|
אָמַר ה' לְיַעֲקֹב אָמַר ה' לְיַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב בָּחַר ה' בְּיַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב גָּאַל ה' אֶת יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב זְכֹר אֵלֶּה [זֹאת] לְיַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב חֶדְוַת יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נִשְׁבַּע ה' לְיַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב סְלַח נָא לַעֲוֹן יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב עַתָּה הָשֵׁב שְׁבוּת יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב פָּדָה ה' אֶת יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב קוֹל קוֹל יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב רָנִי וְשִׂמְחִי לְיַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב שָׁב ה' אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב |
| פיוט למוצאי שבת המשותף לכל קהילות ישראל. הפיוט כולו מורכב מפסוקי המקרא בהם נזכר יעקב בהקשר של ברכה, גאולה וישועה. רבים מהשיבוצים בפיוט לקוחים דווקא מדברי בלעם לעם ישראל, דברי הקללה שנהפכו לברכה. כל משפט בפיוט נחתם באמירה של עידוד - אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב - הן כפניה של האל לעם ישראל והן כאמירה של עם ישראל, היחיד והכלל, המעודד את עצמו לא להתייאש כלל. |
| • אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב - יעקב מסמל את עם ישראל, אליו קורא האל לא לפחד, ונוסך בו עידוד ואומץ. ככתוב בירמיהו מו, כז: וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחֹוק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד. • בָּחַר ה' בְּיַעֲקֹב - האל בחר בעם ישראל מכל העמים כעם סגולה בעל שליחות מיוחדת לעולם כולו. עפ"י דברים ז, ו: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. • גָּאַל ה' אֶת יַעֲקֹב - גאל בלשון עבר, אך הכוונה היא גם לביטוי נצחי של גאולה בהווה ובעתיד, כשם שאנו אומרים בתפילה בברכת "גאל ישראל": כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל". אף שם משמעות המילה גאל היא במובן של הווה תדירי (כביכול כמו שם תואר מקצועי. כשם שיש נגר וספר, כך האל הוא ה"גאל" של ישראל). • דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב - הביטוי "דרך כוכבו", גם בימינו, הוא ביטוי של הצלחה. במובן הרחב והכללי יותר של עם ישראל זהו ביטוי של גאולה, וליתר דיוק למלך המשיח, שאורו ופריצתו הם כשל כוכב העולה בשמים. זאת עפ"י ברכתו של בלעם לישראל (במדבר כד, יז): אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. הפרשנים במקום מפרשים את הפסוק כרומז למלך המשיח ולגאולה העתידית. • הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב - עם ישראל יכה שורש באדמתו, יפרוץ וירבה. השיבוץ מישעיהו כז, ו: הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה. • וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב - יקום רודה, מושל מיעקב. השיבוץ לקוח מברכתו של בלעם לעם ישראל (במדבר כד, יט): וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר. רש"י מפרש את הפסוק כרומז למלך המשיח, שעתיד לצאת מיעקב ולהאביד את אדום, שהיא סמל למלכות הרשעה האחרונה שתשעבד את עם ישראל בגלותו. • זְכֹר אֵלֶּה [זֹאת] לְיַעֲקֹב - המשורר מבקש מהאל, שיזכור כל זאת, את כל הברכות והישועות שנאמרו עד כה, ויפקוד את ישראל בפקודת גאולה וישועה. השיבוץ מישעיהו מד, כא: זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי אַתָּה יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי. שם הפנייה היא לעם ישראל שלא ישכח את אלוהיו. • חֶדְוַת יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב - בבוא עת הגאולה, תהיה חדוה ושמחה בבית יעקב, כפי שמתואר למשל בתהלים נג, ז: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל. • טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב - ברכה לעם ישראל שישכון בטוב. זהו שיבוץ מברכת בלעם (במדבר כד, ה): מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. רש"י מפרש זאת כשבח לישראל שהיו צנועים ופתחי אהליהם לא היו זה מול זה. • יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב - הפסוק לקוח מברכתו של משה לעם ישראל בערוב ימיו, בפרשת "וזאת הברכה" (דברים לג, י): יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל. שם מדובר על הכהנים, שהם מורי ההוראה בעם ישראל. • כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב - אין מנחשים וקוסמים ביעקב, אלא הם דבקים באל והוא מקור חיותם. השיבוץ מברכת בלעם (במדבר כג, כג): כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל (ראו גם פירושו של "אור החיים" לפסוק זה). • לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב - אָוֶן היא לשון מרמה ורשע - אפילו בשעה שישראל חוטאים ועוברים על מצות האל, אין הוא רוצה להביט בזאת. השיבוץ מברכת בלעם (במדבר כג, כא): לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ. • מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב - זוהי שאלה רטורית - מי יוכל למנות, לספור את בני ישראל, שהם רבים כעפר הארץ. השיבוץ מברכת בלעם לישראל (במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל. • נִשְׁבַּע ה' לְיַעֲקֹב - המשורר מזכיר את שבועת ה' ליעקב בדבר הבטחת הארץ לזרעו וכן שלא יעזבנו, המוזכרת גם בדברים ד,לא: כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם. השבועה וההבטחה נאמרו ליעקב בעת יציאתו לחרן, בחלום "סולם יעקב" (בראשית כח). • סְלַח נָא לַעֲוֹן יַעֲקֹב - המשורר מבקש מהאל שימחל לעוונות עמו, כפי שבקש משה רבנו לאחר חטא המרגלים: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ (במדבר יד, יט). • עַתָּה הָשֵׁב שְׁבוּת יַעֲקֹב - בקשה מהאל לגאול את עמו עכשיו, מיד. הלשון עפ"י יחזקאל לט, כה: לָכֵן כּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלוֹהִים עַתָּה אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב וְרִחַמְתִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי. • פָּדָה ה' אֶת יַעֲקֹב - בבוא הגאולה, יפדה האל את עמו מהגלות ומכל צרותיו, כנאמר בירמיהו לא, י: כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. ועיינו שם בכל נבואת הגאולה הכתובה באריכות. • צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב - המשורר פונה אל האל בתחינה ובלשון שיש עימה דחיפות, שיגאל ויושיע את עמו לאלתר, עפ"י תהילים מד, ה: אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב. • קוֹל קוֹל יַעֲקֹב - השיבוץ לקוח מבראשית כז, כב, כאשר יעקב בא לקבל את ברכת אביו כשהוא מחופש לעשיו, ועל כך מגיב יצחק אביו: הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. כאן מבקש המשורר להדגיש שעכשיו, לאחר שנצרפנו בכור ההיתוך של הגלות, נותרה רק האמת, בלי תחפושות: הקול הוא קול יעקב. (מעניין לציין שהקול נשאר לעולם אמיתי ואי אפשר לזייפו, בניגוד למראה שאותו ניתן לשנות). המילה קול מעלה בזיכרון גם קול אחר, קולה של הגאולה, כמתואר למשל בישעיהו מ, ג: קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה'... • רָנִי וְשִׂמְחִי לְיַעֲקֹב - המשורר מייחל לבוא הגאולה ומתאר את הרינה והשמחה שתהיה אז. הלשון עפ"י זכריה, ב, יד: רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'. • שָׁב ה' אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב - שיבת העם לארצו כבראשונה זוהי בעצם סגירת המעגל: הגאולה אליה שאף והתפלל העם במשך כל הדורות, והמוזכרת לאורך כל הפיוט הזה, היא בעצם נקודת הסיום. הגאולה, השיבה- יש בה מן החידוש אך גם מן החזרה, השיבה אל המקור. כפי שאנו אומרים במגילת איכה, ה, כא: הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. • תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב - המשורר חותם את הפיוט באמת, כשם שחותמו של הקב"ה הוא אמת. בקבלה מסמל את יעקב מידת האמת, שהיא למעשה מידת התפארת והרחמים שהיא הממוצעת, הקו האמצעי המאזן בין מידת חסד המשויכת לאברהם והמסמלת את השפע האלוהי ללא גבולות ובין מידת הגבורה המשויכת ליצחק והמסמלת את הדין, הצמצום והגבולות. המשורר מבקש כאן מהאל שירחם על עמו ויתנהג עמם במידת הרחמים והחסד. עפ"י מיכה ז, כ: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם. |
| כותר |
אמר ה' ליעקב |
|---|---|
| מעגל השנה |
מוצאי שבת;שירת הבקשות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
