ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן־מֶלֶךְ׃ יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט׃ יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה׃ יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי־עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק׃ יִירָאוּךָ עִם־שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים׃ יֵרֵד כְּמָטָר עַל־גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ׃ יִפְרַח־בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד־בְּלִי יָרֵחַ׃ וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד־יָם וּמִנָּהָר עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ׃ לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ׃ מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ׃ וְיִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ כָל־מְלָכִים כָּל־גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ׃ כִּי־יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין־עֹזֵר לוֹ׃ יָחֹס עַל־דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ׃ מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו׃ וִיחִי וְיִתֶּן־לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל־הַיּוֹם יְבָרֲכֶנְהוּ׃ יְהִי פִסַּת־בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ׃ יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל־גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ׃ בָּרוּךְ ה' אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃ וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת־כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן׃ כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספרייה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור תפילה בעד מלך ישראל והצלחתו. במזמור ארבעה חלקים: חלק ראשון המתאר את צדקותו של המלך; שני – העוסק בגדולתו; שלישי – המדבר על עזרתו של המלך לעניים וסיועו לעשוקים; רביעי – ברכות למלך ולארצו. המזמור מסתיים בכתובת ("כלו תפילות דוד בן ישי") החותמת את הספר השני של תהלים. נחלקו המפרשים במשמעותה המדויקת של הכתובת, ואפשר שהיא מלמדת כי מזמורנו היה המזמור האחרון שאמר דוד לפני מותו. אמירת מזמור זה נהוגה אצל מיעוט מקהילות הספרדים בתפילת מנחה של שבת פרשת משפטים (במקום מזמור הללויה אודה ה' בכל לבב). פסוקים יח–יט ("ברוך ה' אלוהים אלוהי ישראל") שובצו בסוף פסוקי דזמרה של חול ושבת, לפני אמירת "ויברך דוד", הן למנהג האשכנזים, הן למנהג הספרדים והן למנהג התימנים (השאמי ולא הבלדי). |
|
• (א) לִשְׁלֹמֹה. מסתבר שאת הדברים האלה נשא דוד המלך על בנו-יורשו שלמה. אֱלֹֹהִים, את מִשְׁפָּטֶיךָ ואת היכולת לממש אותם בארץ לְמֶלֶךְ תֵּן. אני מתפלל שהמלך יגשים את משפטיך וישתמש בהם, וְצִדְקָתְךָ תן לְבֶן מֶלֶךְ, שאף בידו יהיה הכוח לממש את צדקתך בעולם, (ב) כך שהוא יָדִין את עַמְּךָ בְצֶדֶק ואת עֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט. המשפט - המיוחס כאן לדין העניים - איננו סוטה מהצדק החתוך המוחלט, אבל יש בו גם צד של התחשבות בחלשים ובחסרי האמצעים.[1] (ג) בהיות המשפט איתן, המדינה שלווה, ואז יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם. מההרים תבוא בשורה של שלום. לא יהיה חשש שמא אורב מסתתר מאחוריהם, ושמא תפרוץ לפתע מלחמה מביניהם, וּגְבָעוֹת יתעטרו בִּצְדָקָה, צדקה וישועה. (ד) המלך-השופט יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם ויוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן, העניים המסכנים ביותר. להם אין די במשפט מתוך התחשבות; הם זקוקים שיתערבו למענם. עם זאת, המשפט אינו רק רחמים ורכּוּת - וִידַכֵּא המלך עוֹשֵׁק. לא רק היחסים החברתיים יהיו מתוקנים. (ה) במדינה זו יִירָאוּךָ, ייראו ממך, ה', עִם שָׁמֶשׁ, לעולם ובהתמדה, כפי שהשמש נשמעת לפקודתך וזורחת בכל יום ויום, וְלִפְנֵי יָרֵחַ, כל זמן שנראים פני הירח - דּוֹר דּוֹרִים, דורות רבים. (ו) יֵרֵד דבר המלך והצדק והברכה שבעקבותיו