audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

סלח נא אשמות

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אשכנז - אשכנז כללי אשר היינוביץ
  • 2.
    אשכנז - אשכנז כללי חזקי פוקס
  • 3.
    אשכנז - יצירות חזנות וולטר אורנשטיין
  • 4.
    חסידויות נוספות - חסידות בוסטון לוי יצחק הורביץ בן פנחס דוד מבוסטון
  • 5.
    מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) מרדכי ברויאר
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר סלח נא אשמות
מעגל השנה יום כיפור;ימים נוראים;סליחות
מועד התפילה ערבית
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ – בפנייה זו נוהגים לפתוח סליחות רבות.
    • סְלַח נָא... לַעֲוֹן – מבנה בסיסי זה החוזר בכל טור מטורי הפיוט, לקוח מן התפילה שהתפלל משה רבנו, לאחר שה' הגיב בחריפות לחטאם של המרגלים. משה הזכיר חלק ממידות הרחמים, ולאחריהן ביקש - סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה (במדבר יד, יט). אף תגובת ה' שלא איחרה לבוא מצוטטת בפיהם של אומרי הסליחות - וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ.
    • אֲשָׁמוֹת וּפִשְׁעֵי לְאֻמֶּךָ – חטאי עמך.
    • לַעֲוֹן בָּנֶיךָ בַּל יֶחֱרֶה זַעְמֶךָ – אל תכעס על חטאי בניך. הביטוי בַּל יֶחֱרֶה זַעְמֶךָ עשוי להדהד באופן מהופך לבקשתו של דוד ביחס לשונאיו: שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִֹּיגֵם (תהלים סט, כה).
    • סְלַח נָא גִּעוּלָם – בבקשה סלח למעשיהם המאוסים.
    • וְיִחְיוּ מִמְּקוֹר עִמֶּךָ – ויחיו ממקור החיים המצוי אתך, כפי שנאמר בתהלים לו, י: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.
    • לַעֲוֹן דְּגָלֶיךָ שָׂא – סלח לחטא שבטי ישראל, המכונים דגלים, שכן על פיהם התארגנה ישיבתם סביב אוהל מועד ומסעם במדבר, כמתואר בבמדבר ב, ב: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ.
    • וְתִנָּחֵם כְּנָאֳמֶךָ – ותחזור בך, כפי שאמרת. הפועל להינחם במשמעות של חרטה מופיע לאחר חטא העגל, ככתוב בשמות לב, טו: וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.
    • סְלַח נָא הֲבֵל מוֹדִים וְעוֹזְבִים כְּרִשּׁוּמֶךָ – סלח נא לאלו החוטאים בהבלם, המודים בכך ועוזבים, כפי שרשום אצלך. זוהי הגירסה המופיעה בכתבי יד. הגירסה המקובלת בפועל, היא הַכֹּל ולא הֲבֵל אך גולדשמידט מעיר כי אין לה שחר. טור זה מבוסס על הפסוק ממשלי (כח, יג): מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.
    • לְעָוֹן וָפֶשַׁע מְחַל – כאמור במידות הרחמים, שנאמרו למשה בעקבות חטא העגל - נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע (שמות לד, ז), בתפילתו לאחר חטא המרגלים בבמדבר יד, יח ובדברי מיכה (ז, יח): מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע.
    • לְמַעַן שְׁמֶךָ – סלח לנו על מנת ששמך לא יתחלל, כדברי דוד בתהלים (כה, יא): לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא.
    • סְלַח נָא זְדוֹנוֹת וּשְׁגָגוֹת לִבְרוּאֵי לִשְׁמֶךָ – סלח בבקשה לחטאים שנעשו מתוך כוונה תחילה (זדונות) ולחטאים שנעשו בטעות (שגגות), על ידי מי שנבראו לכבודך.
    • לִבְרוּאֵי לִשְׁמֶךָ – של יצוריך, שאותם בראת לכבודך, כפי שנאמר בישעיהו (מג, ז): כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.
    • לַעֲוֹן חֲטָאֵימוֹ חַטֵּא בִּנְדִיבַת גִּשְׁמֶךָ – טהר ונקה את חטאיהם בשפע הגשם הנדיב שלך. המטרת הגשם בעתו נחווית כנקיון העולם, ועשויה לסמל גם כפרה לעם, כפי שהיא מופיעה כאן. הפועל לחטא במשמעות זו מופיע בשמות (כט, לו): וְחִטֵּאתָ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו... הצירוף 'בִּנְדִיבַת גִּשְׁמֶךָ' לפי הפסוק מתהלים (סח, י): גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ...
    • סְלַח נָא טֶפֶשׁ טִפְלוּת רִשְׁעֵי אֻמֶּךָ – סלח לטפשות הטפלה של רשעי ישראל. ההתייחסות אל החטא בהקשר של טפשות נקשרת לדברי ריש לקיש בבבלי, סוטה ג, ע"א: "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות".
    • לַעֲוֹן יְדִידֶיךָ יְבֻקַּשׁ וְאֵינֶנּוּ כְּנָאֳמֶךָ – יחפשו את חטאי אהוביך, ישראל, ולא ימצאו אותם, כפי שאמרת בידי ירמיהו הנביא (נ, כ) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר.
    • סְלַח נָא כַּחַשׁ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמֶּךָ – סלח לשקר ולבגידה באמון של ישראל, המשתחווים מולך. 'כַּחַשׁ' במשמעות של שקר ומעילה, לפי ויקרא (ה, כא): נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ.
    • כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמֶּךָ – מהדהד כאן הפסוק מתהלים צה, ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ.
