|
שירו לאל בשירה שִׁירוּ לָאֵל בְּשִׁירָה בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה שַׁדָּי הִמְשִׁיל שָׂרֵי מַעֲלָה עַל הָעַמִּים בְּנֵי עַוְלָה וּבָחַר לוֹ לְנַחֲלָה לְיִצְחָק בֶּן הַגְּבִירָה שִׁירוּ לָאֵל בְּשִׁירָה בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה מִזֶּרַע יִצְחָק לֹא בָחַר כִּי אִם לְהֵילֵל בֶּן שַׁחַר יַעֲקֹב כְּצֶמֶר צַחַר אֶבֶן יְקָרָה מֵאִירָה שִׁירוּ לָאֵל בְּשִׁירָה בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה עֲבָדִים מָשְׁלוּ וְזָרִים בְּזַרְעוֹ מִצְרַיִם אַכְזָרִים בִּגְזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים לְאַבְרָהָם בַּאֲמִירָה שִׁירוּ לָאֵל בְּשִׁירָה בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה יְהִירִים עוֹבְדִים לַטָּלֶה וְיִשְׂרָאֵל בְּפֶה מָלֵא וְגַם בְּעֵינַי יִפָּלֵא כִּי שָׁכְחוּ סֵפֶר יְצִירָה שִׁירוּ לָאֵל בְּשִׁירָה בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה הֵן בְּשֵׁם נִדָּה נִקְרְאָה עֲבוֹדָה זָרָה טְמֵאָה גַּם בְּמַשָּׂא מִטַּמְּאָה טֻמְאָתָהּ טֻמְאָה חֲמוּרָה שִׁירוּ לָאֵל בְּשִׁירָה בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה חֹק הָאֵל רָם עַל כָּל רָמִים לְטַהֲרָהּ מִן הַדָּמִים וְסָפְרָה לָהּ שִׁבְעָה יָמִים וּבָזֶה תִּהְיֶה זְהִירָה שִׁירוּ לָאֵל בְּשִׁירָה בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה זַךְ לְטַהֵר אֻמָּה בָרָה מִטֻּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה צִוָּה אֵלֶיהָ וְסָפְרָה שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת לַסְּפִירָה שִׁירוּ לָאֵל בְּשִׁירָה בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה קַבֵּץ אֶת נְפוּצוֹתֵינוּ וּלְעָבְדְּךָ טַהֵר לִבֵּנוּ וַאֲזַי יִרְאוּ עֵינֵינוּ בִּנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה שִׁירוּ לָאֵל בְּשִׁירָה בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה |
| פיוט במסורת מרוקו המושר לאורך תקופת ספירת העומר, הימים שבין פסח לשבועות. הפיוט פותח בסקירת תהליך הבחירה של עם ישראל ונפילתו הפיזית והרוחנית תחת מצרים. לפי המדרשים דבקו ישראל בטומאת העבודה הזרה של המצרים, והשתקעו בה במ"ט שערי טומאה. בעקבות הזוהר מתוארת ספירת שבעת השבועות ממחרת יום היציאה ממצרים ועד מעמד הר סיני בחג השבועות כמקבילות לשבעת הימים הטהורים שסופרת האשה בעת היטהרותה מטומאת הנידה. יום מתן תורה הוא יום הזיווג בין הקדוש ברוך הוא ועמו ישראל, ולקראתו סופרים ישראל-הכלה את הימים והשבועות בתהליך מדורג של היטהרות מטומאת מצרים והשתוקקות אל המפגש הישיר עם אלוהים-החתן. |
| • בָּרְכוּ עַל הַסְּפִירָה – ברכו על ספירת העומר, ספירת הימים מהיום השני של חג הפסח ועד חג השבועות, כפי שאמור בספר ויקרא כג, טו–טז: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'. • שַׁדָּי – ה'. • הִמְשִׁיל – השליט. • שָׂרֵי מַעֲלָה עַל הָעַמִּים – מלאכים הממונים על העמים השונים. הרעיון שהקב"ה מתייחס אל יתר העמים והארצות בתיווכם של מלאכים, ואילו אל ישראל ישירות, הוא רעיון קבלי ידוע, המופיע למשל בפירוש הרמב"ן לויקרא יח, כה, וכן בפירושו לפסוק המופיע בדברים ד, יט: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. • בְּנֵי עַוְלָה – העמים הרשעים. • וּבָחַר לוֹ לְנַחֲלָה לְיִצְחָק – בחר לחלקו ולהשגחתו הישירה את יצחק. • בֶּן הַגְּבִירָה – בנה של שרה, גבירת הגר. • בָחַר לְהַלֵּל בֶּן שַׁחַר – בחר בהלל בן שחר וכאן כינוי ליעקב. זהו משחק מלים על הפסוק שבפשטו מדבר על נבוכדנצר, או לפי המסורת על השר של בבל, המופיע בישעיה יד, יב: אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר. כאן דורש המשורר מקרא זה ומעביר אותו לעניין יעקב