• (א) לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת, כלי פריטה בעל שישה מיתרים,[1] או: שמו של שיר ישן שלפיו הולחן המזמור, מִכְתָּם לְדָוִד נוסף על דברי התפילה שבמכתם הוא נועד לְלַמֵּד, (ב) המכתם נאמר בְּהַצּוֹתוֹ, במריבתו, בזמן שדוד התקיף מקומות רחוקים - אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה, ובאותו זמן - וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף איש. באותו הפרק התנהלו אפוא שתי מלחמות קשות שדוד ושרי הצבא שלו ניצחו בהן. במזמור יש דברי תודה, שבח וזיכרון, אף שהקרבות לא הגיעו עדיין לידי סיום מוחלט. (ג) אֱלֹֹהִים, בעבר, נדמה היה לנו שזְנַחְתָּנוּ בשעת צרה, ואף יותר מכך - פְרַצְתָּנוּ, עשית בנו פרצות, שברים, אָנַפְתָּ, כעסת, אבל בסוף תְּשׁוֹבֵב לָנוּ, אתה מחזיר אותנו למקומנו, וגם: נותן לנו מנוחה. (ד) קודם הִרְעַשְׁתָּה, זעזעת אֶרֶץ ויושביה, פְּצַמְתָּהּ, בקעת אותה. רְפָה, רפא ואחה את שְׁבָרֶיהָ כִי הארץ ועדתה מָטָה, התמוטטה. (ה) בעבר הִרְאִיתָ לעַמְּךָ יד קָשָׁה, הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה. השנים שלפני ניצחונותיו של דוד היו רצופות במפלות ולחצים מכל צד. (ו) ואולם כעת נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס, דגל שיוכלו להניפו בגאווה ובשמחת ניצחון, מִפְּנֵי קֹשֶׁט, אמת, מפני שאתה נאמן ושומר את הבטחתך עתיקת היומין. סֶלָה. (ז) לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, עמך ישראל, הוֹשִׁיעָה בימִינְךָ וַעֲנֵנִי. כאן מתואר הניצחון: (ח) אֱלֹֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ, כביכול הודיע לי שאני צועד לקראת ניצחונות; ואז אֶעְלֹזָה, שמחתי בבשורה הטובה, שכן מעתה אֲחַלְּקָה, אוכל להנחיל לישראל את העיר שְׁכֶם וְאת עֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד, אמדוד כדי לחלק. עד אז היה אזור זה כפוף לשלטון ישראל רק בחלקו, ובו גרו ואותו ביצרו גויים במשך שנים רבות; עתה יוכנע האויב הזה לחלוטין, ודוד המלך יוכל לחלק את העיר הכבושה ואת העמק שלידה. הצלחתו של הישג זה נבעה מהתאחדות עם ישראל כולו תחת שלטונו - (ט) לִי, אתי הגִלְעָד וְלִי גם מְנַשֶּׁה, השבט השוכן בגלעד ובבשן, וְאֶפְרַיִם מָעוֹז, מגן לרֹאשִׁי, יְהוּדָה מְחֹקְקִי, קובע החוקים. כעת עומדים לימיני כל השבטים, גם אלה שקודם לכן לא היו ביחסים ידידותיים. משום כך יוכל העם לנצח - (י) מוֹאָב סִיר רַחְצִי, מבוזה בעיני כסיר שבו ארחץ את רגלי, עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, ביטוי להשפלה חמורה בכל המזרח, וממערב עָלַי, בעבורי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, הישברי. (יא) מִי יוֹבִלֵנִי לעִיר, שכשאגיע אליה אציב עליה מָצוֹר?! מִי נָחַנִי, מדריך אותי עַד אֱדוֹם?! (יב) הֲלֹא אַתָּה, אֱלֹֹהִים, שבעבר זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא, יצאת, אֱלֹֹהִים, בְּצִבְאוֹתֵינוּ. (יג) עכשיו, כשאתה בעזרנו, הָבָה, תן לָּנוּ עֶזְרָת, עזרה מִצָּר, מאויב, והלוא שָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם. אם אתה תעזור לנו, אין אנו זקוקים לתשועה אחרת. (יד) בֵּאלֹֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס, ירמוס, או: ינחיל תבוסה לצָרֵינוּ. [1] ראו לעיל מה,א פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|