audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
  • 3.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
  • 4.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר זכות רחל
מעגל השנה לכל עת;סליחות;תשעה באב
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • זְכוּת רָחֵל זְכוֹר הָאֵל לְבָנֶיךָ הַנְדוּדִים – זכור לבני ישראל עמך, הנודדים בין הגלויות, את זכות רחל אמנו. מכאן ואילך יספר המחבר את סיפורה של רחל, למן רגע חילופיה בלאה בנישואין ליעקב אבינו, דרך מסע החיפוש שלה אחר בני ישראל וגורלם, ועד לתגובת הקדוש ברוך הוא בחתימת השיר.
    • שֶׁהִכְנִיסָה אֶת צָרָתָהּ לְחוּפָּתָהּ בְּלֵיל שִׁמּוּרִים – ראשית זכותה בליל נישואיה ליעקב, שעה שהתחלפה עם לאה ('צרה' הוא המונח העברי והמקראי לאשה שנייה) ודחתה את נישואיה שלה ליעקב בשבע שנים נוספות.
    • וְהִיא נֶחְבְּתָה תַּחַת מִטָּתָהּ וְעָנְתָה מִשָׁם דְּבָרִים – על פי מדרש חז"ל, כדי שיעקב לא יזהה את לאה ויטעה לחשוב שהיא רחל, רחל התחבאה תחת מיטת לאה, ודיברה במקומה. כך מובא במדרש איכה רבה (פתיחתא כד): "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה, ואמרה: רבונו של עולם! גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן ניחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי, וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה".
    • אֶת קוֹל שַׁוְעָתָהּ וְזַעֲקָתָהּ הַקְשִׁיבָה נָּא מִשְּׁחָקִים – כשכר על צדקתה במעשה ההחלפה עם לאה, הקשב כעת מן השמים לזעקתה על בניה. מיוסד על האמור בהמשך אותו קטע ממדרש איכה רבה שצוטט לעיל: "ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש והגלית בני, ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם?!".
    • קוֹל בְּרָמָה מַפִּיל חוֹמָה הַנִּשְׁמַע לְמֶרְחַקִּים – קולה של רחל נשמע בעוצמה רבה למרחוק, עד שיש בו כביכול להפיל חומת אבן. הלשון על פי פסוקי הנחמה של נבואת ירמיהו (לא, יד): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ.
    • מְיַלֶּלֶת וְשׁוֹאֶלֶת הַנִּקְבֶּרֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים – התורה מספרת כי יעקב קבר את רחל בדרך אפרת, ולא במערת המכפלה: וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם (בראשית מח, ז): ופירשו חז"ל במדרש בראשית רבה (פרשה צז): "מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרתה? אלא צפה אבינו יעקב שהגליות עתידות לעבור שם לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים".
    • אַיֵּה יוֹסֵף אַיֵּה חוֹפֵף אֲהָהּ לִי עַל בֶּן נְעוּרִים – רחל מבקשת וזועקת על בנה יוסף ועל בנה בנימין, שנקרא 'חוֹפֵף' על שום ברכת משה לשבט בנימין, הכתובה בדברים (לג, יב): לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.
    • אַיֵּה בֶּן אוֹנִי לֹא רָאַנִי וְלֹא יָנַק מֵהַדַּדִּים – היכן הוא בנימין, שלא הספיק אפילו לראות אותי ולינוק ממני, שכן מתתי כשילדתי אותו, כמסופר בבראשית (לה, טז-כ): וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם.
    • הָלְכָה לִשְׁאוֹל מֵאָבוֹת כֹּל אֵיפֹה בָּנַי הַיְקָרִים – לאחר שלא נענתה, פונה רחל אל אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב, כדי לשאול אותם להיכן נעלמו בניה. תיאור החיפוש אחר האבידה מוכר מפיוטים רבים העוסקים דווקא בפטירת משה, ובמסעה של יוכבד אמו לחפשו; פייטננו מסב רעיון זה לרחל המחפשת את בניה.
