דוק וחוג רעשו

פיוט

בביצוע

אלי זיתוני

מסורת:

ספרדים מסורות המזרח - לבנון

מעגל השנה:

לכל עת

מאפייני הקלטה:

הקלטת שדה

נגן שירים ברצף

כל המסורות מרכז אסיה וקווקאז - הודו ספרדים מסורות המזרח - בבל ספרדים מסורות המזרח - לבנון ספרדים מסורות המזרח - מצרים ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים ספרדים צפון אפריקה - מרוקו תימן - כלל תימן

1.

מרכז אסיה וקווקאז - הודו בית הכנסת "שערי צדק" - דימונה
2.

ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
3.

ספרדים מסורות המזרח - לבנון אלי זיתוני
4.

ספרדים מסורות המזרח - מצרים יצחק חלילי
5.

ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים ללא מבצע
6.

ספרדים צפון אפריקה - מרוקו חיים לוק
7.

ספרדים צפון אפריקה - מרוקו רפאל דלויה
8.

תימן - כלל תימן יצחק נהרי

נגן שירים ברצף

	דוק וחוג רעשו / ר' דוד בן בקודה דּוֹק וָחוּג רָעֲשׁוּ וַתִּשְׁכֹּן עָלַי עֲנָנָה וְכָל מְאוֹרֵי אוֹר קָדְרוּ וְחַמָּה וּלְבָנָה יוֹם רַבָּתִי בַגּוֹיִם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה וְדֻכְּאוּ לָאָרֶץ וְאֻמְלָלוּ אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה לָכֵן אֲקוֹנֵן בְּמָרָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה {{מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט}} {{אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה}} {{יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ}} {{עַם קִרְיַת חָנָה}} {{הָיְתָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה}} {{וּלְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה}} {{כָּל עַמָּה נֶאֱנָחִים}} {{לֹא מָצְאוּ חֲנִינָה}} {{דָּהֲמוּ גִּבּוֹרֶיהָ}} {{מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה}} {{יָכִין וּבֹעַז נֶעֱקָרוּ}} {{מִגֹּרֶן אֲרַוְנָה}} {{רָמְסוּ זָרִים}} {{וְשָׁאֲגוּ בִּמְקוֹם הַשְּׁכִינָה}}

	קינה לבוקר תשעה באב במנהג הקהילות הספרדיות. מחבר הקינה שיקע את אותיות שמו בראשי ארבעת הטורים הראשונים – 'דויד' – וצורת כתיב מלאה זו, יחד עם הסגנון הספרדי המובהק (ראו במדור 'אמנות השיר'), מאפשרת לייחס את הפיוט, אמנם ללא וודאות, לר' דוד בן אלעזר בקודה (ספרד, המאה ה-11). הקינה מתאפיינת בלשון פשוטה יחסית, גם אם רווייה בשיבוצים מקראיים, ועיקרה מוקדש לתיאור תחושת החורבן. אלא שתחושת החורבן אינה מיוחדת לפייטן לבדו, ואף לא לעמו; זו היא חוויה קוסמית חובקת כל, המזעזעת ארץ ושמים ומכהה את אורם של גרמי השמיים: "דּוֹק וָחוּג רָעֲשׁוּ וַתִּשְׁכֹּן עָלַי עֲנָנָה / וְכָל מְאוֹרֵי אוֹר קָדְרוּ וְחַמָּה וּלְבָנָה / יוֹם רַבָּתִי בַּגּוֹיִם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה". ואם בקינה שלפנינו התופעות הקוסמיות מתוארות מנקודת מבטו האנושית של הפייטן – הרי שבמקורותיה המדרשיים של הקינה אין אלו אלא סימנים לאבלו של הקדוש ברוך הוא בכבודו (איכה רבה, פר' א, ועוד), הזקוק, בתיאורם המרגש של חז"ל, לעצת המלאכים, כדי ללמוד לבטא את כאבו: "אמר רב נחמן: שאל הקב"ה למלאכי השרת – מלך בשר ודם שהוא אבל, מה ראוי לו לעשות? אמרו לו: תולה שק על פתחו; אמר להם: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם' (ישעיה נ, ג). ועוד שאלן: מלך שהוא אבל מה הוא עושה? אמרו לו: מכבה הפנסים; אמר להן: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם' (יואל ד, טו)... ועוד אמרו לו: יושב דומם; אמר: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם' (איכה ג, כח). ועוד אמרו לו: יושב ובוכה; אמר: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'וַיִּקְרָא אֲ-דֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק' (ישעיה כב, יב)".