כְּמָטָר עַל גֵּז, גיזת צמר, הסופגת את כל המים. השפע כולו ינוצל ולא יתבזבז, וכִרְבִיבִים, רסיסי גשם, שהם זַרְזִיף, נזילת מים היורדת לאָרֶץ. (ז) יִפְרַח בְּיָמָיו של המלך הגואל צַדִּיק. בגלל אישיותו ופעלו של המלך יהיה הצדיק מוגן מכל רע, וְרֹב שָׁלוֹם יהיה עַד בְּלִי, שיבלה יָרֵחַ - לעולם. כדי שתשרור שלווה במדינה, אין די בעשיית משפט וצדקה. רוגע בהקשר הבינלאומי יושג אם יהיו למלך עצמה והשפעה גם בעולם הסובב. (ח) וְיֵרְדְּ, הוא ימשול מִיָּם עַד יָם, בגבולה הרחב של המדינה, כל היבשה שבין הימים המקיפים אותה, וּמִנָּהָר, נהר פרת, שאכן היה גבול ממלכתו של שלמה, עַד אַפְסֵי, קצות, האָרֶץ. (ט) בגלל עצמתו של המלך לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים, עמים יורדי ים שברשותם צבא ספינות, או: שוכני המדבר, וְאֹיְבָיו, אם עוד יהיו כאלה, יושפלו לחלוטין עד שעָפָר יְלַחֵכוּ, כביכול, עד אשר יגיע ראשם לארץ. כוחו של המלך יגיע גם הרבה מעבר לגבולותיה של ארץ ישראל הגדולה: (י) מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ[2] וְיושבי האִיִּים מִנְחָה, מתנות למלך יָשִׁיבוּ. כך ידרשו את שלומו וכבודו. מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא, שבקצה ערב או באפריקה, אֶשְׁכָּר, מתנה או תשלום לאות הכנעה והכרת תודה יַקְרִיבוּ לו. (יא) וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים, גם הרחוקים יותר, וכָל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ במידה כלשהי. כל זה לא רק בשל תוקפו הצבאי של המלך, אלא כהוקרה ושכר טוב על מעלתו הפנימית והשפעתו המבורכת. (יב) כִּי בממלכתו ומחוצה לה יַצִּיל את האֶבְיוֹן המְשַׁוֵּעַ לעזרה במר נפשו, וְאת העָנִי שהוא לבדו וְאֵין מי שעֹזֵר לוֹ. (יג) יָחֹס, ירחם המלך עַל דַּל וְאֶבְיוֹן, וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים, הדלים שבדלים, יוֹשִׁיעַ. (יד) מִתּוֹךְ, תככים, ניצול ומרמה וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם, וְיֵיקַר, יהיה נכבד דָּמָם בְּעֵינָיו. הוא לא ינהג כמנהג השליטים שאינם מתחשבים בסבלם של חסרי הישע, אלא דמם יהיה יקר וחשוב בעיניו. (טו) והמלך עצמו יְחִי בכל טוב, וְיִתֶּן לוֹ ה' רכוש גדול ומותרות מִזְּהַב שְׁבָא. וכל אדם יִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד, משום שהוא יהיה חביב ואהוב על הכול, כָּל הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ - את המלך. נוסף על ברכת השלום, ברכת השמים, הגדולה והתפארת, גם האדמה תתברך - (טז) יְהִי פִסַּת, שפע, ריבוי בַּר, תבואה בכל מקום בָּאָרֶץ, אפילו בְּרֹאשׁ הָרִים, שבדרך כלל אין התבואה צומחת שם. יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ. האילנות יהיו עמוסים בפֵרות כבדים, כך שבבוא הרוח תישמע מהם אוושה הדומה לזו הנשמעת בעצי הלבנון הנישאים, וְיָצִיצוּ הצמחים הטובים מֵעִיר, גם משטחים שברגיל אינם מעובדים, כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ, הצץ מאליו. (יז) ובכללו של דבר יְהִי, יתקיים שְׁמוֹ של המלך לְעוֹלָם, לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ, לעולם, יִנּוֹן, יגדל ויתברך שְׁמוֹ, וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ. המלך יהיה סמל ומופת לברכה. כָּל גּוֹיִם - הקרובים והרחוקים יְאַשְּׁרוּהוּ ויאמרו: "אשרי המלך הזה". כאן באים דברי סיום לחלק ('ספר') זה שבתוך תהלים: (יח) בָּרוּךְ ה' אֱלֹֹהִים, אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, ואין אחר עושה. (יט) וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, - רעיון המבוטא בארמית בתפילת הקדיש, ויהי רצון שיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ. אָמֵן וְאָמֵן. (כ) כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי. ייתכן שאת המזמור הזה אמר דוד בסוף חייו, והוא סודר כאן משום שרובם הגדול של שני הספרים הראשונים שבתהלים הם מזמוריו של דוד עצמו, ומסודרים כספרים לעצמם; ואילו מכאן והלאה יש מזמורים שבחלקם לא מצוין שם המחבר, ובאחדים מהם מצוינים שמות מחברים אחרים, אף שגם ביניהם יש עוד ממזמוריו ומתפילותיו של דוד.
