|
שבע ברכות / על פי חז"ל בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶָּּפֶן בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר הָאָדָם בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַָלְמוֹ בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' יוֹצֵר הָאָדָם שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בִּמְהֵרָה בְּשִׂמְחָה בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה אַהֲבָה וְאַחְֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת מְהֵרָה ה' אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה הנוסח ע"פ סדור עוד יוסף חי תוספת מושרת איטליה (לברכה האחרונה): וּמַצְלִיחַ הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ תָּנֹסְנָה אֲנָחוֹת מִיִשְׂרָאֵל וְתִרְבֶּינָה שְׂמָחוֹת |
|
ברכות הנאמרות בטקס הנישואין תחת החופה, וכן בסיום ברכת המזון בסיום הסעודה בכל אחד משבעת ימי השמחה שלאחר החתונה. במקורות הן מכונות 'שבע ברכות' או 'ברכת חתנים', והן מופיעות לראשונה בתלמוד הבבלי (כתובות, ז ע"ב–ח ע"א). יש עדויות לכך שבעבר הרחוק נהגו בארץ ישראל לברך רק שלוש ברכות – כנראה, הברכות הרביעית, החמישית והשישית בסדר שלפנינו – אך כיום דומה שאין הבדל בסדר הברכות בין כל הקהילות בישראל. הברכות שתיקנו חז"ל מתארות את האל בכבודו כמי שמשמח את החתן והכלה. הן אינן מסתפקות בשמחת הזוג הפרטי, אלא כורכות בינה ובין שמחות אחרות: שמחת ציון וירושלים לכשתיגאל וגם שמחת הזוג הראשון עלי אדמות, אדם וחוה: "שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם". בדומה לזכרון ירושלים, גם זכרון גן עדן, על הראשוניות הטהורה המאפיינת אותו קודם החטא, אינו מפתיע במעמד החופה, מעמד שראשוניות ותום משרים עליו חסד. אך שמא יש באזכור אדם וחוה מימד נוסף: בצד תחושות הבראשיתיות וההתחדשות, ראוי לשמר גם את תודעת המסורת הרציפה, ולהתחבר לשמחתם של כל הזוגות כולם – מאז ועד עתה. כך ממוקם מעמד החופה בתווך, בין שמחת הזוג הראשון בראשית הימים, ובין שמחתם העתידה של הזוגות השבים לירושלים באחרית הימים, עד שאהבה, אחוה, שלום ורעות מצטרפות זו לזו. |
| • בָּרוּךְ אַתָּה... בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן – טקס הנשואין מלווה בשתיית יין (בדומה לקידוש של שבת, ומעמדות נוספים). את היין שותים החתן והכלה בתום הברכות, אך ברכתו שלו נאמרת כבר בהתחלה, ו'עליה' נמשך והולך הטקס כולו. יצוין כי על פי המנהג המקובל כבר דורות רבים, זו היא כבר ברכת הגפן השנייה במהלך החופה; הראשונה נאמרה בתחילת חלק האירוסין שבו נפתח המעמד. • בָּרוּךְ אַתָּה... שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ – ראשית טקס הנישואין בשבח האל, שכל הבריאה כולה נועדה לכבודו, ככתוב בפרק השישי הנספח לחמשת 'פרקי אבות' (פ"ו, מש' יא): "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו...". משבח האל עוברות הברכות במהלך מדורג אל הזוג העומד תחת החופה. • בָּרוּךְ אַתָּה... יוֹצֵר הָאָדָם – הברכה מהללת את האל על שברא את האדם. יש המפרשים כי ברכה זו מבטאת את האמונה בכך שהאדם השלם שנברא על ידי הקב"ה הורכב כביכול מלכתחילה זכר ונקבה יחד, "דו-פרצופין" בלשון חז"ל – לעומת התמונה המפוצלת והמפורדת העולה מן הברכה הבאה. • בָּרוּךְ אַתָּה... אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ – האדם נברא בצלם אלהים, ככתוב בבראשית (א, כו-כז): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ... וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ... • וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד – הקדוש ברוך הוא התקין ו'בנה' מצלעותיו של אדם את חוה אשתו, כמתואר בבראשית (ב, כא-כג). בימינו משמש הביטוי 'בִּנְיַן עֲדֵי עַד' שלא כמשמעותו המקורית, אלא כאיחול לזוגות הנכנסים לחופה שנישואיהם יאריכו ויחזיקו מעמד לאורך השנים. • בָּרוּךְ אַתָּה ה' יוֹצֵר הָאָדָם – כאמור, ברכה זו, יחד עם זו שלפניה, מבטאות את שני התיאורים של בריאת האדם בספר בראשית – בריאה אחדותית הכוללת זכר ונקבה יחד, אל מול בריאה מפוצלת שראשיתה באיש, והמשכה באישה. • שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בִּמְהֵרָה בְּשִׂמְחָה – ירושלים החרבה, או ארץ ישראל, תשמחנה לראות את קבוץ הגלויות שעוד יבוא. הצירוף 'שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ' מיוסד על ישעיהו (סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. הכינוי 'עֲקָרָה' לירושלים ולציון מבוסס אף הוא על ישעיהו (נד, א): רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה... • בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ – הקדוש ברוך הוא משמח את הארץ בבניה השבים אליה. יתכן שבתמונת השיבה של הבנים הגולים לארצם, יש כעין הקבלה לתמונת הנישואין שבין גבר ואישה; ומכל מקום שילובה של ברכה זו בברכות הנישואין כורכת יחדיו את שמחת הפרט והכלל. • שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם – תפילה לקב"ה שישמח את החתן והכלה האהובים, כשם ששימח את אדם הראשון בגן עדן. חז"ל מתארים בכמה מקומות כיצד הקב"ה בכבודו ובעצמו ערך כביכול חופות לאדם וחוה, ראו למשל בתלמוד הבבלי (בבא בתרא, עה ע"א). • בָּרוּךְ אַתָּה... אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה אַהֲבָה וְאַחְוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת – הקדוש ברוך הוא ברא את כל הטוב, השמחה והאהבה, על ביטוייהם וגילוייהם השונים במציאות, כפי שהם משתקפים בסדרת המלים המגוונות שבברכה. • מְהֵרָה ה' אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם – שבע ברכות הנשואין נחתמות בתקווה שעוד מעט קט יישמע בציון קול של גאולה ובניין מחודש, קול של שמחת חתונה כנגד השממה שאחזה בציון זמן רב. מיוסד על דברי הנביא ירמיהו (לג, י-יא): כֹּה אָמַר ה' עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת... • בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה – הברכה האחרונה שוזרת יחדיו עניינים שונים שנשנו בברכות שלפניה, ומדגישה בעיקר את הקשר בין שמחת הפרט בהווה – החתן והכלה שבמעמד חופתם נאמרות הברכות – ושמחת הכלל המצופה בעתיד, שמחת ציון וירושלים בגאולתן. |
| כותר |
שבע ברכות |
|---|---|
| לחן ממסורת |
שבע ברכות , מסורת צפון אמריקה - תוכן גולשים |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מעגל החיים |
חתונה |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
לצפייה בתמונה בגודל מלא
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