    • לְכִי שַׁאֲלִי לְבֶן עַמְרָם קָבוּר בְּהַר הָעֲבָרִים – האבות מתקשים לספר לה את אשר עלה בגורל בניה, ולכן הם מפנים אותה למשה רבנו, שמקום קבורתו אמנם לא נודע, אך בתורה הוא מתואר כ'הַר הָעֲבָרִים', ככתוב בדברים (לב, מח-נ): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
    • בְּנִי מֹשֶׁה אַל תֶּחֱשֶׁה אָן נָטַשְׁתָּה הָעֲדָרִים – רחל פונה למשה ומבקשת ממנו לא להתעכב, ולהסביר לה היכן עזב את בני ישראל, המשולים לעדרי צאן.
    • וְקוֹל מִקֶּבֶר נִשְׁמַע מְדַבֵּר בִּנְהִי וְקוֹל תַּמְרוּרִים – והנה קול משה עצמו עולה מקברו, ואף הוא ממרר בבכי. תיאור בכיו של משה מנוסח בדומה לתיאור בכי רחל, בנבואת ירמיהו הנזכרת לעיל.
    • לָמָּה דּוֹדָה אַתְּ נוֹדֵדָה לְחַפֵּשׂ בֶּהָרִים – מדוע, רחל, את נודדת לחפש בנייך בהרים?
    • אֲנִי נְחוּצָה לִגְדוֹר פִּרְצָה לֹא עֵת הַרְבּוֹת דְּבָרִים – השעה דוחקת, ואין זמן לדיבורים. על רחל להגן על בניה. כך עונה רחל למשה. דברי רחל מנוסחים כהיפוך לתיאור המופיע במקומות אחדים במקרא, ולפיו ישראל משולים לגפן שהקב"ה פרץ פרצה בגדר המגנה עליה, וכך חשף אותה לפגיעה – ראו למשל תהלים (פ, יג) לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ. מעניין שרחל גוערת במשה על שהוא מרבה בדברים – אותו משה שאמר על עצמו בהתגלות הקב"ה אליו שאין הוא 'איש דברים', כמסופר בשמות (ד, י): וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.
    • מֹשֶׁה עָנָה בִּמְגִנָּה לִיהוֹשֻׁעַ בְּנֵךְ מְסַרְתִּים – משה עונה לרחל בלב שבור כי לא נטש את ישראל, אלא הפקידם בידי יהושע בן-נון, שהכניסם לארץ כנען. 'בִּמְגִנָּה' – קיצור של הצירוף 'במגנת לב'. ראו איכה ג, סה.
    • יְהוֹשֻׁעַ בְּנִי עֲנֵנִי אָנָה הֵמָה הַשְׁבָטִים – בעקבות דברי משה פונה רחל ליהושע ושואלת אותו היכן הם שבטי ישראל.
    • לְמוּל בִּכְיָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ בָּכָה גַם הוּא לְעֻמָּתָהּ – יהושע עצמו לא מצליח להשיב במלים, אלא בוכה גם הוא.
    • וְקוֹל בִּכְיָתָם וְשַׁוְעָתָם עָלְתָה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים – קול בכיים של רחל ויהושע גם יחד עולה לשמים.
    • דּוֹמִּי אִמִּי מְעַט רֶגַע פֶּן אָמוּת וְאֶגְוַע – אנא ממך, מבקש יהושע מרחל, הפסיקי רגע לבכות, כי אינני יכול יותר לסבול; הפייטן מעצים את המתח בכך שיהושע, המת כבר זמן רב, כביכול עומד למות שוב משום שאינו יכול לשאת את בכי רחל.
    • אֲנִי מְסַרְתִּים לַזְקֵנִים וּלְמַלְכֵי דָוִד הָרוֹעִים – אני עצמי, אומר יהושע לרחל, מסרתי את ישראל ביד חכמי העם, וביד משפחת המלוכה מזרע דוד; הטור מיוסד על תיאור מסירת התורה מדור לדור במשנה, מסכת אבות (פ"א, מ"א): "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים" – אלא שכאן אין מדובר במסירת התורה, אלא במסירת האחריות על העם. כינוי המלכים 'רוֹעִים' מיוסד על נבואת מיכה (ה, ד): וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם.
