audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

אלי למה עזבתני

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    מרכז אסיה וקווקאז - הודו שמחה יוסף
  • 2.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו חיים לוק
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר אלי למה עזבתני
מעגל השנה לכל עת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש
  • • אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָנִי - מדוע נטשת אותי לאנחות. שיבוץ מתהלים כב, ב: אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי.
    • שׁוֹכֵן בָּר, נָע בַּמִּדְבָּר - ואני נע ונד בגלות, המדומה למדבר ולמקום פרא וחיות טרף.
    • רְאֵה כִּי אָזְלַת יָדִי - אני חסר אונים וישע.
    • וְאֵין דָּן דִּינִי - ואין מי ששופט אותי משפט צדק, מוציא צדקתי לאור.
    • נִעְנַעְתִּי רֹאשִׁי לְכָל גַּל וּמִשְׁבָּר עַד כִּי עָבַר - כביכול נענעתי בראשי לשלום לכל הצרות שבאו עלי. הלשון עפ"י תהלים מב, ח (מופיע גם ביונה ב, ד): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.
    • כֻּלִּי עָלְמָא קָא מְפַלְגֵּי - כל העולם חולקים ורבים איתי. לקוח מהביטוי התלמודי "כולי עלמא לא פליגי".
    • בְעֵת עָנִי - בזמן עוניי וצרתי.
    • לָא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה - כל אסון שאירע לי היה שונה מרעהו, עומד כשלעצמו. ביטוי זה בא בתלמוד בשימוש של הנגדה בין שני נושאים, בעיקר במידת "בנין אב" שתבואר בהמשך.
    • וְשׁוֹד גָּבַר - האסונות, הצרות, גברו.
    • מִלְּגָו וּלְבָר - מפנים ומחוץ, בארמית.
    • לֹא זוֹ אַף זוֹ קָאַתְנִי - לא צרה זו בלבד, אף צרה אחרת באה עלי. מושאל מהביטוי התלמודי "לא זו אף זו קתני" כתאור סגנון המשנה.
    • גְּזֵרָה שָׁוָה - גזירת השלטונות. משמע הביטוי בהקשר התלמודי הוא לימוד של דין ממקרה אחד למקרה אחר כאשר חוזר בשניהם אותו ביטוי בכתובים.
    • גְּזֵרָה שָׁוָה מוּפְנָה - האומות השולטות בנו גוזרות עלינו גזירה. השימוש כאן במלה "שָׁוָה" הוא חסר משמעות ובא רק כדי לשבץ את הביטוי "גְּזֵרָה שָׁוָה" במלואו. משמע הביטוי בהקשר התלמודי הוא לימוד והשלכה של דין ממקרה אחד למקרה אחר כאשר חוזר בשניהם אותו ביטוי בכתובים.
    • מוּל עַם נָבָר - מול עם ישראל, שהוא עם נקי וברור, לפי שמואל ב כב, כז עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל, וראו גם תהלים יח, כז.
    • וּבַר - זך, טהור.
    • קַל וָחֹמֶר - בהקשר התלמודי המשמעות היא שכאשר יש שני עניינים, שאחד מהם חמוּר מחברו, הרי דבר שנאסר לעשותו בקל מבין השניים, מובן מאליו שאסור לעשותו גם בחמור. משמעות הביטוי כאן - הן הגזירה הקלה הן הגזירה הקשה.
    • שְׁנֵיהֶם אָמְצוּ מִמֶּנִּי - שתי הגזירות היו חזקות וקשות עבורי.
    • כְּמָאן אַזְלָא - כמו מי הולכת. אף זה ביטוי תלמודי שימושי.
    • צָרַת בַּת - צרת עם ישראל, המשול לבתו של הקב"ה. בתלמוד מופיעה מחלוקת (ראו תוספתא יבמות פ"א; בבלי יבמות יד-טו), לגבי ייבום אשה שהתאלמנה מגבר שאשתו השניה היא בת אחיו. כאן ניתן לומר שהדבר מסמל את יצחק וישמעאל, שהוא בן צרתה של שרה.
    • בְּכָל מַעֲבָר - בכל תלאותיה שהיא עוברת.
    • מָר מָאי סָבַר? - ביטוי תלמודי השואל להגיונו של החכם שהעלה סברה. כאן שואל המשורר על טעמו של הקדוש ברוך הוא בכך שהביא על בתו-עַמו צרות אלו.
