ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
נלאה להיליל / ר' משה אבן עזרא נִלְאֶה לְהֵלִיל עַל שִׁבְרֵנוּ וְאִלּוּ יְלָלָה מָלֵא פִינוּ אִלּוּ לִדְיוֹ יִהְיוּ יַמִּים וְנִמְתְּחוּ גְוִילִים כִּשְׁמֵי מְרוֹמִים וּקְנֵה סוֹפֵר כָּל עֲצֵי רְתָמִים אֵין דַּי לִכְתֹּב קְצַת צָרוֹתֵינוּ וְאִלּוּ יְלָלָה מָלֵא פִינוּ נֶחֱרַב דְּבִירִי וְסַף מִקְדָּשִׁי וְאָבְדוּ חֲכָמַי וּבֵית מֶדְרָשִׁי וְאָנָּה רִכְבִּי וְעֹז פָּרָשִׁי עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ וְאִלּוּ יְלָלָה מָלֵא פִינוּ יוֹקֵד לְבָבִי עַל יְקוֹד בֵּית אֵל וְאֵין מִזְבֵּחַ וְאֵין הַהַרְאֵל וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת אֵל לְכַפֵּר עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ וְאִלּוּ יְלָלָה מָלֵא פִינוּ מְנוֹרָה וְשֻׁלְחָן וְלֶחֶם הַפָּנִים כְּרוּבִים וְאָרוֹן לְוִיִּים וְכֹהֲנִים וְשִׁירָה אָזְלָה וּבָאוּ יְגוֹנִים וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל שִׁיר מְחוֹלֵנוּ וְאִלּוּ יְלָלָה מָלֵא פִינוּ שָׁבַת קְטֹרֶת וְקוֹל מַגְרֵפָה וּפָרָה אֲדֻמָּה וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וְנִסְכֵּי מְנָחוֹת לוֹג הִין וְאֵיפָה וְשָׂעִיר מַלְבִּין אַשְׁמוֹתֵינוּ וְאִלּוּ יְלָלָה מָלֵא פִינוּ הָשֵׁב עֲבוֹדַת מִקְדָּשֵׁנוּ וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְהָקֵם נְפִילַת חָרְבוֹתֵינוּ וְהָשִׁיבֵנוּ לְקַדְמוּתֵנוּ יָהּ וְאָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ |
|
קינה זו מושרת בפי יהודי לוב ומרוקו בערב תשעה באב. המקונן בקינה זו מפליג בעוצמת היללה והמספד על השבר והאסון שקרה את עמו. הוא נוקט שתי לשונות הפלגה שהכיר ומהפך את משמעויותיהן: האחת לקוחה מתוך ברכת השיר ('נשמת כל חי'): ...אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ... - אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ... וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. כאן, כשהמשורר עומד נוכח האסונות האיומים, שבאו על עמו, הוא אומר כי גם אם היה פיו מלא יללה – אין די בכך כדי לבטא את מלוא השבר. הלשון השניה לקוחה מהתלמוד הבבלי, (שבת יא, ע"א) שם נאמר בשם רב: "אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, ושמים יריעות, וכל בני אדם לבלרין [=סופרים] - אין מספיקים לכתוב חללה של רשות" - אין לשער את המשימות שהרשות, כלומר השלטון, צריכה לטפל בהן. בקינה שלנו נוקט הפיטן את לשון הגוזמה הזאת, ועובר מביטויי הפה אל ביטויי הכתב, ומוסיף שאילו היו לו כל משאבי הכתיבה בעולם – לא היה בכך די כדי לתנות את צרות העם. |
| • נִלְאֶה לְהֵלִיל – נתעייף מרוב יללות שניילל. לא יוותר בנו די כוח כדי לבכות על כל צרותינו. • שִׁבְרֵנוּ – אסוננו. • וְאִלּוּ יְלָלָה מָלֵא פִינוּ – זהו אזכור על דרך הניגוד של האמור בברכת השיר ('נשמת') ...אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם... אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ... וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁמֶךָ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ. • אִלּוּ לִדְיוֹ יִהְיוּ יַמִּים... – אם יהיה דיו ככמות המים שבימים. זהו אזכור על דרך הניגוד של דברי רבא בר מחסיא בשם ר' חמא בר גוריא בשם רב בבבלי, שבת יא ע"א: "אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, ושמים יריעות, וכל בני אדם לבלרין - אין מספיקים לכתוב חללה של רשות", הנוקטים לשון גוזמה לגבי המשימות המוטלות על השלטון. כאן משמשים ביטויים מקבילים לתאר את עומס הצרות עד שאין יכולת לכותבן. • וְנִמְתְּחוּ גְוִילִים כִּשְׁמֵי מְרוֹמִים – ואילו היו יריעות, מצע הכתיבה, כשטח השמים כולם. זהו המשך לשון הגוזמה (המקביל למלים 'ושמים יריעות' במקור הנזכר). • וּקְנֵה סוֹפֵר כָּל עֲצֵי רְתָמִים – ואילו היו משתמשים בכל עצי הרותם שבעולם כדי לייצר מהם את עטי הסופר. אף זה המשך של לשון הגוזמה (המקביל למלים 'ואגמים קולמוסים' במקור הנזכר). • אֵין דַּי לִכְתֹּב קְצַת צָרוֹתֵינוּ – לא היה בכל אלה מספיק כדי לכתוב אודות צרותינו. • דְּבִירִי – מקדש. • וְסַף – פסק, נכרת. • וְאָנָּה רִכְבִּי וְעֹז פָּרָשִׁי – איפה מנהיגי (או נביאי)? – כך כינה אלישע את אליהו מורו, עם הסתלקותו (מלכים ב ב, יב):...אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו... • עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ – לפי הפסוק מאיכה ה, יז-יח עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ. • יוֹקֵד לְבָבִי עַל יְקוֹד בֵּית אֵל – לבי בוער על בית המקדש, שעלה באש. • הַהַרְאֵל – מזבח או אחד הכלים הגדולים שהיו במקדש (לפי יחזקאל מג, טו). • וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכַפֵּר עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ – מדי שנה ביום הכיפורים היה הכהן הגדול מכפר על חטאות כל העם באמצעות השעיר לעזאזל. • מְנוֹרָה – אחד מכלי בית המקדש, שבה בער נר תמיד. הכהן הגדול היה מדליק מדי בוקר את נרות השמן שבה. • וְשֻׁלְחָן וְלֶחֶם הַפָּנִים – השולחן שעליו היה מונח לחם הפנים – 12 חלות הלחם שהיו נאפות בכל ערב שבת ומוחלפות מדי שבוע. • כְּרוּבִים וְאָרוֹן – הכרובים היו ניצבים על ארון העדות במשכן ובבית המקדש לפני הארון. • וְשִׁירָה אָזְלָה – שירת הלווים שפסקה. • יְגוֹנִים – צער. • וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל שִׁיר מְחוֹלֵנוּ – שמחתנו הפכה לאבל, לפי איכה ה, יד-טו זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. • שָׁבַת קְטֹרֶת – פסקה עבודת הקטורת, שהיתה מוקטרת פעמיים ביום בבית המקדש. o וְקוֹל מַגְרֵפָה – כלי ששימש בבית המקדש, והיה משמיע קול חזק במיוחד. כך מתואר בבבלי (תמיד לג, ע"א): "...נטל אחד את המגרפה וזורקה בין האולם ולמזבח. אין אדם שומע קול חבירו בירושלים מקול המגרפה. ושלשה דברים היתה משמשת: כהן ששומע את קולה - יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא; ובן לוי שהוא שומע את קולה - יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר, והוא רץ ובא; וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח..." • וּפָרָה אֲדֻמָּה – באפרה של פרה אדומה השתמשו לטהר את טמאי המתים, כך שיוכלו להיכנס למקדש. • וְעֶגְלָה עֲרוּפָה – כאשר נמצא הרוג בשדה ולא נודע מי הרגו, היו זקני העיר הקרובה למקום הימצאו של החלל עורפים עגלה בנחל, על מנת לכפר על הרצח ועל כך שהמעשה אירע בתחום אחריותם. • וְנִסְכֵּי מְנָחוֹת – היין (והמים בחג הסוכות) שהיו שופכים על המזבח לצד הקרבנות, והקרבנות מן הצומח שהיו מלווים את הקרבנות. • לוֹג הִין וְאֵיפָה – מידות המתייחסות למה שהוקרב. • וְשָׂעִיר מַלְבִּין אַשְׁמוֹתֵינוּ – ביום הכיפורים היה נשלח שעיר לעזאזל לכפר על חטאי ישראל. ומסופר במשנה יומא ו, ח, כי הלשון של זהורית שהיתה קשורה על פתח ההיכל הלבינה כשהשעיר היה מגיע למדבר, כמו שאומר הנביא (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. • הָשֵׁב – החזר. • וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת גָּלֻיּוֹתֵינוּ – אסוף את הגולים המפוזרים, כפי שנאמר בישעיהו (יא, יב) על המשיח: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. • וְהָקֵם נְפִילַת חָרְבוֹתֵינוּ – לפי האמור בעמוס ט, יא: בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. • וְהָשִׁיבֵנוּ לְקַדְמוּתֵנוּ – כפי שנאמר לקראת סוף מגילת איכה (ה, כא): הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. • יָהּ – ה'. • וְאָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ – פסוק הוא בתהלים קכו, ב המתייחס לימי שיבת ציון - אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. |
| כותר |
נלאה להיליל |
|---|---|
| מעגל השנה |
תשעה באב |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
