אבות / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר
אשכנז - אשכנז כללי
להאזנה
יזכור לאב או לאם יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָבִי מוֹרִי (פלוני בן פלוני) / אִמִּי מוֹרָתִי (פלונית בת פלוני) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ / שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָה, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶֶר אֶתֶּן צְדָקָה בַּעֲדוֹ / בַּעֲדָה. וּבִשְׂכַר זֶה תְּהֵא נַפְשׁוֹ / נַפְשָׁה צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצַדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן וְנֹאמַר אָמֵן. |
"יזכור" היא אחת מתפילות האשכבה במסורות האשכנזיות, תפילות המזכירות את הנפטרים ומבקשות על מנוחתם, והיא נאמרת בארבעה מועדים בשנה – יום כיפור, שמחת תורה, שביעי של פסח ושבועות – ובחלק מהקהילות גם בשבתות במהלך השנה, בהתאם לתאריך הפטירה או המאורע הנזכרים. מנהג זה נזכר בספרי ההלכה, המנהג והתפילה הקדומים (למשל אור זרוע, ספר המנהגים למהר"ם, שניהם מהמאה ה-13, ספר מהרי"ל מהמאה ה-15 ועוד), אך חשוב לציין שמנהג הזכרת הנשמה (המופיע במחזור ויטרי, בראשית המאה ה-13) שתפילת היזכור היא חלק ממנו, מבוסס כנראה על מסורות קדומות, למשל זו הנזכרת במדרש תנחומא בתחילת פרשת האזינו: "רגילים להזכיר המתים בשבת, שלא ישובו לגיהינום". מקובל ליחס את הנוסחים הראשונים של התפילה לקהילות אשכנז בתקופה שלאחר מסע הצלב הראשון בשנת תתנ"ו (1096). מסעות הצלב היו ככל הנראה גם המניע לקישור תפילת הקדיש לאבלות, קדיש יתום. נוסח התפילה שמובא כאן נחשב לנוסח המוקדם והמקורי, הנאמר להזכרת נשמת אב או אם. אנו מוצאים גם תפילות שנוסחו לזכר קרובים אחרים, לזכר קהילות שנספו בפרעות שונות ובדורות האחרונים – גם לזכר חללי השואה ומלחמות ישראל (תפילה שנוסחה החילוני, שהחליף את אלוהים בעם ישראל, עורר פולמוס גדול). בארבעת המועדים בהן נערכות הזכרת הנשמות ותפילת היזכור, הן נאמרות לאחר ברכות ההפטרה ולפני הכנסת ספר התורה. מקובל שאת תפילת היזכור אומר אחד מבני הקהילה שהתייתם מאימו או מאביו, ולאו דווקא החזן. בכמה מן הקהילות נהוג שמי ששני הוריהם בחיים יוצאים מבית הכנסת בזמן הזכרת נשמות; ניתנו לכך כמה טעמים, והיו גם מי שהתנגדו למנהג. בקיבוצים הדתיים, בהסתמך על המסורת האיטלקית, במקביל לאזכרת הנשמות אומרים אלו שכל משפחתם בחיים תפילה לשלום המשפחה. |
• שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ – שנפטר. כנראה ביטוי מקוצר ל"נפטר לבית עולמו" כלומר לעולם הבא, שבניגוד לעולם הזה, הזמני, הוא בית לנשמה לעולם, לנצח. • צְדָקָה – מנהג קדום לידור צדקה (להתחייב לצאת צדקה בצאת החג או השבת) בשעת הזכרת נשמות, אולי על סמך המדרש בספרי דברים (שופטים פסקה רי): "כפר לעמך, אלו החיים, אשר פדית, אלו המתים, מגיד שהמתים צריכים כפרה." • צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים – כלומר בין הנידונים לחיים (לפי שמואל א' כה, כט). • עִם נִשְׁמַת [...] וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצַדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן – ראו אבות דרבי נתן (נוסחא א' פרק יב) "לא נשמתו של משה בלבד גנוזה תחת כסא הכבוד אלא כל נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים'". |
כותר |
יזכור לאם / אשכנז / אורי קרויזר |
---|---|
מסורת |
אשכנז - אשכנז כללי |
לחן ממסורת |
יזכור לאם / אשכנז |
סולם |
כללי |
מעגל החיים |
אבלות |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?