לך השבח אלהינו

הפיוט "לך השבח אלוקינו" שייך לסוגה הידועה בשם "שבחי צדיקים". פיוטי "שבחי צדיקים" התפתחו לאחר גירוש ספרד, החל מהמאה השש עשרה. על פי חוקר הפיוט אפרים חזן, הפיוט הראשון בסוגה זו היה "בר יוחאי נמשחת אשריך" מאת רבי שמעון לביא, ממגורשי ספרד. פיוטי "שבחי הצדיקים" עוסקים בצדיק אחד או בקבוצה של צדיקים ומתארים קווים לדמותם ומופתים שעשו. סוגה זו נפוצה מאוד בצפון אפריקה וקשורה לעלייה לרגל לקברי צדיקים, שבה מושרים לרוב שירים אלו.

"לך השבח אלוקינו" מתמקד בדמותו של הרב יצחק חי טייב (1743-1836), מרבניה החשובים ביותר של יהדות תוניסיה. כינויו של רבי חי טייב, "לא מת" מוזכר בבית הראשון של הפיוט. על פי המסורת שבפי יהודי תוניסיה הוא זכה לכינוי זה לאחר מותו, לאחר שנחרט על מצבתו "רבי חי טייב מת [במקום או זמן פלוני]". הרב חי טייב נגלה לחרט בחלום הלילה וביקש, על פי המאמר "צדיקים במותם קרויים חיים", שיתקן את הכיתוב ויוסף את המילה "לא", וכך היה. רבים מחידושיו הרבים שכל מקצועות התורה, המוזכרים אף הם בפיוט, נשרפו או שאבדו. רק כשישים שנה לאחר מותו, בשנת תרנ"ו (1896), יצא בעיר תוניס לקט של חלק מכתביו ששרדו תחת הכותרת "חלב חטים". לקט זה מרומז בפיוט בבית שלפני האחרון, "חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵנוּ". בדומה לפיוטים רבים שנכתבו לאחר גירוש ספרד, הפיוט חותם בכמיהה לגאולה.

מחבר מילות הפיוט הוא הרב כמוס שוואט (נפטר בתשס"ז, 2006). הפיוט נכתב ללחן עממי תוניסאי עבור הזמר הידוע ג'קי סבג, גיסו של הרב כמוס. הרב שוואט היה תלמיד חכם, מוהל מומחה, וחזן. הוא הקדיש שעות רבות ללימוד ולהוראת התורה. הוא נולד בעיר סוסה שבתוניסיה. עוד בתוניסיה למד בישיבתו של הרב פרג'י יהושע פיטוסי (1909-1971), שלימים הפך לדיין, רבה הראשי של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית. הרב שוואט עלה לישראל בשנת 1949 והתיישב בצפת, שבה המשיך לחסות בצילו של הרב פיטוסי ואף נשא את בתו. הוא שימש בקודש כגבאי בית הכנסת אבוהב בצפת ולאחר מכן כגבאי בית הכנסת על שם רבי סאסי כהן בעיר זו. בהמשך עבר לנתניה ושימש שם כרבה של קהילת יוצאי תוניסיה. על מצבתו נכתב "...התפלל בעד השוחרים לפתחו, למד תורה והשקה לצאן מרעיתו". בנו הוא הרב המקובל יוסף שוואט, ראש מוסדות ישועת ציון.

הפיוט "לך השבח אלהינו" התקבל והפך לפופולרי מאד בקרב יהודי תוניסיה וג'רבה.