    • תְּיוּבְתָא דְרַב חַסְדָּא - מילולית: הקושיא על דברי ר' חסדא. ובהקשר של הפיוט: הקושיה היא על הקב"ה, שאחת ממדותיו היא רב חסד, כפי שנתגלה למשה בנקרת הצור (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת...
    • יָחִיד וְאֵין שֵׁנִי - האל הוא יחיד, ואין לו שני.
    • צוּר לְבָבִי - הקב"ה הוא הצור, הסלע שעליו אני נשען ואליו אני מכוון את לבבי. הביטוי מופיע בתהלים עג, כו: ...צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
    • בִּי תִּתְעַבָּר - תכעס עלי, כפי שמעיד משה בדברים ג, כו: וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי...
    • קַיֵּם דָּבָר אָז דִּבַּרְתָּ בְּחָזוֹן לְהוֹשִׁיעֵנִי - קיים את הבטחת הישועה שהבטחתני על ידי הנביאים. שיבוץ הוא מהפסוק בתהלים פט, כ: אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם.
    • נָפְקָא - יצאה.
    • זָעֵף וְסָר - כועס. בביטוי זה במהופך מתואר אחאב במלכים א כ, מג ושם כא, ד.
    • מַה מָּצִינוּ בַּגּוֹלָה אַךְ שׁוֹד וָעֹנִי - מה מצאנו בגולה? - רק אסון/ביזה ועוני. הלשון "'מה מצינו" רווחת בתלמוד בהקשר של מידת "בנין אב".
    • קִנְיַן אָב - פירוש אחד: המקום שהקב"ה, האב, יצר, ואולי הכוונה למקדש (לפי הבנה דרשנית של שמות טו, יז...מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ); פירוש שני: המקום שאותו קנו האבות - ואולי הכוונה למקום ספציפי - מערת המכפלה שבחברון. ומשחק לשון הוא על המידה "בנין אב" מן המידות שהתורה נדרשת בהן, שמשמעה הכללה מפרטים שונים על סמך דמיון ביניהם וגזירת דין כללי גם למקרים נוספים.
    • וּמִקְדָּשְׁךָ הַלֹּא נִמְסָר בְּיַד הַצָּר - מקדש ה' הרי נפל ביד האויב.
    • כְּלָל וּפְרָט אֵין נָקִי - העם בכלל וכל פרט בו, כולם נמסרו תחת האויב, ואין מי שנמלט ממנו. גם "כלל ופרט" הוא מידה שהתורה נדרשת בה, המשמשת כאשר מנוסח כלל ולאחריו פרט אחד או רשימת פרטים. במקרה כזה מסיקים כי הכלל פועל רק בדוגמאות אלו, ולא במה שמחוץ לרשימה.
    • שׁוּדָּד הֲמוֹנִי - בזזו את העם, הרעו לו.
    • בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים - לגבי מי נאמרים הדברים שתוארו עד כה? - גם זה ביטוי רווח במשנה ובתלמוד, המשמש את החכמים בבירור חלותה המדויקת של קביעה כללית.
    • בְּדַל - בעני ומסכן.
    • נֶעֱצַר בֵּין הַמֵּצַר - שנתפס במקום צר ודחוק.
    • וּמִעוּט אַחַר מִעוּט יוֹם יוֹם דַּנְתָּנִי - דנת את עם ישראל שבכל יום יתמעטו בניו. גם הביטוי "מיעוט אחר מיעוט" לקוח מכלל דרשני שענינו שאם מופיעה בתורה לשון של מיעוט על גבי לשון של מיעוט אחרת, אין היא באה אלא לרבות ולכלול יותר (ראו למשל בתחילת מסכת הוריות, ועוד רבים).
    • אַךְ רִבּוּי אַחַר רִבּוּי יָרַשׁ - לעומת יסורי הצדיקים - הרשעים זוכים להתרבות ולשגשג. אף זה כלל תלמודי - "אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט".
    • הַסָּר מֵעוֹל מוּסָר - מי שסטה מדרך הישר.
    • יָצָא מִכְּלָל אֱנוֹשׁ - הסוטה מן המוסר אינו ראוי להיכלל במין האנושי. גם כאן נרמזת מידה נוספות שהתורה נדרשת בה - "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא". המסית היה בכלל העם ויצא מן הכלל, כפי שיוסבר בהמשך.
