אהבת עולם (ערבית)

• אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ - הברכה נפתחת בתיאור אהבת ה' לעמו, המתוארת לפי מטבע הלשון שבנבואת ירמיהו (לא, א-ב): כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. אהבת ה' לעמו היא כעין תמונת-ראי משלימה לאהבת ישראל את אלוהיו, עליה מצווה קריאת שמע הסמוכה: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (ע"פ דברים ו, ה). התלמוד הבבלי (מסכת ברכות, יא ע"ב) מתעד מחלוקת חכמים בשאלת נוסח הפתיחה - 'אַהֲבַת עוֹלָם' או 'אַהֲבָה רַבָּה' - והואיל ומחלוקתם לא הוכרעה, מצאו שתי הנוסחאות את דרכן אל סידור התפילה: 'אַהֲבָה רַבָּה' משמשת בחלק מן העדות בברכה המקבילה שלפני קריאת שמע של שחרית, בעוד 'אַהֲבַת עוֹלָם' משמשת ברוב העדות בברכה שלפנינו, לפני קריאת שמע של ערבית, ובכמה עדות גם בשחרית.
• תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְּׁפָּטִים אוֹתָנוּ לִמַּדְתָּ - על פי ההקשר, נראה שהברכה מדגישה את נתינת התורה והמצוות דווקא כביטוי לאהבת ה' לעמו. הצירוף 'תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְּׁפָּטִים' מופיע בצורות שונות, מלאות או חלקיות, בפסוקי מקרא רבים (ראו למשל דברים ד, ה ונחמיה ט, יג).
• עַל כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ - לכן, משום שבאהבתך אלינו לימדת אותנו את התורה, אנו נשיח בה ובמצוותיה בוקר וערב. תיאור הזמן 'בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ' מנוסח כפרפראזה על האמור בפרשה הראשונה של קריאת שמע: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו, ו-ז). הצירוף 'נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ' מבוסס אולי על תהלים (קיט, עח): יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
• וְנִשְׂמַח וְנַעֲלוֹז בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ... לְעוֹלָם וָעֶד - התורה והמצוות הם מקור לשמחה תמידית עבורנו, ברוח דברי משורר התהלים (יט, ט): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.
• כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה - התורה ומצוותיה מעסיקות אותנו כל חיינו, ואנו לומדים אותן ונותנים דעתנו עליהן ביום ובלילה. לשון הברכה מיוסדת על דברי הקב"ה ליהושע (א, ח): לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל.
• וְאַהֲבָתְךָ לֹא תָסוּר מִמֶּנוּ לְעוֹלָמִים - הברכה חוזרת אל הנושא בו פתחה, ומבקשת שאכן אהבתו של הקב"ה תהא 'אַהֲבַת עוֹלָם', גם כ'תמורה' כביכול על אהבת ישראל את התורה ושמחתם בה.
• בָּרוּךְ אַתָּה ה' אוֹהֵב אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל - חתימת הברכה מדגישה את אפיונו המרכזי של הקב"ה על פי ברכה זו, כמי שאוהב את עמו. המילה 'יִשְׂרָאֵל' יכולה להיחשב כמעבירה להכרזה הסמוכה לה בתפילה, ומקורה בספר דברים (ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.