ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
אַשְׁרֵי תְמִימֵי־דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'׃ אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל־לֵב יִדְרְשׁוּהוּ׃ אַף לֹא־פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ׃ אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד׃ אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ׃ אָז לֹא־אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל־כָּל־מִצְוֺתֶיךָ׃ אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃ אֶת־חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל־תַּעַזְבֵנִי עַד־מְאֹד׃ בַּמֶּה יְזַכֶּה־נַּעַר אֶת־אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ׃ בְּכָל־לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל־תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֺתֶיךָ׃ בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא־לָךְ׃ בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ׃ בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי־פִיךָ׃ בְּדֶרֶךְ עֵדְוֺתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל־הוֹן׃ בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ׃ בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ׃ גְּמֹל עַל־עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ׃ גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ׃ גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל־תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֺתֶיךָ׃ גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל־מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל־עֵת׃ גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֺתֶיךָ׃ גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי׃ גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ׃ גַּם־עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִי׃ דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ׃ דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ׃ דֶּרֶךְ־פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ׃ דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ׃ דֶּרֶךְ־שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי׃ דֶּרֶךְ־אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי׃ דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֺתֶיךָ ה' אַל־תְּבִישֵׁנִי׃ דֶּרֶךְ־מִצְוֺתֶיךָ אָרוּץ כִּי תַרְחִיב לִבִּי׃ הוֹרֵנִי ה' דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב׃ הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל־לֵב׃ הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֺתֶיךָ כִּי־בוֹ חָפָצְתִּי׃ הַט־לִבִּי אֶל־עֵדְוֺתֶיךָ וְאַל אֶל־בָּצַע׃ הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי׃ הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ׃ הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים׃ הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי׃ וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ ה' תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ׃ וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּי־בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ׃ וְאַל־תַּצֵּל מִפִּי דְבַר־אֱמֶת עַד־מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי׃ וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד׃ וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי׃ וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ׃ וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֺתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי׃ וְאֶשָּׂא־כַפַּי אֶל־מִצְוֺתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ׃ זְכֹר־דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי׃ זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי׃ זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד־מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי׃ זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם ה' וָאֶתְנֶחָם׃ זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ׃ זְמִרוֹת הָיוּ־לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי׃ זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ ה' וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ׃ זֹאת הָיְתָה־לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי׃ חֶלְקִי ה' אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ׃ חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל־לֵב חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ׃ חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל־עֵדֹתֶיךָ׃ חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֺתֶיךָ׃ חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃ חֲצוֹת־לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃ חָבֵר אָנִי לְכָל־אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ׃ חַסְדְּךָ ה' מָלְאָה הָאָרֶץ חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי׃ טוֹב עָשִׂיתָ עִם־עַבְדְּךָ ה' כִּדְבָרֶךָ׃ טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֺתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי׃ טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי׃ טוֹב־אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ׃ טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל־לֵב אֱצֹּר פִּקּוּדֶיךָ׃ טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי׃ טוֹב־לִי כִי־עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ׃ טוֹב־לִי תוֹרַת־פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף׃ יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֺתֶיךָ׃ יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי׃ יָדַעְתִּי ה' כִּי־צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי׃ יְהִי־נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ׃ יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי־תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי׃ יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי־שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ׃ יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וידעו [וְיֹדְעֵי] עֵדֹתֶיךָ׃ יְהִי־לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ׃ כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי׃ כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי׃ כִּי־הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃ כַּמָּה יְמֵי־עַבְדֶּךָ מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט׃ כָּרוּ־לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ׃ כָּל־מִצְוֺתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי׃ כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא־עָזַבְתִּי פִקֻּודֶיךָ׃ כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ׃ לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם׃ לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד׃ לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃ לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי׃ לְעוֹלָם לֹא־אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי׃ לְךָ־אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי׃ לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן׃ לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד׃ מָה־אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל־הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי׃ מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֺתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא־לִי׃ מִכָּל־מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֺתֶיךָ שִׂיחָה לִי׃ מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי׃ מִכָּל־אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ׃ מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא־סָרְתִּי כִּי־אַתָּה הוֹרֵתָנִי׃ מַה־נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי׃ מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל־כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל־אֹרַח שָׁקֶר׃ נֵר־לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי׃ נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃ נַעֲנֵיתִי עַד־מְאֹד ה' חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ׃ נִדְבוֹת פִּי רְצֵה־נָא ה' וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי׃ נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃ נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי׃ נָחַלְתִּי עֵדְוֺתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי־שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה׃ נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב׃ סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי׃ סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי׃ סוּרוּ־מִמֶּנִּי מְרֵעִים וְאֶצְּרָה מִצְוֺת אֱלֹהָי׃ סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל־תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי׃ סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד׃ סָלִיתָ כָּל־שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי־שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם׃ סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל־רִשְׁעֵי־אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ׃ סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי׃ עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל־תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי׃ עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל־יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים׃ עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ׃ עֲשֵׂה עִם־עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי׃ עַבְדְּךָ־אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ׃ עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ׃ עַל־כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֺתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז׃ עַל־כֵּן כָּל־פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל־אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי׃ פְּלָאוֹת עֵדְוֺתֶיךָ עַל־כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי׃ פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים׃ פִּי־פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֺתֶיךָ יָאָבְתִּי׃ פְּנֵה־אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ׃ פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל־תַּשְׁלֶט־בִּי כָל־אָוֶן׃ פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ׃ פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת־חֻקֶּיךָ׃ פַּלְגֵי־מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא־שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ׃ צַדִּיק אַתָּה ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ׃ צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹד׃ צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי־שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי׃ צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ׃ צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃ צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת׃ צַר־וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְוֺתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי׃ צֶדֶק עֵדְוֺתֶיךָ לְעוֹלָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה׃ קָרָאתִי בְכָל־לֵב עֲנֵנִי ה' חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה׃ קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ׃ קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה לדבריך [לִדְבָרְךָ] יִחָלְתִּי׃ קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ׃ קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ ה' כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי׃ קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ׃ קָרוֹב אַתָּה ה' וְכָל־מִצְוֺתֶיךָ אֱמֶת׃ קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם׃ רְאֵה־עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי־תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃ רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי׃ רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי־חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ׃ רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה' כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי׃ רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֺתֶיךָ לֹא נָטִיתִי׃ רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ׃ רְאֵה כִּי־פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי ה' כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי׃ רֹאשׁ־דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל־מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ׃ שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם ומדבריך [וּמִדְּבָרְךָ] פָּחַד לִבִּי׃ שָׂשׂ אָנֹכִי עַל־אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב׃ שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי׃ שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃ שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין־לָמוֹ מִכְשׁוֹל׃ שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ ה' וּמִצְוֺתֶיךָ עָשִׂיתִי׃ שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד׃ שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל־דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ׃ תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ ה' כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי׃ תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי׃ תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ׃ תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ כִּי כָל־מִצְוֺתֶיךָ צֶּדֶק׃ תְּהִי־יָדְךָ לְעָזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי׃ תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ ה' וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי׃ תְּחִי־נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעֲזְרֻנִי׃ תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֺתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור לימודי מובהק שמעיקרו הוא אוסף של פסוקים קצרים שאין בהם בהכרח רציפות מבחינת המשמעות, והם ערוכים בסדר חיצוני – עשרים ושתיים סדרות של שמונה פסוקים שכל אחת מהן מתחילה באחת האותיות, והסדרות מופיעות בסדר האלפבית. ומכאן כינויו בפי חכמים 'תמניא אפין' (שמונה פנים). אף שכל אחד מהפסוקים הללו הוא יחידה לעצמה, הם יוצרים הוויה כללית משותפת משתי בחינות: ראשית, המזמור מדבר בעיקר בלשון יחיד; זהו דיבורו של אדם הפונה אל אלוקים ומביע את תפילתו ורצונותיו או מספר על מעשיו. שנית, מאחד אותם נושא אחד – דברי שבח וייחול לתורת ה' ולמצוותיו. כמעט בכל פסוק מוזכרת התורה או המצוות בכינוי כלשהו: עדות, דרך, חוקים, משפטים, דברים וכדומה. למרות הקיטוע שבמזמור הוא מתאר כיצד דבק המשורר בה' ומתקרב אליו דרך פניו המתגלים בתורה ובמצוות. אם ייקרא בכל יום אחד מפסוקיו, תקיף הקריאה שנת ירח שלמה.