[1] כן מובא בפתיחת אליהו: משפט הוא רחמים. [2] ראו 'העולם' לעיל מח,ח.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים עב: לשלמה אלהים משפטיך למלך תן |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) לִשְׁלֹמֹה. מסתבר שאת הדברים האלה נשא דוד המלך על בנו-יורשו שלמה.
אֱלֹֹהִים, את מִשְׁפָּטֶיךָ ואת היכולת לממש אותם בארץ לְמֶלֶךְ תֵּן. אני מתפלל שהמלך יגשים את משפטיך וישתמש בהם, וְצִדְקָתְךָ תן לְבֶן מֶלֶךְ, שאף בידו יהיה הכוח לממש את צדקתך בעולם, (ב) כך שהוא יָדִין את עַמְּךָ בְצֶדֶק ואת עֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט. המשפט - המיוחס כאן לדין העניים - איננו סוטה מהצדק החתוך המוחלט, אבל יש בו גם צד של התחשבות בחלשים ובחסרי האמצעים.[1]
(ג) בהיות המשפט איתן, המדינה שלווה, ואז יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם. מההרים תבוא בשורה של שלום. לא יהיה חשש שמא אורב מסתתר מאחוריהם, ושמא תפרוץ לפתע מלחמה מביניהם, וּגְבָעוֹת יתעטרו בִּצְדָקָה, צדקה וישועה. (ד) המלך-השופט יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם ויוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן, העניים המסכנים ביותר. להם אין די במשפט מתוך התחשבות; הם זקוקים שיתערבו למענם. עם זאת, המשפט אינו רק רחמים ורכּוּת - וִידַכֵּא המלך עוֹשֵׁק.
לא רק היחסים החברתיים יהיו מתוקנים. (ה) במדינה זו יִירָאוּךָ, ייראו ממך, ה', עִם שָׁמֶשׁ, לעולם ובהתמדה, כפי שהשמש נשמעת לפקודתך וזורחת בכל יום ויום, וְלִפְנֵי יָרֵחַ, כל זמן שנראים פני הירח - דּוֹר דּוֹרִים, דורות רבים. (ו) יֵרֵד דבר המלך והצדק והברכה שבעקבותיו כְּמָטָר עַל גֵּז, גיזת צמר, הסופגת את כל המים. השפע כולו ינוצל ולא יתבזבז, וכִרְבִיבִים, רסיסי גשם, שהם זַרְזִיף, נזילת מים היורדת לאָרֶץ. (ז) יִפְרַח בְּיָמָיו של המלך הגואל צַדִּיק. בגלל אישיותו ופעלו של המלך יהיה הצדיק מוגן מכל רע, וְרֹב שָׁלוֹם יהיה עַד בְּלִי, שיבלה יָרֵחַ - לעולם.
