• (א) בְּךָ, ה', חָסִיתִי; ולכן - אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם. (ב) בְּצִדְקָתְךָ, בצדק שלך; במשפט האמת שלך; בנדיבותך; או: בישועתך תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי מאויבַי ומשאר צרותי. הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנִי. (ג) הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹן, מקום משכן שיש בו תוקף וחוזק, מבצר לָבוֹא בו תָּמִיד,[1] כפי שצִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי, כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה. (ד) אֱלֹֹהַי, פַּלְּטֵנִי, חלצני מִיַּד רָשָׁע, מִכַּף מְעַוֵּל, עושה עוול וְחוֹמֵץ, חומס, גזלן. (ה) כִּי אַתָּה תִקְוָתִי, אֲדֹנָי אלוהים, אתה מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי. (ו) עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי, נשענתי מִבֶּטֶן, מאז שנולדתי, מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי, המוציא אותי. מתחילת הווייתי אתה פורץ לי דרך. מאז אני עמך, ובְךָ תְהִלָּתִי תָמִיד. (ז) כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים. מעשי וגבורותי אינם עניין אישי בלבד, הם נעשו סמל והוראה לרבים לביטחון בה', וְאַתָּה היית תמיד מַחֲסִי עֹז, מקום המקלט החזק שלי. (ח) יִמָּלֵא פִי בתְהִלָּתֶךָ, לוואי שאשיר ואהלל אותך בפה מלא ובשלמות, שכָּל הַיּוֹם אוכל לדבר על תִּפְאַרְתֶּךָ. ובקשה נוספת: (ט) אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי. (י) כִּי אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי, עלי, וְשֹׁמְרֵי, האורבים לנַפְשִׁי נוֹעֲצוּ יַחְדָּו, (יא) והגיעו למסקנה לֵאמֹר: "אֱלֹֹהִים עֲזָבוֹ. חָדלו מדוד ההגנה וההצלה שליוו אותו תמיד, ולכן רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ, כִּי אֵין מַצִּיל אותו". (יב) אֱלֹֹהִים, אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי, כפי שאויבי רוצים. אֱלֹֹהַי, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה, מהר. (יג) יֵבֹשׁוּ ויִכְלוּ שׂטְנֵי, שונאֵי נַפְשִׁי המקטרגים עלי; יַעֲטוּ, יתכסו חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי. (יד) וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל, אצפה לך ולתשועתך וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ. על כל הדברים ששיבחתיך בעבר, אוסיף תשבחות והודאות על הנסים שאתה עושה עמי עכשיו. (טו) פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם ידבר בתְשׁוּעָתֶךָ, כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת, מִסְפָּר. ללא הרף אדבר בתשועותיך, שהרי אינני יכול לספור את כל הפעמים והאופנים שבהם הצלתני. (טז) אָבוֹא, אצעד בִּגְבֻרוֹת, בהתגברות וחוזק, אֲדֹנָי אלוהים, ואַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ, שכן כל מה שעוזר לי אינו אלא כלי בידך. (יז) אֱלֹֹהִים, את כל מה שאני יודע, את כל עשיותי, ניצחונותי ושירי אתה לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי וְעַד הֵנָּה, עכשיו אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ. (יח) וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה, כאשר אזדקן ויחלש כוחי, אֱלֹֹהִים, אַל תַּעַזְבֵנִי, עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ, כוחך לְדוֹר, לדורות הבאים, לְכָל מי שיָבוֹא לעולם, אוכל לספר את גְּבוּרָתֶךָ (יט) וְאת צִדְקָתְךָ, אֱלֹֹהִים, המגיעה עַד מָרוֹם, השמים, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לי גְדֹלוֹת, אֱלֹֹהִים, מִי כָמוֹךָ?! (כ) אֲשֶׁר, אמנם הִרְאִיתַנִי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת, אבל תמיד תָּשׁוּב תְּחַיֵּנִי, וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ שנפלתי בהם, תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי, אתה מציל ומחיה אותי. (כא) ולא זו בלבד, אף תֶּרֶב, תַּרבה ותוסיף את גְּדֻלָּתִי וְתִסֹּב, תפנה אלי ותְנַחֲמֵנִי. (כב) גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי נֶבֶל על אֲמִתְּךָ, נאמנותך, אֱלֹֹהָי; אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, ה'. (כג) תְּרַנֵּנָּה, ישמחו, או: ישירו שְׂפָתַי כִּי, כאשר אֲזַמְּרָה לָּךְ, וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ מצרה תרנן לך. (כד) גַּם לְשׁוֹנִי כָּל הַיּוֹם תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ, כִּי בֹשׁוּ, כִי חָפְרוּ, התביישו מְבַקְשֵׁי רָעָתִי. [1] רש"י. ויש מפסקים על פי פיסוק הטעמים והמקצב: 'תמיד צוית להושיעני'. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|