתְךָ, כינוי לעם ישראל, או: אלו השוכנים בארצך יְעַנּוּ. (ו) אַלְמָנָה וְגֵר, שאין להם הגנה, יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים, שגם להם אין על מי להישען, יְרַצֵּחוּ. הרשעים הללו ממשיכים בפעולתם, משום שה' אינו מתערב במעשיהם, ולכאורה הם יכולים לעשות כל שברצונם. (ז) לפיכך - וַיֹּאמְרוּ, בלבבם או בפיהם: "לֹא יִרְאֶה יָּהּ, וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב". גם אם הם מאמינים במציאותו של ה', הם מניחים שהוא אינו עוסק בבני האדם, ואינו מתייחס למעשיהם. הם סוברים שה' כה מרוחק מהם עד שאיננו יודע מה קורה בעולם.

משום כך אומר להם המשורר: (ח) בִּינוּ, הבינו, בֹּעֲרִים, נבערים שבָּעָם, בהמון, וּכְסִילִים, מָתַי תַּשְׂכִּילוּ?! והוא מסביר: (ט) האם נֹטַע, יוצר האֹזֶן - הֲאם לֹא יִשְׁמָע בעצמו?! האִם יֹצֵר עַיִן - הֲלֹא יַבִּיט?! (י) האם יֹסֵר גּוֹיִם, מי שמלמד את העמים כולם, הֲלֹא יוֹכִיחַ גם את האדם הפרטי?! והרי הוא הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת.

אדרבא, ה' איננו מתערב או פועל מיד להעניש את הרעים ולהיטיב עם הטובים משום שמחשבותיו מעמיקות הרבה יותר. (יא) ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי הֵמָּה, הן הָבֶל, בנות-חלוף וחסרות משמעות. על כן הוא יודע שלא יתממשו מחשבותיהם של זוממי הרעה, המבקשים להגיע לגדולה ובדרכם רומסים את האחרים, ושסופן של תכניותיהם - כליה. ומנגד, ראוי שהאנשים הסובלים לא יתמקדו רק בכאב שבסבלם, שכן לכאב יש היבט נוסף: (יב) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ, יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. בין שהייסורים באים לכפרת עוונות ובין שהם מכוונים להטות את האדם לכיוון נעלה יותר, אין בהם התעלמות מן המתייסר, אלא דרך של הוראה בעבורו. (יג) הלימוד הזה יועיל לְהַשְׁקִיט לוֹ, להרגיעו מִימֵי רָע, מהימים הרעים. אף שאין האדם רואה את הנהגת ה' בגמול המידי, בכל זאת, ה' בתורתו נותן לאדם זה מנוחה שתאפשר לו לעבור ימים רעים ולהחזיק מעמד עַד יִכָּרֶה, ייחפר לָרָשָׁע שָׁחַת, בור, שסופו ליפול בו.

(יד) כִּי גם אם לא תמיד נראים הדברים הללו, לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. (טו) כִּי עַד שייראה הצֶדֶק יָשׁוּב בסופו של דבר המִשְׁפָּט. המשפט יושלם ויתברר, וְאַחֲרָיו ישובו למקומם ולתקוותם גם כָּל יִשְׁרֵי לֵב. (טז) כי כאשר מתבוננים בעומקם של דברים, ונשאלת השאלה - מִי יָקוּם לִי, לעזרתי במריבותי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי כשאני נאבק עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן? (יז) ידועה לי התשובה: לוּלֵי ה' שהוא עֶזְרָתָה, העזרה לִּי, כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה, הייתה שוכנת בשאול נַפְשִׁי. (יח) אִם אָמַרְתִּי בלבי: הנה מָטָה, מתמוטטת רַגְלִי, ואני קורס - חַסְדְּךָ, ה', יִסְעָדֵנִי, יתמוך בי. (יט) בְּרֹב שַׂרְעַפַּי, מול מחשבותי הרבות, בעיקר מחשבות שיש בהן כאב וספקות, שבְּקִרְבִּי - תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי, שכן נוכח המחשבות הקשות, הנובעות מכאב וחוסר תקווה, אני מתנחם בהקשבתו של ה' אלי ובידיעה שבסופו של דבר אף יעזור לי. (כ) שהרי - האם אכן יְחָבְרְךָ, יחבור אליך, ה', כִּסֵּא, שלטון של הַוּוֹת, רע, היֹצֵר עָמָל, עוולה וחטא ומעלהו או מכלילו עֲלֵי חֹק?! הרי לא ייתכן שיצטרף אליך מי שיוצר חוקי רֶשע או מי שמגביר את רשעתו מעל לחוק. (כא) אנשים אלה יָגוֹדּוּ, הם מתאספים כגדוד[1] עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק, וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ. אצלם דווקא האיש הנקי יוצא חייב, ואפילו דנים אותו למוות.

(כב) לעומת כל זאת - וַיְהִי ה' לִי לְמִשְׂגָּב, מבטח ומחסה, וֵאלֹֹהַי היה לְצוּר, סלע מַחְסִי. (כג) וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם - על הרשעים אֶת אוֹנָם, האוון שלהם, רשעתם, וּבְרָעָתָם שלהם-עצמם יַצְמִיתֵם, יאבד אותם. הרע עצמו יהפוך להיות עונשם של מחולליו.[2] ואז - יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹֹהֵינוּ.

[1] ראשונים כאן; רשב"ם בראשית ל,יב.

[2] ראו גם תהלים לד,כב; משלי יג,כא.

פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.