אם אפס / בבל / מתפללי בית כנסת מרכז יהודי בבל
ספרדים מסורות המזרח - בבל
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
בואי כלה
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
בביצוע
- שלמה מועלם מסורת:
- ספרדים מסורות המזרח - בבל מעגל השנה:
- לכל עת מאפייני הקלטה:
- הקלטת שדה
נגן שירים ברצף
כל המסורות
ספרדים מסורות המזרח - בבל
עכשווי - ישראל
כל המסורות
ספרדים מסורות המזרח - בבל
עכשווי - ישראל
-
1.
ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
-
2.
ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
-
3.
ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
-
4.
ספרדים מסורות המזרח - בבל שלמה מועלם
-
5.
עכשווי - ישראל חיים פרחי
-
6.
עכשווי - ישראל חיים פרחי
נגן שירים ברצף
|
בואי כלה / ר' יוסף חיים (הבן איש חי) בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה אֵשֶׁת חַיִל מַה טּוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ רָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ נוֹדַע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה לֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכַלְנָה תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ גַּם אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד בִּשְׂמֹאלָהּ בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה יְמִינָהּ מְאֹד רוֹמֵמָה וּפִיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה גַּם מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ מְאֹד בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה הַלְּלוּהָ בַּשְּׁעָרִים הַזְּקֵנִים עִם נְעָרִים לַמְּלָכִים וְלַשָּׂרִים תִּתֵּן מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן הִיא חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן קוֹרֵא בָהּ יִשְׂמַח וְיָרוֹן עַל לוֹמְדֶיהָ חֵן מַעֲלָה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה חֶמְדָּה גְּנוּזָה בַּמְּרוֹמִים קְנוּיָה רֵאשִׁית עוֹלָמִים הִנְחִילָהּ אֵל לְעַם תָּמִים כְּבוֹדוֹ עַל סִינַי נִגְלָה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה יָרַד בָּאֵשׁ וַעֲנָנִים לְדַבֵּר עִם עַם נְבוֹנִים יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד חוֹנִים לְקַבֵּל דָּת אֵל בְּגִילָה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה חַכְמֵי לֵבָב גִּבּוֹרֶיהָ הֵמָּה תָּמִיד שׁוֹחֲרֶיהָ לָהֶם נִגְלוּ סְתָרֶיהָ נְתָנָהּ לָהֶם נַחֲלָה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה זַכָּה וּבָרָה וּטְהוֹרָה מִכָּל פְּנִינִים יְקָרָה הִיא בְרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא וּבָרְחוֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה קוֹל מְבַשֵּׂר חִישׁ נִשְׁמְעָה יְבַשֵּׂר שָׁלוֹם וִישׁוּעָה חִישׁ בְּטוּב בֵּיתְךָ נִשְׂבְּעָה בְּעוֹז חֶדְוָה וְצָהֳלָה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה |
|
הזוהר הפליג בשבחו של מי שנעור בליל חג השבועות וממתין לשעת קבלת התורה בהשכמת הבוקר. שעת קבלת התורה מתוארת שם כשעת החופה והייחוד של ישראל עם התורה. בפיוט זה של ה"בן איש חי", המושר בחג השבועות על ידי יהודי בבל, ניתן שבח לתורה באמצעות דימויה לכלה ולאשת החיל. חלקו הראשון של הפיוט רצוף שברי פסוקים ופסוקים שלמים מתוך מזמור "אשת חיל" מספר משלי. מזמור זה נדרש על התורה ולומדיה במדרש שוחר טוב למשלי, בילקוט המכירי וכן בפירושו של רש"י. בפסוקים רבים מתוך פרקים אחרים בספר משלי, בעיקר ג וח, מדומה החוכמה לאשה הטובה, אשת החיל. פסוקים אלו נדרשים על ידי חכמים כמתייחסים לתורה. המשורר משכיל לשלב את השיבוצים ממזמור אשת חיל בשיבוצים מפסוקי החכמה האחרים שבמשלי. כשם שהמדרש מדלג בין התורה לבין לומדיה בפרשנותו למזמור אשת חיל, פרשנות שבבסיסה התפיסה כי לומד התורה הופך להיות חלק מהתורה והתורה