	• דּוֹק וָחוּג רָעֲשׁוּ וַתִּשְׁכֹּן עָלַי עֲנָנָה – ארץ ושמים נרעשו ונחרדו, וענן השתרר מעלינו; הצירוף דּוֹק וָחוּג משמש כאן על דרך המטונימיה (=ייצוג עניין אחד באמצעות עניין אחר הקשור אליו) כרמז לשמים ולארץ, בהתבסס על תיאור האל בדברי ישעיהו (מ, כב): הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. צלעיתו השנייה של הטור מיוסדת על דברי איוב בקללו את יום אסונו (ג, ה-ו): יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא. • וְכָל מְאוֹרֵי אוֹר קָדְרוּ וְחַמָּה וּלְבָנָה – באותה שעה חשכו עלינו מאורי השמים, השמש והירח; פרפראזה על נבואת החורבן שנושא הנביא יחזקאל – לא על ישראל, כי אם על מצרים דווקא (לב, ח): כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ... תיאור חורבנם של ישראל כזמן של חשיכה מצוי במקרא (ראו למשל ירמיהו ד, כח), ואף זכה לפיתוח מדרשי נרחב – ראו למשל מדרש איכה רבה (מהדורת בובר, פר' א): "אמר רב נחמן: שאל הקב"ה למלאכי השרת – מלך בשר ודם שהוא אבל, מה ראוי לו לעשות? אמרו לו: תולה שק על פתחו; אמר להם: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם' (ישעיה נ, ג). ועוד שאלן: מלך שהוא אבל, מה הוא עושה? אמרו לו: מכבה הפנסים; אמר להן אף אני אעשה כן, שנאמר 'שמש וירח קדרו כוכבים אספו נגהם' (יואל ד, טו)". • יוֹם רַבָּתִי בַגּוֹיִם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה – יום בו ירושלים, העיר הנכבדה בעמים, נעזבה ע"י האל, ונעשתה כאשה אלמנה שבעלה נפטר מן העולם; מיוסד על פסוק הפתיחה של מגילת איכה (א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. • וְדֻכְּאוּ לָאָרֶץ וְאֻמְלָלוּ אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה – אנשי האמת, מאמיניו של הקדוש ברוך הוא, הושפלו ביום החורבן. ברוח דברי משורר התהלים (קמג, ג): כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם. הצירוף 'אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה' מוכר מן הסליחה הקדומה 'אנשי אמונה אבדו': "אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ / בָּאִים בְּכֹח מַעֲשֵׂיהֶם / גִּבּוֹרִים לַעֲמוֹד בַּפֶּרֶץ / דוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת...". • לָכֵן אֲקוֹנֵן בְּמָרָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – על זאת אשא קינה בנפש מרה מדי שנה, ביום תשעה באב. • מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה – העיר שבעבר שימשה כמקום המשפט, הצדק והיושר, כיצד זה ירדה ממעמדה ונעשתה כאשה זונה? שיבוץ פסוק אותו נוהגות רוב קהילות ישראל לקרוא במסגרת הפטרת השבת שלפני תשעה באב ('שבת חזון'), מתוך חזון ישעיהו (א, כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. • יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ עַם קִרְיַת חָנָה – כינויים מקראיים לירושלים היפה, מקום מושבו של דוד מלך ישראל; הטור כורך יחדיו שני פסוקים – הראשון מתהלים (מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, והשני מישעיהו (כט, א): הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ. • הָיְתָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה וּלְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה – כל מה שנותר מיופיה של ירושלים, אינו אלא שממה ושואה, חורבן, וכעת היא מושמת ללעג בין העמים. הצירוף 'לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה' מבוסס על ישעיהו (כד, יב): נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר. ברקע הטור עומד גם האמור בפרשת הקללות בספר דברים (כח, לז): וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה. • כָּל עַמָּה נֶאֱנָחִים לֹא מָצְאוּ חֲנִינָה – כל יושבי ירושלים נאנחים כעת בצרותם, ולא מוצאים מנוח. שיבוץ פסוק ממגילת איכה, המתאר את הרעב הגדול בירושלים שלאחר החורבן (א, יא): כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. הביטוי 'חֲנִינָה' – על פי ירמיהו טז, יג: וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה אֲשֶׁר לֹא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה. • דָּהֲמוּ גִּבּוֹרֶיהָ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה – גיבורי ישראל עמדו נדהמים וחסרי אונים אל מול חרבו של האויב המשחית; 'דָּהֲמוּ' – חידוש לשוני של הפייטן על בסיס דברי ירמיהו אל הקדוש ברוך הוא (יד, ט): לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ; הצירוף 'מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה' מופיע פעמיים בנבואות ירמיהו – ראו למשל נבואתו על מצרים (מו, טז): הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה – ופירושו כנראה, מפני החרב התוקפת ואונסת ללא כל התנגדות (ראו דברי הפרשנים לפסוק זה). • יָכִין וּבֹעַז נֶעֱקָרוּ מִגֹּרֶן אֲרַוְנָה – עמודי הכניסה לבית המקדש נעקרו מירושלים. יָכִין וּבֹעַז הם השמות שהעניק שלמה המלך לעמודי הכניסה למקדש, ככתוב בדברי הימים ב (ג, יז): וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּדִים עַל פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מֵהַשְּׂמֹאול וַיִּקְרָא שֵׁם הַיְמָנִי יָכִין וְשֵׁם הַשְּׂמָאלִי בֹּעַז. גּוֹרֶן אֲרַוְנָה הוא כינוי לירושלים. על פי המסופר במקרא, דוד קנה מארונה היבוסי את הגורן שלו כדי להקים שם מזבח ולכפר על חטאיו, ולימים הוקם באותו מקום בית המקדש – ראו שמואל ב (כד, יח): וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי (לזיהויו של גורן ארונה עם מקום המקדש ראו למשל מדרש שיר השירים זוטא, פרשה ג). • רָמְסוּ זָרִים וְשָׁאֲגוּ בִּמְקוֹם הַשְּׁכִינָה – את בית המקדש, מקום בו שרתה בעבר השכינה, רמסו וביזו הנוכרים שקמו על ישראל – כדברי נביא החורבן ירמיהו (נא, נא): בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית ה'. ברקע הטור עומדים גם דברי משורר התהלים, המתאר אף הוא את החורבן (עד, ד): שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת.

