audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

בצל השבת

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר בצל השבת
מעגל השנה חנוכה;שבת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • בְּצֵל הַשַּׁבָּת מִימֵי נֹחַ מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ – תחת חסות השבת מוצאת כנסת ישראל מנוחה מסבלותיה. היונה - כינוי רווח לישראל במסורת הפיוט, מיוסד כנראה על אחד מכינויי הרעיה בשיר השירים (ראו למשל ו, ט: אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי...). הטור מיוסד על תיאור היונה ששלח נח מן התיבה לבדוק את מצב המבול על הארץ, כמתואר בבראשית (ח, ח): וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ. הטור דומה מאוד לטור משיר שבת אחר של ריה"ל – 'יום שבתון אין לשכוח': "יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ / וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ".
    • יוֹם שָׂמָהוּ אֵל נִסֵּנוּ הוּא יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ – את יום השבת נתן לנו הקדוש ברוך הוא, כדי שיעניק לנו נחמה מעמל ימי המעשה. המשורר ממשיל את השבת לדמותו של נח, ומייסד דבריו על הנימוק לשמו, ככתוב בבראשית (ה, כח-כט): וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'. 'אֵל נִסֵּנוּ' – ה' הוא לנו כנס, כדגל. כינוי לקב"ה על פי שמות (יז, טו): וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי.
    • וּמֵעִצְּבוֹן יַד הוּא מַחְסֵנוּ – השבת מעניקה לנו מחסה ומפלט מיגיענו וצערנו.
    • וַיִקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ – לכן ייעד האל את יום השבת למנוחה, ככתוב למשל בשמות (כג, יב): שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר. הטור ממשיך את זה שלפניו, ומיוסד על אותו פסוק מספר בראשית.
    • הֵן הַשַּׁבָּת רַם בַּמְּרוֹמִים אֶרְדֹּף אַחֲרָיו שֵׁשֶׁת יָמִים – השבת יקרה מכל, ולכן אני משתוקק לה בששת ימי המעשה. שָׁלוֹם לְךָ יוֹם הוֹד עוֹלָמִים לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרוֹחַ – ברוך אתה בבואך יום השבת, יקרו של עולם, מדוע מיהרת לברוח ממני? סיום המחרוזת הוא שיבוץ מדברי לבן ליעקב בספר בראשית (לא, כז): לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. הפנייה האישית של הדובר לשבת מזכירה באופייה ובמילותיה טור משיר שבת נוסף של ריה"ל – "על אהבתך": "עַל אַהֲבָתְךָ אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי / שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְּׁבִיעִי". ואכן הנוסח המושר במנהג יהודי הודו גורס כאן: "שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם הוֹד עוֹלָמִים".
    • וּבִזְכוּת שַׁבָּת בָּרֵךְ יָמַי וְסַפֵּק טַרְפִּי לַחְמִי וּמֵימָי – כעת פונה הדובר לאל, ומבקשו כי בזכות שמירת השבת יברך את ימי חייו כולם, ויספק לו מזון, לחם ומים. 'טרף' הוא מזון, על פי תהלים (קיא, ה): טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. הצירוף 'לַחְמִי וּמֵימָי' מקורו בנבואת הושע (ב, ז): ...אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.
    • וּשְׁלַח אִם יָד קוֹפְצִים קָמַי יְמִינְךָ ה' נֶאֱדָּרִי בָּכֹּחַ – ואם אויבי הקמים עלי באים להכותני, שלח יד ימינך והכה בהם, אתה האל העצום בכוחו. המחרוזת מסתיימת בשיבוץ משמות (טו, ו): יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.
    • דָּאֲבָה מִּיוֹם רִאשׁוֹן נַפְשִׁי מָתַי יַגִּיעַ יוֹם שִּׁשִּׁי – במשך כל ימות השבוע, סובלת נפשי מגעגועים ליום השישי. ברקע הטור והמחרוזת כולה עומד פסוק מנבואת ירמיהו (לא, כד): כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי.
    • כִּי בְאַחֲרִיתוֹ אֵצֵא חָפְשִׁי וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ – משום שיום שישי מביא בסופו את השבת המשחררת, שבה נחים ישראל מעמלם ומסבלם. המחרוזת נחתמת בשיבוץ קטע מפסוק באיוב (ג, יז): שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ. המחרוזת מזכירה מאוד טורים אחדים מ'על אהבתך' שנזכר לעיל – ראו למשל "אֶשְׁמַע מְבַשֵּׂר טוֹב מִיּוֹם חֲמִישִׁי / כִּי מָחֳרָת יִהְיֶה חֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי".
    • הִנֵּה קוֹלְכֶם מִבֵּין חוֹחַ אִשֶּׁה הוּא רֵיחַ נִיחוֹחַ – מכאן ואילך, הדובר הוא האל המכריז על בוא הגאולה. קולם של ישראל בין האומות ערב לקב"ה כריח ניחוח העולה מן הקרבנות (השוו למשל ויקרא ב, ט). ברקע הטור עומד פסוק משיר השירים (ב, ב): כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת, פסוק שנמשל במקורות רבים למצבם של ישראל בגולה; ראו למשל מדרש ויקרא רבה (פרשה כג, ו): "מה שושנה זו ניכרת בין החוחים כך ישראל ניכרים בין אומות העולם".
    • וְכֵן נִשְׁבַּעְתִּי בְמֵי נֹח לִקְרֹא לַאֲסוּרִים פְּקַח קֹחַ – עוד מימי נח והמבול נשבעתי, אומר הקב"ה, להתיר אסורים. הפייטן כורך יחד שני פסוקים מנבואת ישעיהו (נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ, וכן (סא, א): רוּחַ אֲ-דֹנָי ה' עָלָי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ.
    • יוֹנָה לִבְשִׁי הוֹד תִּפְאַרְתִּי וּלְכִי אִתִּי כִּי בָא עִתִּי – כנסת ישראל, לבשי נא בגדים יפים ובואי אתי, כי הגיע זמן הגאולה. פרפראזה על ישעיהו (נב, א): עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא.
    • וּבִמְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ בִּתִּי הִנֵּה אֲבַקֵּשׁ לָךְ מָנוֹחַ – ובירושלים, שהיא 'מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ' (ככתוב בתהלים מח, ג) אעניק לך את המנוחה השלמה, מנוחת הגאולה, שהיא היא ה'שבת' של אחרית הימים. שיבוץ קטע מפסוק שנאמר בהקשר אחר במגילת רות (ג, א): וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?