המדומה לכוכב בשחר. ייתכן שדרשה זו נובעת מהפסוק הקושר את יעקב לשחר בבראשית לב, כה: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר, או אולי על דרשת הזהר בחלק ג קד ע"א "יעקב אמר: (ישעיה נח ח) 'אז יבקע כשחר אורך'". • יַעֲקֹב כְּצֶמֶר צַחַר – יעקב הנקי כצמר לבן. מקור הביטוי הוא בפסוק המדבר על שערו של "עתיק יומין" בדניאל ז, ט המתואר במלים הארמיות כַּעֲמַר נְקֵא – כלומר כצמר נקי. כאן הן נדרשות על יעקב שהיה איש תם. • אֶבֶן יְקָרָה מֵאִירָה – כינוי שבח ליעקב, ואולי הוא נשען על הביטוי המופיע בברכתו ליוסף בבראשית מט, כו מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. • עֲבָדִים – מצרים הם צאצאיו של חם אבי כנען, שקולל בעבדות על ידי נח בבראשית ט, כה–כז. • מָשְׁלוּ – שלטו בישראל. • בִּגְזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים לְאַבְרָהָם בַּאֲמִירָה – לפי הגזירה שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים בבראשית טו, יג: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה... • יְהִירִים – גאים. כאן הכוונה למצרים. פרעה נחשב גאה בכך שראה את עצמו כמי שברא את עצמו, כפי שנאמר ביחזקאל כט, ג: דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי, כלומר עשה עצמו לאלוה (ראו שמות רבה ח, א). • עוֹבְדִים לַטָּלֶה – המצרים עבדו לכבשים ולטלאים שלהם, לפי שמות רבה טז, ב. • וְיִשְׂרָאֵל בְּפֶה מָלֵא – גם ישראל שנכנסו במ"ט שערי טומאה במצרים, הודו בפה מלא בעבודה הזרה של המצרים. • וְגַם בְּעֵינַי יִפָּלֵא – וגם אני, הפייטן, מתפלא ש– • שָׁכְחוּ סֵפֶר יְצִירָה – ישראל שכחו את "סיפור היצירה", כלומר את הבטחות הגאולה שהובטחו להם בספר בראשית, המכונה גם ספר יצירה. • הֵן בְּשֵׁם נִדָּה נִקְרְאָה עֲבוֹדָה זָרָה – עבודה זרה נחשבה כטומאת הנדה. כך אומר יחזקאל בפרק לו, יז-יח: בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי: וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ. • גַּם בְּמַשָּׂא מִטַּמְּאָה – טומאת עבודה זרה עוברת אל האדם הנושא אותה כמו טומאת הנידה, כפי שנאמר במשנה שבת ט, א: "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) 'תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ'. מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא". • טֻמְאָתָהּ טֻמְאָה חֲמוּרָה – כטומאה של אב הטומאה, אף מטומאת עבודה זרה ניתן להיטהר רק לאחר שבעה ימים. • חֹק הָאֵל – מצוות ה', ההלכות. • רָם עַל כָּל רָמִים – האל הגבוה יותר מכל הגבוהים. • לְטַהֲרָהּ מִן הַדָּמִים – כדי לטהר את האשה מטומאת דם הנידה. • וְסָפְרָה לָהּ שִׁבְעָה יָמִים – האשה צריכה לספור שבעה ימים לפני שהיא נטהרת. • זַךְ – ה', הטהור. • לְטַהֵר אֻמָּה בָרָה מִטֻּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה – כדי לטהר את עם ישראל הנקי מטומאת העבודה הזרה של מצרים. • צִוָּה אֵלֶיהָ – לעם ישראל. • וְסָפְרָה שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת לַסְּפִירָה – לספור את ספירת העומר, שהיא כנגד שבעת ימי ההיטהרות של הנידה, לפי הזוהר (אמור צז) נטמאו ישראל במצרים בטומאת עבודה זרה כנידה, ולקראת זיווגם בקדוש ברוך הוא בחג השבועות, בהר סיני, הם נצטוו לספור שבעה שבועות של התנקות והיטהרות. • קַבֵּץ אֶת נְפוּצוֹתֵינוּ – אסוף את פזורינו. • וּלְעָבְדְּךָ טַהֵר לִבֵּנוּ – לפי נוסח תפילת קדושת היום בשבתות ובחגים – וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. • וַאֲזַי יִרְאוּ עֵינֵינוּ בִּנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה – ואז נזכה לראות בבנין בית המקדש. |
| כותר |
שירו לאל בשירה |
|---|---|
| מעגל השנה |
ל'ג בעומר;לכל עת;פסח |
| מועד התפילה |
אחר |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
