ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר ה' חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע׃ אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק׃ אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל־דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה׃ כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ׃ אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה׃ פלאיה [פְּלִיאָה] דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא־אוּכַל לָהּ׃ אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח׃ אִם־אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ׃ אֶשָּׂא כַנְפֵי־שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם׃ גַּם־שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ׃ וָאֹמַר אַךְ־חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי׃ גַּם־חֹשֶׁךְ לֹא־יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה׃ כִּי־אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי׃ אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד׃ לֹא־נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ׃ גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם׃ וְלִי מַה־יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם׃ אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ׃ אִם־תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי׃ אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ׃ הֲלוֹא־מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט׃ תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי׃ חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי׃ וּרְאֵה אִם־דֶּרֶךְ־עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
שיר של התבוננות ודבקות, שתמציתו דברי התפעמות על קרבתו של הבורא לברואו. ההכרה כי ידיעת ה' מקיפה את האדם כולו לפרטי פרטיו מפליאה את המשורר, מעסיקה אותו תמיד ומביאה אותו לשנוא את המתנכרים לה'.
קטע האודות לפרק לקוח מתוך פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לתהלים, מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
|
• (א) לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר. ה', חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע. אתה מכיר את כולי לפרטי פרטים. (ב) אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי. כל תנועה שאני עושה ידועה לך. בַּנְתָּה, אתה מבין לְרֵעִי, את רעיונותי מֵרָחוֹק. אתה מכיר אותי מחוץ ומפנים. (ג) את אָרְחִי, הליכתי וְרִבְעִי, רבצי, משכבי זֵרִיתָ, אתה מודד, בוחן ומסווג, וְאת כָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה, אתה רגיל בהן, מפקח עליהן ומדריך אותי. (ד) כִּי אֵין, עוד בטרם יש מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי להגדיר דבר כלשהו - הֵן, ה', כבר יָדַעְתָּ את כֻלָּהּ. אינני יכול לומר דבר חדש שהרי הכול גלוי וידוע לפניך; או: אינני יכול לתאר במלים את ידיעתך המקפת אותי, משום שאתה קרוב מכל קרוב, שהרי אתה הוא המחולל אותי - (ה) אָחוֹר וָקֶדֶם, מכל הצדדים צַרְתָּנִי, צרת את צורתי, וַתָּשֶׁת, ושמת עָלַי כַּפֶּכָה, כפך. מראשיתי אני נתון תחת חסותך. בהיותי אדם אני מצוי תמיד בתוך ידיעתך והשגחתך, שהרי למרות גדולתך אתה קרוב מאוד. (ו) פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי, ידיעתך החובקת אותי נפלאה ונעלית מידיעתי. היא נִשְׂגְּבָה, לֹא אוּכַל לָהּ, להבין אותה ולהכיל זאת. אתה תמיד עמי, יודע אותי ומבחין בי, ואין בי שום צד שאינו גלוי וחשוף לפניך. (ז) גם אילו רציתי לצאת ולהיעלם, אָנָה, לאן אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ?! אין לי שום דרך לעשות זאת. וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?! הרי אתה מצוי בכל מקום ובכל דבר. (ח) אִם אֶסַּק, אעלה ואמריא לשָׁמַיִם, הלוא שָׁם אָתָּה, וגם אם ארד וְאַצִּיעָה, אכין לי מצע לשכב בעמקי השְּׁאוֹל, גם שם הִנֶּךָּ. (ט) אם אֶשָּׂא, אתרומם ואעוף בכַנְפֵי שָׁחַר לקצה המזרח, או אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם, בסוף המערב, (י) גַּם שָׁם, בכל מרחק שיהיה, יָדְךָ תַנְחֵנִי, וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ. (יא) וָאֹמַר, גם אם אחשוב אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, יעלים אותי, וְלַיְלָה הוא אוֹר - בלשון נקייה: יהיה חושך בַּעֲדֵנִי, בשבילי. או: אם חשבתי שהיעלמותי תהיה המפלט שלי, הרי זו טעות - גם חשכת הלילה איננה מסתירה ומעלימה אותי ממך, (יב) כי גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ דבר מִמֶּךָּ, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר. כַּחֲשֵׁיכָה - כָּאוֹרָה. מבחינתך אין הבדל ביניהם. הווייתי מעיקרה אינה אלא מעשה ידיך. כל מה שיש בי נובע מן הדברים שנוצרתי אתם. (יג) כִּי אַתָּה קָנִיתָ, יצרת את כִלְיֹתָי, חלקי הפנימיים הנסתרים; תְּסֻכֵּנִי, היית מסוכך ומגן עלי עוד בהיותי בְּבֶטֶן אִמִּי. (יד) אוֹדְךָ, אני מודה ואף משתאה, עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי, יצירתי המורכבת בידיך מעוררת בי יראת כבוד ופליאה. נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ בכללם ובפרטי פרטיהם, וְנַפְשִׁי יֹדַעַת זאת מְאֹד, היטב. (טו) לֹא נִכְחַד, נעלם עָצְמִי, מציאותי הפנימית, הווייתי העיקרית, מִמֶּךָּ; לא נכחד ממך אֲשֶׁר, מה שעֻשֵּׂיתִי, עוצבתי בַסֵּתֶר, ברחם, רֻקַּמְתִּי, נוצרתי בהיחבא כמו בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. (טז) והרי אתה יודע אותי לא רק בצורה המוגדרת והמובחנת כאדם שלם, אלא גם את גָּלְמִי, כאשר לא הייתי אלא חומר בלבד, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם - אני ואחרים יִכָּתֵבוּ. כולנו מנויים ורשומים לפניך. אתה יוצר ויודע את הווייתם הגשמית והרוחנית של הברואים עוד מראשיתם. כאן פונה המשורר לצד אחר של הבריאה - הזמן, מאורעות החיים: יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ - לקדוש ברוך הוא ידוע כל אֶחָד ואחד בָּהֶם, שכן הוא מכיר כל יחידת זמן כמציאות פרטית מיוחדת. (יז) וְלִי, בהיותי אדם, מַה, כמה יָּקְרוּ, חשובים בעיני רֵעֶיךָ, רעיונותיך, המחשבות שאני חושב עליך, אֵל, מֶה עָצְמוּ, עצומים, רָאשֵׁיהֶם, עיקריהם. אפילו רק נקודות ההתחלה והבסיס של המחשבות שאני חושב עליך הן גדולות ורבות. (יח) אם אֶסְפְּרֵם, אספור את כל הדברים שאני יכול להרהר בך - בגדולתך ובהווייתך, הם יותר מֵחוֹל יִרְבּוּן, ירבו. מחשבותי עליך מלוות אותי ללא הרף. אמנם כשאני ישן אינני חושב, אך מיד כאשר הֱקִיצֹתִי מהשינה - וְעוֹדִי עִמָּךְ. אני מוצא את עצמי שוב ושוב סמוך וקרוב אליך. כמו במזמורים נוספים שיש בהם הסתכלות בהרמוניה שבין ה' לעולמו, גם כאן יש מודעות לנקודות של חשכה ושל פגם המצויות בעולם. אין אלה פגמים בעצם מעשה הבריאה אלא בדברים הנעשים בידי בני אדם; רק בני האדם, בעלי חופש בחירה, מסוגלים ליצור רע במודע. הכתמים והחללים שבמציאות קשורים אפוא לאדם. ולכן - (יט) אִם, הלוואי שתִּקְטֹל, אֱלוֹהַּ, את הרָשָׁע, ואני פונה אליכם, אַנְשֵׁי דָמִים בקריאה: סוּרוּ מֶנִּי, ממני. ושוב מפנה דיבורו אל אלוקים: (כ) אנשים אלו הם אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, אומרים את שמך, מזכירים אותך, נשבעים בך ואף מרוממים אותך לִמְזִמָּה, לשם מזימותיהם הרעות. נָשׂוּא, נשאו את שמך