פליאה / חסידות ברסלב / תלמידי ישיבת ברסלב, 1967
חסידים - חסידות ברסלב
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
צמאה נפשי לאלהים
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
בביצוע
- יצחק שפירא מסורת:
- חסידים - חסידות ברסלב מעגל השנה:
- לכל עת מאפייני הקלטה:
- מסחרי
נגן שירים ברצף
כל המסורות
אשכנז - אשכנז כללי
חסידות סאטמר - חסידות פיטסבורג
חסידים - חסידות ברסלב
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
עכשווי - ישראל
תימן - כלל תימן
כל המסורות
אשכנז - אשכנז כללי
חסידות סאטמר - חסידות פיטסבורג
חסידים - חסידות ברסלב
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
עכשווי - ישראל
תימן - כלל תימן
-
1.
אשכנז - אשכנז כללי אילן דמרי, המדרגות
-
2.
אשכנז - אשכנז כללי מרסל לנג
-
3.
חסידות סאטמר - חסידות פיטסבורג אייזיק האניג
-
4.
חסידים - חסידות ברסלב יצחק שפירא
-
5.
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה יהודה וייס
-
6.
ספרדים מסורות המזרח - בבל דוד חבה
-
7.
ספרדים מסורות המזרח - בבל שלמה מועלם
-
8.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אברהם סוויסה, תלמידים
-
9.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו משה לוי
-
10.
עכשווי - ישראל טל נאה
-
11.
עכשווי - ישראל יהושע אנגלמן
-
12.
תימן - כלל תימן אפרים יעקב
נגן שירים ברצף
|
צמאה נפשי / ר' אברהם אבן עזרא צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי אֵל אֶחָד בְּרָאָנִי וְאָמַר חַי אָנִי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי בָּרָא כֹּל בְּחָכְמָה בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה מְאֹד נֶעֱלָמָה מֵעֵינֵי כָל חָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי רָם עַל כֹּל כְּבוֹדוֹ כָּל פֶּה יְחַוֶּה הוֹדוֹ בָּרוּךְ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי הִבְדִּיל נִינֵי תָם חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי מִי זֶה יִצְטַדַּק נִמְשַׁל לְאָבָק דָּק אֶמֶת כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי בְּלֵב יֵצֶר חָשׁוּב כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב וְאֵיכָכָה יָשׁוּב הַבָּשָׂר הֶחָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי נְסוֹגִים אִם אָבוּ מִדַרְכָּם שָׁבוּ טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי עַל כֹּל אֲהוֹדֶךָ כָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי זְכוֹר אַהֲבַת קְדוּמִים וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים וְקָרֵב הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת לֹא כִי בְנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי אֶקּוֹד עַל אַפִּי וְאֶפְרוֹשׂ לְךָ כַּפִּי עֵת אֶפְתַּח פִּי בְּנִשְׁמַת כָּל חָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי |
|
שירו של ר' אברהם אבן עזרא, משורר, פילוסוף ופרשן מקרא, בן המאה ה-12, שנכתב כפיוט "רשות" לתפילת "נשמת" של שמיני עצרת. בימינו נשתמר המנהג של שירת הפיוט בשמיני עצרת רק בקרב קהילת יהודי בבל. יהודי מרוקו שרים את הפיוט בשירת הבקשות של פרשת חיי שרה. בקהילות אשכנז הפיוט הוא אחד מזמירות ליל שבת. ביום שמיני עצרת נאמרת לראשונה תפילת הגשם והוא חותם את חג הסוכות, העומד בסימן מים ושמחת בית השואבה, שהתקיימה בבית המקדש במשך כל ימי חג הסוכות. המלים צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי, המשמשות בחלק מהלחנים כפזמון חוזר, לקוחות מהמזמור הנאמר לאורך כל חג הסוכות (תהלים מב). בפירושו למזמור כותב ראב"ע כך: "על כן דימה היכספו לבית ה' כהיכסף הצמא על המים ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים על כן לאל