|
חדש כקדם ימינו / חיים בז'רנו חַדֵּשׁ כְּקֶדֶם יָמֵינוּ שׁוֹכֵן זְבוּלָה לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ נָאוָה תְּהִלָּה יָגֵל וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ נוֹרָא עֲלִילָה בְּתוֹךְ צִיּוֹן עִיר קָדְשֵׁנוּ הַמְהוּלָלָה יָרוּם וְנִשָּׂא קַרְנֵנוּ מְאֹד נַעֲלָה נָבוֹא אֶל מְנוּחָתֵנוּ וְאֶל הַנַּחֲלָה מַהֵר וּשְׁלַח מְשִׁיחֵנוּ נָא בַּעֲגָלָא וְיִנָּשֵׂא הוֹד דְּבִירֵנוּ בְּרוּם מַעְלָה |
|
אחד השירים האהובים והנפוצים ביותר מרפרטואר מקהלת המפטירים שפעלה באיסטנבול בעשורים הראשונים של המאה העשרים. מחבר השיר, הרב חיים בז'רנו, שחתם את שמו, "חיים", בראשי המחרוזות, שימש כרבה הראשי של איסטנבול בשנות חייו האחרונות. בהיותו בן דור המעבר ביהדות הספרדית העות'מאנית היתה פעילותו רבת פנים: המסורת ההלכתית מחד וחיבת ציון המודרנית, בעלת הגוון הלאומי, מאידך. כך שניתן לפרש את שירו כהמשך למסורת של שירת ציון הקדומה וכביטוי עז לכמיהה לגאולה וגם כתפילה להצלחת ההתיישבות היהודית המתחדשת בארץ ישראל. בדרך מעניינת התגלגל השיר להיות מזוהה כאחד מ"שירי ארץ ישראל" וזכה להקלטתו מפי ברכה צפירה ושושנה דמארי. חדש כקדם ימינו - קדם היא מילה הנושאת בתוכה משמעויות הפוכות זו מזו - קדמון וקדום אך גם קידמה וקדימה. עוד מלים בשפה העברית (לפנים, מקור/מקורי, ראשוני) מבטאות את אותו רעיון - של ראשית ואחרית, חדש ועתיק, האחוזים זה בזה. אולי כדי להדגיש את התלות ההדדית ואת החיבור ההכרחי בין מה שנראה הפוך זה מזה - ללא ראשית אין אחרית. אל הראשית, אל הקדם מבקש המשורר לשוב. ואולי אותו קדם עשוי להיות רחוק וקרוב גם יחד. קדם של אותם דורות לא כל כך רחוקים מאתנו שבתוכם היה הפיוט טבעי וחי. |
| • חַדֵּשׁ כְּקֶדֶם יָמֵינוּ - בקשה שעם ישראל יֵשב לבטח בארצו כפי שהיה בימי קדם, בימי מלכות שלמה, שהיתה עת של פריחה מדינית ורוחנית כאחת, כמתואר במלכים א ה, ה: וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמה. הביטוי חַדֵּשׁ כְּקֶדֶם יָמֵינוּ מופיע במגילת איכה ה, כא, שם מבקש הנביא על הגאולה ושיבת העם לארצו: הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. • שׁוֹכֵן זְבוּלָה - כינוי לאל. למילה זבול - זְבוּלָה, שתי משמעויות: האחת, בית המקדש, על פי דברי שלמה בחנוכת בית המקדש: בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים (מלכים א ח, יג); השניה - רקיע, או ליתר דיוק אחד משבעת הרקיעים, כמבואר במדרש רבה דברים, פרשה ב: ר"א אמר, ז' רקיעים הן: שמים. ושמי שמים. רקיע. שחקים. מעון. זבול. ערפל. בתנ"ך נזכרת המילה זבול בהקשר הזה בחבקוק ג,יא: שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ. בשימוש במלה זְבוּלָה על כפל משמעויותיה מרמז המשורר לכך שהאל משרה שכינתו בעליונים (ברקיע) ובתחתונים (בית המקדש), כפי שמובא במדרש תנחומא, בחוקותי, סימן ג: אמר רבי אמי, נתאוה הקדוש ברוך הוא, כשם שיש לו דירה למעלה, שיהא לו כך דירה למטה. • לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ - לשבת לבטח בארצנו. המילה כבוד מרמזת גם לבית המקדש, כפי שנאמר במדרש רבה בראשית, פרשה ג: והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים ואין כבודו אלא בית המקדש. כך ניתן לפרש ביטוי זה במשמעות כפולה - הן בקשה שעם ישראל ישכון לבטח בארצו והן בקשה שהשכינה תשרה ותשכון בבית המקדש. • נָאוָה תְּהִלָּה - נאה וראוי השיר והשבח, על פי תהילים לג: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה. כאן שוב בכפל משמעויות - הן לגבי הארץ והן לגבי הקב"ה, שלהם ראוי לשיר ולשבח. • יָגֵל וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ - בזמן הגאולה, כשיתקיימו כל הבקשות הללו. על פי תהילים יד, ז: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל. • נוֹרָא עֲלִילָה - כינוי לאל, שמעשיו נוראים ומטילים מורא, על פי תהילים סו, ה: לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם. • יָרוּם וְנִשָּׂא קַרְנֵנוּ - הביטוי הרמת קרן נזכר פעמים רבות בהקשר של גאולה ומשיח, כך למשל בשמואל א ב, י: וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ (ראו גם תהלים פט, יח; קמח, יד). כאן מבקש המשורר שתתרומם קרנם של ישראל הירודה בגלות, כלומר מעמדם בעולם, בקרב האומות, ישתנה ויתהפך משפל למרומם. • מְאֹד נַעֲלָה - ניתן לפרש הן לגבי קרנם של ישראל שתהיה נעלה, מרוממה, והן כמוסב על האל, על פי תהלים מז, י: נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה )ועיינו שם בפירושו של אבן עזרא לפסוק). • נָבוֹא אֶל מְנוּחָתֵנוּ וְאֶל הַנַּחֲלָה - הביטוי אל המנוחה ואל הנחלה נזכר בתנ"ך במשמעות של עם ישראל היושב בארצו, שבטיו נוחלים את נחלותיהם ובית ה' בנוי על תילו, ככתוב בדברים יב, ט, ערב הכניסה לארץ ישראל בתום המסעות במדבר: כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ. • בַּעֲגָלָא - בארמית: במהרה. כנאמר בתפילת הקדיש על מלכות ה' שמהרה תופיע: בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. • וְיִנָּשֵׂא הוֹד דְּבִירֵנוּ בְּרוּם מַעְלָה - הדביר, בית המקדש, יהיה גבוה ומרומם ונראה למרחוק, כמתואר בחזון אחרית הימים: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ בְּראשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם (ישעיהו ב, ב; מיכה ד, א). הגובה והרוממות הן בה בעת בממד הפיזי, הארצי, ובממד הרוחני. |
| כותר |
חדש כקדם ימינו |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שירת הבקשות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
