ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
על בית זה / ר' יוסף חיים (ה'בן איש חי') עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ בַּעַל הָאוֹת מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת זָכָה וְעָשָׂה נִפְלָאוֹת אַשְׁרֵי הָעַיִן רָאַתְהוּ עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ לָבַשׁ קִנְאָה בְּתוֹךְ עַמּוֹ וְהָיָה ה' עִמּוֹ זָכָה וְלָקַח לְעַצְמוֹ נֶפֶשׁ נָדָב וַאֲבִיהוּא עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ יָדָיו רַב לוֹ בְּקִנְאָתוֹ נָתַן לוֹ הָאֵל בְּרִיתוֹ הַחַיִּים וְשָׁלוֹם אִתּוֹ רוּחַ ה' תַּנְחֵהוּ עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ הוּא בְאַרְבַּע עֲפִיפָתוֹ וּבִשְׁמֵי מְרוֹמִים בֵּיתוֹ אַשְׁרֵי אִישׁ יִזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ וְיִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּיהוּ עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ וְאַשְׁרֵי נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם וְהוּא מַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם הַלְוַאי נִרְאֵהוּ בַחֲלוֹם וְנִשְׂבַּע מֵאוֹר פָּנֵיהוּ עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ חַי וְקַיָּם בְּעֹז וָאֵל יַמְלִיץ טוֹב בְּעַד יִשְׂרָאֵל וְחִישׁ יָבֹא עִם הַגּוֹאֵל נָאווּ עַל הָרִים רַגְלֵהוּ עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ הוּא יִכְתֹּב זָכִיּוֹתֵינוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתֵנוּ בְּעֵץ הַחַיִּים יוֹשֵׁב הוּא עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ קוֹל אֵלִיָּהוּ יַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם וִישׁוּעָה יַזְרִיעַ כִּי עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ |
|
פיוט למוצאי שבת במסורת בבל, המושר גם ב'חנוכת הבית' בשל הפזמון החוזר: עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ / תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ". מחברו הוא ר' יוסף חיים, ה'בן איש חי', מגדולי רבני בבל בדורות האחרונים ופייטן פורה. כדרכו, אין הבן איש חי חותם את שמו בפיוט; במקרה שלפנינו הוא מקדיש את אקרוסטיכון החתימה לאליהו הנביא, שמעשיו וגדולתו מפורטים בפיוט בהרחבה, כך שמצירוף ראשי המחרוזות עולות המלים 'אליהו חזק'. העיסוק באליהו בפיוט למוצאי שבת, אינו חידוש של הבן איש חי, אלא מסורת רווחת בעולם הפיוט כבר מאות בשנים; ובכל זאת, אם ננסה לעמוד על המיוחד בפיוט שלפנינו, הרי זה המזיגה המיוחדת שבין הבקשה על הפרט לבקשה על הכלל. אליהו הנביא מתואר במקורותינו בכפל פנים: לעתים מודגשת תכונתו בגאולת הפרט, האדם הבודד הזקוק לישועה מיידית, ולעתים מודגשת תכונתו בגאולת הכלל, כמושיעם של ישראל. ה'בן איש חי' מתחיל בגאולת הפרט – ואף חוזר עליה בסוף כל מחרוזת כפזמון חוזר: "עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ / תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ", וחותם בגאולתן של כל ישראל: "חַי וְקַיָּם בְּעֹז וָאֵל / יַמְלִיץ טוֹב בְּעַד יִשְׂרָאֵל / וְחִישׁ יָבֹא עִם הַגּוֹאֵל / נָאווּ עַל הָרִים רַגְלֵהוּ". |
| • עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ – יושבי הבית, השרים את הפיוט, מקווים להתברך בברכתו של אליהו, המזוהה במסורת הפיוט כדמות רבת-משמעות לגאולתם של ישראל, ובפרט במוצאי שבת. חז"ל מציינים בכמה מקומות את יכולתו של אליהו לברך; ראו למשל מדרש תנחומא (ורשא, פר' כי תשא, כט): "'ברכת ה' היא תעשיר' – זו ברכת אליהו בבית הצרפתית, שנאמר 'כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר' (מלכים א, יז, טז. וראו גם תלמוד בבלי, מסכת חולין, ז ע"ב, וכן בראשית רבה, פר' עז, לב)". • אֵלִיָּהוּ בַּעַל הָאוֹת מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת – אליהו מוזכר במקורות רבים כ'בעל הברית', כלומר, כמלאך המקנא לברית שבין הקב"ה וישראל, ככתוב במלכים א (יט, י): וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". מקור הביטוי 'בעל הברית' או 'מלאך הברית' בנבואת מלאכי (ג, א): הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָאוֹת. ראו מדרש פרקי דרבי אליעזר (פר' כח): "...מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית, שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית, שנאמר 'ומלאך הברית אשר אתם חפצים'". • זָכָה וְעָשָׂה נִפְלָאוֹת אַשְׁרֵי הָעַיִן רָאַתְהוּ – אליהו זכה לחולל נסים (ראו מלכים א, יז-יט), ואשרי מי שזכה לראותם. • לָבַשׁ קִנְאָה בְּתוֹךְ עַמּוֹ וְהָיָה ה' עִמּוֹ – אליהו נודע בקנאותו העזה לקדוש ברוך הוא, כמובא לעיל, ואף הקב"ה מצידו לא התנכר לו. • זָכָה וְלָקַח לְעַצְמוֹ נֶפֶשׁ נָדָב וַאֲבִיהוּא – הקשר שבין נשמות נדב ואביהו, פנחס ואליהו הנביא מובא בספרי קבלה רבים, למשל בספר "תפארת שלמה" (פרשת שמיני): "אנא ה' הושיעה נא (תהלים קיח, כה), לפי המבואר בספרים בכתבי האריז"ל "בתיבת אנ"א ראשי תיבות אליהו נדב אביהו, כידוע פנחס זה אליהו שנתעבר בו נשמת נדב ואביהו". • יָדָיו רַב לוֹ בְּקִנְאָתוֹ נָתַן לוֹ הָאֵל בְּרִיתוֹ – כפי שנזכר לעיל, אליהו נודע בקנאותו, וזכה לתמיכת האל במעשיו. לשון הטור על פי מה שנאמר בפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בספר במדבר (כה, יב): לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. פנחס הכהן זכה לכך משום שאף הוא קינא לה'. במדרש מזוהה פנחס עם אליהו, כך למשל במדרש שוחר טוב, סג: "אמר ר' פנחס בשם ר' שמעון בן לקיש: הוא פנחס הוא אליהו זכור לטובה וברכה..." ובזוהר מסבירים את מהות הקשר ביניהם על שום ששניהם קנאו לה' (ראו זוהר חדש כרך ב [מגילות] מגילת רות דף מב עמוד א). הצירוף 'יָדָיו רַב לוֹ' מקורו בברכת משה לשבט יהודה, ככתוב בדברים (לג, ז): וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה. • הַחַיִּים וְשָׁלוֹם אִתּוֹ רוּחַ ה' תַּנְחֵהוּ – הפייטן מציין את מעלתו הגדולה של אליהו, ואת ההשראה האלוהית שלה הוא זוכה תמיד; לשון הטור מיוסד על מלאכי (ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. • הוּא בְאַרְבַּע עֲפִיפָתוֹ – אליהו מעופף ממקום למקום בארבע 'פריחות', על פי הנאמר על תעופת המלאכים השונים בתלמוד הבבלי (ברכות ד, ע"ב): "מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע, ומלאך המות בשמנה, ובשעת המגפה באחת". • וּבִשְׁמֵי מְרוֹמִים בֵּיתוֹ – אליהו לא מת כדרך כל האדם, אלא נלקח בסערה השמימה, ושם מושבו עד עצם היום הזה. עליית אליהו השמימה מתוארת במלכים ב (ב, יא): וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם. • אַשְׁרֵי אִישׁ יִזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ וְיִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּיהוּ – זכות גדולה היא לראות את אליהו