קטע האודות לפרק לקוח מתוך פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לתהלים, מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
|
• א (א) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, ההולכים בדרך השלמה והנכונה, שהם הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'. (ב) אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו, שומרי מצוותיו, אשרי אלו שבְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ. (ג) אַף לֹא פָעֲלוּ אותם אנשים עַוְלָה, עוול, בִּדְרָכָיו של ה', המתגלות בתורתו, הָלָכוּ. לאחר ההצהרה הפותחת המדברת על ה' בלשון נסתר, פונה המשורר אל ה' מכאן ועד סוף המזמור בלשון נוכח. (ד) אַתָּה, ה', צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ, מצוותיך וחוקיך לִשְׁמֹר אותם מְאֹד. ולכן - (ה) אַחֲלַי, אני מייחל ומבקש שיִכֹּנוּ, יתבססו וייעשו נכונה דְרָכָי, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ. (ו) אָז - אם אשמור ואקיים את המצוות, לֹא אֵבוֹשׁ, אתבייש בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ, שהרי ניסיתי לקיימן ככל יכולתי. (ז) אוֹדְךָ, אני מודה לך בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. העובדה שאני לומד את משפטיך הצודקים היא עצמה מעשה של הודיה. או: אחרי שלמדתי את משפטיך, אני מודה לך על שנתת לי לב ישר והורית לי דרך צדק. (ח) אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר, אני מנסה ומשתדל לשמור; אנא אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד, כדי שאוכל להמשיך לעשות את כל הדברים הללו.
ב (ט) בַּמֶּה יְזַכֶּה, יזכך, יצדיק נַּעַר, צעיר אֶת אָרְחוֹ, דרכו? - כאשר יבחר לִשְׁמֹר ולעשות כִּדְבָרֶךָ. דרכו של המציית לך היא הדרך הראויה שילך בה אדם בראשית דרכו. ולכן (י) בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ, אני מבקש אותך, ה', ומחפש את קרבתך ועזרתך - אַל תַּשְׁגֵּנִי, תטה אותי מִמִּצְוֹתֶיךָ. חזק אותי להמשיך לקיימן ולא אטעה בהן. ואני מצדי - (יא) בְּלִבִּי צָפַנְתִּי, אני שומר את אִמְרָתֶךָ, לְמַעַן, וכך לֹא אֶחֱטָא לָךְ. תפילה קצרה על לימוד המצוות: (יב) בָּרוּךְ אַתָּה ה', לַמְּדֵנִי את חֻקֶּיךָ המבורכים. (יג) בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי, אני מספר גם לאחרים את כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ. (יד) בְּדֶרֶךְ המותווית על פי עֵדְוֹתֶיךָ, עֵדוֹתיך, מצוותיך שַּשְׂתִּי, אני שמח כְּעַל, כמו שהייתי שמח אילו הגיע לידי כָּל הוֹן. (טו) בְּפִקּוּדֶיךָ, על אודות מצוותיך אָשִׂיחָה, אני מדבר וְגם אַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ, אני מתבונן בדרכיך. (טז) בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע. חוקיך אינם מכבידים עלי. הם אף מהנים אותי, ומכיוון שהם מעניינים ומשמחים אותי, לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.
ג (יז) גְּמֹל, הענק טובה עַל עַבְדְּךָ, עלי: אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ. (יח) כדי להבין את גדלותה של התורה לא די לחיות ולקיימה או לדבר בה - גַּל, גלה, הסר את הכיסוי שעל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. (יט) בקשות החיים והראייה הנכוחה נחוצות, שכן גֵּר אָנֹכִי, כבן אדם, בָאָרֶץ, שהִייתי בעולם ארעית כגר ועובר אורח לפיכך אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ כל עוד אני יכול ללמדן. (כ) גָּרְסָה, לועסת, משננת או משתוקקת נַפְשִׁי לְתַאֲבָה, בתיאבון, בתשוקה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת. יש בארץ גם מכשולים לדרך התורה - (כא) גָּעַרְתָּ בזֵדִים, רשעים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים, הסרים מִדרך מִּצְוֹתֶיךָ. ומנגד - (כב) גַּל, גלול והסר מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז מהזדים המביישים אותי, כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי בנאמנות. (כג) גַּם כאשר יָשְׁבוּ שָׂרִים, אנשים נכבדים, בִּי נִדְבָּרוּ, ומשוחחים עלי, ואולי גם לועגים עלי ועל דרכי - אני אינני נוטל חלק בשיחתם ולא מושפע מהם - עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ רק בְּחֻקֶּיךָ. ולא רק מתוך מחויבות - (כד) גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי. עדותיך אינן רק מחייבות אותי, אלא הן גם שעשועי ואַנְשֵׁי עֲצָתִי. אני מתייעץ כביכול עם התורה ומצוותיה כדי לדעת כיצד לנהוג.
ד המשורר ממשיך וכורך, בנעימה חזקה יותר, את בקשת החיים והסרת המכשולים עם משאלתו העיקרית - הדבקות בתורה ומצוותיה: (כה) דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי, אני מדוכא ומדוכדך, כאילו הייתי רובץ באדמה, ואני יכול רק להתפלל: חַיֵּנִי במצב הקשה הזה כִּדְבָרֶךָ, כמו שיש חיים לדבריך. או: כפי שדיברת אלי והבטחת לי. (כו) על דְּרָכַי, ענייני וצרותי סִפַּרְתִּי לך וַתַּעֲנֵנִי, ענית לתפילתי. עכשיו, משהרווחת לי, אבקש את המטרה הגדולה של חיי - לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. (כז) דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי, הסבר לי, וכשאבין אותה אָשִׂיחָה, אדבר בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ. (כח) ושוב - דָּלְפָה, זולגת נַפְשִׁי מִתּוּגָה, מרוב עצב. הנפש מדומה בדברי המשורר לדמעות בכיהּ, והיא גם הולכת ונמסה בעקבות צערה. נא קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ, כפי שדיברת אלי. (כט) דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי, כדי שלא אצטרך לחיות בשקר וכדי שנפשי תהיה פתוחה ללמוד את דרך האמת - וְאת מתנת ידיעת תוֹרָתְךָ חָנֵּנִי, הענק לי. (ל) שהרי דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי, את מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי לנגדי; (לא) ויותר מכך - דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ, ה', אַל תְּבִישֵׁנִי, אל תגרום לי לבוא לידי בושה ואכזבה. (לב) בדֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ, בזריזות ובחשק כִּי, אם וכאשר תַרְחִיב לִבִּי, תיתן לי את המרחב והאפשרות.
ה כיוון שבחרתי לדבוק בדרך אמונה, דרך מצוותיך, אני שוטח לפניך את בקשותי: (לג) הוֹרֵנִי, ה', את דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ, וְאזי אֶצְּרֶנָּה, אשמור אותה עֵקֶב, עד הסוף, עד לנקודה האחרונה. (לד) הֲבִינֵנִי, הסבר לי כך שאבין את מה שאני צריך לדעת וְאֶצְּרָה את תוֹרָתֶךָ, וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב. (לה) הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי יותר מכל דבר אחר. אמנם בחרתי בדרך הזו מרצוני, אך עדיין אני זקוק להדרכה ולעזרה כדי שאוכל ללכת בה. (לו) הַט, הַטה, מְשוך את לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ, כך שרצוני יהיה תואם אליהן, וְאַל ייטה לבי אֶל בָּצַע, כסף לא כשר, או בכלל אל רווחים אישיים. (לז) הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא. גרום שעיני לא יראו דברי הבל ובדיות; רק בִּדְרָכֶךָ ולא במראות כזב חַיֵּנִי. (לח) הָקֵם לְעַבְדְּךָ את אִמְרָתֶךָ, הבטחתך להגנה אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, שאתה מפנה ליראיך. (לט) הַעֲבֵר את חֶרְפָּתִי שמביישים אותי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, שאני פוחד ממנה, כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים, והשומר אותם לא ראוי שיביישוהו. (מ) הִנֵּה תָּאַבְתִּי, אני משתוקק לְפִקֻּדֶיךָ, ועל כן אני מתפלל: בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.
ו (מא) וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ, ה', ותבוא אלי תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ, כפי שאמרת והבטחת. (מב) וְאז, כשאוכל לעמוד בגבורה ובביטחון, אֶעֱנֶה לחֹרְפִי, למחרפים אותי דָבָר, כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ, ומתוך ביטחוני אוכל להשיב למתקיפַי. (מג) וְאַל תַּצֵּל, תסיר מִפִּי את היכולת לדבר דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד, מכול וכל, כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, לחוקיך ומצוותיך, וגם: לדינך הצודק יִחָלְתִּי, ואני מצפה וסומך על עזרתך. (מד) וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד. (מה) וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה, במרחב ולא במצוקה, כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי. (מו) וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ גם נֶגֶד, בנוכחותם של מְלָכִים, גם אם הם אינם מכירים את התורה, וְלֹא אֵבוֹשׁ מהם. (מז) וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי. (מח) וְאֶשָׂא כַפַּי, תחנוני וכל משאלותי נתונים אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי, כדי לקבל מהן עוד ועוד, וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ.
