אנוש נוצר / ג'רבה / אוריאל בוכריס
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
פרשת תזריע
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- טעמי המקרא
-
בביצוע
- בנימין חדאד מסורת:
- ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה מעגל השנה:
- שבת מועד התפילה:
- שחרית
נגן שירים ברצף
כל המסורות
אשכנז - מזרח אירופה
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
כל המסורות
אשכנז - מזרח אירופה
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
-
1.
אשכנז - מזרח אירופה אורי קרויזר
-
2.
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה בנימין חדאד
-
3.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אליהו אדרעי
נגן שירים ברצף
|
(עליית ראשון:) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה: וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן: וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה: וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ: וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים: וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית: (עליית שני:) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִיא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר: וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל הַכֹּהֵן: וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא: נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת: צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן לֹא יַסְגִּרֶנּוּ כִּי טָמֵא הוּא: וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן: וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא: וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַבָּשָׂר הַחַי וְטִמְּאוֹ הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא צָרַעַת הוּא: אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן וּבָא אֶל הַכֹּהֵן: וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע טָהוֹר הוּא: (עליית שלישי:) וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא: וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין שְׂאֵת לְבָנָה אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת וְנִרְאָה אֶל הַכֹּהֵן: וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה מַרְאֶהָ שָׁפָל מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא בַּשְּׁחִין פָּרָחָה: וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִיא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים: וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא: וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשָׂתָה צָרֶבֶת הַשְּׁחִין הִוא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן: (עליית רביעי:) אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה: וְרָאָה אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָן בַּבַּהֶרֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן הָעוֹר צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא: וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בַּבֶּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִוא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים: וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הִוא: וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשְׂתָה בָעוֹר וְהִוא כֵהָה שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן כִּי צָרֶבֶת הַמִּכְוָה הִוא: (עליית חמישי:) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא: וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר: וְהִתְגַּלָּח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר: וְאִם פָּשֹׂה יִפְשֶׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר אַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ: וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר לֹא יְבַקֵּר הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב טָמֵא הוּא: וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן: וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת בֶּהָרֹת לְבָנֹת: וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת בֹּהַק הוּא פָּרַח בָּעוֹר טָהוֹר הוּא: (עליית שישי:) וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא: וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא: וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ: וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר: אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ: וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא: כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ: וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים: אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר אוֹ בְעוֹר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר: וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים: וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא: וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר: וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְכִבְּסוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית: (עליית שביעי:) וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ: וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב: וְאִם תֵּרָאֶה עוֹד בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר פֹּרַחַת הִוא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע: וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר: זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ: |
|
