|
יום יום אודה / סימן יצחק יוֹם יוֹם אוֹדֶה לָאֵל אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִן הָעַמִּים לִסְגֻלָּה לוֹ לְקָחָנוּ עַל הַר סִינַי אֶת תּוֹרָתוֹ הִנְחִילָנוּ עֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹת קָדְשׁוֹ הִשְׁמִיעָנוּ צְבָא מָרוֹם רִבּוֹתַיִם יָרְדוּ עִמּוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר נִגְלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ בְּקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד יַעֲנֶנּוּ חָרַד וְרָגַז הַר סִינַי עֵת בִּיאָתוֹ לְהַנְחִיל דָּת לְיִשְׂרָאֵל סְגֻלָּתוֹ עַל יַד מֹשֶׁה עֶבֶד אֵל נֶאֱמַן בֵּיתוֹ וְשָׁם עַיִן בְּעַיִן רָאֲתָה עֵינֵינוּ קָדוֹשׁ, כְּאָז תְּגַלֶּה מַלְכוּתְךָ עָלַי לְמִקְדָּשִׁי שׁוּבָה וּשְׁכוֹן תּוֹךְ אָהֳלַי וְלִי הַטֵּה שָׁלוֹם כְּמֵי נָהָר אוּלַי וְעֵינֵינוּ יִרְאוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ |
|
הפיוט "יום יום אודה" הוא הפיוט המרכזי לחג השבועות במסורת יהודי בבל. בבגדאד נהגו לבצע אותו כהקדמה לקריאת התורה של עשרת הדיברות בחג השבועות וגם בפרשת יתרו, וכן באשמורת הבוקר, בסיום תיקון ליל השבועות. שם מחברו, יצחק, מופיע באקרוסטיכון בראשי הבתים, אך זהותו אינה ידועה בוודאות. מקור הלחן של הפיוט גם כן אינו ידוע. בדומה ללחנים נוספים במקאם נאווה, הלחן שלו סובב סביב צליל מרכזי אחד שבו מסתיימת גם כל פראזה מוזיקלית המקבילה לשורת טקסט. הפיוט היה חביב על יהודי בגדאד גם מחוץ להקשרו הליטורגי וזכה להקלטות היסטוריות מפי גדולי בעלי השבּחות הידועים, ובהם שלמה מועלם (1905–1989) ודוד חבה, ואף להקלטה מפי המוזיקאי הידוע צאלח אל־כוויתי (1908–1986). הפיוט, בלחנו הבגדאדי המקורי, יצא מגבולות בגדד והגיע גם לכרודיסטן ולהודו – ככל הנראה דרך סוחרים ורבנים שהגיעו לאזורים אלה מבגדאד ומבצרה. בהודו הוא נכלל הן ברפרטואר הפיוטים של יהודי קוצ'ין והן בזה של בני ישראל. יהודי קוצ'ין משלבים אותו בתפילת שחרית ליום א' של שבועות, קודם אמירת הקדיש שלפני ברכת "יוצר". במסורת בני ישראל הוא נאמר לפני אמירת עשרת הדיברות, בתוספת משפט בארמית המצביע על אמירתן. הנושא המרכזי בפיוט הוא מעמד הר סיני וקבלת התורה. עם זאת, בדומה לפיוטים רבים שנכתבו בארצות המזרח לאחר גירוש ספרד, הבית האחרון מארבעת בתיו מוקדש לבקשה על הגאולה. כל בית משלושת הבתים הראשונים מדגיש היבט אחר של מתן תורה, תוך שימוש ייחודי במילה "סיני" ושיבוצים מקראיים מגוונים. נושא הבית הראשון של הפיוט הוא מקבל התורה, המודה לאל על מתנתו זו באופן יום־יומי. המשפט הפותח, "יום יום אודה לאל אשר בחר בנו", הוא פרפראזה על ברכת התורה, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". המילה "סיני" בבית זה מציינת את המקום שבו ניתנה התורה לעם ישראל. נושא הבית השני של הפיוט הוא נותן התורה, האל עצמו. הבית מתאר בציוריות את עוצמתו ותפארתו של הבורא בזמן מתן התורה. המילה "סיני" מוזכרת כמקום שממנו הופיע האל בזמן מתן תורה, על פי האמור בספר דברים: "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ" (לג, ב). נושא הבית השלישי הוא הר סיני עצמו, שחרד ורוגז בעת מתן התורה, על פי האמור בספר שמות: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ... וַיֶּחֱרַד כָּל־הָהָר מְאֹֽד" (יט, יח). הבית הרביעי, כאמור, עוסק בשאיפה לגאולה – התגלות לעם כמו בימי הר סיני, חזרה למקדש ולאוהל ושלום לעם. |
|
• מִן הָעַמִּים לִסְגֻלָּה לוֹ לְקָחָנוּ - הקב"ה בחר לו את עם ישראל להיות לו לעמו המיוחד לו, כפי שנאמר לפני קבלת התורה (שמות יט, ה): וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. |
| כותר |
יום יום אודה |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שבועות;שבת |
| מועד התפילה |
אחר |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• מִן הָעַמִּים לִסְגֻלָּה לוֹ לְקָחָנוּ - הקב"ה בחר לו את עם ישראל להיות לו לעמו המיוחד לו, כפי שנאמר לפני קבלת התורה (שמות יט, ה): וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.
• עֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹת קָדְשׁוֹ - בתורה הם קרויים "עשרת הדברים" (שמות לד, כח; דברים ד, יג; שם י, ד).
• צְבָא מָרוֹם רִבּוֹתַיִם יָרְדוּ עִמּוֹ - עשרות אלפי מלאכים ירדו עם הקב"ה בסיני, לפי המדרש על הפסוק העוסק במעמד הר סיני (תהלים סח, יח) רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ. כך למשל בתנחומא וישלח ב נאמר: "כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל, ירדו עמו רכב רבותים שנאמר (תהלים ס"ח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן". רבי אבדימי אמר: כ"ב אלף מרכבות מלאכים ירדו עמו לסיני.
• מִסִּינַי בָּא, וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ - הקב"ה נגלה בסיני והתגלה בזיו אורו משעיר, המצוי מזרחית לסיני. לפי תיאורו של משה רבנו את מעמד הר סיני בברכתו לעם ישראל טרם פטירתו: ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבֲבֹת קֹדֶשׁ (דברים לג, ב).
• בְּקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד יַעֲנֶנּוּ - בעת מתן תורה משה היה מדבר והקב"ה היה עונה לו בקול, ונסתם מאתנו מה פירוש אותו קול. וכך מתואר בשמות יט, יט: וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.
• חָרַד וְרָגַז הַר סִינַי - כפי שנאמר בשמות יט, יח: וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהֹוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. על פי המדרש, ההרים הזדעזעו וזעו ממקומם בעת מתן תורה.
• עֵת בִּיאָתוֹ - כאשר [ה'] בא.
• לְהַנְחִיל דָּת - לתת את התורה. הביטוי מופיע בהושענות: "תַּעֲנֶה יְדִידִים נוֹחֲלֵי דָת מְשׁוּלַת מַיִם".
• מֹשֶׁה עֶבֶד אֵל נֶאֱמַן בֵּיתוֹ - משה רבנו זכה לדרגת הקרבה הגדולה ביותר עם הקב"ה, שמעיד עליו: לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְיָ יַבִּיט.
• וְשָׁם - בסיני.
• עַיִן בְּעַיִן רָאֲתָה עֵינֵינוּ - בני ישראל ראו בעיניהם את התגלות השכינה על הר סיני, כמו שנאמר בבמדבר יד, יד: כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם.
• כְּאָז תְּגַלֶּה מַלְכוּתְךָ עָלַי - כמו שהתגלית לעם ישראל בעבר, כך אני מבקש שתגלה מלכותך עלי גם עתה.
• וְלִי הַטֵּה שָׁלוֹם כְּמֵי נָהָר - הבא לי שלום וברכה בשפע רב, כזרם מי נהר, רב, כמו שמתאר ישעיהו הנביא (סו, יב) את זמן הגאולה: הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם.
• נָהָר אוּלַי - נהר התקווה, על משקל הנחל שעליו עמד דניאל - כפי שנאמר בספרו (ח, ב) וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה... וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי.
• וְעֵינֵינוּ יִרְאוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ - נחזה בעצמנו בגאולה. זהו שיבוץ מלשון ההקדמה לכפרות בנוסח הספרדי.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
