מספר פדהצור בן עטיה, שמצא את סלילי ההקלטה וערך אותם: "בטריפולי היו "חברות" (חברה בעברית) של פייטנים, צמודות לבתי הכנסת השונים בטריפולי. הן כללו בעיקר פייטני תהילים. היו בהן "חברת שירי דוד", "חברת דוד המלך" ואחרות, והייתה מעין תחרות ביניהן. הפייטנים היו נפגשים ומפייטים לפני תפילת שחרית (בסביבות 4 לפנות בוקר ועד תחילת התפילה) ולאחריה, וכן לפני תפילת מנחה. לפני ערבית של מוצ"ש, יהודי לוב נוהגים לומר פרקי תהילים קלח–קמג וכן את מזמור טז (מכתם לדוד), לפני מזמור קמד, לדוד ברוך ה' צורי, שגם הוא נאמר במנגינה. ולעתים נאמרו פרקי תהלים גם ללא סיבה מיוחדת. כשהגיעו עולי לוב ארצה והתפזרו ביישובים – הקימו חברות כאלה, משום התהלים זרם בדם שלהם, עד כדי טירוף ממש. יש הנפגשים בימי חול לסשנים כמו בהקלטה המצורפת, ויש שרים ונהנים, עם כוסית עראק ומאזטים, באירוע ממש – ישיבות בצוותא, כשרבים מסביב, והנשים מכינות כיבוד ושתייה. כיף צרוף. את כמה מאומרי התהלים הכרתי כילד וכנער בבתי הכנסת בבת ים – גברי חג'ג' (המלך), כלאפו כהן (נגן עוּד ובעל קול אלוהי), גברי מגנאג'י, ממוס (עמוס) סבאן, אליהו (וואו) בטיכה ואחרים. האחרון שבהם, סאסי בוטביקה, נפטר לפני כמה שנים. לי, כשמצאתי את הסלילים האלה אצל מנהיג החבורה (רחמים סלהוב–שילוב, זה שמדבר בהתחלה על הצורך לתעד למען הדורות הבאים) – הדבר היה מאוד מרגש. בכיתי בכל פעם שערכתי את הסלילים. יש המון רעשי רקע ומהמיקרופון שהורדתי. ואני מנקה ובוכה. בוכה על תקופה, על תום, על אנשים מדהימים, על משהו שכבר לא יחזור."
|