חי" (תהלים מב, ג) - התלות של האדם באל היא אם כן כתלותו במים לשם חיותו. את הקשר שבין מים וחיים מבטא ר' אברהם אבן עזרא בפיוט בצורה יפה ויצירתית להפליא, כשהוא בוחר לחתום כל בית בשיבוץ מקראי שבסופו באה המילה 'חי', החורזת את כל הפיוט. הגרסה המובאת כאן היא הגרסה המדעית של מהדורת פרופ' ישראל לוין והיא שונה במקצת מהנוסח המוכר. מעבר לשינויי נוסח קלים לאורך כל הפיוט, נציין כי הבית לפני אחרון המופיע כאן (אוּלַי עֵת בָּאָה) אינו מוכר בנוסחים הנפוצים והבית שלפניו (הֲלֹא חֶלְקְך מֵרֹאשׁ) אינו מצוי בנוסח אשכנז. |
| • צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי – שיבוץ מתהלים מב, ג. וכך כותב אבן עזרא בפירושו לפסוק: "המים ירוו האדם רגע ויחיה ותשוב נפשו אליו, ולא כן הלחם. על כן דימה היכספו לבית השם כהיכסף הצמא על המים ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים על כן לאל חי". • לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי – שיבוץ מתהלים פד, ג. ומפרש שם ראב"ע: "לבי – הוא השכל והדעת שהם בנשמה, ובשרי – הגוף והשיער...". • וְאָמַר חַי אָנִי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי – 'חי אני' הוא לשון שבועה. כך אמר ה' למשה רבנו כאשר ביקש לחזות בכבודו (שמות לג, כ). • בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה – בחכמה ובתבונה. • וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי – בריאת העולם אינה מובנת ונחשבת לאחד מהסודות שאין דורשים בהם. הלשון לפי איוב כח, כ-כא: וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה. וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי... • יְחַו – יספר. • אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי – הקב"ה. שיבוץ מאיוב: מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִיש (יב, ט-י). • הִבְדִּיל נִינֵי תָם – בחר והבדיל את עם ישראל, צאצאיו של יעקב, המכונה איש תם (בראשית כה, כז), משאר העמים. • חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם – ההבדלה משאר האומות מתבטאת בין היתר בחוקים ובמצוות שניתנו לעם ישראל. • אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחָי – ביטוי זה בהקשר לעשיית המצוות, החוקים והמשפטים, מופיע במקרא במספר מקומות (ויקרא יח, ה; יחזקאל כ, יא; שם שם, יג; שם שם, כא). • מִי זֶה יִצְטַדַּק – מי הוא האדם שיוכל לטעון שהוא צדיק. • נִמְשַׁל כְּאָבָק דָּק – האדם הוא כאבק דק החולף מן העולם. הביטוי לקוח מישעיהו כט, ה: וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ. • כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי – האדם לא יכול לצדוק אל מול האל, כדברי דוד בתהלים קמג, ב: וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי. • בְּלֵב יֵצֶר חָשׁוּב כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב – היצר שבלב נחשב כרעל של נחש או עכביש ארסי. הביטוי חֲמַת עַכְשׁוּב לקוח מתהלים קמ, ד: שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה. • וְאֵיכָכָה יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחָי – איך יכול האדם שהיצר מחלחל אליו כרעל וכארס, לשוב אל ה'. שיבוץ מויקרא יג, טז, שם מובא הביטוי בהקשר לאדם שבשרו נגוע בצרעת. • נְסוֹגִים אִם אָבוּ מִדַרְכָּם שָׁבוּ – גם אלו שהתרחקו מה' עדיין יכולים, אם ירצו, לשוב מדרכם. • טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי – לפני מיתתם. • עַל כֹּל חֲסָדֶיךָ תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ – חסדיך המתחדשים תדיר מעידים על חסדיך האינסופיים. • אַהוֹדֶךָ – אודה לך. • כָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ – כל בני האדם יודו בייחודך, ייחדו וישבחו