    • הֵנִיא - ביטל.
    • לִמֵּד עַל כָּל הַכְּלָל חוֹבָה - הרשע לא מזיק רק לעצמו, שכן כל ישראל ערבים זה בזה, ולכן בעוונו עלול הכלל לסבול. זהו המשך של הרימוז לכלל הדרשני הנזכר "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא".
    • גַּם צָר עַל עִיר מִבְצָר - הרשע מזיק לי כאויב, המקיף אותי במצור.
    • יָצָא לִטְעוֹן טָעוֹן לְהַסִּיתֵנִי - ומבקש לפתות אותי לרע. אף כאן אזכור מידה אחרת: "דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחר כעניינו / שלא כעניינו...".
    • יָצָא לִידוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ - מדה נוספת: "דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש...". ייתכן שיש לתקן כאן וצֵא לידון, בלשון נוכח, כלומר: ושים לב לעניין נוסף:
    • מָה מַר כִּי זֶה יֹאמַר - כמה רע ומר הוא שייאמר על ה' -
    • סָר צֵל - ירד מגבורתו ומעוצמתו, כפי שאמרו יהושע וכלב על יושבי כנען במדבר יד, ט ...וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם...
    • סָר צֵל הוֹדְךָ עַל רֹב עֲווֹנִי - בשל החטאים הרבים של ישראל כביכול שם ה' ירד מגדולתו והתחלל.
    • כִּי אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִיר מָתוֹק מָר - אולי זהו הדבר החדש: להמתיק את המר, כלומר להסיר את העוון ולמחול עליו. המתקת המר מהדהדת להמתקת המים במרה. כמסופר בשמות טו, כה: וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ.
    • יוֹם יוֹם יִמַּר - המרירות תמידית.
    • דָּבָר דָּבוּר - דבר שדיברו אותו, לפי משלי כה, יא: תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו.
    • דָּבָר דָּבוּר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנִי - שניתן ללמוד מהענין שעליו אני מדבר. זהו אזכור של מידה נוספת - "דבר הלמד מענינו".
    • שְׁנֵי כְּתוּבִים מַכְחִישִׁים - שני פסוקים הנראים כסותרים זה את זה. במקרה כזה מופעלת המידה "שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".
    • כְּמִין חוּמַר - כמו תכשיט או קשר. זהו ביטוי שימושי בתלמוד על דרשה או על רצף דרשות נאה.
    • וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם - רמז הוא לפסוק הברית מספר ויקרא כו, מד: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם...
    • אֶפְקוֹד אֶת צֹאנִי - אגאל את עמי.
    • אֲנִי לֹא שָׁנִיתִי - לא שיניתי את דעתי, או לא דיברתי דיבור דו-משמעי. לפי מלאכי ג, ו: כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם.
    • וּבְנִי לֹא יוּמַר - ועם ישראל לא יוחלף בעם אחר.
    • וּכְעֵץ תָּמָר אֶצְרֵנוּ - אשמור אותו כמו שעץ תמר מאריך ימים, וכך נאמר בתהלים צב, יג צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. אבן עזרא מפרש את דימוי הצדיק לתמר בכך שהתמר "עומד שנים רבות".
    • וְעָלָיו אָשִׂים אֶת עֵינִי - אשגיח עליו.
    • יָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי יַכְרִיעַ - זהו המשך המידה שהוזכרה קודם - "שני כתובים המכחישים זה את זה...". כאן כנראה במשמעות אחרת - השלישי הוא המקדש השלישי, העתידי שיכריע.
    • מִקְדָּשׁ נִשְׁמַר מִכָּל מִשְׁמָר - המקדש ייבנה ויישמר.
    • אֹהֶל בַּל יִצְעָן - המקדש, שלא ייעקר עוד ממקומו. שיבוץ מישעיהו לג, כ: חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ.
    • דַיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין - די, מספיק לעם ישראל להיות תחת דין וגזרות.
    • לִהְיוֹת נִפְזָר בְּאַרְצוֹת זָר - להיות מפוזר בגלויות השונות.
    • דַּיּוֹ לִזְבוּל מִשְׁכָּן - די לזמן שבו בית המקדש חרב.
    • יִקְבּוֹץ צוּר גְּאוֹנִי - הגיע הזמן לקיבוץ גלויות, לגאולה. צור גאוני הוא כינוי לה'.



יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?