    • הָלְכָה מִשָׁם בְּחִפָּזוֹן וּבָאָה לְקִבְרֵי עִיר צִיּוֹן – רחל לא משתהה אצל יהושע, ופונה לקברי המלכים בירושלים.
    • וְאָמְרוּ לָהּ בְּמִקְדָּשׁ מָכוֹן שָׁם תְּבַקְשִׁים וְשָׁם תִּמְצְאִים – גם המלכים לא יכלו לתת לה את אשר ביקשה, ולכן שילחוה למקדש. כינוי המקדש מיוסד על מלכים א (ח, יג): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.
    • וְכִרְאוֹת רָחֵל כִּי אֵין חוֹמוֹת וָחֵל וְאַבְנֵי מִקְדָּשׁ הֵם שְׂרוּפִים – כאשר רואה רחל כי המקדש עצמו פרוץ לגמרי, ואבניו שרופות. 'חוֹמוֹת וָחֵל' – חומה גבוהה והחומה הנמוכה יותר שלפניה, על פי ישעיהו (כו, א): בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל (וראו בפרשנים שם).
    • וְאֵין כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים וְאֵין אָרוֹן וּכְרוּבִים – ולא רק מבנה המקדש פרוץ ושרוף, אלא גם הכהנים, הלוויים וכלי הקודש אינם.
    • צָעֲקָה מָר חֲמַרְמַר וְחָלְצָה מֵרַגְלָהּ מִנְעָלִים – אז זועקת רחל בקול מר, ומסירה נעליה לאות אבל. ברקע הטור ולשונו עומד פסוק ממגילת החורבן – מגילת איכה (א, כ): רְאֵה ה' כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת.
    • וְקָרְעָה אֶת כְּתוֹנֶת פַּסִּים וְהַצָּעִיף וְהַמְּעִילִים – וקורעת את בגדיה לאות אבל; הפייטן מתאר את אחד מבגדיה כ'כְּתוֹנֶת פַּסִּים', ורומז לכתונת הפסים של יוסף, שעשה לו אביו (בראשית לז, יג), ולאחר מכן הוצגה לפניו כשהיא מלאה בדם, אחרי מכירת יוסף למצרים (שם, לא-לב).
    • וְשַׂק חָגְרָה עֲלֵי בְּשָׂרָהּ וְנִתְגַּלְגְּלָה בֵּין סְלָעִים – את בגדיה מחליפה רחל בבגד שק, לאות אבל, ומטילה עצמה אל האבנים שעל הקרקע. פרפראזה על ירמיהו (ו, כו): בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ.
    • וְטָפְחָה יָד עַל בֵּן נִכְבָּד אֲשֶׁר נֶאֱבָד בֵּין הָעַמִּים – רחל סופקת כפיה על גורלו המר של בנה היקר, האבוד בגלויות.
    • וְקָשְׁרָה חֶבֶל עַל עַם חֶבֶל וְעָשְׂתָה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים – קושרת ללבושה חגורת חבל, וממררת בבכי נורא כיללות התנים. קשירת החבל היא סימן להשפלה וביזוי, על פי השימוש בו בטקס הסוטה, המתואר במשנה (מסכת סוטה, פ"א מ"ו).
    • קָפְצָה בְּחִפָּזוֹן לְאֵל עֶלְיוֹן וּבָקְעָה אֶת כֹּל הַרְקִיעִים – אז, לאחר כל מסעותיה בארץ, מזנקת רחל אל מול שמים וחוצה את כל הרקיעים החוצצים בין העולם ובין הקדוש ברוך הוא.
    • וְעָלְתָה לִמְעוֹן לְרוּם חֶבְיוֹן וְעָמְדָה לִפְנֵי צוּר עוֹלָמִים – ועולה עד לרקיע שבו הקב"ה עצמו נמצא, למקום מסתורו כביכול, ועומדת לפניו. המונח על פי דברים (כו, טו): הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כמו כן מיוסד התיאור גם על דברי חבקוק (ג, ד): וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה.