פרשת תזריע היא הפרשת הרביעית בספר ויקרא, ואורכה 67 פסוקים. שלוש הפרשות הראשונות בספר עוסקות בעיקר בקורבנות ובמשכן, ופרשת תזריע פותחת עולם חדש של חוקים ומצוות – עולם הטומאה והטהרה. בפרשת תזריע )ובמצורע הסמוכה לה, אשר בחלק גדול מהשנים נקראת יחד אִתה) מרוכזות כמעט כל הפרשיות העוסקות בדיני הטומאה והטהרה, מלבד פרשיית טומאת מת, הממוקמת בפרשת חוקת שבספר במדבר. בפתיחת הפרשה מובאים דיניה של טומאת היולדת. אישה שילדה תינוק זכר נטמאת למשך שבעה ימים, ולאחריהם יש עוד שלושים ושלושה ימים שבהם נאסר עליה להיכנס אל הקודש והעזרות ולאכול מבשר הקודשים. כאשר נולדת נקבה, הזמנים הם כפולים – ארבעה עשר ימי טומאה, ושישים ושישה ימים שבהם היא אסורה במגע עם הקודש. לאחר מכן מפרטת התורה אלו קורבנות צריכה האישה להביא ולהקריב בבית המקדש לשם טהרתה. כאן מביאה התורה עיקרון שכבר הופיע בפרשת ויקרא (לגבי קרבן עולה ויורד) ויופיע שוב בהמשך הפרשיות – התורה מתחשבת במצבו הכלכלי של האדם שעליו מוטל החיוב, וסוג הקורבן נגזר ממצבו הכלכלי. יולדת עשירה תביא לקרבנותיה כבשים יקרים, ואילו יולדת ענייה מביאה ציפורים שמחירן נמוך יותר. בהמשך הפרשה מתוארים באריכות דיני טומאת הצרעת. התורה מתארת את הצרעת ככתמים לבנים הפורחים בעורו של האדם. כאשר אדם רואה בעורו כתמים כאלה, עליו לבוא אל אחד הכהנים, שלהם ניתנה הסמכות להכריע האם כתם לבן כזה הוא אותה צרעת מטמאת שעליה מדברת התורה. כאשר הכהן מזהה בנגע סימנים מסוימים כמו שֵׂער לבן למשל, הוא מיד מטמא את הנגע ואת האדם וחלים עליו דיני המצורע אותם נפרט בהמשך. אם גופו של האדם נושא סימנים חד־משמעיים, הכהן מסגיר את האדם למשך שבוע ימים, שלאחריו האדם מגיע שוב אל הכהן. אם היו שינויים כמו שֵׂער לבן שהופיע בנגע או התפשטות שלו, האדם הוא מצורע וטמא. אך אם לא היה אף שינוי בנגע, הכהן מסגיר את האדם לשבעה ימים נוספים, שאם גם לאחריהם לא חל שינוי – האדם טהור. התורה מפרטת סוגים שונים של צרעות אפשריות, מקומות ומצבים שונים בגוף שבהם יכולים לפרוח הנגעים, למשל צרעת שפורחת בתוך כוויה, או כזו שמופיעה בראש או בזקן. הסימנים המטמאים בכל אחד מהמצבים והמקומות הם מעט שונים, אך בכולם ישנם עקרונות חוזרים – ההסגרה, הכהן המטמא וכדומה. לקראת סוף הפרשה מתארת התורה את הדינים החלים על המצורע – איסור תגלחת ותספורת, בגדים קרועים, ריחוק וישיבה בדד מחוץ למחנה. סוף הפרשה עוסק בצרעת הבגד, נגעים ירוקים־אדמדמים שפורחים בבגדי צמר, פשתן ועור. גם כאן העקרונות דומים – הבאת הבגד אל הכהן, הסגרתו לשבוע ובדיקה של התפשטות הנגע לאחר שבוע. אם הנגע התפשט והתרחב, הבגד טמא ויש לשורפו, אך אם לא היה שינוי, מכבסים ומסגירים לשבוע נוס,. לאחר שבעת הימים השניים, אם הנגע נשאר כמות שהוא שורפים את הבגד, אם הוא דהה במעט קורעים את החלק הנגוע ושאר הבגד טהור, ואילו אם הנגע נעלם לחלוטין מכבסים את הבגד פעם שנייה והוא טהור. |
| כותר |
פרשת תזריע / ג'רבה / בנימין חדאד |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה |
| לחן ממסורת |
פרשת תזריע / ג'רבה |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
פרשת תזריע היא הפרשת הרביעית בספר ויקרא, ואורכה 67 פסוקים. שלוש הפרשות הראשונות בספר עוסקות בעיקר בקורבנות ובמשכן, ופרשת תזריע פותחת עולם חדש של חוקים ומצוות - עולם הטומאה והטהרה. בפרשת תזריע )ובמצורע הסמוכה לה, אשר בחלק גדול מהשנים נקראת יחד אִתה) מרוכזות כמעט כל הפרשיות העוסקות בדיני הטומאה והטהרה, מלבד פרשיית טומאת מת, הממוקמת בפרשת חוקת שבספר במדבר.
בפתיחת הפרשה מובאים דיניה של טומאת היולדת. אישה שילדה תינוק זכר נטמאת למשך שבעה ימים, ולאחריהם יש עוד שלושים ושלושה ימים שבהם נאסר עליה להיכנס אל הקודש והעזרות ולאכול מבשר הקודשים. כאשר נולדת נקבה, הזמנים הם כפולים - ארבעה עשר ימי טומאה, ושישים ושישה ימים שבהם היא אסורה במגע עם הקודש. לאחר מכן מפרטת התורה אלו קורבנות צריכה האישה להביא ולהקריב בבית המקדש לשם טהרתה. כאן מביאה התורה עיקרון שכבר הופיע בפרשת ויקרא (לגבי קרבן עולה ויורד) ויופיע שוב בהמשך הפרשיות - התורה מתחשבת במצבו הכלכלי של האדם שעליו מוטל החיוב, וסוג הקורבן נגזר ממצבו הכלכלי. יולדת עשירה תביא לקרבנותיה כבשים יקרים, ואילו יולדת ענייה מביאה ציפורים שמחירן נמוך יותר.
בהמשך הפרשה מתוארים באריכות דיני טומאת הצרעת. התורה מתארת את הצרעת ככתמים לבנים הפורחים בעורו של האדם. כאשר אדם רואה בעורו כתמים כאלה, עליו לבוא אל אחד הכהנים, שלהם ניתנה הסמכות להכריע האם כתם לבן כזה הוא אותה צרעת מטמאת שעליה מדברת התורה. כאשר הכהן מזהה בנגע סימנים מסוימים כמו שֵׂער לבן למשל, הוא מיד מטמא את הנגע ואת האדם וחלים עליו דיני המצורע אותם נפרט בהמשך. אם גופו של האדם נושא סימנים חד־משמעיים, הכהן מסגיר את האדם למשך שבוע ימים, שלאחריו האדם מגיע שוב אל הכהן. אם היו שינויים כמו שֵׂער לבן שהופיע בנגע או התפשטות שלו, האדם הוא מצורע וטמא. אך אם לא היה אף שינוי בנגע, הכהן מסגיר את האדם לשבעה ימים נוספים, שאם גם לאחריהם לא חל שינוי - האדם טהור.
התורה מפרטת סוגים שונים של צרעות אפשריות, מקומות ומצבים שונים בגוף שבהם יכולים לפרוח הנגעים, למשל צרעת שפורחת בתוך כוויה, או כזו שמופיעה בראש או בזקן. הסימנים המטמאים בכל אחד מהמצבים והמקומות הם מעט שונים, אך בכולם ישנם עקרונות חוזרים - ההסגרה, הכהן המטמא וכדומה. לקראת סוף הפרשה מתארת התורה את הדינים החלים על המצורע - איסור תגלחת ותספורת, בגדים קרועים, ריחוק וישיבה בדד מחוץ למחנה.
סוף הפרשה עוסק בצרעת הבגד, נגעים ירוקים־אדמדמים שפורחים בבגדי צמר, פשתן ועור. גם כאן העקרונות דומים - הבאת הבגד אל הכהן, הסגרתו לשבוע ובדיקה של התפשטות הנגע לאחר שבוע. אם הנגע התפשט והתרחב, הבגד טמא ויש לשורפו, אך אם לא היה שינוי, מכבסים ומסגירים לשבוע נוס,. לאחר שבעת הימים השניים, אם הנגע נשאר כמות שהוא שורפים את הבגד, אם הוא דהה במעט קורעים את החלק הנגוע ושאר הבגד טהור, ואילו אם הנגע נעלם לחלוטין מכבסים את הבגד פעם שנייה והוא טהור.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