הופכת להיות חלק ממנו, כך גם המשורר נע פה חליפות בין הדימויים כמתייחסים הן לתורה והן ללומדיה. כמו כן מופיעים בפיוט גם זכרי לשון, שבמקורם היוו מלות שבח שהתייחסו לה', ואילו כאן מסב אותם הפייטן אל התורה. הפזמון שבו חוזרת הקריאה בּוֹאִי כַּלָּה שלוש פעמים אינו יכול שלא להדהד לקריאה המופנית אל השבת בקבלתה. מקורו התלמודי בקבלת השבת של האמורא הארץ-ישראלי ר' ינאי, שעליו מסופר (בבלי, שבת קיט ע"א; בבא קמא לב ע"ב), שהיה לובש בגדיו בכניסת השבת ואומר "בואי כלה, בואי כלה". דימוי זה היווה את מקור ההשראה לר' שלמה אלקבץ בפיוטו הידוע "לכה דודי". בחתימת הפיוט נוהגים לפי חלק מהגרסאות לשלש את הקריאה בואי כלה – "בואי כלה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא", ובכך להכיל גם את דרכו של ר' חנינא בקבלת השבת, שכינה את השבת "כלה מלכתא" או "שבת כלה מלכתא". בפיוט זה מאומץ הביטוי השבתי הזה לעניינה של התורה, ואפילו הקריאה המשולשת השתמרה בו. ייתכן שהמעבר מפיוטו של ר' שלמה אלקבץ אל פיוטו של ה"בן איש חי" מתחולל דרך הספירה הנקבית המשותפת לתורה ולשבת – ספירת מלכות. עוד יש להעיר, כי לפי דברי חכמי התלמוד (בבלי, שבת פו ע"ב) ניתנה התורה בשבת. |
| • בּוֹאִי כַּלָּה – הפיטן מאמץ את הפנייה אל השבת מיסודו של ר' ינאי בבבלי שבת קיט ע"א, ושפותחה לימים על ידי ר' שלמה אלקבץ בפיוטו 'לכה דודי', ומפנה אותה אל התורה. • הַכְּלוּלָה – בעלת השלמות. • אֵשֶׁת חַיִל – אשה מצוינת. כך היא מכונה בראש המזמור המדבר בשבחה בספר משלי לא, שממנו לקוחים שיבוצים רבים בפיוט. כאן היא משמשת דימוי לתורה. • מַה טּוֹב סַחְרָהּ – כמה טובות הליכותיה. שיבוץ זה לקוח הן מהאמור בחכמה במשלי ג, יג-יד אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה. כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ הן מהאמור במזמור אשת חיל במשלי לא, יח טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ. • לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ – התורה היא נצחית וקיומה אינו פוסק, היא מאירה ביום ובלילה. זהו המשך השיבוץ הנזכר ממזמור אשת חיל. • רָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ – היא יקרה יותר מפנינים. אף זה פסוק ממזמור אשת חיל (י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. השוואת החכמה (הנדרשת כתורה) לפנינים מופיעה גם במשלי ג, טו: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. • נוֹדַע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ – שבח לבעלה המפורסם בציבור. כאן מדובר הן על הקדוש ברוך הוא, נותן התורה, והן לומד התורה, שהתורה הופכת להיות שלו. אף זה פסוק ממזמור אשת חיל (כג) נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ. • לֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹּאכַלְנָה – כדי ללמוד תורה צריך להתייגע, לעמול. אפשר לקנות את התורה רק בעמל. לפי הפסוק ממזמור אשת חיל (כז) צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל. • תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ – התורה היא תורת חסד. שיבוץ ממזמור אשת חיל (כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. • אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד בִּשְׂמֹאלָהּ – הלומדים את התורה יזכו באריכות ימים, בעושר ובכבוד. השיבוץ לקוח ממשלי ג, יג–טז: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה... אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. • יְמִינָהּ מְאֹד רוֹמֵמָה – ביטוי לעוצמתה של התורה, לפי האמור על ה' בתהלים קיח, טז יְמִין ה' רוֹמֵמָה יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל. • וּפִיהָ פָתְחָה בְּחָכְמָה – התורה היא תורת חוכמה, לומדי התורה יזכו לחוכמה. שיבוץ הוא ממזמור אשת חיל (כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. • גַּם מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ – התורה משולה ללחם והמרחק הוא