לַשָּׁוְא, לא רק מבחינת התוצאות אלא גם מבחינת שאיפותיהם עָרֶיךָ, אויביך. הרשעים נושאים שם שמים לשם דברים חסרי ערך ותוכן. אף על פי שאותם אנשים אינם אויביו הפרטיים של המשורר, אין הוא יכול שלא להיות מעורב במלחמת הטוב והרע - (כא) הֲלוֹא את מְשַׂנְאֶיךָ, אלה ששונאים אותך, ה', אֶשְׂנָא גם אני, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, עם המתקוממים נגדך אֶתְקוֹטָט. (כב) תַּכְלִית שִׂנְאָה, שנאה קשה מאוד שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי, לא משום שהם פוגעים בי, במהלך חיי או ברגשותי, אלא משום שאני נוקט עמדה במלחמתם כנגדך. (כג) חָקְרֵנִי, אֵל, בדברים אלה ובדברים אחרים, וְדַע לְבָבִי, כי עומק כוונתי אינו אלא כלפיך, בְּחָנֵנִי וְדַע את שַׂרְעַפָּי, הרהורי. (כד) וּבבחינה הזו רְאֵה אִם דֶּרֶךְ המובילה לעֹצֶב, צער ויגון, או: מריבִּי, אם יש בי דרכים ועניינים הנובעים מנטיות לבי, מחטאי ומטעויותי, וּנְחֵנִי, הנחה אותי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם, בדרך המוליכה אל הנצח.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים קלט: למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר. ה', חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע. אתה מכיר את כולי לפרטי פרטים. (ב) אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי. כל תנועה שאני עושה ידועה לך. בַּנְתָּה, אתה מבין לְרֵעִי, את רעיונותי מֵרָחוֹק. אתה מכיר אותי מחוץ ומפנים. (ג) את אָרְחִי, הליכתי וְרִבְעִי, רבצי, משכבי זֵרִיתָ, אתה מודד, בוחן ומסווג, וְאת כָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה, אתה רגיל בהן, מפקח עליהן ומדריך אותי. (ד) כִּי אֵין, עוד בטרם יש מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי להגדיר דבר כלשהו - הֵן, ה', כבר יָדַעְתָּ את כֻלָּהּ. אינני יכול לומר דבר חדש שהרי הכול גלוי וידוע לפניך; או: אינני יכול לתאר במלים את ידיעתך המקפת אותי, משום שאתה קרוב מכל קרוב, שהרי אתה הוא המחולל אותי - (ה) אָחוֹר וָקֶדֶם, מכל הצדדים צַרְתָּנִי, צרת את צורתי, וַתָּשֶׁת, ושמת עָלַי כַּפֶּכָה, כפך. מראשיתי אני נתון תחת חסותך. בהיותי אדם אני מצוי תמיד בתוך ידיעתך והשגחתך, שהרי למרות גדולתך אתה קרוב מאוד.
(ו) פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי, ידיעתך החובקת אותי נפלאה ונעלית מידיעתי. היא נִשְׂגְּבָה, לֹא אוּכַל לָהּ, להבין אותה ולהכיל זאת. אתה תמיד עמי, יודע אותי ומבחין בי, ואין בי שום צד שאינו גלוי וחשוף לפניך. (ז) גם אילו רציתי לצאת ולהיעלם, אָנָה, לאן אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ?! אין לי שום דרך לעשות זאת. וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?! הרי אתה מצוי בכל מקום ובכל דבר. (ח) אִם אֶסַּק, אעלה ואמריא לשָׁמַיִם, הלוא שָׁם אָתָּה, וגם אם ארד וְאַצִּיעָה, אכין לי מצע לשכב בעמקי השְּׁאוֹל, גם שם הִנֶּךָּ. (ט) אם אֶשָּׂא, אתרומם ואעוף בכַנְפֵי שָׁחַר לקצה המזרח, או אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם, בסוף המערב, (י) גַּם שָׁם, בכל מרחק שיהיה, יָדְךָ תַנְחֵנִי, וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ. (יא) וָאֹמַר, גם אם אחשוב אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, יעלים אותי, וְלַיְלָה הוא אוֹר - בלשון נקייה: יהיה חושך בַּעֲדֵנִי, בשבילי. או: אם חשבתי שהיעלמותי תהיה המפלט שלי, הרי זו טעות - גם חשכת הלילה איננה מסתירה ומעלימה אותי ממך, (יב) כי גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ דבר מִמֶּךָּ, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר. כַּחֲשֵׁיכָה - כָּאוֹרָה. מבחינתך אין הבדל ביניהם.