ז לאחר שתיאר המשורר את העתיד המיוחל, המרחב והביטחון שיאפשרו לו לדבר במצוות לעיני כול ולהשיב למלעיגים עליהם, הוא מציג הווה אחר: (מט) זְכֹר דָּבָר, את הבטחתך לְעַבְדֶּךָ - לי, עַל אֲשֶׁר, אשר עליו יִחַלְתָּנִי, ציפית ממני לגדולות וקירבת אותי אליך. או: הדבר שעשית אותי מייחל אליו. (נ) זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, כשאני מעונה, או עני: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. בזמנים קשים מנחמת אותי הידיעה שדבריך מחיים אותי. (נא) זֵדִים, אנשים רעים, חוטאים הֱלִיצֻנִי, מתלוצצים עלי ועל הנהגותי ודרך חיי עַד מְאֹד, ובכל זאת מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי. (נב) זָכַרְתִּי את מִשְׁפָּטֶיךָ מאז ומֵעוֹלָם, ה', וָאֶתְנֶחָם בהם. (נג) זַלְעָפָה, חלחלה, מצוקה קשה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ, המקנטרים ומחרפים. (נד) ועם זאת, כמו זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ. אפילו מצוותיך שאינן מובנות ערֵבות לי כדברי שירה גם בְּבֵית מְגוּרָי, כאשר אינני תושב קבע נינוח ושלֵו. או: כשאני בביתי ושעותי פנויות, איני משתעשע אלא בחוקיך. (נה) זָכַרְתִּי גם בַלַּיְלָה, בזמן שאיש אינו מסביבי, את שִׁמְךָ, ה', וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ. (נו) זֹאת - הנחמה, השמירה והשמחה בתורתך הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.
ח המשורר ממשיך בתיאור דבקותו בתורת ה' ובהדרכותיו: (נז) חֶלְקִי ה', אָמַרְתִּי, בחרתי לקשור את גורל חיי בך, ה', ולא בשום דבר אחר, ולכן אני שואף לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ. (נח) חִלִּיתִי, ביקשתי פָנֶיךָ, השתוקקתי אליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, חָנֵּנִי, נטה אלי חסד כְּאִמְרָתֶךָ. (נט) מפעם לפעם חִשַּׁבְתִּי אני בודק את דְרָכָי, אם אני מוצא שטעיתי - וָאָשִׁיבָה, מחזיר את רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ. (ס) חַשְׁתִּי, אני מזדרז וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ. (סא) חֶבְלֵי, הצרות והייסורים שסבלתי מהרְשָׁעִים עִוְּדֻנִי, מעוותים אותי, ובכל זאת תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. (סב) בחֲצוֹת לַיְלָה, בעת שהכול שרועים על משכבם, אני אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. (סג) וגם בהיותי ער וחלק מן החברה - חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ. אלה הם חברי, או לפחות אני שואף להתחבר אליהם. (סד) חַסְדְּךָ, ה', מָלְאָה הָאָרֶץ, גמול נא גם אתי חסד - את חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי, כדי שאוכל לא רק ליהנות מן החסד אלא גם להבין את דרכיך.
ט (סה) טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ, ה', כשנהגת בי כִּדְבָרֶךָ, כשקיימת בי את הבטחתך להיטיב עם הטובים. לאחר ההודיה על טובת ה' אליו, מבקש המשורר על טוּב התורה: (סו) טוּב טַעַם, עונג וָדַעַת שיש בתורה לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי. (סז) טֶרֶם אֶעֱנֶה, לפני שעסקתי בתורה, אֲנִי הייתי שֹׁגֵג, כי לא ידעתי כיצד עלי לפעול, וְאילו עַתָּה, משלמדתי את דבריך, אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי. (סח) טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לכל העולם - אנא לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ, כי זהו הטוב שאני מבקש לעצמי. טובה של התורה נטוע בלבי - (סט) טָפְלוּ, מדביקים עָלַי דברי שֶׁקֶר זֵדִים, רשעים, אבל אֲנִי אינני שם לב להם ולדבריהם, אלא בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ. (ע) טָפַשׁ, נעשה טיפש כַּחֵלֶב, כאילו הוא אטום בפנֵי תחושה והבנה בכיסוי של שומן, לִבָּם של הזדים, ואילו אֲנִי את תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי, כביכול שִׂמחתי אותה בהתעסקותי בה; עשיתי אותה לשעשועי; או: באמצעות תורתך שעשעתי את לבי ופתחתי אותו - בניגוד לזדים שלבם נסתם. (עא) טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי, משום שהייסורים הבאים אלי כשאני סוטה מן הדרך, מכוונים אותי לדרך הנכונה - לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ. (עב) טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ יותר מֵאשר אַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף.
י כהמשך ליצירתי וקיומי למדני את תורתך. (עג) יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי, והעמידו אותי, ועתה אני מבקש השלמה: הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ. (עד) כך יְרֵאֶיךָ האחרים יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ, על כִּי גם אני לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי. (עה) והרי יָדַעְתִּי, ה', כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ, גם כאשר הדברים אינם מתנהלים לפי רצוני, ובאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי. אם עינית אותי הרי זה באמונה ובצדק. (עו) יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי בשעות מצוקתי, כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ. (עז) יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה, כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי, ולכן ראוי אני לחסד מיוחד. (עח) יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי בשֶׁקֶר הם עִוְּתוּנִי, עיוותו את דרכי. אבל אֲנִי לא אסור מדרך הטוב ואָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ. (עט) וגם אם חטאתי, אני מבקש שיָשׁוּבוּ ויתקרבו אלי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ, שאותם אני מכבדם ובקרבתם אני חפץ. (פ) יְהִי לִבִּי תָמִים, שלם בְּחֻקֶּיךָ ולא יסטה מהם, לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ גם בפני עצמי.
כ דברי התורה הם עניין קיומי בשבילי, הם כרוכים בעצם חיי. (פא) כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי. נפשי יוצאת מרוב ציפייה לישועתך, ולקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי. (פב) כָּלוּ עֵינַי, אני מייחל לְאִמְרָתֶךָ, להבטחתך, לֵאמֹר בדריכות: "מָתַי תְּנַחֲמֵנִי?" (פג) כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד, שק עור הנמצא בְּקִיטוֹר, בעשן וחום רב הגורמים לו להתכווץ, וגם במצב כזה שבו אני נלחץ ומושחר מכל צד, את חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. (פד) ואני מתחנן: כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ?! הרי שנות חיי מוגבלות וקצרות, מָתַי אפוא תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט?! הייתי רוצה לראות את אויבי נענשים בעודי בחיים. (פה) כָּרוּ, חפרו לִי זֵדִים שִׁיחוֹת, בורות, מלכודות אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ, לא לפי דרך התורה. (פו) כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה, נאמנות עלי, אני מאמין בהן, ואילו אויבי בדברי שֶׁקֶר, היפוכה של האמונה, רְדָפוּנִי. עָזְרֵנִי להינצל מרדיפתם ומן השקר. (פז) כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ, ובכל זאת אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ. (פח) כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי, וְאם תיתן לי חיים, אֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ.
ל דבר ה' מקיים את כל הברואים. (פט) לְעוֹלָם, ה', דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, דבריך קיימים תמיד במקום יציב ובלתי משתנה. (צ) לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ, נאמנותך, קיום דבריך; כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד. הארץ אף היא נשענת על דבר ה'. (צא) לְמִשְׁפָּטֶיךָ, לדיניך עָמְדוּ הכול הַיּוֹם - בכל יום שבו הפסוק נאמר, כִּי הַכֹּל, כל ברואי עולם, גם אלה שאינם מכירים בכך, הם עֲבָדֶיךָ הנתונים תחת מרותך. דברי התורה מחיים אותי לנצח. (צב) לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי, בסבלי. התורה מרחיבה את לבי וממלאת אותי נחת, וזהו מקור נחמה קבוע בשבילי. (צג) לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח את פִּקּוּדֶיךָ, כִּי בָם - בפיקודיך חִיִּיתָנִי. מצוותיך הן מקור חיי, ולכן אינני יכול לשכוח אותן. (צד) לְךָ אֲנִי שייך ומשועבד. הוֹשִׁיעֵנִי, כִּי את פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי, אני מבקש ומחפש. (צה) לִי, אותי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי, בעֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, משום שהן מקור כוחי. יתר כל כן, ההתבוננות בעדותיך מלמדת אותי שאתה הוא המשגיח על העולם, ואיש לא יעשה דבר שלא ברצונך. (צו) לְכָל תִּכְלָה, דבר, אפילו הוא רחב הקף ומשוכלל רָאִיתִי קֵץ, שכן כל הברואים הם מוגבלים וסופיים, אבל רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד, והיא אינסופית.
