ירח יקר / אלג'יריה-קונסטנטין / הרב בנימין אסולין
אלג'יריה - קונסטנטין
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
קול מהלל יגדל
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- פיוט
-
בביצוע
- שניר אטיאס מסורת:
- אלג'יריה - קונסטנטין סולם:
- לא ידוע מעגל השנה:
- שבת
נגן שירים ברצף
כל המסורות
אלג'יריה - קונסטנטין
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
כל המסורות
אלג'יריה - קונסטנטין
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
-
1.
אלג'יריה - קונסטנטין שניר אטיאס
-
2.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אליהו אדרעי
נגן שירים ברצף
|
קוֹל מַהֲלָל יִגְדַּל הַיּוֹם וְשִׁיר חָדָשׁ פִּי יַעֲנֶה תָּמִיד וְיִתְגַּדַּל שִׁמְךָ וְיִתְקַּדָּשׁ בַּמַּחֲנֶה כָּלוּ לְךָ דֹּרְשִׁי לִבִּי וְגַם עֵינַי וּלְזִכְרְךָ כָּל תָּאֲבֳה נַפְשִׁי וָאֶתְּנָה פָנַי לִדְבִירְךָ וּלְהַר מְרוֹם קָדְשִׁי חוֹרֵב וְגַם סִינַי וּלְעִירְךָ צִיּוֹן יְפֵי מִגְדָּל שָׂדֶה אֲשֶׁר נֶחֱרָשׁ בּוֹ מַעֲנֶה דֵּי גָּדְלְךָ כָּל אִישׁ מִסַּפֵּרוֹ יִלְאֶה כִּי רַב מְאֹד גַּם עִיר וְגַם קַדִּישׁ אִם עַל כְּרוּב יִדְאֶה וְיַעֲמֹד לְהַבִּיט דְּמוּת תַּרְשִׁישׁ יוּכַל וְלֹא יִרְאֶה בִּלְתִּי כְּבוֹד נָגְהָךְ אֲבָל יֶחְדַּל מִבֹּא בְּתוֹךְ מִקְדָּשׁ וּבְאֵשׁ סְנֵה תָּמִיד וְיִתְגַּדַּל שִׁמְךָ וְיִתְקַדַּשׁ בַּמַּחֲנֶה. |
|
הפיוט נאמר כרשות כלומר כמבוא־הכנה, לקדיש בשלושת הרגלים במסורת יהודי צפון אפריקה, והדבר מתבטא בבירור בלשונו ("תמיד ויתגדל שמך ויתקדש במחנה" וכן "כי רב מאוד גם עיר וגם קדיש"). הפיוט נאמר לרוב לפני הקדיש בתפילת שחרית. לאורך הדורות נכתבו פיוטים רבים מסוגה זו (למשל הפיוט המוכר "אגדלך" של ר' אברהם אבן עזרא), בפרט עבור אמירת הקדיש בזמנים מיוחדים – שבתות, מועדים וימים טובים, וזאת כדי להוסיף כוונה וחגיגיות לתפילות מרכזיות וכן כדי לזמן את המתפלל לגלות פנים חדשות בתפילות השגורות. כך מתקיים שיח יצירתי־רוחני בין תפילות הקבע ובין יצירה אישית מקורית של פייטני הדורות. עם השנים, פסק נוהג זה ברוב הקהילות, הן מסיבות הלכתיות ( טענה שהפיוט יוצר "הפסק" ברצף התפילה) הן מסיבות של זמן (פעם היה זמן...). כיום ניתן לזהות התחלה של מגמה של השבת הפיוטים למקומם, גם בתוך התפילה. יחד עם זאת, נושא הפיוט שלפנינו – לגדל, לקדש ולשבח את הקב"ה הוא רחב, ומתוך כך יכול להיות מושר בכל עת וזמן. מעבר למוטיבים מלשון הקדיש המשובצים בפיוט, ישנו גם קשר רעיוני בינו לקדיש ובפרט חצי הקדיש. בשונה מקדיש יתום (יהא שלמא) הנאמר מפי אבלים או קדיש תתקבל שלאחר התפילה, שכמו אוסף את