• (א) שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח. (ב) גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד כאשר הוא מופיע בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ - ירושלים, בהַר קָדְשׁוֹ - הר הבית. (ג) יְפֵה נוֹף, מרהיב המראה הכולל של העיר שהיא מְשׂוֹשׂ, שמחת כָּל הָאָרֶץ, מפינות החמד של העולם כולו. הַר צִיּוֹן - הר המוריה ויַרְכְּתֵי, קצה צָפוֹן, חלקה הצפוני של העיר שבו ניצבו ארמונות גדולים - קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. ארמונו של שלמה, ומאוחר יותר גם מצודות העיר, היו מצפון למקדש. (ד) אֱלֹֹהִים בְּאמצעות, או: בתוך אַרְמְנוֹתֶיהָ, הבניינים המפוארים של העיר, המבצרים והמצודות ושאר בנייני פאר נוֹדַע לְמִשְׂגָּב, שכן בניינים אלו ייצגו את החוזק והשגב של עיר האלוקים. (ה) כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים הבאים לבקר בירושלים נוֹעֲדוּ, נפגשים לאחר תיאום, ועָבְרוּ בעיר יַחְדָּו. (ו) הֵמָּה רָאוּ את גודלה ותפארתה של העיר, ועל כֵּן תָּמָהוּ, נִבְהֲלוּ מעצמתה, נֶחְפָּזוּ, מיהרו להסתלק משום שהרגישו הרגשת איום. (ז) רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם מן העצמה והגדוּלה, חִיל, זעזוע וחלחלה אחז אותם כַּיּוֹלֵדָה. (ח) הם חשו גם כמו העוֹבְרים בים בְּרוּחַ קָדִים, מזרחית, העלולה להתפתח לסוּפה עזה בלתי צפויה אשר תְּשַׁבֵּר אפילו אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, אניות חזקות הבנויות כך שאפשר יהיה להפליג בהן עד קצה הים התיכון ומעבר לו. המבקרים בירושלים אומרים: (ט) כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ במקומנו על אודות ירושלים, כֵּן רָאִינוּ בעינינו בְּעִיר ה' צְבָאוֹת, כינוי של ה' המושל בצבאות העולם, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ, שאלֹֹהִים יְכוֹנְנֶהָ, ישאיר אותה עומדת על מכונה עַד עוֹלָם. סֶלָה. (י) מתוך ראייה זו של העיר, גודלה, יופיה ועצמתה דִּמִּינוּ אֱלֹֹהִים גם את חַסְדֶּךָ וקרבתך, שהוא הצד הסמוי מעינינו, המתגלה בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ. (יא) כְּשִׁמְךָ, אֱלֹֹהִים כֵּן, כך תְּהִלָּתְךָ, התהילה ששרים לך עַל קַצְוֵי, עד קצות האֶרֶץ: צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ, ידך לא רק חזקה אלא היא גם צודקת ונאמנה. (יב) יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן, תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ, שכן משפטיך הם הביטוי המרוכך של הצדק המוחלט. קריאה לאורחים המגיעים לירושלים: (יג) סֹבּוּ, סובבו את צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ, סִפְרוּ את מִגְדָּלֶיהָ.[1] (יד) שִׁיתוּ, שימו את לִבְּכֶם לְחֵילָה, לחומתה, פַּסְּגוּ, עִברו, דלגו ממקום למקום או טפסו כדי לראות את אַרְמְנוֹתֶיהָ, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן את גדולתה ויופיה של העיר. כיוון שהעיר היא 'עיר אלוקינו' במובהק, ולא רק בירה של מדינה קטנה כלשהי, מסיים המשורר: (טו) כִּי זֶה אֱלֹֹהִים אֱלֹהֵינוּ, הקיים והמושל לעוֹלָם וָעֶד, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת, מעל ומעבר למוות, לעולם ועד. [1] ראו דברי הימים ב' כו,ט. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|