ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
אדירי איומה יאדירו בקול / ר' אלעזר בירבי קליר ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד אַדִּירֵי אֲיֻמָּה יַאְדִּירוּ בְקוֹל ה' מֶלֶךְ בְּרוּאֵי בָרָק יְבָרְכוּ בְקוֹל ה' מָלָךְ גִּבּוֹרֵי גֹבַהּ יַגְבִּירוּ בְקוֹל ה' יִמְלֹךְ ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד דּוֹהֲרֵי דוֹלְקִים יְדוֹבְבוּ בְקוֹל ה' מֶלֶךְ הֲמוֹנֵי הֲמֻלָּה יְהַלְלוּ בְקוֹל ה' מָלָךְ וְחַיָּלִים וְחַיּוֹת יְוַעֲדוּ בְקוֹל ה' יִמְלֹךְ ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד זוֹכְרֵי זְמִירוֹת יְזַמְּרוּ בְקוֹל ה' מֶלֶךְ חַכְמֵי חִידוֹת יְחַסְּנוּ בְקוֹל ה' מָלָךְ טַפְסְרֵי טְפוּחִים יְטַכְּסוּ בְקוֹל ה' יִמְלֹךְ ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד יוֹרְשֵׁי יְקָרָה יַיְשִׁירוּ בְקוֹל ה' מֶלֶךְ כַּבִּירֵי כֹחַ יַכְתִּירוּ בְקוֹל ה' מָלָךְ לְבוּשֵׁי לֶהָבוֹת יְלַבְּבוּ בְקוֹל ה' יִמְלֹךְ ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד מַנְעִימֵי מֶלֶל יְמַלְּלוּ בְקוֹל ה' מֶלֶךְ נוֹצְצֵי נֹגַהּ יְנַצְּחוּ בְקוֹל ה' מָלָךְ שְׂרָפִים סוֹבְבִים יְסַלְסְלוּ בְקוֹל ה' יִמְלֹךְ ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד עוֹרְכֵי עֹז יַעֲנוּ בְקוֹל ה' מֶלֶךְ פְּחוּדֵי פִלְאֲךָ יִפְצְחוּ בְקוֹל ה' מָלָךְ צִבְאוֹת צֹאנְךָ יְצַלְצְלוּ בְקוֹל ה' יִמְלֹךְ ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד קְהִלּוֹת קֹדֶשׁ יַקְדִּישׁוּ בְקוֹל ה' מֶלֶךְ רִבְבוֹת רְבָבָה יְרַנְּנוּ בְקוֹל ה' מָלָךְ שְׁבִיבֵי שַׁלְהָבוֹת יְשַׁנְּנוּ בְקוֹל ה' יִמְלֹךְ ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד תּוֹמְכֵי תְהִלּוֹת יַתְמִידוּ בְקוֹל ה' מֶלֶךְ תּוֹקְפֵי תִפְאַרְתְּךָ יַתְמִימוּ בְקוֹל ה' מָלָךְ תְּמִימֵי תְעוּדָה יְתַנּוּ בְקוֹל ה' יִמְלֹךְ ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד |
|
פיוט שנכתב כחלק מ'קרובה' שחיבר ר' אלעזר בירבי קליר (ארץ ישראל, המאות ה- 6-7) לראש השנה, והנאמר בימינו בקהילות אשכנזיות בתפילת שחרית ביומו הראשון של החג. 'קרובה' היא מערכת פיוטית העוקבת אחר תפילת העמידה ומבקשת לרענן את יסודותיה הקבועים בניסוחים שיריים ומחודשים. הציר המארגן את הפיוט הוא ההכרזה על מלכותו הנצחית של האל: "ה' מֶלֶךְ / ה' מָלָךְ / ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד". הכרזה זו, השבה ונשמעת בשלמותה בתום כל מחרוזת, מפוצלת בגופי המחרוזות לשלושת חלקיה, הנאמרים שוב ושוב בפי 'גיבורי' הפיוט – המלאכים שבשמים, וישראל שעל הארץ. אלו אף אלו מודים לקב"ה, מהללים אותו, משבחים אותו, ובעיקר מצהירים על מלכותו. מעניינת ביותר היא העובדה, שבהשוואה לכמה פיוטים קדומים אחרים, הבנויים על הניגוד – על דרך ההשלמה או התחרות – שבין ישראל ובני האדם בכלל מזה, ובין המלאכים מזה, בפיוטנו מובאים מלאכים ואנשים ללא כל סדר נראה לעין; אין כאן מבנה מסורג מודע לעצמו, אלא להיפך – קולות מלאכים ובני אנוש מתמזגים כביכול להרמוניה רועשת אחת, הרמוניה שכל תכליתה היא הקדשת והמלכת האל בשמים ובארץ גם יחד. |
| • ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד – מלכות הקב"ה נצחית: היא התקיימה בעבר, היא מתקיימת בהווה, והיא תתקיים גם בעתיד. הטור מורכב משילובם של שלושה קטעי פסוקים מתהלים (י, טז): ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ, דברי הימים א (טז, לא): יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ, ושמות (טו, יח): ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. מכאן ואילך יחזור על עצמו טור זה בין המחרוזות בשלמותו, ובמקביל יפוצל לשלושת חלקיו בין הדמויות השונות – מישראל שעל הארץ ומן המלאכים בשמים – המאכלסות כל אחת ממחרוזות הפיוט. • אַדִּירֵי אֲיֻמָּה יַאְדִּירוּ בְקוֹל – עם ישראל יביעו בקול את כבירות האל. אדירי איומה הוא כינוי לישראל על פי הפירוש האלגורי לדמות הרעיה במגילת שיר השירים (ו, ד): יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. על אדירותו של הקב"ה מעיד למשל הפסוק הבא משמות (טו, יא): מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. • בְּרוּאֵי בָרָק יְבָרְכוּ בְקוֹל – המלאכים, העשויים ברקי אש, יברכו בקול על מלכות האל. על המלאכים כברואי ברק נכתב גם במדרש תנחומא (מהד' בובר, פרשת וישלח, כב): "פעמים שהמלאך נעשה רוח, שנאמר 'עושה מלאכיו רוחות' (תהלים קד, ד), פעמים שהוא נעשה ברק, שנאמר 'התשלח ברקים וילכו' (איוב לח, לה), ולפי הנסים הוא עושה עצמו...". • גִּבּוֹרֵי גֹבַהּ יַגְבִּירוּ בְקוֹל – האופנים, אחד מסוגי המלאכים, הניכרים בגבורתם ובגבהם, יכריזו בקול עצום על מלכות האל. תיאור האופנים הגבוהים בפיוט מבוסס על חזון יחזקאל (א, טז-יח): מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן... וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן. • דּוֹהֲרֵי דוֹלְקִים יְדוֹבְבוּ בְקוֹל – המלאכים המפיצים להבות אש בתנועתם כסוסים דוהרים, ימללו בקול את מלכות האל. אש המלאכים נזכרת במסכת אבות דרבי נתן (נוס' ב, פר' כד): "לפיכך ברא המקום מלאכי אש ומלאכי ברד ואינן מזיקין זה את זה". • הֲמוֹנֵי הֲמֻלָּה יְהַלְלוּ בְקוֹל – המלאכים המשמיעים בהמולתם רעש כקול המון, יהללו בעוצמה רבה את מלכות ה' בעולם. מיוסד על יחזקאל (א, כד): וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן. • וְחַיָּלִים וְחַיּוֹת יְוַעֲדוּ בְקוֹל – מלאכים מסוגים נוספים יתכנסו יחדיו ויכריזו על מלכות האל. דמות החיות מתוארת בחזון יחזקאל (א, ה-ח). • זוֹכְרֵי זְמִירוֹת יְזַמְּרוּ בְקוֹל – ישראל, המזמרים לאל בארץ, ישירו על דבר מלכותו. • חַכְמֵי חִידוֹת יְחַסְּנוּ בְקוֹל – ישראל העוסקים בחידות התורה ופשריהן, ישבחו את הקב"ה על היותו חסין וגיבור שבמלכים. הטור מיוסד על משלי (א, ו): לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם, יחד עם תהלים (פט, ט): ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ. • טַפְסְרֵי טְפוּחִים יְטַכְּסוּ בְקוֹל – שרי השמים יערכו שבח לפני האל על מלכותו. טפסר במשמעות של שר על פי נחום (ג, יז): מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גֹּבָי... טפוחים ככינוי לשמים על פי ישעיהו (מח, יג): אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו. • יוֹרְשֵׁי יְקָרָה יַיְשִׁירוּ בְקוֹל – ישראל, היורשים את התורה היקרה, יהללו את האל על יושרו. ירושת התורה לישראל עולה מן הכתוב בדברים (לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב; יוקרה של התורה עולה מן הכתוב במשלי (ג, טו): יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. • כַּבִּירֵי כֹחַ יַכְתִּירוּ בְקוֹל – המלאכים, שכוחם עצום, יכתירו את האלהים בקול רם. • לְבוּשֵׁי לֶהָבוֹת יְלַבְּבוּ בְקוֹל – המלאכים לובשי האש יחזקו האחד את חברו בשעה שהם מכתירים יחד את האל. 