|
יחיד רם לעולם / ר' רפאל ענתבי יָחִיד רָם לְעוֹלָם גַּלֵּה לְקֵץ נִטְמָן כִּי בָא עֵת זְמַן נֶאֱמָן אֵל מַהֵר וּגְאַל לְעַם לֹא אַלְמָן וּגְאַל נָא וּשְׁלַח נָא מְבַשֵּׂר לִבְנֵי אַבְרָהָם הָרֵם דִּגְלָם וּשְׁמַע לְקוֹלָם בְּתוֹךְ עִירָם יָשִׁירוּ כֻלָּם רִנָּה יָרֹנּוּ תּוֹךְ אָהֳלָם רְפָא אֵל צִירָם הֵן עַתָּה כִּי אַתָּה מֶלֶךְ רַחֲמָן נֶאֱמָן סִתְרִי חַי אֵל שַׁדַּי אוֹדֶה לְשִׁמְךָ יוֹמָם וָלַיְלָה בְּבֵית מְעוֹנֶךָ כִּי בְךָ אֶשְׂמַח יָחִיד אֵל וְנוֹרָא נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה אַתָּה הוּא אֲדוֹן כֹּל נִבְרָא חָנֵּנִי בִּמְהֵרָה לְמַעַן בֵּית יוֹסֵף צַדִּיקֶךָ פְּנֵה אֵלַי עֲנֵנִי כִּי אַתָּה הוּא צוּר גּוֹאֲלִי חַי וּסְלַח נָא לְמַעֲלִי וּפְדֵנִי חַי לְעוֹלָם רָם אֲהַלֶּלְךָ לָעַד בְּפִי תָמִיד כִּימֵי עוֹלָם אֵל נֶעֱלָם קַבֵּץ נָא לְעַמָּךְ בְּהַר קֹדֶשׁ [חַי] וְהַרְחֵב לָהֵם גְּבוּלָם כֻּלָּם יוֹדוּךָ בִּנְוֵה הָאוּלָם [נֶאֱמָן] שְׁעֵה נָא לְקוֹל מַהֲלָלָם כִּי הֵם עַם חָבִיב יְדִידֶיךָ |
|
פיוט לכל עת במנהג יהודי חאלב ולבנון, שמחברו הוא ר' רפאל ענתבי, מגדולי משוררי ארם צובא (המאות ה- 19-20). הפיוט ניכר בלשונו הפשוטה, המתחננת, הלא-סדורה, העולה ובוקעת מליבו של המשורר, ומבקשת מחילה: " פְּנֵה אֵלַי עֲנֵנִי / כִּי אַתָּה הוּא צוּר גּוֹאֲלִי חַי / וּסְלַח נָא לְמַעֲלִי / וּפְדֵנִי חַי לְעוֹלָם"; החזרה הרטורית על כינויים שונים ומגוונים לאל, לאורך השיר כולו, מעצימה את תחושת הדחיפוּת: הפייטן נע בין התחושה הוודאית והברורה לפיה "בָּא עֵת זְמָן נֶאֱמָן", לתחושת ההחמצה, העיכוב, חוסר היכולת לחכות, הבאה לידי ביטוי בהפצרתו בקדוש ברוך הוא שיגלה אימתי תבוא הגאולה – "יָחִיד רָם לְעוֹלָם / גַּלֵּה לְקֵץ נִטְמָן". |
| • יָחִיד רָם לְעוֹלָם – הקדוש ברוך הוא, שהוא יחיד ונישא בעולמו, בהתאם לכינוי החז"לי המופיע במקומות רבים – "יחידו של עולם" (ראו למשל תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פ"א ה"ט). מכאן ואילך האל הוא נמענו של הדובר, הפונה אליו בדיבור ישיר לאורך כל הפיוט. • לְעוֹלָם גַּלֵּה לְקֵץ נִטְמָן – גלה אימתי תבוא שעת גאולתנו, זמן הקץ החבוי מאתנו. קֵץ נִטְמָן הוא חידוש של הפייטן על דרך הניגוד מן הביטוי "הקץ המגולה" המופיע בספרות חז"ל (ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צח ע"א). • כִּי בָּא עֵת זְמָן – כי כבר הגיע הזמן שניגאל. • נֶאֱמָן – כינוי לאל. מיוסד על דברים (ז, ט): וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר. • אֵל מַהֵר וּגְאַל לְעַם לֹא אַלְמָן – אנא ממך, אלוהינו, הזדרז לגאול אותנו; אנו 'עַם לֹא אַלְמָן' - כנסת ישראל איננה אלמנה מדודה חלילה. מיוסד על ירמיהו (נא, ה): כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מֵה' צְבָאוֹת כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. • וּגְאַל