אותך. • פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חָי – שיבוץ מתהלים קמה, טז: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. • אַהֲבַת קְדוּמִים – אהבתך לעם ישראל ולאבות, ראשוני האומה. • וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים – החיה המתים. • הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי – ימות המשיח. הביטוי אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי לקוח משמואל א כ, לא. • גְבֶרֶת אֱמֶת – שרה, המסמלת את עם ישראל. • שִׁפְחָה – הגר, המסמלת את בני ישמעאל. • נוֹאֶמֶת: לֹא, כִי בְנֵךְ הַמֵּת, וּבְנִי הֶחָי – טוענת כי בא קצה של היהדות והאיסלאם תופש את מקומה. הטענה לֹא, כִי בְנֵךְ הַמֵּת, וּבְנִי הֶחָי לקוחה מדברי האמהות במשפט שלמה (מלכים א כ, לא). • הֲלֹא חֶלְקְךָ מֵרֹאשׁ – הלא עם ישראל הוא חלקו ונחלתו של ה', ככתוב בדברים לב, ט: כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. • חָלָק דָּמוֹ דְּרֹשׁ – חלק הוא יעקב אבינו המכונה איש חלק (בראשית כז, יא). המשורר מבקש שה' ידרוש את דמו מיד אויביו. • שְׁפֹךְ אַף עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחָי – השעיר הוא עשיו, המכונה איש שעיר (בראשית כז, יא) והוא מייצג את הנצרות. הביטוי רֹאש הַשָּׂעִיר הַחָי מופיע במקרא בהקשר של השעיר לעזאזל שהיה נושא עליו את עוונות בני ישראל ומשולח אל המדבר, כחלק מעבודת יום הכיפורים (ראו ויקרא טז). • לְהָשִׁיב נְשׂוּא חֲטָאָה – להשיב את עם ישראל, שעוונו כבר נסלח לו. • אֶל בֵּיתְךָ – אל בית המקדש. • וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי – יראה את בית המקדש בבנינו והדבר יתן לו חיות. ההקשר של השיבוץ הוא נחש הנחושת אותו נצטווה משה לעשות: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי (במדבר כא, ח). • אֶפְרֹשׂ לְךָ כַּפִּי – אתפלל. • וְאֶקֹּד עַל אַפִּי – אשתחווה. • בְּעֵת אֶפְתַּח אֶת פִּי בְּנִשְׁמַת כָּל חָי – כאשר אתחיל להתפלל את תפילת 'נשמת כל חי' (תפילה הנאמרת בשחרית של שבת ויום טוב). כאן מוביל סופו של הפיוט אל ייעודו - "רשות" ל"נשמת". |
| כותר |
צמאה נפשי לאלהים / חסידות ברסלב / יצחק שפירא |
|---|---|
| מסורת |
חסידים - חסידות ברסלב |
| לחן ממסורת |
צמאה נפשי / חסידות ברסלב |
| מאפייני הקלטה |
מסחרי |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
17 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי – שיבוץ מתהלים מב, ג. וכך כותב אבן עזרא בפירושו לפסוק: "המים ירוו האדם רגע ויחיה ותשוב נפשו אליו, ולא כן הלחם. על כן דימה היכספו לבית השם כהיכסף הצמא על המים ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים על כן לאל חי". • לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי – שיבוץ מתהלים פד, ג. ומפרש שם ראב"ע: "לבי – הוא השכל והדעת שהם בנשמה, ובשרי – הגוף והשיער...". • וְאָמַר חַי אָנִי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי – 'חי אני' הוא לשון שבועה. כך אמר ה' למשה רבנו כאשר ביקש לחזות בכבודו (שמות לג, כ). • בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה – בחכמה ובתבונה. • וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי – בריאת העולם אינה מובנת ונחשבת לאחד מהסודות שאין דורשים בהם. הלשון לפי איוב כח, כ-כא: וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה. וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי... • יְחַו – יספר. • אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי – הקב"ה. שיבוץ מאיוב: מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִיש (יב, ט-י). • הִבְדִּיל נִינֵי תָם – בחר והבדיל את עם ישראל, צאצאיו של יעקב, המכונה איש תם (בראשית כה, כז), משאר