כל הכוונות והתפילות ומבקש שיתקבלו, חצי הקדיש הוא מעין הכנה לתפילה, הנאמר תמיד לפניה. אם כן, כל עניין הרשות לקדיש הוא מעין הכנה להכנה, בבחינת שער לשער, בדומה להלכות בית הכנסת שחשוב שיהיו בו שני פתחים למעבר המתפלל טרם היכנסו לחלל התפילה. פיוטנו נפתח בחיבור לזמן ולמקום – היום, שיר חדש פי יענה, כדי שתמיד שמך יתגדל, כאן, במחנה. משם, רוב הפיוט מוקדש לגעגוע לציון, למקדש, לגאולה, בשלל ביטויי געגוע: כלו לך...ליבי וגם עיני...תאבה נפשי.. ואתנה פני.... ופייטננו מושך חוט מההתגלות בחורב ובסיני אל המקדש בציון. המקדש שאבד, שדה אשר נחרש, מציאות של היעדר. נדמה שמשפט המפתח בפיוט הוא: דֵּי גָּדְלְךָ, כָּל אִישׁ מִסַּפֵּרוֹ יִלְאֶה. כִּי רַב מְאֹד, גַּם עִיר וְגַם קַדִּישׁ. המשורר משווה את עיר הקדש עם אמירת הקדיש: בשני המקרים ניסיון לספר בגדולת האין־סוף, ניסיון שמועד מלכתחילה להצלחה חלקית מאוד. לשון הקדיש עוברת גם היא שלוש תחנות מרכזיות – להלל ולקדש את הקב"ה (יתגדל ויתקדש...) בקשה על הגאולה (ויצמח פורקנה ויקרב משיחה...) וההכרה שהקב"ה הוא מעבר לכל שבח והלל (לעילא מן כל ברכתא...), ואנו יכולים לנסות ולגעת בו רק ככל שבן אנוש יכול. אם כן משורר הפיוט, הנמצא בגולה, ללא מקדש ועיר, כמו מנסה לומר שגם עיר הקדש כמו הקדיש יכולים רק לגעת במעט מסוד הקדושה: אִם עַל כְּרוּב יִדְאֶה וְיַעֲמֹד לְהַבִּיט דְּמוּת תַּרְשִׁישׁ (= ירושלים) יוּכַל וְלֹא יִרְאֶה בִּלְתִּי כְּבוֹד נָגְהָךְ. אין לנו מקדש פיזי, וגם אם היה, כוחו וכוחנו לגעת באין־סוף מוגבל, מי יבוא בתוכו ובתוך אש הסנה. אם כן, אנו מה נותר לנו: "תמיד יתקדש שמך במחנה", במעשינו ובתפילותינו, לקדש את שמו של הקב"ה במציאות, במחנה, כאן ועכשיו. |
| כותר |
קול מהלל יגדל / אלג'יריה - קונסטנטין / שניר אטיאס |
|---|---|
| מסורת |
אלג'יריה - קונסטנטין |
| לחן ממסורת |
קול מהלל יגדל / אלג'יריה - קונסטנטין |
| סולם |
לא ידוע |
| מעגל השנה |
שבת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
הפיוט נאמר כרשות כלומר כמבוא־הכנה, לקדיש בשלושת הרגלים במסורת יהודי צפון אפריקה, והדבר מתבטא בבירור בלשונו ("תמיד ויתגדל שמך ויתקדש במחנה" וכן "כי רב מאוד גם עיר וגם קדיש"). הפיוט נאמר לרוב לפני הקדיש בתפילת שחרית.
לאורך הדורות נכתבו פיוטים רבים מסוגה זו (למשל הפיוט המוכר "אגדלך" של ר' אברהם אבן עזרא), בפרט עבור אמירת הקדיש בזמנים מיוחדים - שבתות, מועדים וימים טובים, וזאת כדי להוסיף כוונה וחגיגיות לתפילות מרכזיות וכן כדי לזמן את המתפלל לגלות פנים חדשות בתפילות השגורות. כך מתקיים שיח יצירתי־רוחני בין תפילות הקבע ובין יצירה אישית מקורית של פייטני הדורות.
