• (א) לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם. המשורר פונה במישרין לאויבים: (ב) הַאֻמְנָם אֵלֶם, האם אתם, האלימים, צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן?! האם מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם?! (ג) אַף, אכן בְּלֵב, בלבכם עוֹלֹת, עוולות תִּפְעָלוּן. אתם זוממים לעוות דין; בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן. ידיכם שוקלות או מתקינות חמס במדינה. (ד) זֹרוּ, הושחתו הרְשָׁעִים כבר מֵרָחֶם, מראשית הווייתם, תָּעוּ, סטו מדרך ה' מִבֶּטֶן אותם דֹּבְרֵי כָזָב. (ה) חֲמַת, ארס יש לָמוֹ, להם כִּדְמוּת, כמו חֲמַת, ארס נָחָש, ולא נחש סתם - כְּמוֹ פֶתֶן, נחש ארסי מסוכן שהוא חֵרֵשׁ, יַאְטֵם אָזְנוֹ, (ו) אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים, המנסים להשביע אותו ולשלוט בו, ואפילו לחוֹבֵר חֲבָרִים, אדם המסוגל להשפיע על בעלי חיים, מְחֻכָּם. בתפילתו הבאה דוד מקלל את אויביו ומשתמש בדימויים רבים: (ז) אֱלֹֹהִים, הֲרָס, שבוֹר את שִׁנֵּימוֹ, שִׁניהם בְּפִימוֹ, בפיהם. את מַלְתְּעוֹת, שִׁני הטרף של הכְּפִירִים נְתֹץ, ה'. (ח) יִמָּאֲסוּ, יימסו ויתפזרו כְמוֹ מַיִם שיִתְהַלְּכוּ לָמוֹ, הנשפכים ופונים לכל עבר. כאשר הרשע יִדְרֹךְ חִצָּו, החצים כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ, יישחקו ויתפוררו בדרכם. (ט) הם יהיו כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ, שהולך ונמס. השבלול פגיע מאוד, ואף משאיר בדרכו סימני ריר. כך נראה כאילו הוא נמס והולך תוך כדי הליכתו. יהיו כמו נֵפֶל של אֵשֶׁת, אשה בַּל חָזוּ, שלא ראה מעולם שָׁמֶשׁ. והוא פונה אל הרשעים: (י) בְּטֶרֶם יָבִינוּ, יבשילו סִּירֹתֵכֶם, קוציכם הצעירים ויהפכו לאָטָד, שיח קוצני שלם, כְּמוֹ חַי כמו שהוא ירוק ורענן - כְּמוֹ חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ, יבוא דבר הדומה לסופה חמה מייבשת ומשברת או לאש סוערת - כפי שמצוי לעתים בשדות קוצים, ויפזר ויכלה אתכם במהירות. (יא) יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם, כשפְּעָמָיו, רגליו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע. וְיֹאמַר אָדָם: אַךְ יש פְּרִי, תוצאות למעשיו של הצַּדִּיק. ואף שאין הדבר ניכר תמיד לעין, יש לזכור - אַךְ יֵשׁ אֱלֹֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|