|
שולמית שובי / שלמה בר מזל טוב שׁוּלַמִּית שׁוּבִי נָא שׁוּבִי הַרְרֵי צִיּוֹן עִם אֵלִיָהוּ הַנָּבִיא עַל מְעוֹן עֶלְיוֹן שִׁיר שִׁיר שִׁיר שִׁיר יְדִידִים צֵא מִכַּשְׂדִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר צִלְצְלֵי שֶׁמַע וּמִנִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר לִקְאַת מִדְבַּר אֶדְמֶה כַּמֶּה הַרְרֵי צִיּוֹן שָׁנִים הוֹמֶה כְּיָם יֶהְמֶה עַל מְעוֹן עֶלְיוֹן שִׁיר שִׁיר שִׁיר שִׁיר יְדִידִים צֵא מִכַּשְׂדִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר צִלְצְלֵי שֶׁמַע וּמִנִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר מָה אֲהַבְתִּיךְ אַחְרֵי לֶכְתֵּךְ הַרְרֵי צִיּוֹן עֵת דּוֹדִים הָיְתָה לִי עִתֵּךְ עַל מְעוֹן עֶלְיוֹן שִׁיר שִׁיר שִׁיר שִׁיר יְדִידִים צֵא מִכַּשְׂדִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר צִלְצְלֵי שָׁמַע וּמִנִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר הָיִית לְאֶלֶף וּרְבָבָה הַרְרֵי צִיּוֹן עַל מַסְלוּל מִדְבָּר וַעֲרָבָה עַל מְעוֹן עֶלְיוֹן שִׁיר שִׁיר שִׁיר שִׁיר יְדִידִים צֵא מִכַּשְׂדִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר צִלְצְלֵי שֶׁמַע וּמִנִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר נֶאֱנָחִים צֹאן בְּיַד מוֹנֶה הַרְרֵי צִיּוֹן עוֹד תַעֲבוֹרְנָה עַל יַד מוֹנֶה עַל מְעוֹן עֶלְיוֹן שִׁיר שִׁיר שִׁיר שִׁיר יְדִידִים צֵא מִכַּשְׂדִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר צִלְצְלֵי שֶׁמַע וּמִנִּים וַעֲלָמוֹת שִׁיר |
|
השירה היא ביטוי לגאולה - בני ישראל היוצאים ממצרים שרים את שירת הגאולה, שירת הים. לעומת זאת, החורבן והגלות באים לידי ביטוי בשתיקה - גולי בבל, בכאבם על החורבן, תולים כינורותיהם לבל ינגנו - עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ (תהלים קלז, ב). |
|
• שׁוּלַמִּית שׁוּבִי נָא שׁוּבִי - שולמית, מלשון שלום ושלמות, הוא כינוי לעם ישראל בשיר השירים (ז, א): שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ... הקריאה הכפולה שובי קוראת ומייחלת לשיבת ציון. |
| כותר |
שולמית שובי |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שירת הבקשות;שמחת תורה / שמיני עצרת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• שׁוּלַמִּית שׁוּבִי נָא שׁוּבִי - שולמית, מלשון שלום ושלמות, הוא כינוי לעם ישראל בשיר השירים (ז, א): שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ... הקריאה הכפולה שובי קוראת ומייחלת לשיבת ציון.
• הַרְרֵי צִיּוֹן - חזרי אל ציון והריה. הביטוי לקוח מתהלים קלג, ג: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.
• עִם אֵלִיָהוּ הַנָּבִיא - אליהו הנביא הוא מבשר הגאולה, כמובא במלאכי ג, כג: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
• עַל מְעוֹן עֶלְיוֹן - מקום שהוא משכן לעליון, הקב"ה, עפ"י תהלים צא,ט: כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ. ייתכן שכאן הכוונה לאליהו שעלה בסערה השמיימה, או כינוי לציון שבה משרה ה' את שכינתו.