הווייתי מעיקרה אינה אלא מעשה ידיך. כל מה שיש בי נובע מן הדברים שנוצרתי אתם. (יג) כִּי אַתָּה קָנִיתָ, יצרת את כִלְיֹתָי, חלקי הפנימיים הנסתרים; תְּסֻכֵּנִי, היית מסוכך ומגן עלי עוד בהיותי בְּבֶטֶן אִמִּי. (יד) אוֹדְךָ, אני מודה ואף משתאה, עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי, יצירתי המורכבת בידיך מעוררת בי יראת כבוד ופליאה. נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ בכללם ובפרטי פרטיהם, וְנַפְשִׁי יֹדַעַת זאת מְאֹד, היטב. (טו) לֹא נִכְחַד, נעלם עָצְמִי, מציאותי הפנימית, הווייתי העיקרית, מִמֶּךָּ; לא נכחד ממך אֲשֶׁר, מה שעֻשֵּׂיתִי, עוצבתי בַסֵּתֶר, ברחם, רֻקַּמְתִּי, נוצרתי בהיחבא כמו בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. (טז) והרי אתה יודע אותי לא רק בצורה המוגדרת והמובחנת כאדם שלם, אלא גם את גָּלְמִי, כאשר לא הייתי אלא חומר בלבד, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם - אני ואחרים יִכָּתֵבוּ. כולנו מנויים ורשומים לפניך. אתה יוצר ויודע את הווייתם הגשמית והרוחנית של הברואים עוד מראשיתם. כאן פונה המשורר לצד אחר של הבריאה - הזמן, מאורעות החיים: יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ - לקדוש ברוך הוא ידוע כל אֶחָד ואחד בָּהֶם, שכן הוא מכיר כל יחידת זמן כמציאות פרטית מיוחדת.
(יז) וְלִי, בהיותי אדם, מַה, כמה יָּקְרוּ, חשובים בעיני רֵעֶיךָ, רעיונותיך, המחשבות שאני חושב עליך, אֵל, מֶה עָצְמוּ, עצומים, רָאשֵׁיהֶם, עיקריהם. אפילו רק נקודות ההתחלה והבסיס של המחשבות שאני חושב עליך הן גדולות ורבות. (יח) אם אֶסְפְּרֵם, אספור את כל הדברים שאני יכול להרהר בך - בגדולתך ובהווייתך, הם יותר מֵחוֹל יִרְבּוּן, ירבו. מחשבותי עליך מלוות אותי ללא הרף. אמנם כשאני ישן אינני חושב, אך מיד כאשר הֱקִיצֹתִי מהשינה - וְעוֹדִי עִמָּךְ. אני מוצא את עצמי שוב ושוב סמוך וקרוב אליך.
כמו במזמורים נוספים שיש בהם הסתכלות בהרמוניה שבין ה' לעולמו, גם כאן יש מודעות לנקודות של חשכה ושל פגם המצויות בעולם. אין אלה פגמים בעצם מעשה הבריאה אלא בדברים הנעשים בידי בני אדם; רק בני האדם, בעלי חופש בחירה, מסוגלים ליצור רע במודע. הכתמים והחללים שבמציאות קשורים אפוא לאדם. ולכן - (יט) אִם, הלוואי שתִּקְטֹל, אֱלוֹהַּ, את הרָשָׁע, ואני פונה אליכם, אַנְשֵׁי דָמִים בקריאה: סוּרוּ מֶנִּי, ממני. ושוב מפנה דיבורו אל אלוקים: (כ) אנשים אלו הם אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, אומרים את שמך, מזכירים אותך, נשבעים בך ואף מרוממים אותך לִמְזִמָּה, לשם מזימותיהם הרעות. נָשׂוּא, נשאו את שמך לַשָּׁוְא, לא רק מבחינת התוצאות אלא גם מבחינת שאיפותיהם עָרֶיךָ, אויביך. הרשעים נושאים שם שמים לשם דברים חסרי ערך ותוכן. אף על פי שאותם אנשים אינם אויביו הפרטיים של המשורר, אין הוא יכול שלא להיות מעורב במלחמת הטוב והרע - (כא) הֲלוֹא את מְשַׂנְאֶיךָ, אלה ששונאים אותך, ה', אֶשְׂנָא גם אני, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, עם המתקוממים נגדך אֶתְקוֹטָט. (כב) תַּכְלִית שִׂנְאָה, שנאה קשה מאוד שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי, לא משום שהם פוגעים בי, במהלך חיי או ברגשותי, אלא משום שאני נוקט עמדה במלחמתם כנגדך.
(כג) חָקְרֵנִי, אֵל, בדברים אלה ובדברים אחרים, וְדַע לְבָבִי, כי עומק כוונתי אינו אלא כלפיך, בְּחָנֵנִי וְדַע את שַׂרְעַפָּי, הרהורי. (כד) וּבבחינה הזו רְאֵה אִם דֶּרֶךְ המובילה לעֹצֶב, צער ויגון, או: מריבִּי, אם יש בי דרכים ועניינים הנובעים מנטיות לבי, מחטאי ומטעויותי, וּנְחֵנִי, הנחה אותי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם, בדרך המוליכה אל הנצח.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