מ התורה היא עיסוקי התמידי ומקור חכמתי והצלחתי, היא שומרת על דרכי וערכי. (צז) מָה, כל כך אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, עד שכָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. עליה אני מדבר תמיד. (צח) יותר מֵחכמתם של אֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ. מצוות ה' גורמת לי להיות חכם מאויבי, ואני מוצא בה תושייה וחכמה מעשית בהתמודדות אתם. אני מצליח להינצל מהם, כִּי לְעוֹלָם הִיא - מצוותך עומדת לִי. (צט) אפילו יותר מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי, משום שנוסף על מה שקיבלתי מהם ומחכמתם יש לי מקור נוסף להשכיל ממנו - שיחתי המתמדת בעדותיך. (ק) מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, אלמד בינה, כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, אני שומר. וכך דברי החכמה שאני שומע נקלטים נכון והיטב. (קא) מִכָּל אֹרַח רָע, דרך רעה כָּלִאתִי, מנעתי את רַגְלָי, לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ. (קב) מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי, כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי מהי הדרך הנכונה. (קג) מַה נִּמְלְצוּ, ערבו לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ, יותר מטעמו המשובח של דְּבַשׁ לְפִי. (קד) מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר. מצוותיך אינן מלמדות אותי רק מה לעשות, אלא הן מורות לי את ערכם האמתי של הדברים.
נ אני מוסר עצמי לתורה המאירה את דרכי, ונשבע לשומרה. (קה) נֵר המאיר לְרַגְלִי הוא דְבָרֶךָ. הודות לו אני יודע איפה להציב את רגלי, וְהוא גם אוֹר לִנְתִיבָתִי. דברך משמש לי כאור ומופת ומאפשר לי למצוא את הדרך הנכונה. (קו) נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. (קז) נַעֲנֵיתִי, סבלתי עינויים עַד מְאֹד; ה', חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ. (קח) את נִדְבוֹת פִּי, מה שאני אומר, מתפלל או שר לפניך - רְצֵה נָא, ה', ואת מִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי גם הלאה. (קט) נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד, אני שרוי בסכנה מתמדת, עד שכביכול עלי להחזיק את נפשי בידי לגונן עליה מפני רעה, וְלמרות כל הסכנות את תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. (קי) כיוצא בזה, נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי, טמנו מוקש בדרכי, וכדי להינצל ממכשולים צריך אדם לפעמים ללכת בדרך עקלתון, וּבכל זאת מִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי, ולא יצאתי מגדרם. (קיא) נָחַלְתִּי, זכיתי לחלקי את עֵדְוֹתֶיךָ, והן נחלָתי לְעוֹלָם, כִּי שְׂשׂוֹן, שמחת לִבִּי הֵמָּה. (קיב) נָטִיתִי, הפניתי את לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ, לְעוֹלָם עֵקֶב, עד הקצה האחרון, עד הסוף.
ס התורה היא אהבתי ותקוותי, היא שומרת אותי מן הרשע והשקר ואני ירא לסטות ממשפטיה. (קיג) סֵעֲפִים, רעיונות מפותלים ומסועפים; אנשים שאינם ישרים שָׂנֵאתִי, וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי. (קיד) סִתְרִי, מקום המסתור שלי וּמָגִנִּי אָתָּה, לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי. בקשה: (קטו) סוּרוּ מִמֶּנִּי, מְרֵעִים, אנשים רעים המפריעים לי לקיים את המצוות כראוי, וְכך אֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי. (קטז) סָמְכֵנִי, עזור לי ועודד אותי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה, וְאַל תְּבִישֵׁנִי, תאכזבני מִשִׂבְרִי, תקוותי. (קיז) סְעָדֵנִי, סייע לי וְאִוָּשֵׁעָה, אֶנצל. וכשלא אצטרך להילחם באויבי ובמכשולים שעל דרכי אֶשְׁעָה, אפנה ואעסוק בְחֻקֶּיךָ תָמִיד. (קיח) סָלִיתָ, דחית, זנחת את כָּל השׁוֹגִים, סוטים מֵחֻקֶּיךָ, כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם. הסרים מחוקי ה' מצדיקים את עצמם בדרכי מרמה, ולכן לא יחזיקו מעמד. (קיט) את הסִגִים, הפסולת הנטפלת למתכות יקרות הִשְׁבַּתָּ, ביטלת. הסיגים הם דימוי לכָל רִשְׁעֵי אָרֶץ. לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ, וכשאני דבק בהן ופורש מן הרֶשע, לא תסיר אותי מן העולם כפי שאתה עושה לרשעים ההם. (קכ) סָמַר מִפַּחְדְּךָ, מן הפחד שלי ממך, השֵּׂער שעל בְשָׂרִי, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי.
ע המשורר ממשיך לבקש על הצלתו מרשעים ועל לימוד התורה והבנתה. (קכא) עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, בַּל תַּנִּיחֵנִי, תעזבני לפני עֹשְׁקָי, הרודפים לקפחני. (קכב) עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, הֱיה ערב לטובתי, הבטח את שלומי ותן לי מחסה, ואז - אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים. (קכג) עֵינַי כָּלוּ, אני מצפה תמיד לִישׁוּעָתֶךָ שמחלצת אותי ממצוקתי, וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ, לדבריך הצודקים שיורו לי את דרכי בהמשך. (קכד) עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ טוב כְחַסְדֶּךָ, לפי מידת החסד שלך, ולא לפי מה שמגיע לי בדין על חטאי, וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי. (קכה) עַבְדְּךָ אָנִי, הֲבִינֵנִי, הסבר לי ותן לי בינה, וכשתהיה לי בינה אֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ. אני אוהב את התורה ונאמן לה ופועל לחיזוקה. (קכו) הגיעה העֵת לַעֲשׂוֹת למען ה', ולפעול ביתר שאת לחזק את דברו, כי רבים הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. (קכז) עַל כֵּן, אכן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ יותר מִזָּהָב וּמִפָּז, זהב או זהב מובחר מסוים. (קכח) עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל, כל המצוות כולן יִשָּׁרְתִּי, סידרתי אותם לפני ביושר; שיבחתי אותם כישרים; אני הולך בדרך הישר המונחית על ידי כל המצוות, ואילו כָּל אֹרַח, דרך שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.
פ (קכט) פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ. נפלאים דברי תורתך, עַל כֵּן נְצָרָתַם, שמרה אותם נַפְשִׁי. (קל) פֵּתַח, פתיחת דְּבָרֶיךָ יָאִיר, והוא מֵבִין, נותן בינה גם בפְּתָיִים, אלה שאינם יודעים דבר. כבר כשנפתחים בפניהם דבריך הם זוכים להבנה כלשהי. (קלא) את פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה. בפתיחת פי, כביכול, אני שואף אל תוכי את כל מה שאפשר מדבריך, כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי, אני תאב. ובתחינה - (קלב) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, רחם עלי, כְּמִשְׁפָּט, כמו שראוי לך לעשות לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ. (קלג) את פְּעָמַי, צעדי, הָכֵן, העמד וכוון אותם אותם ישר בְּאמצעות אִמְרָתֶךָ, וְאַל תַּשְׁלֶט, כך שלא ישלוט בִּי כָל אָוֶן, רע. (קלד) פְּדֵנִי, הצילני מֵעֹשֶׁק של אָדָם, וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ, כי כל עוד האויבים מפריעים לי, אני מתקשה לשמרם. (קלה) פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ, גלה לי יחס של רצון וחנינה וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ. (קלו) פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי, אני בוכה ומצטער עַל אשר לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.
צ תורתך צדק ואמת וככזו אני דבוק בה. (קלז) צַדִּיק אַתָּה, ה', אתה נוהג בדרך האמת והצדק, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, גם אם לא תמיד נראים הדברים כך בעינינו. (קלח) צִוִּיתָ צֶדֶק בעֵדֹתֶיךָ ובתורתך אין רק צדק אלא גם אֱמוּנָה, אמת, יציבות וחוזק מְאֹד. (קלט) צִמְּתַתְנִי, מכווצת אותי, מציקה לי קִנְאָתִי, קנאותי לדברך, כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי, אויבי. (קמ) צְרוּפָה, זכה ונקייה מכל פגם אִמְרָתְךָ מְאֹד, וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ. (קמא) צָעִיר אָנֹכִי, ועל כן אינני יודע הרבה ואיני מנוסה וְנִבְזֶה, בזוי בעינַי ובעיני אחרים, ובכל זאת, פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי, (קמב) שכן צִדְקָתְךָ צֶדֶק, צודקת, נכונה לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ היא אֱמֶת. (קמג) צַר וּמָצוֹק, צרות ומצוקות מְצָאוּנִי בחיי, וכנגד הצרות והכאבים מִצְוֹתֶיךָ הן שַׁעֲשֻׁעָי. (קמד) צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ קיָים לְעוֹלָם, או: עדותיך הן צדק צרוף, הֲבִינֵנִי, הבהר לי אותן וְאֶחְיֶה בהן.