עם השנים, פסק נוהג זה ברוב הקהילות, הן מסיבות הלכתיות ( טענה שהפיוט יוצר "הפסק" ברצף התפילה) הן מסיבות של זמן (פעם היה זמן...). כיום ניתן לזהות התחלה של מגמה של השבת הפיוטים למקומם, גם בתוך התפילה. יחד עם זאת, נושא הפיוט שלפנינו - לגדל, לקדש ולשבח את הקב"ה הוא רחב, ומתוך כך יכול להיות מושר בכל עת וזמן.
מעבר למוטיבים מלשון הקדיש המשובצים בפיוט, ישנו גם קשר רעיוני בינו לקדיש ובפרט חצי הקדיש. בשונה מקדיש יתום (יהא שלמא) הנאמר מפי אבלים או קדיש תתקבל שלאחר התפילה, שכמו אוסף את כל הכוונות והתפילות ומבקש שיתקבלו, חצי הקדיש הוא מעין הכנה לתפילה, הנאמר תמיד לפניה. אם כן, כל עניין הרשות לקדיש הוא מעין הכנה להכנה, בבחינת שער לשער, בדומה להלכות בית הכנסת שחשוב שיהיו בו שני פתחים למעבר המתפלל טרם היכנסו לחלל התפילה.
פיוטנו נפתח בחיבור לזמן ולמקום - היום, שיר חדש פי יענה, כדי שתמיד שמך יתגדל, כאן, במחנה. משם, רוב הפיוט מוקדש לגעגוע לציון, למקדש, לגאולה, בשלל ביטויי געגוע: כלו לך...ליבי וגם עיני...תאבה נפשי.. ואתנה פני.... ופייטננו מושך חוט מההתגלות בחורב ובסיני אל המקדש בציון. המקדש שאבד, שדה אשר נחרש, מציאות של היעדר.
נדמה שמשפט המפתח בפיוט הוא: דֵּי גָּדְלְךָ, כָּל אִישׁ מִסַּפֵּרוֹ יִלְאֶה. כִּי רַב מְאֹד, גַּם עִיר וְגַם קַדִּישׁ.
המשורר משווה את עיר הקדש עם אמירת הקדיש: בשני המקרים ניסיון לספר בגדולת האין־סוף, ניסיון שמועד מלכתחילה להצלחה חלקית מאוד.
לשון הקדיש עוברת גם היא שלוש תחנות מרכזיות - להלל ולקדש את הקב"ה (יתגדל ויתקדש...) בקשה על הגאולה (ויצמח פורקנה ויקרב משיחה...) וההכרה שהקב"ה הוא מעבר לכל שבח והלל (לעילא מן כל ברכתא...), ואנו יכולים לנסות ולגעת בו רק ככל שבן אנוש יכול.
אם כן משורר הפיוט, הנמצא בגולה, ללא מקדש ועיר, כמו מנסה לומר שגם עיר הקדש כמו הקדיש יכולים רק לגעת במעט מסוד הקדושה: אִם עַל כְּרוּב יִדְאֶה וְיַעֲמֹד לְהַבִּיט דְּמוּת תַּרְשִׁישׁ (= ירושלים) יוּכַל וְלֹא יִרְאֶה בִּלְתִּי כְּבוֹד נָגְהָךְ. אין לנו מקדש פיזי, וגם אם היה, כוחו וכוחנו לגעת באין־סוף מוגבל, מי יבוא בתוכו ובתוך אש הסנה. אם כן, אנו מה נותר לנו: "תמיד יתקדש שמך במחנה", במעשינו ובתפילותינו, לקדש את שמו של הקב"ה במציאות, במחנה, כאן ועכשיו.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת אלג'יריה - קונסטנטין
עוד מוזיקה בסולם לא ידוע
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