לחן יהודי לבנון, ביירות, שכונת דיר אל קמר שירה: אלי זיתוני הוקלט ב 8.5.2007, קיבוץ עין צורים במסגרת סדנת תיעוד מסורת לבנון בשיתוף אוניברסיטת בר אילן, המחלקה למוסיקולוגיה בשיתוף עמותת יהודי לבנון בישראל "ע.י.ל.י" , מכון רננות, ארכיון הצליל הלאומי © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת בר אילן ולעמותת יהודי לבנון בישראל " ע.י.ל.י"

כותר	דוק וחוג רעשו / לבנון-ביירות / אלי זיתוני
מסורת	ספרדים מסורות המזרח - לבנון
לחן ממסורת	דוק וחוג רעשו / לבנון-ביירות
מאפייני הקלטה	הקלטת שדה
סולם	כללי
מעגל השנה	לכל עת
מלחין	ללא מלחין ידוע
שפה	עברית

כותר

מסורת

לחן ממסורת

מאפייני הקלטה

סולם

מעגל השנה

מלחין

שפה

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC

פירוש

• דּוֹק וָחוּג רָעֲשׁוּ וַתִּשְׁכֹּן עָלַי עֲנָנָה – ארץ ושמים נרעשו ונחרדו, וענן השתרר מעלינו; הצירוף דּוֹק וָחוּג משמש כאן על דרך המטונימיה (=ייצוג עניין אחד באמצעות עניין אחר הקשור אליו) כרמז לשמים ולארץ, בהתבסס על תיאור האל בדברי ישעיהו (מ, כב): הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. צלעיתו השנייה של הטור מיוסדת על דברי איוב בקללו את יום אסונו (ג, ה-ו): יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא.
• וְכָל מְאוֹרֵי אוֹר קָדְרוּ וְחַמָּה וּלְבָנָה – באותה שעה חשכו עלינו מאורי השמים, השמש והירח; פרפראזה על נבואת החורבן שנושא הנביא יחזקאל – לא על ישראל, כי אם על מצרים דווקא (לב, ח): כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ... תיאור חורבנם של ישראל כזמן של חשיכה מצוי במקרא (ראו למשל ירמיהו ד, כח), ואף זכה לפיתוח מדרשי נרחב – ראו למשל מדרש איכה רבה (מהדורת בובר, פר' א): "אמר רב נחמן: שאל הקב"ה למלאכי השרת – מלך בשר ודם שהוא אבל, מה ראוי לו לעשות? אמרו לו: תולה שק על פתחו; אמר להם: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם' (ישעיה נ, ג). ועוד שאלן: מלך שהוא אבל, מה הוא עושה? אמרו לו: מכבה הפנסים; אמר להן אף אני אעשה כן, שנאמר 'שמש וירח קדרו כוכבים אספו נגהם' (יואל ד, טו)".
• יוֹם רַבָּתִי בַגּוֹיִם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה – יום בו ירושלים, העיר הנכבדה בעמים, נעזבה ע"י האל, ונעשתה כאשה אלמנה שבעלה נפטר מן העולם; מיוסד על פסוק הפתיחה של מגילת איכה (א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס.
• וְדֻכְּאוּ לָאָרֶץ וְאֻמְלָלוּ אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה – אנשי האמת, מאמיניו של הקדוש ברוך הוא, הושפלו ביום החורבן. ברוח דברי משורר התהלים (קמג, ג): כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם. הצירוף 'אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה' מוכר מן הסליחה הקדומה 'אנשי אמונה אבדו': "אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ / בָּאִים בְּכֹח מַעֲשֵׂיהֶם / גִּבּוֹרִים לַעֲמוֹד בַּפֶּרֶץ / דוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת...".
• לָכֵן אֲקוֹנֵן בְּמָרָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – על זאת אשא קינה בנפש מרה מדי שנה, ביום תשעה באב.
• מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה – העיר שבעבר שימשה כמקום המשפט, הצדק והיושר, כיצד זה ירדה ממעמדה ונעשתה כאשה זונה? שיבוץ פסוק אותו נוהגות רוב קהילות ישראל לקרוא במסגרת הפטרת השבת שלפני תשעה באב ('שבת חזון'), מתוך חזון ישעיהו (א, כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים.
• יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ עַם קִרְיַת חָנָה – כינויים מקראיים לירושלים היפה, מקום מושבו של דוד מלך ישראל; הטור כורך יחדיו שני פסוקים – הראשון מתהלים (מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, והשני מישעיהו (כט, א): הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ.
• הָיְתָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה וּלְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה – כל מה שנותר מיופיה של ירושלים, אינו אלא שממה ושואה, חורבן, וכעת היא מושמת ללעג בין העמים. הצירוף 'לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה' מבוסס על ישעיהו (כד, יב): נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר. ברקע הטור עומד גם האמור בפרשת הקללות בספר דברים (כח, לז): וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה.
• כָּל עַמָּה נֶאֱנָחִים לֹא מָצְאוּ חֲנִינָה – כל יושבי ירושלים נאנחים כעת בצרותם, ולא מוצאים מנוח. שיבוץ פסוק ממגילת איכה, המתאר את הרעב הגדול בירושלים שלאחר החורבן (א, יא): כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. הביטוי 'חֲנִינָה' – על פי ירמיהו טז, יג: וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה אֲשֶׁר לֹא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה.
• דָּהֲמוּ גִּבּוֹרֶיהָ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה – גיבורי ישראל עמדו נדהמים וחסרי אונים אל מול חרבו של האויב המשחית; 'דָּהֲמוּ' – חידוש לשוני של הפייטן על בסיס דברי ירמיהו אל הקדוש ברוך הוא (יד, ט): לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ; הצירוף 'מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה' מופיע פעמיים בנבואות ירמיהו – ראו למשל נבואתו על מצרים (מו, טז): הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה – ופירושו כנראה, מפני החרב התוקפת ואונסת ללא כל התנגדות (ראו דברי הפרשנים לפסוק זה).
• יָכִין וּבֹעַז נֶעֱקָרוּ מִגֹּרֶן אֲרַוְנָה – עמודי הכניסה לבית המקדש נעקרו מירושלים. יָכִין וּבֹעַז הם השמות שהעניק שלמה המלך לעמודי הכניסה למקדש, ככתוב בדברי הימים ב (ג, יז): וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּדִים עַל פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מֵהַשְּׂמֹאול וַיִּקְרָא שֵׁם הַיְמָנִי יָכִין וְשֵׁם הַשְּׂמָאלִי בֹּעַז. גּוֹרֶן אֲרַוְנָה הוא כינוי לירושלים. על פי המסופר במקרא, דוד קנה מארונה היבוסי את הגורן שלו כדי להקים שם מזבח ולכפר על חטאיו, ולימים הוקם באותו מקום בית המקדש – ראו שמואל ב (כד, יח): וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי (לזיהויו של גורן ארונה עם מקום המקדש ראו למשל מדרש שיר השירים זוטא, פרשה ג).
• רָמְסוּ זָרִים וְשָׁאֲגוּ בִּמְקוֹם הַשְּׁכִינָה – את בית המקדש, מקום בו שרתה בעבר השכינה, רמסו וביזו הנוכרים שקמו על ישראל – כדברי נביא החורבן ירמיהו (נא, נא): בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית ה'. ברקע הטור עומדים גם דברי משורר התהלים, המתאר אף הוא את החורבן (עד, ד): שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת.