פנים בפנים, וללמוד תורה מפיו. חז"ל מספרים על כמה חכמים שזכו לכך (ראו למשל בבלי חגיגה, ט ע"ב; כתובות סא, ע"א; ועוד) • וְאַשְׁרֵי נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם וְהוּא מַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם – אשרי מי שזכה לברך את אליהו בברכת שלום, וזכה לשמעו מברכו חזרה בברכה זו. הפייטן מכוון לכך שדרכו של אליהו להתגלות מבלי להתוודע, ולכן אשרי המזהה אותו. הטור בנוי כפרפראזה על מחרוזת מן הפיוט הנודע למוצאי שבת, 'אליהו הנביא': "אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָנָיו בַּחֲלוֹם / אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם / ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם". • הַלְוָאי נִרְאֵהוּ בַחֲלוֹם וְנִשְׂבַּע מֵאוֹר פָּנֵיהוּ – בהמשך לטור הקודם, אף אם לא נזכה לראותו בחיינו, הלואי ונזכה לראותו בחלום, ולהתענג על אור פניו. גם טור זה מנוסח בזיקה לפיוט 'אליהו הנביא'. • חַי וְקַיָּם בְּעֹז וָאֵל יַמְלִיץ טוֹב בְּעַד יִשְׂרָאֵל – אליהו, החי וקיים בשמי מרום, ילמד סנגוריה על ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. • וְחִישׁ יָבֹא עִם הַגּוֹאֵל נָאווּ עַל הָרִים רַגְלֵהוּ – ומהרה יגיע עם המשיח לגאול אותנו, ככתוב במלאכי (ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. חתימת הטור בשיבוץ מנבואת ישעיהו (נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. • זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ – זכותו של אליהו שומרת עלינו ומצילה אותנו מפורענות. • הוּא יִכְתֹּב זָכִיּוֹתֵינוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתֵנוּ בְּעֵץ הַחַיִּים יוֹשֵׁב הוּא – על פי מסורת הנזכרת בכמה מקורות בספרות ההלכה והמנהג, אליהו יושב במוצאי שבתות לכתוב זכויותיהן של ישראל (ראו למשל ספר מהרי"ל, הלכות שבת, מ'). יתכן שמסורת זו מבוססת בחלקה על האמור בתלמוד הבבלי, מסכת עירובין (מג ע"ב): "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח". • קוֹל אֵלִיָּהוּ יַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם וִישׁוּעָה יַזְרִיעַ – הפיוט נחתם בבקשה שנזכה לשמוע את קולו של אליהו, קול מבשר שלום ומצמיח ישועה. ברקע הטור עומד הפסוק מישעיהו (נב, ז) שכבר נרמז קודם לכן: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. • כִּי עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ – עת הגאולה הגיעה. מבוסס על דרשות חז"ל לפסוק משיר השירים (ב, יב): הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ – ראו למשל מדרש פסיקתא דרב כהנא (פרשה ה): "'עת הזמיר הגיע' – הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנם של רשעים שישברו... הגיע זמנה של מלכות הרשעה שתעקר מן העולם, הגיע זמנה של מלכות השמים שתגלה... 'וקול התור נשמע בארצינו' – אמר רבי יוחנן: קול תייר טב [=טוב] נשמע בארצינו, זה מלך המשיח, 'מה נאוו על ההרים רגלי מבשר' (ישעיה נב, ז)". • נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ – או אז, תנוח עלינו רוח אליהו, ונזכה לגאולה; שיבוץ פסוק ממלכים ב (ב, טו), המתאר כיצד רוח אליהו נחה על אלישע תלמידו: וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה. |
| כותר |
על בית זה ויושביהו |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;מוצאי שבת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