נָא וּשְׁלַח נָא מְבַשֵּׂר לִבְנֵי אַבְרָהָם – גאל אותנו ושלח לנו את אליהו הנביא, מבשר הגאולה – ברוח נבואת ישעיהו (נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. • הָרֵם דִּגְלָם – רומם ונשא את דגל עמך ישראל. • רְפָא אֵל צִירָם – רפא נא את כאבם. • הֵן עַתָּה כִּי אַתָּה מֶלֶךְ רַחֲמָן – עשה זאת מהר, עכשיו, כי מלך אוהב ונאמן אתה לעמך. • סִתְרִי – כינוי לאל, שהוא מקום המסתור שלי, מגיני, על פי תהלים (קיט, קיד): סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי. • חַי – כינוי לאל, רווח בלשון המקרא – למשל בתהלים (פד, ג): נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי. • אֵל שַׁדַּי – כינוי לאל, רווח מאוד בלשון המקרא, למשל בבראשית (כח, ג): וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. • בְּבֵית מְעוֹנֶךָ – בבית המקדש. • נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה – האל לובש גבורה כאזור, כחגורה, על פי תהלים (סה, ז): מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה. • אַתָּה הוּא אֲדוֹן כֹּל נִבְרָא – אתה הוא השולט על כל הבריות. • חָנֵּנִי בִּמְהֵרָה לְמַעַן בֵּית יוֹסֵף צַדִּיקֶךָ – אנא חנני מהרה בזכות יוסף הצדיק. ואפשר שהפייטן מזכיר כאן את בית יוסף דווקא כרמז למי שלכבודו נתחבר הפיוט – שאף שמו יוסף. וראו גם זכריה (י, ו): וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם. • כִּי אַתָּה הוּא צוּר גּוֹאֲלִי – כי אתה הוא היכול לגאול אותי בעוצמתך הרבה. • וּסְלַח נָא לְמַעֲלִי וּפְדֵנִי – סלח נא לכל חטאי, המעכבים אותך מלגאול אותי, והצילני. • אֵל נֶעֱלָם – כינוי לאל, בדומה לכינויו בנבואת ישעיהו (מה, טו): אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ. • קַבֵּץ נָא לְעַמָּךְ בְּהַר קֹדֶשׁ – אנא קבץ את גלויות עמך לציון וירושלים. • חִישׁ וְהַרְחֵב לָהֵם גְּבוּלָם – מהר והרחב את גבול ישראל, כדי שיוכלו לשכון לבטח בארצם. • כֻּלָּם יוֹדוּךָ בִנְוֵה הָאוּלָם – או אז, יודו לך בני עמך בבית המקדש הנאה. אוּלָם הוא כינוי מקראי רווח למקדש (ראו למשל דברי הימים ב כט, יז). • שְׁעֵה נָא לְקוֹל מַהֲלָלָם – אנא ממך, קבל נא את שירת ההלל של עמך. • כִּי הֵם עַם חָבִיב יְדִידֶיךָ – כי הם עמך האהוב, אשר נקראו 'ידידים' באחת מדרשות חז"ל; ראו למשל בתלמוד הבבלי, מסכת מנחות (נג ע"ב): "ידידים – אלו ישראל, דכתיב: 'נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה' (ירמיהו יב, ז). |
| כותר |
יחיד רם לעולם / לבנון-ביירות / ביאת / מרקו טליו |
|---|---|
| לחן ממסורת |
יחיד רם לעולם / לבנון-ביירות / ביאת |
| מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
| סולם |
מקאם: ביאת |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
לצפייה בתמונה בגודל מלא
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