העמל של לומד התורה המתייגע עליה ואינו מתעצל. שיבוץ הוא ממזמור אשת חיל (יד) הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. • בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ – בעלה במשמעות כפולה - הן הקב"ה והן לומד התורה. אף זה שיבוץ ממזמור אשת חיל (יא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. • הַלְּלוּהָ בַּשְּׁעָרִים – שבחו את התורה. שיבוץ הוא של הפסוק ממזמור אשת חיל (לא) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. • הַזְּקֵנִים עִם נְּעָרִים לַמְּלָכִים וְלַשָּׂרִים... – על דרך שנאמר על ה' בתהלים קמח, יא-יג מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ. בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'... • לַמְּלָכִים וְלַשָּׂרִים תִּתֵּן מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה – בעזרתה של התורה מלכים ושרים יוכלו למשול ולשפוט. וכפי שאומרת החכמה (הנדרשת כתורה) במשלי ח, טו-טז בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק. בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק. • וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן – בזכות התורה והלימוד בה לומד התורה אינו דואג מן העתיד. גם זה שיבוץ ממזמור אשת חיל (כה) עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. • הִיא חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן – דימוי הלקוח משיר השירים, ומתייחס בו לרעיה, ועל פי הדרשה הרווחת – לעם ישראל. (ראו למשל שיר השירים רבה ב, א ומדרש תהלים א). • וְיָרוֹן – וישיר. • עַל לוֹמְדֶיהָ חֵן מַעֲלָה – התורה נוסכת חן על לומדיה. כך נדרש על התורה מן הפסוק (משלי ה, יט) אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן בבבלי, עירובין נד ע"ב: "ויעלת חן - שמעלת חן על לומדיה". • חֶמְדָּה גְּנוּזָה בַּמְּרוֹמִים – אוצר אהוב המוסתר בשמים, לפי תיאור התורה, המופיע באגדה שבבבלי, זבחים קטז ע"א. • קְנוּיָה רֵאשִׁית עוֹלָמִים – התורה נבראה לפני העולם, כפי שנלמד מן הפסוק שאומרת החכמה (ולפי המדרש – התורה) במשלי ח, כב: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. • הִנְחִילָהּ – נתנהּ. • לְעַם תָּמִים – לעם שלם, לעם ישראל. • יָרַד בָּאֵשׁ וַעֲנָנִים – כפי שנאמר בשמות יט, טז-יח: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר... וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ... • עַם נְבוֹנִים – עם ישראל, שעליו נאמר בדברים ד, ו: וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. • יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד חוֹנִים – נאמר בשמות יט, ב: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. ומלשון היחיד של הפועל 'ויחן' דרשו חכמים (מכילתא, בחודש א): "כל מקום שהוא אומר 'ויסעו' 'ויחנו' - נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו לב אחד. לכך נאמר 'ויחן'". • בְּגִילָה – בשמחה. • גִּבּוֹרֶיהָ – לומדי התורה. • שׁוֹחֲרֶיהָ – דורשיה ומבקשיה. • סְתָרֶיהָ – סודותיה. • נְתָנָהּ לָהֶם נַחֲלָה – ה' הנחיל את התורה למבקשיה. • וּבָרָה וּטְהוֹרָה – נקייה מסיגים, כפי שנאמר על התורה בתהלים יט, ט-י: ...מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. • מִכָּל פְּנִינִים יְקָרָה – על פי האמור על החכמה (הנדרשת כתורה) במשלי ג, טו: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. • הִיא בְרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא וּבָרְחוֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ – התורה תשמיע קולה ברבים, כפי שנאמר על החכמה במשלי א, כ-כא: חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ. בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר. ייתכן שכאן התורה היא שתבשר את הגאולה הנשמעת בבית האחרון של הפיוט. • קוֹל מְבַשֵּׂר – את קולו של מבשר הגאולה. • חִישׁ – מהר. • יְבַשֵּׂר שָׁלוֹם וִישׁוּעָה – כפי שנאמר בישעיהו נב, ז: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. • בְּטוּב בֵּיתְךָ נִשְׂבְּעָה – נפשנו תימלא בטובו של בית המקדש, לפי האמור בתהלים סה, ה: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ. • בְּעוֹז חֶדְוָה – כפי שנאמר בדברי הימים א טז, כז: הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ. • וְצָהֳלָה – ושמחה. |