    • לַעֲוֹן לְקוּחֶיךָ כַּפֵּר בְּטוּב טַעְמֶךָ – כפר בטעמך הטוב לחטאם של ישראל, שאותם לקחת לך לעם, כפי שנאמר בשמות ו, ז: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים... טעמו הטוב של ה' נזכר בתהלים (קיט, סו): טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי.
    • סְלַח נָא מֶרִי מְיַחֲלֶיךָ וּמְיַחֲדֶיךָ בְּעוֹלָמֶךָ – סלח נא למרדם של ישראל, המקווים לך והמבטאים את אחדות שמך בעולם. מְיַחֲלֶיךָ – המקווים לך, לפי תהלים לא, כה: חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה' ופסוקים נוספים בתהלים.
    • לַעֲוֹן נִדָּחִים מְחֵה וּבְנֵה אוּלָמֶךָ – מחק את חטאיהם של הרחוקים, ובנה את המקדש. הנדחים עשויים להיות אלו שהרחיקו עצמם מה' בחטאיהם. בתוך ההקשר שבו מבקש הפייטן, לראשונה בפיוט זה, את בניית המקדש, נראה כי לא פחות מהמשמעות הרוחנית משמשת כאן המשמעות הפיזית של ההתרחקות מציון, כפי שהיא מופיעה למשל בדברים ל, ד אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ או בישעיהו כז, יג וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם.
    • אוּלָמֶךָ – מקדשך, לפי מלכים א ו, ג, דברי הימים א כח, יא ועוד.
    • סִלּוּפָם – לשקר ולעיוות שלהם, לפי שמות (כג, ח) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים ופסוקים נוספים.
    • וְגוֹנְנֵם בְּסֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ – והגן עליהם בסוכת השלום שתפרוש עליהם, לפי נוסח הברכה השנייה שלאחר קריאת שמע בערבית, וּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ... וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ...
    • לַעֲוֹן עֲבָדֶיךָ עַלֵּם – הסתר והעלם את עוון עבדיך, ישראל. ברוח הפסוק ששובץ לעיל מירמיהו הנביא (נ, כ) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר.
    • וּכְבוֹשׁ בְּעִלּוּמֶךָ – והסתר אותו, כפי שנאמר במיכה (ז, יט) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם, בכך שאתה נעלם ונשגב מכל תודעה.
    • סְלַח נָא פֶּן יֵעָנְשׁוּ מִמְּרוֹמֶךָ – גולדשמידט מציע להוסיף כאן מלה: סְלַח נָא פִּגּוּלָם פֶּן יֵעָנְשׁוּ מִמְּרוֹמֶךָ, לצורך השלמת המבנה, שבו מופיעה אחרי כל פניית 'סלח נא' מלה נרדפת לעוון. 'פִּגּוּל' הוא דבר מאוס, לפי ישעיהו סח, ד ...הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם. משמעות הבקשה היא סלח נא למעשיהם המאוסים כדי שלא ייענשו מן השמים.
    • לַעֲוֹן צֹאנְךָ שַׁכַּח – מחה מהזיכרון את חטא עמך, המשול לצאן, לפי הדימוי המופיע במספר מקומות במקרא (ראו למשל יחזקאל לו, לז, וכן שם לד, לא).
    • וְהִיא תְהִלָּתְךָ וְרוֹמְמֶךָ – ובמחיית עוונם של ישראל תהולל ותרומם. הצירוף 'וְהִיא תְהִלָּתֶךָ' מופיע בשני פיוטים קדומים הנאמרים על ידי האשכנזים ביום הכיפורים: הוא מופיע בפיוט הקצר הנאמר בערבית של יום כיפור, דַּרְכְּךָ אֱלֹהֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אַפֶּךָ. לָרָעִים וְלַטּוֹבִים וְהִיא תְהִלָּתֶךָ, ואף חותם מחצית מבתי הרהיט הקדום 'אשר אימתך' הנאמר למחרת בתפילת שחרית.
    • סְלַח נָא קְלוֹנָם וַחֲמֹל עָלֵימוֹ מִמְּרוֹמֶךָ – סלח למעשיהם המבישים ורחם עליהם משמיך. החטא מכונה על שם תוצאתו, המתוארת במשלי (יא, ב): בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן.
    • לַעֲוֹן רְחוּמֶיךָ תִּשָּׂא מִלְּצוּדָם בְּחֶרְמֶךָ – סלח לישראל, שעליהם אתה מרחם (או על דרך הארמית: שאותם אתה אוהב), ובכך תצילם מלכידתם ברשתך. חרם היא רשת דייגים, לפי מיכה ז, ב ...כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם, וכן ראו קהלת ז, כו.
    • סְלַח נָא שֶׁמֶץ תַּעְתּוּעַ תִּעוּב רְחוּמֶיךָ – סלח לדופי שבמעשים הרעים והמתועבים שעשו רחומיך (ראו לעיל). שֶׁמֶץ הוא שם רע ודופי, כמו שנאמר על עם ישראל בחטא העגל בשמות לב, כה ...כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. תַּעְתּוּעַ – שם עצם זה, שמשמעו ליצנות וזדון, מופיע ביחס לאלילים בירמיהו י, טו ונא, יח הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ.
    • לַעֲוֹן תְּמִימֶיךָ הַעֲבֵר כְּגֹדֶל רַחֲמֶיךָ – כיוון שרחמיך גדולים כל כך, וותר על עוון בני עמך השלמים. הביטוי 'העבר לעוון', מקורו בתפילת דוד לאחר שנקף אותו לבו בעקבות המפקד שערך בעמו: ...חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה ה' הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד (שמואל ב כד, י).
    • כְּגֹדֶל רַחֲמֶיךָ – יש בחתימת הפיוט בצירוף נדיר זה הדהוד לפסוק שעליו מושתת הפיוט כולו – בקשת משה בעקבות חטא המרגלים (במדבר יד, יט) סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?