'יְלַבְּבוּ' על פי שיר השירים (ד, ט) לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה, ומשמעותו כאן לא ברורה. כנראה הכוונה כאן ישימו לב, או מלבבים, כלומר מחזקים איש את אחיו. ציון להבות האש העוטפות את המלאכים יסודו בתיאור שבספר שופטים (יג, כ): וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. • מַנְעִימֵי מֶלֶל יְמַלְּלוּ בְקוֹל – ישראל, שזמרתם ושיחם נעימים לפני האלוהים, יגידו בקול את דבר מלכותו. • נוֹצְצֵי נֹגַהּ יְנַצְּחוּ בְקוֹל – המלאכים המאירים והזוהרים ינגנו בקול בכליהם לכבוד האל ומלכותו. תיאור המלאכים עפ"י יחזקאל (א, ז): וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל. • שְׂרָפִים סוֹבְבִים יְסַלְסְלוּ בְקוֹל – המלאכים, הסובבים ורוגשים סביב הקב"ה, יכריזו בקול על מלכות ה'. הלשון 'יְסַלְסְלוּ' מבוסס אולי על הפסוק מתהלים (סח, ה): שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו. • עוֹרְכֵי עֹז יַעֲנוּ בְקוֹל – ישראל הלומדים וסודרים לעצמם את התורה, יחזרו ויצהירו על מלכות האל. עוז הוא כינוי לתורה על פי תהלים (כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. • פְּחוּדֵי פִלְאֲךָ יִפְצְחוּ בְקוֹל – ישראל, המפחדים ומבוהלים מנפלאותיך, יפצחו את פיהם להמליכך. • צִבְאוֹת צֹאנְךָ יְצַלְצְלוּ בְקוֹל – ישראל, המשולים לצאנו של הקב"ה-הרועה, יריעו לפני הקב"ה בצלצלי שמע, ככתוב בתהלים (קנ, ה): הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה. תיאור ישראל כצאן מיוסד על יחזקאל (לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם... • קְהִלּוֹת קֹדֶשׁ יַקְדִּישׁוּ בְקוֹל – קהילות ישראל המקודשות יקדישו את האל בקול, ברוח הכתוב בתהלים (פט, ו): וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ ה' אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדֹשִׁים. • רִבְבוֹת רְבָבָה יְרַנְּנוּ בְקוֹל – ישראל המרובים לאלפים בתפוצותיהם, ישירו בקול על דבר מלכות האל בעולם. כינוים של ישראל בטור מבוסס על שילוב שני פסוקים מספר במדבר (י, לו): וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, ומספר יחזקאל (טז, ז): רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי... • שְׁבִיבֵי שַׁלְהָבוֹת יְשַׁנְּנוּ בְקוֹל – המלאכים הבוערים כאש ישובו ויחזרו בלשונם על דבר מלכות האל. הבעירה המתקיימת בשמי מרום מתוארת גם בספר דניאל (ז, ט). • תּוֹמְכֵי תְהִלּוֹת יַתְמִידוּ בְקוֹל – כנראה: ישראל המחזיקים בתורה, מעין הכתוב במשלי (ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר, יתמידו בהכרזה על מלכות ה' בעולם. • תּוֹקְפֵי תִפְאַרְתְּךָ יַתְמִימוּ בְקוֹל – ישראל, המדגישים את גדולתך הכבירה, ישובו ויתנו בתמימות את דבר מלכותך. • תְּמִימֵי תְעוּדָה יְתַנּוּ בְקוֹל – ישראל, השלמים בתורה שהענקת להם, ישובו ויכריזו על מלכותך. תעודה הוא כינוי לתורה, על פי ישעיהו (ח, כ): לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר. |
| כותר |
אדירי איומה יאדירו בקול |
|---|---|
| מעגל השנה |
ימים נוראים;ראש השנה |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