| כותר |
בואי כלה / בבל / שלמה מועלם |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים מסורות המזרח - בבל |
| לחן ממסורת |
בואי כלה / בבל |
| מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• בּוֹאִי כַּלָּה – הפיטן מאמץ את הפנייה אל השבת מיסודו של ר' ינאי בבבלי שבת קיט ע"א, ושפותחה לימים על ידי ר' שלמה אלקבץ בפיוטו 'לכה דודי', ומפנה אותה אל התורה. • הַכְּלוּלָה – בעלת השלמות. • אֵשֶׁת חַיִל – אשה מצוינת. כך היא מכונה בראש המזמור המדבר בשבחה בספר משלי לא, שממנו לקוחים שיבוצים רבים בפיוט. כאן היא משמשת דימוי לתורה. • מַה טּוֹב סַחְרָהּ – כמה טובות הליכותיה. שיבוץ זה לקוח הן מהאמור בחכמה במשלי ג, יג-יד אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה. כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ הן מהאמור במזמור אשת חיל במשלי לא, יח טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ. • לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ – התורה היא נצחית וקיומה אינו פוסק, היא מאירה ביום ובלילה. זהו המשך השיבוץ הנזכר ממזמור אשת חיל. • רָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ – היא יקרה יותר מפנינים. אף זה פסוק ממזמור אשת חיל (י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. השוואת החכמה (הנדרשת כתורה) לפנינים מופיעה גם במשלי ג, טו: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. • נוֹדַע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ – שבח לבעלה המפורסם בציבור. כאן מדובר הן על הקדוש ברוך הוא, נותן התורה, והן לומד התורה, שהתורה הופכת להיות שלו. אף זה פסוק ממזמור אשת חיל (כג) נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ. • לֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹּאכַלְנָה – כדי ללמוד תורה צריך להתייגע, לעמול. אפשר לקנות את התורה רק בעמל. לפי הפסוק ממזמור אשת חיל (כז) צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל. • תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ – התורה היא תורת חסד. שיבוץ ממזמור אשת חיל (כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. • אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד בִּשְׂמֹאלָהּ – הלומדים את התורה יזכו באריכות ימים, בעושר ובכבוד. השיבוץ לקוח ממשלי ג, יג–טז: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה... אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. • יְמִינָהּ מְאֹד רוֹמֵמָה – ביטוי לעוצמתה של התורה, לפי האמור על ה' בתהלים קיח, טז יְמִין ה' רוֹמֵמָה יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל. • וּפִיהָ פָתְחָה בְּחָכְמָה – התורה היא תורת חוכמה, לומדי התורה יזכו לחוכמה. שיבוץ הוא ממזמור אשת חיל (כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. • גַּם מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ – התורה משולה ללחם והמרחק הוא העמל של לומד התורה המתייגע עליה ואינו מתעצל. שיבוץ הוא ממזמור אשת חיל (יד) הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. • בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ – בעלה במשמעות כפולה - הן הקב"ה והן לומד התורה. אף זה שיבוץ ממזמור אשת חיל (יא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. • הַלְּלוּהָ בַּשְּׁעָרִים – שבחו את התורה. שיבוץ הוא של הפסוק ממזמור אשת חיל (לא) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. • הַזְּקֵנִים עִם נְּעָרִים