ק כל מאוויי נתונים לתורה. (קמה) קָרָאתִי אליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, עֲנֵנִי, ה'. וכשתעזרני, חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה. (קמו) קְרָאתִיךָ: הוֹשִׁיעֵנִי, וכשאיוושע אֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ. (קמז) קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף, אני משכים קום לפנות בוקר וָאֲשַׁוֵּעָה, אני מתפלל ובוכה, ולקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי. (קמח) קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת, אני משכים עוד לפני האשמורות האחרונות של הלילה, כדי לָשִׂיחַ, לדבר בְּאִמְרָתֶךָ. (קמט) קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ, ה', כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי. (קנ) קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה, מזימה שלילית, תועבה, להשיג את רצונם, הם אינם רואים שהם פונים לזימתם משום שמִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ. (קנא) קָרוֹב אַתָּה, ה', וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת. (קנב) עוד מקֶדֶם, מימי הראשונים יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ, כִּי אתה לְעוֹלָם יְסַדְתָּם. וכיוון שהם קיימים תמיד ואינם משתנים, אני יכול תמיד להתקרב אליהם.
ר ישועת ה' ורחמיו מגיעות לשומרי דברו. (קנג) רְאֵה את עָנְיִי, צרותי וכאבי וְחַלְּצֵנִי, כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. (קנד) רִיבָה רִיבִי, התערב למעני במלחמותי וּגְאָלֵנִי, לְמען אִמְרָתְךָ, הבטחתך חַיֵּנִי. (קנה) רָחוֹק, רחוקה מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה, כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ, ולכן אינך מושיע אותם. (קנו) רַחֲמֶיךָ רַבִּים, ה', כְּמִשְׁפָּטֶיךָ, המלאים רחמים, חַיֵּנִי. (קנז) רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי, ובגללם אני חייב להימלט ולנקוט תכסיסים שונים, ובכל זאת מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי. (קנח) רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אתם, אֲשֶׁר, משום שאִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ. (קנט) רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי, ה', כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי. (קס) גם רֹאשׁ, תחילת דְּבָרְךָ - אֱמֶת, ואיננו רק מבוא המשרת את ההמשך, וּלְעוֹלָם אמת כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.
ש המשורר שב ומדגיש את אהבתו ויראתו לנוכח התורה ומצוותיה. (קסא) שָׂרִים, אנשים חשובים רְדָפוּנִי חִנָּם, ולא מהם אני מפחד אלא מִדְּבָרְךָ בלבד פָּחַד לִבִּי. (קסב) שָׂשׂ, שמח אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּאדם שמוֹצֵא שָׁלָל רָב, אוצר גדול. (קסג) שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה, ולעומת זאת, את תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי. (קסד) שֶׁבַע, כלומר הרבה פעמים בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. (קסה) שָׁלוֹם רָב יגיע לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ, להם מִכְשׁוֹל, כי ה' דואג לשלומם ולביטחונם. (קסו) שִׂבַּרְתִּי, ציפיתי לִישׁוּעָתְךָ, ה', וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי גם כאשר עדיין לא נושעתי. (קסז) שָׁמְרָה נַפְשִׁי את עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד. (קסח) שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ, שכן אני יודע כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ, לפניך, ואתה רואה את כל מעשי.
ת ולסיום, תחינה על התפילה. (קסט) תִּקְרַב רִנָּתִי, שירת תפילתי לְפָנֶיךָ, ה', וקבל אותה; כִּדְבָרְךָ, כפי שהבטחת לי הֲבִינֵנִי, תן בי בינה. (קע) תָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי. (קעא) תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה, כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אוכל להלל אותך גם על עצם העובדה שאתה מלמד אותי. (קעב) תַּעַן, תגיד בקול לְשׁוֹנִי את אִמְרָתֶךָ, כדי להודיע לכול כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק. (קעג) תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי, כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי. (קעד) תָּאַבְתִּי, אני משתוקק לִישׁוּעָתְךָ, ה', וְתוֹרָתְךָ היא שַׁעֲשֻׁעָי. (קעה) תְּחִי נַפְשִׁי, אם תיתן לה חיים וכוח, וּתְהַלְלֶךָּ, וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי. (קעו) תָּעִיתִי באופן ממשי ובדרכי הרוחנית כְּשֶׂה אֹבֵד. בַּקֵּשׁ, חפש את עַבְדֶּךָ האבוד, כִּי גם כשאני תועה בדרכי, את מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים קיט: אשרי תמימי דרך |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
א
(א) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, ההולכים בדרך השלמה והנכונה, שהם הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'. (ב) אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו, שומרי מצוותיו, אשרי אלו שבְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ. (ג) אַף לֹא פָעֲלוּ אותם אנשים עַוְלָה, עוול, בִּדְרָכָיו של ה', המתגלות בתורתו, הָלָכוּ.
לאחר ההצהרה הפותחת המדברת על ה' בלשון נסתר, פונה המשורר אל ה' מכאן ועד סוף המזמור בלשון נוכח. (ד) אַתָּה, ה', צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ, מצוותיך וחוקיך לִשְׁמֹר אותם מְאֹד. ולכן - (ה) אַחֲלַי, אני מייחל ומבקש שיִכֹּנוּ, יתבססו וייעשו נכונה דְרָכָי, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ. (ו) אָז - אם אשמור ואקיים את המצוות, לֹא אֵבוֹשׁ, אתבייש בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ, שהרי ניסיתי לקיימן ככל יכולתי.
(ז) אוֹדְךָ, אני מודה לך בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. העובדה שאני לומד את משפטיך הצודקים היא עצמה מעשה של הודיה. או: אחרי שלמדתי את משפטיך, אני מודה לך על שנתת לי לב ישר והורית לי דרך צדק. (ח) אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר, אני מנסה ומשתדל לשמור; אנא אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד, כדי שאוכל להמשיך לעשות את כל הדברים הללו.
ב
(ט) בַּמֶּה יְזַכֶּה, יזכך, יצדיק נַּעַר, צעיר אֶת אָרְחוֹ, דרכו? - כאשר יבחר לִשְׁמֹר ולעשות כִּדְבָרֶךָ. דרכו של המציית לך היא הדרך הראויה שילך בה אדם בראשית דרכו. ולכן (י) בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ, אני מבקש אותך, ה', ומחפש את קרבתך ועזרתך - אַל תַּשְׁגֵּנִי, תטה אותי מִמִּצְוֹתֶיךָ. חזק אותי להמשיך לקיימן ולא אטעה בהן. ואני מצדי - (יא) בְּלִבִּי צָפַנְתִּי, אני שומר את אִמְרָתֶךָ, לְמַעַן, וכך לֹא אֶחֱטָא לָךְ.
תפילה קצרה על לימוד המצוות: (יב) בָּרוּךְ אַתָּה ה', לַמְּדֵנִי את חֻקֶּיךָ המבורכים. (יג) בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי, אני מספר גם לאחרים את כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ. (יד) בְּדֶרֶךְ המותווית על פי עֵדְוֹתֶיךָ, עֵדוֹתיך, מצוותיך שַּשְׂתִּי, אני שמח כְּעַל, כמו שהייתי שמח אילו הגיע לידי כָּל הוֹן. (טו) בְּפִקּוּדֶיךָ, על אודות מצוותיך אָשִׂיחָה, אני מדבר וְגם אַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ, אני מתבונן בדרכיך. (טז) בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע. חוקיך אינם מכבידים עלי. הם אף מהנים אותי, ומכיוון שהם מעניינים ומשמחים אותי, לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.
ג
(יז) גְּמֹל, הענק טובה עַל עַבְדְּךָ, עלי: אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ. (יח) כדי להבין את גדלותה של התורה לא די לחיות ולקיימה או לדבר בה - גַּל, גלה, הסר את הכיסוי שעל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. (יט) בקשות החיים והראייה הנכוחה נחוצות, שכן גֵּר אָנֹכִי, כבן אדם, בָאָרֶץ, שהִייתי בעולם ארעית כגר ועובר אורח לפיכך אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ כל עוד אני יכול ללמדן. (כ) גָּרְסָה, לועסת, משננת או משתוקקת נַפְשִׁי לְתַאֲבָה, בתיאבון, בתשוקה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת.
יש בארץ גם מכשולים לדרך התורה - (כא) גָּעַרְתָּ בזֵדִים, רשעים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים, הסרים מִדרך מִּצְוֹתֶיךָ. ומנגד - (כב) גַּל, גלול והסר מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז מהזדים המביישים אותי, כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי בנאמנות. (כג) גַּם כאשר יָשְׁבוּ שָׂרִים, אנשים נכבדים, בִּי נִדְבָּרוּ, ומשוחחים עלי, ואולי גם לועגים עלי ועל דרכי - אני אינני נוטל חלק בשיחתם ולא מושפע מהם - עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ רק בְּחֻקֶּיךָ. ולא רק מתוך מחויבות - (כד) גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי. עדותיך אינן רק מחייבות אותי, אלא הן גם שעשועי ואַנְשֵׁי עֲצָתִי. אני מתייעץ כביכול עם התורה ומצוותיה כדי לדעת כיצד לנהוג.