• שִׁיר יְדִידִים - ידידים הוא כינוי לעם ישראל והמשורר קורא להם לשיר את שיר הגאולה. המדרש מונה ששה המכונים ידידים ומתאר את שיארע אתם לעתיד לבוא בזמן הגאולה: "ששה הם נקראו ידידים: הקדוש ברוך הוא נקרא ידיד, שנאמר (ישעיה ה, א): 'אשירה נא לידידי'. אברהם נקרא ידיד, שנאמר (ירמיה יא, טו): 'מה לידידי בביתי'. בנימין נקרא ידיד, שנאמר: 'לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח'. שלמה נקרא ידיד, שנאמר (שמואל ב יב, כה): 'וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה'. ישראל נקראו ידידים, שנאמר (ירמיהו יב, ז): 'נתתי את ידידות נפשי'. בית המקדש נקרא ידיד, שנאמר (תהלים פד, ב): 'מה ידידות משכנותיך'. יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד לידיד - יבואו ישראל שנקראו ידידים בני אברהם שנקרא ידיד ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימין שנקרא ידיד להקדוש ברוך הוא שנקרא ידיד" (ספרי דברים פיסקא שנב).
• צֵא מִכַּשְׂדִּים - כשדים מזוהה עם בבל והקריאה כן היא ליציאה מהגלות, כדברי הנביא ישעיהו (מח, כ) הקורא לעם ישראל לצאת מהגלות ולשיר את שיר הגאולה: צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ גָּאַל ה' עַבְדּוֹ יַעֲקֹב.
• וַעֲלָמוֹת שִׁיר - עלמות הוא כלי נגינה, או נעימה, לחן. עפ"י תהלים מו,א: לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר.
• צִלְצְלֵי שֶׁמַע וּמִנִּים - כלי נגינה, עפ"י תהלים קנ, ד-ה: הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע...
• לִקְאַת מִדְבַּר אֶדְמֶה - קאת הוא עוף טורף המצוי במקומות שממה ובין חרבות ומשמעי קול בכי ויללה. המשורר מדמה את העם היושב בגלות לקאת, שכמוהו הוא בוכה ומיילל בלילות, ומצוי בשממה ובין חרבות. הביטוי לקוח מתהלים קב, ז: דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת.
• כַּמֶּה שָׁנִים הוֹמֶה - כמה שנים אני מצטער ובוכה על הגלות.והמשפט הזה הוא במשמעות כפולה ועשוי לכוון הן אל ישראל והן אל הקב"ה, כפי שמתארת האגדה את הקב"ה המצטער על גלות ישראל: "אמר רב יצחק בר שמואל משמי' דרב: ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם. תניא א"ר יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי... אמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות..." (בבלי ברכות ג ע"א).
• כְּיָם יֶהְמֶה - קול הבכי והצער הוא כשאון גלי הים. הביטוי לקוח מתוך נבואת פורענות ומציין את קול השאון שיקימו אויביהם של ישראל כשיקומו עליהם למלחמה: קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן (ירמיהו ו, כג).
• מָה אֲהַבְתִּיךְ אַחְרֵי לֶכְתֵּךְ - הקב"ה זוכר לעם ישראל חסד נעורים, כאשר בני ישראל הלכו אחריו למדבר בעת יציאת מצרים, כפי שמתאר ירמיהו (ב, ב): כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
• עֵת דּוֹדִים הָיְתָה לִי עִתֵּךְ - ביטוי המסמל את הגאולה, את מימוש האהבה בין הדוד והרעיה, עפ"י יחזקאל טז, ח: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים.
• הָיִית לְאֶלֶף וּרְבָבָה - ביטוי להתרחבות והתרבות, עפ"י הברכה שניתנה לרבקה (בראשית כד, ס): וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה.
• עַל מַסְלוּל מִדְבָּר וַעֲרָבָה - בעת הגאולה תיסלל דרך פלאית לשבי ציון, שתהיה כולה מישור, והקב"ה ילך לפניהם, כמתואר בישעיהו מ, ג: קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ.
• נֶאֱנָחִים צֹאן בְּיַד מוֹנֶה - עם ישראל הנאנח מעול הגלות תחת יד אויביהם. הביטוי מונה עשוי לכוון אל הקב"ה המעניש אותם, או אל האויב.
• עוֹד תַעֲבוֹרְנָה עַל יַד מוֹנֶה - אך נבואת הנחמה עתידה להתקיים והקב"ה יוביל את עם ישראל לארצו, כצאן המובל ע"י רועה, כמתואר בירמיהו לג, יג: עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה אָמַר ה'.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
