אודה לאלי / תימן - כללי / שי צברי
כללי
להאזנה
ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל-תִּמּוֹט: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה: נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם: מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה': עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה-קֹּדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים: <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
מזמור זה נאמר מיד לאחר 'מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת' (מזמור צב) הן בתפילת קבלת שבת הן בתפילת שחרית של שבת, במסגרת "פסוקי דזמרה". זהו מזמור המתאר את עוצמת האל בקומו למלוך לנוכח איתני הבריאה. ה' לוחם בכוחות קדמוניים הקמים עליו ומסומלים בהמיית נהרות. לאחר הניצחון בקרב הנערך על פני העולם כולו, שוכן ה' במקדשו לאורך ימים. לשון המזמור דומה ללשונה של שירת הים, שנאמרה לאחר קריעת ים סוף, ומזכירה גם את המזמור המרכזי הנאמר בתפילת קבלת שבת – מזמור לדוד הבו לה' בני אלים (מזמור כט), הנאמר לפני שירת הפיוט "לכה דודי". בשני המזמורים מוכיח האל את עוצמתו בתִיתו את קולו על איתני הבריאה ובכלל זה על המים, וגם שם, לאחר תום המאבק, מתוארת שלוותו של ה', שממנה הוא מעניק לנו את מתת השלום. כך נוצר מבנה סימטרי – מזמור כט (הבו לה' בני אלים) מופיע בסוף רצף ששת המזמורים המקבילים אולי לששת ימי השבוע. ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ (מזמור צג) מופיע לאחר מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת (מזמור צב), המוקדש ליום השבת. שני המזמורים מציינים שהכניסה לשבת שבה שלום וקדושה באה לאחר מאבק באיתני הבריאה. מסורת אמירת שני מזמורים אלו (צב–צג) בערב שבת לפני תפילת ערבית קיימת מאז תקופת התגבשות נוסחי התפילה בארץ ישראל, והיא קדומה במאות שנים לגיבוש תפילת קבלת השבת כפי שהיא מוכרת לנו כיום. בנוסח התפילה הקדום רצו להקדים לתפילת ערבית של השבתות והחגים מזמורים מיוחדים כדי לציין בצורה חגיגית את תחילת השבת והחג. לפני מזמורי החג הוסיפו כפתיחה את מזמור צג – ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, שבחמשת פסוקיו מהווה המנון לגדולת אלוהים והנהגתו בעולם. בחגים שחלו בשבת הוסיפו לפניו את מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, כך נוצר החיבור הליטורגי בין שני המזמורים הללו המוכרים לנו כיום כצמד מזמורים הבאים ברצף במסגרת תפילות השבת. |
• גֵּאוּת לָבֵשׁ - ה' לובש בגדי מלכות מפוארים. |
כותר |
ה' מלך גאות לבש (מתוך קבלת שבת) / חלב / מקאם נאווה / חכם יוסף בוזו בליווי פייטנים |
---|---|
מסורת |
סוריה - חלב (ארם צובה) |
לחן ממסורת |
ה' מלך גאות לבש / חלב / מקאם נאווה |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
לכל עת |
מועד התפילה |
אחר |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• גֵּאוּת לָבֵשׁ - ה' לובש בגדי מלכות מפוארים.
• עֹז הִתְאַזָּר - חגר במתניו אזור (=חגורה) המעיד על כחו וגבורתו.
• אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל-תִּמּוֹט - העובדה שהעולם עומד על מכונו היא ביטוי לעצמתו של ה'.
• נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז - מלכותך היתה קיימת מעולם, מלפנים.
• מֵעוֹלָם אָתָּה - אתה קיים מאז ומעולם.
• נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם - הנהרות זרמו ברעש אדיר.
• יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם - דָּכְיָם היא מילה יחידאית במקרא ונוהג לפרשה במשמעות של קול, דיבור.
• מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה' - ה' הוא אדיר יותר מאשר המים הרבים וגליהם המשתברים אל הסלעים.
• עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד - מצוותיך הן נאמנות ועומדות לעד. נאמנות מלשון אמת.
• לְבֵיתְךָ נַאֲוָה-קֹּדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים - לאורך ימים ישכון ה' בביתו, נווה הקודש (בית המקדש).
הביאור על פי 'דעת מקרא'.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?