ד
המשורר ממשיך וכורך, בנעימה חזקה יותר, את בקשת החיים והסרת המכשולים עם משאלתו העיקרית - הדבקות בתורה ומצוותיה: (כה) דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי, אני מדוכא ומדוכדך, כאילו הייתי רובץ באדמה, ואני יכול רק להתפלל: חַיֵּנִי במצב הקשה הזה כִּדְבָרֶךָ, כמו שיש חיים לדבריך. או: כפי שדיברת אלי והבטחת לי. (כו) על דְּרָכַי, ענייני וצרותי סִפַּרְתִּי לך וַתַּעֲנֵנִי, ענית לתפילתי. עכשיו, משהרווחת לי, אבקש את המטרה הגדולה של חיי - לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. (כז) דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי, הסבר לי, וכשאבין אותה אָשִׂיחָה, אדבר בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.
(כח) ושוב - דָּלְפָה, זולגת נַפְשִׁי מִתּוּגָה, מרוב עצב. הנפש מדומה בדברי המשורר לדמעות בכיהּ, והיא גם הולכת ונמסה בעקבות צערה. נא קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ, כפי שדיברת אלי. (כט) דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי, כדי שלא אצטרך לחיות בשקר וכדי שנפשי תהיה פתוחה ללמוד את דרך האמת - וְאת מתנת ידיעת תוֹרָתְךָ חָנֵּנִי, הענק לי. (ל) שהרי דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי, את מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי לנגדי; (לא) ויותר מכך - דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ, ה', אַל תְּבִישֵׁנִי, אל תגרום לי לבוא לידי בושה ואכזבה. (לב) בדֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ, בזריזות ובחשק כִּי, אם וכאשר תַרְחִיב לִבִּי, תיתן לי את המרחב והאפשרות.
ה
כיוון שבחרתי לדבוק בדרך אמונה, דרך מצוותיך, אני שוטח לפניך את בקשותי: (לג) הוֹרֵנִי, ה', את דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ, וְאזי אֶצְּרֶנָּה, אשמור אותה עֵקֶב, עד הסוף, עד לנקודה האחרונה. (לד) הֲבִינֵנִי, הסבר לי כך שאבין את מה שאני צריך לדעת וְאֶצְּרָה את תוֹרָתֶךָ, וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב. (לה) הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי יותר מכל דבר אחר. אמנם בחרתי בדרך הזו מרצוני, אך עדיין אני זקוק להדרכה ולעזרה כדי שאוכל ללכת בה. (לו) הַט, הַטה, מְשוך את לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ, כך שרצוני יהיה תואם אליהן, וְאַל ייטה לבי אֶל בָּצַע, כסף לא כשר, או בכלל אל רווחים אישיים. (לז) הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא. גרום שעיני לא יראו דברי הבל ובדיות; רק בִּדְרָכֶךָ ולא במראות כזב חַיֵּנִי. (לח) הָקֵם לְעַבְדְּךָ את אִמְרָתֶךָ, הבטחתך להגנה אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, שאתה מפנה ליראיך. (לט) הַעֲבֵר את חֶרְפָּתִי שמביישים אותי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, שאני פוחד ממנה, כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים, והשומר אותם לא ראוי שיביישוהו.
(מ) הִנֵּה תָּאַבְתִּי, אני משתוקק לְפִקֻּדֶיךָ, ועל כן אני מתפלל: בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.
ו
(מא) וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ, ה', ותבוא אלי תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ, כפי שאמרת והבטחת. (מב) וְאז, כשאוכל לעמוד בגבורה ובביטחון, אֶעֱנֶה לחֹרְפִי, למחרפים אותי דָבָר, כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ, ומתוך ביטחוני אוכל להשיב למתקיפַי. (מג) וְאַל תַּצֵּל, תסיר מִפִּי את היכולת לדבר דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד, מכול וכל, כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, לחוקיך ומצוותיך, וגם: לדינך הצודק יִחָלְתִּי, ואני מצפה וסומך על עזרתך. (מד) וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד. (מה) וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה, במרחב ולא במצוקה, כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי. (מו) וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ גם נֶגֶד, בנוכחותם של מְלָכִים, גם אם הם אינם מכירים את התורה, וְלֹא אֵבוֹשׁ מהם. (מז) וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי. (מח) וְאֶשָׂא כַפַּי, תחנוני וכל משאלותי נתונים אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי, כדי לקבל מהן עוד ועוד, וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ.
ז
לאחר שתיאר המשורר את העתיד המיוחל, המרחב והביטחון שיאפשרו לו לדבר במצוות לעיני כול ולהשיב למלעיגים עליהם, הוא מציג הווה אחר: (מט) זְכֹר דָּבָר, את הבטחתך לְעַבְדֶּךָ - לי, עַל אֲשֶׁר, אשר עליו יִחַלְתָּנִי, ציפית ממני לגדולות וקירבת אותי אליך. או: הדבר שעשית אותי מייחל אליו. (נ) זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, כשאני מעונה, או עני: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. בזמנים קשים מנחמת אותי הידיעה שדבריך מחיים אותי. (נא) זֵדִים, אנשים רעים, חוטאים הֱלִיצֻנִי, מתלוצצים עלי ועל הנהגותי ודרך חיי עַד מְאֹד, ובכל זאת מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי. (נב) זָכַרְתִּי את מִשְׁפָּטֶיךָ מאז ומֵעוֹלָם, ה', וָאֶתְנֶחָם בהם. (נג) זַלְעָפָה, חלחלה, מצוקה קשה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ, המקנטרים ומחרפים. (נד) ועם זאת, כמו זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ. אפילו מצוותיך שאינן מובנות ערֵבות לי כדברי שירה גם בְּבֵית מְגוּרָי, כאשר אינני תושב קבע נינוח ושלֵו. או: כשאני בביתי ושעותי פנויות, איני משתעשע אלא בחוקיך. (נה) זָכַרְתִּי גם בַלַּיְלָה, בזמן שאיש אינו מסביבי, את שִׁמְךָ, ה', וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ. (נו) זֹאת - הנחמה, השמירה והשמחה בתורתך הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.
ח
המשורר ממשיך בתיאור דבקותו בתורת ה' ובהדרכותיו: (נז) חֶלְקִי ה', אָמַרְתִּי, בחרתי לקשור את גורל חיי בך, ה', ולא בשום דבר אחר, ולכן אני שואף לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ. (נח) חִלִּיתִי, ביקשתי פָנֶיךָ, השתוקקתי אליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, חָנֵּנִי, נטה אלי חסד כְּאִמְרָתֶךָ. (נט) מפעם לפעם חִשַּׁבְתִּי אני בודק את דְרָכָי, אם אני מוצא שטעיתי - וָאָשִׁיבָה, מחזיר את רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ. (ס) חַשְׁתִּי, אני מזדרז וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ. (סא) חֶבְלֵי, הצרות והייסורים שסבלתי מהרְשָׁעִים עִוְּדֻנִי, מעוותים אותי, ובכל זאת תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. (סב) בחֲצוֹת לַיְלָה, בעת שהכול שרועים על משכבם, אני אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. (סג) וגם בהיותי ער וחלק מן החברה - חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ. אלה הם חברי, או לפחות אני שואף להתחבר אליהם. (סד) חַסְדְּךָ, ה', מָלְאָה הָאָרֶץ, גמול נא גם אתי חסד - את חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי, כדי שאוכל לא רק ליהנות מן החסד אלא גם להבין את דרכיך.
ט
(סה) טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ, ה', כשנהגת בי כִּדְבָרֶךָ, כשקיימת בי את הבטחתך להיטיב עם הטובים.
לאחר ההודיה על טובת ה' אליו, מבקש המשורר על טוּב התורה: (סו) טוּב טַעַם, עונג וָדַעַת שיש בתורה לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי. (סז) טֶרֶם אֶעֱנֶה, לפני שעסקתי בתורה, אֲנִי הייתי שֹׁגֵג, כי לא ידעתי כיצד עלי לפעול, וְאילו עַתָּה, משלמדתי את דבריך, אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי. (סח) טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לכל העולם - אנא לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ, כי זהו הטוב שאני מבקש לעצמי.
טובה של התורה נטוע בלבי - (סט) טָפְלוּ, מדביקים עָלַי דברי שֶׁקֶר זֵדִים, רשעים, אבל אֲנִי אינני שם לב להם ולדבריהם, אלא בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ. (ע) טָפַשׁ, נעשה טיפש כַּחֵלֶב, כאילו הוא אטום בפנֵי תחושה והבנה בכיסוי של שומן, לִבָּם של הזדים, ואילו אֲנִי את תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי, כביכול שִׂמחתי אותה בהתעסקותי בה; עשיתי אותה לשעשועי; או: באמצעות תורתך שעשעתי את לבי ופתחתי אותו - בניגוד לזדים שלבם נסתם. (עא) טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי, משום שהייסורים הבאים אלי כשאני סוטה מן הדרך, מכוונים אותי לדרך הנכונה - לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ. (עב) טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ יותר מֵאשר אַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף.