כדי שתשרור שלווה במדינה, אין די בעשיית משפט וצדקה. רוגע בהקשר הבינלאומי יושג אם יהיו למלך עצמה והשפעה גם בעולם הסובב. (ח) וְיֵרְדְּ, הוא ימשול מִיָּם עַד יָם, בגבולה הרחב של המדינה, כל היבשה שבין הימים המקיפים אותה, וּמִנָּהָר, נהר פרת, שאכן היה גבול ממלכתו של שלמה, עַד אַפְסֵי, קצות, האָרֶץ. (ט) בגלל עצמתו של המלך לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים, עמים יורדי ים שברשותם צבא ספינות, או: שוכני המדבר, וְאֹיְבָיו, אם עוד יהיו כאלה, יושפלו לחלוטין עד שעָפָר יְלַחֵכוּ, כביכול, עד אשר יגיע ראשם לארץ. כוחו של המלך יגיע גם הרבה מעבר לגבולותיה של ארץ ישראל הגדולה: (י) מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ[2] וְיושבי האִיִּים מִנְחָה, מתנות למלך יָשִׁיבוּ. כך ידרשו את שלומו וכבודו. מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא, שבקצה ערב או באפריקה, אֶשְׁכָּר, מתנה או תשלום לאות הכנעה והכרת תודה יַקְרִיבוּ לו. (יא) וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים, גם הרחוקים יותר, וכָל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ במידה כלשהי. כל זה לא רק בשל תוקפו הצבאי של המלך, אלא כהוקרה ושכר טוב על מעלתו הפנימית והשפעתו המבורכת. (יב) כִּי בממלכתו ומחוצה לה יַצִּיל את האֶבְיוֹן המְשַׁוֵּעַ לעזרה במר נפשו, וְאת העָנִי שהוא לבדו וְאֵין מי שעֹזֵר לוֹ. (יג) יָחֹס, ירחם המלך עַל דַּל וְאֶבְיוֹן, וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים, הדלים שבדלים, יוֹשִׁיעַ. (יד) מִתּוֹךְ, תככים, ניצול ומרמה וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם, וְיֵיקַר, יהיה נכבד דָּמָם בְּעֵינָיו. הוא לא ינהג כמנהג השליטים שאינם מתחשבים בסבלם של חסרי הישע, אלא דמם יהיה יקר וחשוב בעיניו.
(טו) והמלך עצמו יְחִי בכל טוב, וְיִתֶּן לוֹ ה' רכוש גדול ומותרות מִזְּהַב שְׁבָא. וכל אדם יִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד, משום שהוא יהיה חביב ואהוב על הכול, כָּל הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ - את המלך. נוסף על ברכת השלום, ברכת השמים, הגדולה והתפארת, גם האדמה תתברך - (טז) יְהִי פִסַּת, שפע, ריבוי בַּר, תבואה בכל מקום בָּאָרֶץ, אפילו בְּרֹאשׁ הָרִים, שבדרך כלל אין התבואה צומחת שם. יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ. האילנות יהיו עמוסים בפֵרות כבדים, כך שבבוא הרוח תישמע מהם אוושה הדומה לזו הנשמעת בעצי הלבנון הנישאים, וְיָצִיצוּ הצמחים הטובים מֵעִיר, גם משטחים שברגיל אינם מעובדים, כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ, הצץ מאליו.
(יז) ובכללו של דבר יְהִי, יתקיים שְׁמוֹ של המלך לְעוֹלָם, לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ, לעולם, יִנּוֹן, יגדל ויתברך שְׁמוֹ, וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ. המלך יהיה סמל ומופת לברכה. כָּל גּוֹיִם - הקרובים והרחוקים יְאַשְּׁרוּהוּ ויאמרו: "אשרי המלך הזה".
כאן באים דברי סיום לחלק ('ספר') זה שבתוך תהלים: (יח) בָּרוּךְ ה' אֱלֹֹהִים, אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, ואין אחר עושה. (יט) וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, - רעיון המבוטא בארמית בתפילת הקדיש, ויהי רצון שיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ. אָמֵן וְאָמֵן.
(כ) כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי. ייתכן שאת המזמור הזה אמר דוד בסוף חייו, והוא סודר כאן משום שרובם הגדול של שני הספרים הראשונים שבתהלים הם מזמוריו של דוד עצמו, ומסודרים כספרים לעצמם; ואילו מכאן והלאה יש מזמורים שבחלקם לא מצוין שם המחבר, ובאחדים מהם מצוינים שמות מחברים אחרים, אף שגם ביניהם יש עוד ממזמוריו ומתפילותיו של דוד.
[1] כן מובא בפתיחת אליהו: משפט הוא רחמים.
[2] ראו 'העולם' לעיל מח,ח.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