    • וְתָבְעָה עֶלְבּוֹן שֶׁל עַם צִיּוֹן בְּשַׂק וּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים – אז תובעת רחל את עלבונו של עם ישראל, כשהיא לבושה שק ובוכה לפני הקדוש ברוך הוא.
    • אָנָּא אָבִי לְקוֹל כְּאֵבִי תִּפְנֶה אֵלַי בְּרַחֲמִים – אנא, אלוהי, הקשב ברחמיך לקול צערי וסבלי.
    • צוּר תְּעוּדָה הֲאִם עֵדָה תִּהְיֶה אֲבוּדָה לְעוֹלָמִים – אלוהי, האם לנצח תהיה עדת ישראל אבודה בין העמים? 'צוּר תְּעוּדָה' – פרפראזה בשינוי ניקוד על ישעיהו (ח, טז): צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי. שינוי ניקוד המילה הראשונה מאפשר להפכה לכינוי לקב"ה.
    • וְאֵיךְ כַּלָּה מֵחֵיק בַּעֲלָהּ תְּגָרֵשׁ אוֹתָהּ לְמֶרְחַקִים – כיצד זה גירשת את כלתך מארץ ישראל? דימוי יחסי ישראל והקב"ה ליחסי חתן וכלה מבוסס על הדימוי המרכזי המופיע במגילת שיר השירים.
    • וְאֵיךְ שִׁלַּחְתָּ הָאֵם מִקֵּן וְלֹא לָקַחְתָּ הַבָּנִים – כיצד זה שילחת את עמך ישראל מארצו, ולא חמלת ולקחת את בניו אליך? פרפראזה על ניסוח מצוות שילוח הקן בספר דברים (כב, ז): שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.
    • וְאֵיךְ נָטַשְׁתָּ הַצֹּאן תּוֹעִים בֵּין אֲרָיוֹת וּלְבָאִים – כיצד זה נטשת את עמך, הפגיע כצאן, בין העמים המשולים לחיות טורפות? דימוי מעין זה מופיע במקומות אחדים במקרא – ראו למשל בנבואת ירמיהו (נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
    • וְאֵיךְ תִּדּוֹם לִבְנֵי אֱדוֹם הַמַּקְרִיבִים מֵהֶם זְבָחִים – וכיצד זה תשתוק ותתאפק אל מול פשעי העמים הנוצרים, ההורגים מהם כהרוג חיות לקרבן? ברקע הטור עומד האמור בתהלים (קלז, ז): זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ.
    • הַאִם לֹא תַּם עֲוֹן פִּשְׁעָם בִּידֵי מַיִם הַזֵּדוֹנִים – האמנם טרם הגיע חטאם לקיצו, האם לא נענשו עליו די הצורך? מיוסד על תהלים (קכד, ה): אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים.
    • הַאִם מִצְעָר לְפָנֶיךָ אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ – האמנם דבר של מה בכך הם אלף השנים שכבר עברו לגלותנו? פרפראזה על תהלים (צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.
    • וְאֶלֶף שֵׁנִי נָטָה לַעֲרוֹב וְלֹא חָדַל הַמַּכְאוֹב – והנה עוד מעט קט נחתם גם האלף השני לסבלנו, ועדיין לא הושעת אותנו.
    • וְאַיֵּה אוֹת הַפְּלָאוֹת וְחֶשְׁבּוֹן מוֹעֵד מוֹעֲדִים – היכן הוא הסימן לישועתך הנפלאה? היכן הוא חישוב הקץ לגלותנו? ברוח דברי דניאל (יב, ו): וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת.
    • מָתַי תְּרַחֵם מָתַי תְּנַחֵם וְאַתָּה דוֹחֶה מִיּוֹם לְיָמִים – מתי תרחם עלינו ותשלח לנו נחמה? עד מתי תדחה את ישועתנו? ברוח דברי הנביא זכריה (א, יב): וַיַּעַן מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמַר ה' צְבָאוֹת עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה.
    • אֵל אָיוֹם תְּנָה פִּדְיוֹם וְלֹא תִדְחֶה עוֹד בִּדְבָרִים – אל נורא, שלח לנו גאולה ופדות, ואל תדחה אותנו שוב בדיבורים. כינוי האל על פי חבקוק (א, ז): אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא.