י
כהמשך ליצירתי וקיומי למדני את תורתך. (עג) יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי, והעמידו אותי, ועתה אני מבקש השלמה: הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ. (עד) כך יְרֵאֶיךָ האחרים יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ, על כִּי גם אני לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי. (עה) והרי יָדַעְתִּי, ה', כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ, גם כאשר הדברים אינם מתנהלים לפי רצוני, ובאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי. אם עינית אותי הרי זה באמונה ובצדק. (עו) יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי בשעות מצוקתי, כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ. (עז) יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה, כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי, ולכן ראוי אני לחסד מיוחד.
(עח) יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי בשֶׁקֶר הם עִוְּתוּנִי, עיוותו את דרכי. אבל אֲנִי לא אסור מדרך הטוב ואָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ. (עט) וגם אם חטאתי, אני מבקש שיָשׁוּבוּ ויתקרבו אלי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ, שאותם אני מכבדם ובקרבתם אני חפץ. (פ) יְהִי לִבִּי תָמִים, שלם בְּחֻקֶּיךָ ולא יסטה מהם, לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ גם בפני עצמי.
כ
דברי התורה הם עניין קיומי בשבילי, הם כרוכים בעצם חיי. (פא) כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי. נפשי יוצאת מרוב ציפייה לישועתך, ולקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי. (פב) כָּלוּ עֵינַי, אני מייחל לְאִמְרָתֶךָ, להבטחתך, לֵאמֹר בדריכות: "מָתַי תְּנַחֲמֵנִי?" (פג) כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד, שק עור הנמצא בְּקִיטוֹר, בעשן וחום רב הגורמים לו להתכווץ, וגם במצב כזה שבו אני נלחץ ומושחר מכל צד, את חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. (פד) ואני מתחנן: כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ?! הרי שנות חיי מוגבלות וקצרות, מָתַי אפוא תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט?! הייתי רוצה לראות את אויבי נענשים בעודי בחיים. (פה) כָּרוּ, חפרו לִי זֵדִים שִׁיחוֹת, בורות, מלכודות אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ, לא לפי דרך התורה. (פו) כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה, נאמנות עלי, אני מאמין בהן, ואילו אויבי בדברי שֶׁקֶר, היפוכה של האמונה, רְדָפוּנִי. עָזְרֵנִי להינצל מרדיפתם ומן השקר. (פז) כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ, ובכל זאת אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ. (פח) כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי, וְאם תיתן לי חיים, אֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ.
ל
דבר ה' מקיים את כל הברואים. (פט) לְעוֹלָם, ה', דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, דבריך קיימים תמיד במקום יציב ובלתי משתנה. (צ) לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ, נאמנותך, קיום דבריך; כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד. הארץ אף היא נשענת על דבר ה'. (צא) לְמִשְׁפָּטֶיךָ, לדיניך עָמְדוּ הכול הַיּוֹם - בכל יום שבו הפסוק נאמר, כִּי הַכֹּל, כל ברואי עולם, גם אלה שאינם מכירים בכך, הם עֲבָדֶיךָ הנתונים תחת מרותך.
דברי התורה מחיים אותי לנצח. (צב) לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי, בסבלי. התורה מרחיבה את לבי וממלאת אותי נחת, וזהו מקור נחמה קבוע בשבילי. (צג) לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח את פִּקּוּדֶיךָ, כִּי בָם - בפיקודיך חִיִּיתָנִי. מצוותיך הן מקור חיי, ולכן אינני יכול לשכוח אותן. (צד) לְךָ אֲנִי שייך ומשועבד. הוֹשִׁיעֵנִי, כִּי את פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי, אני מבקש ומחפש. (צה) לִי, אותי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי, בעֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, משום שהן מקור כוחי. יתר כל כן, ההתבוננות בעדותיך מלמדת אותי שאתה הוא המשגיח על העולם, ואיש לא יעשה דבר שלא ברצונך. (צו) לְכָל תִּכְלָה, דבר, אפילו הוא רחב הקף ומשוכלל רָאִיתִי קֵץ, שכן כל הברואים הם מוגבלים וסופיים, אבל רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד, והיא אינסופית.
מ
התורה היא עיסוקי התמידי ומקור חכמתי והצלחתי, היא שומרת על דרכי וערכי. (צז) מָה, כל כך אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, עד שכָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. עליה אני מדבר תמיד. (צח) יותר מֵחכמתם של אֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ. מצוות ה' גורמת לי להיות חכם מאויבי, ואני מוצא בה תושייה וחכמה מעשית בהתמודדות אתם. אני מצליח להינצל מהם, כִּי לְעוֹלָם הִיא - מצוותך עומדת לִי. (צט) אפילו יותר מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי, משום שנוסף על מה שקיבלתי מהם ומחכמתם יש לי מקור נוסף להשכיל ממנו - שיחתי המתמדת בעדותיך. (ק) מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, אלמד בינה, כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, אני שומר. וכך דברי החכמה שאני שומע נקלטים נכון והיטב. (קא) מִכָּל אֹרַח רָע, דרך רעה כָּלִאתִי, מנעתי את רַגְלָי, לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ. (קב) מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי, כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי מהי הדרך הנכונה. (קג) מַה נִּמְלְצוּ, ערבו לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ, יותר מטעמו המשובח של דְּבַשׁ לְפִי. (קד) מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר. מצוותיך אינן מלמדות אותי רק מה לעשות, אלא הן מורות לי את ערכם האמתי של הדברים.
נ
אני מוסר עצמי לתורה המאירה את דרכי, ונשבע לשומרה. (קה) נֵר המאיר לְרַגְלִי הוא דְבָרֶךָ. הודות לו אני יודע איפה להציב את רגלי, וְהוא גם אוֹר לִנְתִיבָתִי. דברך משמש לי כאור ומופת ומאפשר לי למצוא את הדרך הנכונה. (קו) נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
(קז) נַעֲנֵיתִי, סבלתי עינויים עַד מְאֹד; ה', חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ. (קח) את נִדְבוֹת פִּי, מה שאני אומר, מתפלל או שר לפניך - רְצֵה נָא, ה', ואת מִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי גם הלאה. (קט) נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד, אני שרוי בסכנה מתמדת, עד שכביכול עלי להחזיק את נפשי בידי לגונן עליה מפני רעה, וְלמרות כל הסכנות את תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. (קי) כיוצא בזה, נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי, טמנו מוקש בדרכי, וכדי להינצל ממכשולים צריך אדם לפעמים ללכת בדרך עקלתון, וּבכל זאת מִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי, ולא יצאתי מגדרם.
(קיא) נָחַלְתִּי, זכיתי לחלקי את עֵדְוֹתֶיךָ, והן נחלָתי לְעוֹלָם, כִּי שְׂשׂוֹן, שמחת לִבִּי הֵמָּה. (קיב) נָטִיתִי, הפניתי את לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ, לְעוֹלָם עֵקֶב, עד הקצה האחרון, עד הסוף.
ס
התורה היא אהבתי ותקוותי, היא שומרת אותי מן הרשע והשקר ואני ירא לסטות ממשפטיה. (קיג) סֵעֲפִים, רעיונות מפותלים ומסועפים; אנשים שאינם ישרים שָׂנֵאתִי, וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי. (קיד) סִתְרִי, מקום המסתור שלי וּמָגִנִּי אָתָּה, לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
בקשה: (קטו) סוּרוּ מִמֶּנִּי, מְרֵעִים, אנשים רעים המפריעים לי לקיים את המצוות כראוי, וְכך אֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי. (קטז) סָמְכֵנִי, עזור לי ועודד אותי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה, וְאַל תְּבִישֵׁנִי, תאכזבני מִשִׂבְרִי, תקוותי. (קיז) סְעָדֵנִי, סייע לי וְאִוָּשֵׁעָה, אֶנצל. וכשלא אצטרך להילחם באויבי ובמכשולים שעל דרכי אֶשְׁעָה, אפנה ואעסוק בְחֻקֶּיךָ תָמִיד. (קיח) סָלִיתָ, דחית, זנחת את כָּל השׁוֹגִים, סוטים מֵחֻקֶּיךָ, כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם. הסרים מחוקי ה' מצדיקים את עצמם בדרכי מרמה, ולכן לא יחזיקו מעמד. (קיט) את הסִגִים, הפסולת הנטפלת למתכות יקרות הִשְׁבַּתָּ, ביטלת. הסיגים הם דימוי לכָל רִשְׁעֵי אָרֶץ. לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ, וכשאני דבק בהן ופורש מן הרֶשע, לא תסיר אותי מן העולם כפי שאתה עושה לרשעים ההם. (קכ) סָמַר מִפַּחְדְּךָ, מן הפחד שלי ממך, השֵּׂער שעל בְשָׂרִי, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי.