לַמְּלָכִים וְלַשָּׂרִים... – על דרך שנאמר על ה' בתהלים קמח, יא-יג מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ. בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'... • לַמְּלָכִים וְלַשָּׂרִים תִּתֵּן מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה – בעזרתה של התורה מלכים ושרים יוכלו למשול ולשפוט. וכפי שאומרת החכמה (הנדרשת כתורה) במשלי ח, טו-טז בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק. בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק. • וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן – בזכות התורה והלימוד בה לומד התורה אינו דואג מן העתיד. גם זה שיבוץ ממזמור אשת חיל (כה) עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. • הִיא חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן – דימוי הלקוח משיר השירים, ומתייחס בו לרעיה, ועל פי הדרשה הרווחת – לעם ישראל. (ראו למשל שיר השירים רבה ב, א ומדרש תהלים א). • וְיָרוֹן – וישיר. • עַל לוֹמְדֶיהָ חֵן מַעֲלָה – התורה נוסכת חן על לומדיה. כך נדרש על התורה מן הפסוק (משלי ה, יט) אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן בבבלי, עירובין נד ע"ב: "ויעלת חן - שמעלת חן על לומדיה". • חֶמְדָּה גְּנוּזָה בַּמְּרוֹמִים – אוצר אהוב המוסתר בשמים, לפי תיאור התורה, המופיע באגדה שבבבלי, זבחים קטז ע"א. • קְנוּיָה רֵאשִׁית עוֹלָמִים – התורה נבראה לפני העולם, כפי שנלמד מן הפסוק שאומרת החכמה (ולפי המדרש – התורה) במשלי ח, כב: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. • הִנְחִילָהּ – נתנהּ. • לְעַם תָּמִים – לעם שלם, לעם ישראל. • יָרַד בָּאֵשׁ וַעֲנָנִים – כפי שנאמר בשמות יט, טז-יח: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר... וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ... • עַם נְבוֹנִים – עם ישראל, שעליו נאמר בדברים ד, ו: וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. • יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד חוֹנִים – נאמר בשמות יט, ב: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. ומלשון היחיד של הפועל 'ויחן' דרשו חכמים (מכילתא, בחודש א): "כל מקום שהוא אומר 'ויסעו' 'ויחנו' - נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו לב אחד. לכך נאמר 'ויחן'". • בְּגִילָה – בשמחה. • גִּבּוֹרֶיהָ – לומדי התורה. • שׁוֹחֲרֶיהָ – דורשיה ומבקשיה. • סְתָרֶיהָ – סודותיה. • נְתָנָהּ לָהֶם נַחֲלָה – ה' הנחיל את התורה למבקשיה. • וּבָרָה וּטְהוֹרָה – נקייה מסיגים, כפי שנאמר על התורה בתהלים יט, ט-י: ...מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. • מִכָּל פְּנִינִים יְקָרָה – על פי האמור על החכמה (הנדרשת כתורה) במשלי ג, טו: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. • הִיא בְרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא וּבָרְחוֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ – התורה תשמיע קולה ברבים, כפי שנאמר על החכמה במשלי א, כ-כא: חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ. בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר. ייתכן שכאן התורה היא שתבשר את הגאולה הנשמעת בבית האחרון של הפיוט. • קוֹל מְבַשֵּׂר – את קולו של מבשר הגאולה. • חִישׁ – מהר. • יְבַשֵּׂר שָׁלוֹם וִישׁוּעָה – כפי שנאמר בישעיהו נב, ז: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. • בְּטוּב בֵּיתְךָ נִשְׂבְּעָה – נפשנו תימלא בטובו של בית המקדש, לפי האמור בתהלים סה, ה: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ. • בְּעוֹז חֶדְוָה – כפי שנאמר בדברי הימים א טז, כז: הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ. • וְצָהֳלָה – ושמחה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים מסורות המזרח - בבל
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
