אודה לאלי / תימן - כללי / שי צברי
כללי
להאזנה
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ הַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ [בחנוכה ובפורים אומרים כאן "על הנסים"] וְעַל כֻּלָּם - יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לְעוֹלָם וָעֶד וְכָל־הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה [בעשרת ימי תשובה אומרים: וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל־בְּנֵי בְרִיתֶךָ] וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַטּוֹב שִׁמְךָ, וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת |
ברכת ההודאה היא הברכה השמונה עשרה בתפילת העמידה והשנייה בחטיבת ההודאה. היא נאמרת בכל תפילות העמידה בשנה. הברכה עוסקת, כשמה, בהודאה לבורא. זוהי הברכה השנייה, נוסף על ברכת אבות, שבה כורעים קלות. |
כותר |
ברכת מודים (מתוך תפילת העמידה) |
---|---|
סולם |
כללי |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
ברכת ההודאה היא הברכה השמונה עשרה בתפילת העמידה והשנייה בחטיבת ההודאה. היא נאמרת בכל תפילות העמידה בשנה. הברכה עוסקת, כשמה, בהודאה לבורא. זוהי הברכה השנייה, נוסף על ברכת אבות, שבה כורעים קלות.
בעוד שברכות אחרות בתפילה היומית מתמקדות בהודאה נקודתית, כמו למשל ברכות השחר, הרי שברכת מודים היא שבח כללי, שעיקרו הודאה על כך שה' בחר להיות אלוהי עם ישראל.
מחשבת ישראל מקדישה מקום רב לדיון בהכרת הטוב, ואחת התובנות בה היא שקשה לאדם להודות לזולת משום שההודאה מראה על חוב של המודה למושא ההודאה, ומכאן גם הקשר הפנימי שבין המילים להודות ולהתוודות. משום שברכת ההודאה מנחה את האדם להודות לבורא ובכך להודות בעובדה שהוא מחויב לו וחייב לשמור את מצוותיו, קיבלה ברכה זו מעמד של חשיבות. כנראה שהיו כאלה שרצו להביע את התלהבותם מהברכה והיו חוזרים על המלה מודים פעמיים, אך חכמים לא ראו זאת בעין יפה וקבעו שהעושה כך משתיקים אותו. לעומת זאת תיקנו חכמים, כנראה בדור השני של האמוראים, את הנוסח הנקרא "מודים דרבנן", המאפשר לציבור להגיד ברכה הדומה לברכת מודים בזמן שהחזן חוזר על תפילת העמידה.
הברכה כתובה בסגנון פיוטי, אם כי לא במשקל מדויק או בחריזה. בחלקה הראשון תודה לה' על כך שהוא אלוהינו, בחלקה השני התייחסות לכך שחיינו נתונים בידי ה' והוא מחזיר לנו את הנשמות הנמסרות לו מדי לילה, ובסיומה תודה כללית על כל הנסים והנפלאות והכללת כל באי עולם בנתינת השבח וההודאה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?