ע
המשורר ממשיך לבקש על הצלתו מרשעים ועל לימוד התורה והבנתה. (קכא) עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, בַּל תַּנִּיחֵנִי, תעזבני לפני עֹשְׁקָי, הרודפים לקפחני. (קכב) עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, הֱיה ערב לטובתי, הבטח את שלומי ותן לי מחסה, ואז - אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים. (קכג) עֵינַי כָּלוּ, אני מצפה תמיד לִישׁוּעָתֶךָ שמחלצת אותי ממצוקתי, וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ, לדבריך הצודקים שיורו לי את דרכי בהמשך. (קכד) עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ טוב כְחַסְדֶּךָ, לפי מידת החסד שלך, ולא לפי מה שמגיע לי בדין על חטאי, וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי. (קכה) עַבְדְּךָ אָנִי, הֲבִינֵנִי, הסבר לי ותן לי בינה, וכשתהיה לי בינה אֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ.
אני אוהב את התורה ונאמן לה ופועל לחיזוקה. (קכו) הגיעה העֵת לַעֲשׂוֹת למען ה', ולפעול ביתר שאת לחזק את דברו, כי רבים הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. (קכז) עַל כֵּן, אכן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ יותר מִזָּהָב וּמִפָּז, זהב או זהב מובחר מסוים. (קכח) עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל, כל המצוות כולן יִשָּׁרְתִּי, סידרתי אותם לפני ביושר; שיבחתי אותם כישרים; אני הולך בדרך הישר המונחית על ידי כל המצוות, ואילו כָּל אֹרַח, דרך שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.
פ
(קכט) פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ. נפלאים דברי תורתך, עַל כֵּן נְצָרָתַם, שמרה אותם נַפְשִׁי. (קל) פֵּתַח, פתיחת דְּבָרֶיךָ יָאִיר, והוא מֵבִין, נותן בינה גם בפְּתָיִים, אלה שאינם יודעים דבר. כבר כשנפתחים בפניהם דבריך הם זוכים להבנה כלשהי. (קלא) את פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה. בפתיחת פי, כביכול, אני שואף אל תוכי את כל מה שאפשר מדבריך, כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי, אני תאב.
ובתחינה - (קלב) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, רחם עלי, כְּמִשְׁפָּט, כמו שראוי לך לעשות לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ. (קלג) את פְּעָמַי, צעדי, הָכֵן, העמד וכוון אותם אותם ישר בְּאמצעות אִמְרָתֶךָ, וְאַל תַּשְׁלֶט, כך שלא ישלוט בִּי כָל אָוֶן, רע. (קלד) פְּדֵנִי, הצילני מֵעֹשֶׁק של אָדָם, וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ, כי כל עוד האויבים מפריעים לי, אני מתקשה לשמרם. (קלה) פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ, גלה לי יחס של רצון וחנינה וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ. (קלו) פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי, אני בוכה ומצטער עַל אשר לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.
צ
תורתך צדק ואמת וככזו אני דבוק בה. (קלז) צַדִּיק אַתָּה, ה', אתה נוהג בדרך האמת והצדק, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, גם אם לא תמיד נראים הדברים כך בעינינו. (קלח) צִוִּיתָ צֶדֶק בעֵדֹתֶיךָ ובתורתך אין רק צדק אלא גם אֱמוּנָה, אמת, יציבות וחוזק מְאֹד. (קלט) צִמְּתַתְנִי, מכווצת אותי, מציקה לי קִנְאָתִי, קנאותי לדברך, כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי, אויבי. (קמ) צְרוּפָה, זכה ונקייה מכל פגם אִמְרָתְךָ מְאֹד, וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ. (קמא) צָעִיר אָנֹכִי, ועל כן אינני יודע הרבה ואיני מנוסה וְנִבְזֶה, בזוי בעינַי ובעיני אחרים, ובכל זאת, פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי, (קמב) שכן צִדְקָתְךָ צֶדֶק, צודקת, נכונה לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ היא אֱמֶת. (קמג) צַר וּמָצוֹק, צרות ומצוקות מְצָאוּנִי בחיי, וכנגד הצרות והכאבים מִצְוֹתֶיךָ הן שַׁעֲשֻׁעָי. (קמד) צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ קיָים לְעוֹלָם, או: עדותיך הן צדק צרוף, הֲבִינֵנִי, הבהר לי אותן וְאֶחְיֶה בהן.
ק
כל מאוויי נתונים לתורה. (קמה) קָרָאתִי אליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, עֲנֵנִי, ה'. וכשתעזרני, חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה. (קמו) קְרָאתִיךָ: הוֹשִׁיעֵנִי, וכשאיוושע אֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ. (קמז) קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף, אני משכים קום לפנות בוקר וָאֲשַׁוֵּעָה, אני מתפלל ובוכה, ולקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי. (קמח) קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת, אני משכים עוד לפני האשמורות האחרונות של הלילה, כדי לָשִׂיחַ, לדבר בְּאִמְרָתֶךָ. (קמט) קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ, ה', כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי. (קנ) קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה, מזימה שלילית, תועבה, להשיג את רצונם, הם אינם רואים שהם פונים לזימתם משום שמִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ. (קנא) קָרוֹב אַתָּה, ה', וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת. (קנב) עוד מקֶדֶם, מימי הראשונים יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ, כִּי אתה לְעוֹלָם יְסַדְתָּם. וכיוון שהם קיימים תמיד ואינם משתנים, אני יכול תמיד להתקרב אליהם.
ר
ישועת ה' ורחמיו מגיעות לשומרי דברו. (קנג) רְאֵה את עָנְיִי, צרותי וכאבי וְחַלְּצֵנִי, כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. (קנד) רִיבָה רִיבִי, התערב למעני במלחמותי וּגְאָלֵנִי, לְמען אִמְרָתְךָ, הבטחתך חַיֵּנִי. (קנה) רָחוֹק, רחוקה מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה, כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ, ולכן אינך מושיע אותם. (קנו) רַחֲמֶיךָ רַבִּים, ה', כְּמִשְׁפָּטֶיךָ, המלאים רחמים, חַיֵּנִי. (קנז) רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי, ובגללם אני חייב להימלט ולנקוט תכסיסים שונים, ובכל זאת מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי. (קנח) רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אתם, אֲשֶׁר, משום שאִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ. (קנט) רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי, ה', כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי. (קס) גם רֹאשׁ, תחילת דְּבָרְךָ - אֱמֶת, ואיננו רק מבוא המשרת את ההמשך, וּלְעוֹלָם אמת כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.
ש
המשורר שב ומדגיש את אהבתו ויראתו לנוכח התורה ומצוותיה. (קסא) שָׂרִים, אנשים חשובים רְדָפוּנִי חִנָּם, ולא מהם אני מפחד אלא מִדְּבָרְךָ בלבד פָּחַד לִבִּי. (קסב) שָׂשׂ, שמח אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּאדם שמוֹצֵא שָׁלָל רָב, אוצר גדול. (קסג) שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה, ולעומת זאת, את תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי. (קסד) שֶׁבַע, כלומר הרבה פעמים בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. (קסה) שָׁלוֹם רָב יגיע לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ, להם מִכְשׁוֹל, כי ה' דואג לשלומם ולביטחונם. (קסו) שִׂבַּרְתִּי, ציפיתי לִישׁוּעָתְךָ, ה', וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי גם כאשר עדיין לא נושעתי. (קסז) שָׁמְרָה נַפְשִׁי את עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד. (קסח) שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ, שכן אני יודע כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ, לפניך, ואתה רואה את כל מעשי.
ת
ולסיום, תחינה על התפילה. (קסט) תִּקְרַב רִנָּתִי, שירת תפילתי לְפָנֶיךָ, ה', וקבל אותה; כִּדְבָרְךָ, כפי שהבטחת לי הֲבִינֵנִי, תן בי בינה.
(קע) תָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי.
(קעא) תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה, כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אוכל להלל אותך גם על עצם העובדה שאתה מלמד אותי.
(קעב) תַּעַן, תגיד בקול לְשׁוֹנִי את אִמְרָתֶךָ, כדי להודיע לכול כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק.
(קעג) תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי, כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי. (קעד) תָּאַבְתִּי, אני משתוקק לִישׁוּעָתְךָ, ה', וְתוֹרָתְךָ היא שַׁעֲשֻׁעָי. (קעה) תְּחִי נַפְשִׁי, אם תיתן לה חיים וכוח, וּתְהַלְלֶךָּ, וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי. (קעו) תָּעִיתִי באופן ממשי ובדרכי הרוחנית כְּשֶׂה אֹבֵד. בַּקֵּשׁ, חפש את עַבְדֶּךָ האבוד, כִּי גם כשאני תועה בדרכי, את מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