    • קוֹל יוֹצֵא מֵעַל כִּסֵּא דּוֹמִּי בִּתִּי כַּלַּת אֵיתָנִים – והנה, לאחר צעקות רחל וזעקותיה על העם, יוצא פתע פתאום קולו של הקדוש ברוך הוא בעצמו מעל כסא הכבוד, ומבקש את רחל בתו לשתוק. 'אֵיתָנִים' הוא כינוי לאבות האומה; מיוסד על דרשות חז"ל בכמה מקומות על הפסוק ממיכה (ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַה' עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח (ראו למשל אגדת בראשית, פר' נו).
    • מִנְעִי דִמְעָה מֵעֵינֵךְ וְאֶת חִכֵּךְ מִתַּחֲנוּנִים כִּי מֵרוֹב שִׂיחֵךְ וּבִכְיָתֵךְ נָדְדוּ כָּל הָעֶלְיוֹנִים – הפסיקי לבכות ולהתחנן לפני, כי קולך נשמע והרעיד את כל העליונים. הלשון על פי פסוקי נבואת ירמיהו (לא, טו): כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. ואכן כך מתאר מדרש איכה רבה עליו מיוסד פיוטנו את תגובת הקב"ה לזעקת רחל (פתיחתא כד – המשך המדרש שצוטט בטורים הראשונים של הפיוט): "מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו' (ירמיהו לא, יד), וכתיב 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך' וגו' (שם, טו), וכתיב 'ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם' (שם, טז)".
    • וְהוּא עָלָה עַד מַעְלָה וְנִכְמְרוּ הָרַחֲמִים – קולך עלה עד למקום הגבוה ביותר, ורחמי נכמרו עלייך.
    • וְלֹא אֶדּוֹם עֲדֵי אֶקּוֹם דְמֵי עֲבָדַי הַנִשְׁפָּכִים – כעת לא אשתוק עוד, עד שאנקום את נקמת דמו השפוך של עמי. מיוסד על תהלים (עט, י): לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.
    • וּבִזְמַן קָצֵר אֶהְיֶה קוֹצֵר וּבוֹצֵר כָּל הָרְשָׁעִים – ותוך זמן קצר אשמיד את כל האויבים.
    • אֶגְזוֹר אַבְנָא תַּמְחֵי צַלְמָא וְתַדִּיק יָתֵיהּ לִרְסִיסִים – אגזור ואשלח אבן לרסק את צלם העבודה הזרה של הגויים, ולנתץ אותה לרסיסים (ראו דניאל ב, ה, המשמש כנראה כמקור הטור).
    • וְאֶפְתַּח תֵּיבוֹת הַסְּתוּמוֹת שֶׁל נִשְמוֹת הַבְּלוּעִים – או אז אפתח את קברי בני עמי, ואקיים בהם תחיית המתים.
    • קוּמִי אוֹרִי הִתְנַעֲרִי וְלִבְשִׁי בִּגְדֵּךְ הַיְקָרִים – לכן, התעוררי בתי, רחל, ושובי לבשי את בגדייך כמקודם; מיוסד על ישעיהו (ס, א): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח.
    • גַּם קוֹל עַמִּי וּלְאֻמִּי הֵם מִתְוַדִּים וְאוֹמְרִים – לא רק קולה של רחל עולה לפני המקום, אלא גם קול עם ישראל כולו, המתוודה על חטאיו.
    • אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ עֲשֵׂה נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ – דברי ישראל: גם אם חטאינו מעידים על התנהגותנו הרעה, אנא ממך, אלוהינו, רחם עלינו לפחות למענך, אם לא למעננו; על פי ירמיהו (יד, ז): אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ.
    • זָכְרֵנו ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ – זכרנו, אלוהינו, כאשר תתרצה לעמך. מיוסד על תהלים (קו, ד): זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ.
    פירוש הפיוט נעשה על דרך הפשט ואינו מתייחס לרובד הקבלי, המצוי בעיקר בחלקו האחרון של הפיוט


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?