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?

עוד מוזיקה במסורת ספרדים מסורות המזרח - לבנון

הנרות הללו / לבנון / קבוצת חזנים

ספרדים מסורות המזרח - לבנון

דוק וחוג רעשו

רשימת השירים

מילים

אודות

פירוש

על הביצוע

פרטים

אפשרויות שימוש

תצוגת MARC

פירוש

עוד מוזיקה במסורת ספרדים מסורות המזרח - לבנון

הנרות הללו / לבנון / קבוצת חזנים

מקהלות עם / לבנון–ביירות / מרקו טליו

בר יוחאי / לבנון / קבוצת פייטנים

עבדים היינו / לבנון / קבוצת פייטנים

קדש ורחץ / לבנון / קבוצת פייטנים

קדיש / לבנון-צידון / יצחק חלילי

והיא שעמדה / לבנון / קבוצת פייטנים

ה' בקול שופר / לבנון / קבוצת חזנים

אני אשיר / לבנון-ביירות / מרקו טליו

מפי אל / לבנון / קבוצת חזנים

מקהלות עם / לבנון – ביירות / קבוצת פייטנים

שמחו נא / לבנון / קבוצת חזנים

יודוך רעיוני / לבנון-צידון / יצחק חלילי

אם חכם לבך / לבנון-ביירות / מרקו טליו

אזכיר טובו גמלני / לבנון-ביירות / מרקו טליו

לשכינה עלתה / לבנון-ביירות / אלי זיתוני ויעקב קמחין

דוק וחוג רעשו / לבנון-ביירות / אלי זיתוני

פיטום הקטורת / לבנון / קבוצת חזנים

אברך את שם ה' / לבנון-ביירות / מרקו טליו

ירחיב ה' גבולך / לבנון-ביירות / ראסט / מרקו טליו

מה נשתנה / לבנון / קבוצת פייטנים

כנגד ארבעה בנים / לבנון / קבוצת פייטנים

יהודה וישראל / לבנון-ביירות / אלי זיתוני ויעקב קמחין

יחיד רם לעולם / לבנון-ביירות / ביאת / מרקו טליו

מי כמוך באלים מהולל / לבנון-ביירות / מרקו טליו

הא לחמא עניא / לבנון / קבוצת פייטנים

רועה נאמן הוא / לבנון – ביירות / מרקו טליו

יום שמחה הוא לישראל / לבנון-ביירות / מרקו טליו

עוד מוזיקה בסולם כללי

אודה לאלי / תימן - כללי / שי צברי

אוחילה לאל / אשכנז - כללי / שמחה שלמה זילבר

עלינו הגדול / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

ממקומך / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

היום תאמצנו / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

יעלה תחנוננו / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

אל אדון / אשכנז כללי / ינון שבטיאל

שחרית של שבת / חסידי כללי / יהודה יוספזון

אבות / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

על חטאים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

מוסף לשבת / חסידי כללי / יהודה יוספזון

ונתנה תוקף / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

חמול על מעשיך / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

לדוד מזמור / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

ברכת אבות לימים נוראים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

כל נדרי / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

עמידה למוסף של שבת / אשכנז כללי / ינון שבטיאל

וכל מאמינים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

עמידה למוסף לשלוש רגלים (שבועות) / אשכנז כללי / אבישי ארקין

מרש ללא מילים מתפילת הימים הנוראים 2 / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

חצי קדיש לחן תפילת נעילה / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

הנני העני ממעש / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

מרש ללא מילים מתפילת הימים הנוראים 1 / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

מרש ללא מילים מתפילת הימים הנוראים 3 / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

חצי קדיש בלחן לימים הנוראים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

תיקון הכללי

התיקון הכללי / ישראל / משה חבושה

אולי יעניין אותך גם

חנהל'ה קריצמן: מספרת הסיפורים של בארי

ד"ר סוניה בלקינד: הרופאה הראשונה שלנו

פיוטים ותפילות

מידע כללי

הרשמה לניוזלטר