העמים. • חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם – ההבדלה משאר האומות מתבטאת בין היתר בחוקים ובמצוות שניתנו לעם ישראל. • אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחָי – ביטוי זה בהקשר לעשיית המצוות, החוקים והמשפטים, מופיע במקרא במספר מקומות (ויקרא יח, ה; יחזקאל כ, יא; שם שם, יג; שם שם, כא). • מִי זֶה יִצְטַדַּק – מי הוא האדם שיוכל לטעון שהוא צדיק. • נִמְשַׁל כְּאָבָק דָּק – האדם הוא כאבק דק החולף מן העולם. הביטוי לקוח מישעיהו כט, ה: וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ. • כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי – האדם לא יכול לצדוק אל מול האל, כדברי דוד בתהלים קמג, ב: וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי. • בְּלֵב יֵצֶר חָשׁוּב כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב – היצר שבלב נחשב כרעל של נחש או עכביש ארסי. הביטוי חֲמַת עַכְשׁוּב לקוח מתהלים קמ, ד: שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה. • וְאֵיכָכָה יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחָי – איך יכול האדם שהיצר מחלחל אליו כרעל וכארס, לשוב אל ה'. שיבוץ מויקרא יג, טז, שם מובא הביטוי בהקשר לאדם שבשרו נגוע בצרעת. • נְסוֹגִים אִם אָבוּ מִדַרְכָּם שָׁבוּ – גם אלו שהתרחקו מה' עדיין יכולים, אם ירצו, לשוב מדרכם. • טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי – לפני מיתתם. • עַל כֹּל חֲסָדֶיךָ תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ – חסדיך המתחדשים תדיר מעידים על חסדיך האינסופיים. • אַהוֹדֶךָ – אודה לך. • כָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ – כל בני האדם יודו בייחודך, ייחדו וישבחו אותך. • פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חָי – שיבוץ מתהלים קמה, טז: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. • אַהֲבַת קְדוּמִים – אהבתך לעם ישראל ולאבות, ראשוני האומה. • וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים – החיה המתים. • הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי – ימות המשיח. הביטוי אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי לקוח משמואל א כ, לא. • גְבֶרֶת אֱמֶת – שרה, המסמלת את עם ישראל. • שִׁפְחָה – הגר, המסמלת את בני ישמעאל. • נוֹאֶמֶת: לֹא, כִי בְנֵךְ הַמֵּת, וּבְנִי הֶחָי – טוענת כי בא קצה של היהדות והאיסלאם תופש את מקומה. הטענה לֹא, כִי בְנֵךְ הַמֵּת, וּבְנִי הֶחָי לקוחה מדברי האמהות במשפט שלמה (מלכים א כ, לא). • הֲלֹא חֶלְקְךָ מֵרֹאשׁ – הלא עם ישראל הוא חלקו ונחלתו של ה', ככתוב בדברים לב, ט: כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. • חָלָק דָּמוֹ דְּרֹשׁ – חלק הוא יעקב אבינו המכונה איש חלק (בראשית כז, יא). המשורר מבקש שה' ידרוש את דמו מיד אויביו. • שְׁפֹךְ אַף עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחָי – השעיר הוא עשיו, המכונה איש שעיר (בראשית כז, יא) והוא מייצג את הנצרות. הביטוי רֹאש הַשָּׂעִיר הַחָי מופיע במקרא בהקשר של השעיר לעזאזל שהיה נושא עליו את עוונות בני ישראל ומשולח אל המדבר, כחלק מעבודת יום הכיפורים (ראו ויקרא טז). • לְהָשִׁיב נְשׂוּא חֲטָאָה – להשיב את עם ישראל, שעוונו כבר נסלח לו. • אֶל בֵּיתְךָ – אל בית המקדש. • וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי – יראה את בית המקדש בבנינו והדבר יתן לו חיות. ההקשר של השיבוץ הוא נחש הנחושת אותו נצטווה משה לעשות: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי (במדבר כא, ח). • אֶפְרֹשׂ לְךָ כַּפִּי – אתפלל. • וְאֶקֹּד עַל אַפִּי – אשתחווה. • בְּעֵת אֶפְתַּח אֶת פִּי בְּנִשְׁמַת כָּל חָי – כאשר אתחיל להתפלל את תפילת 'נשמת כל חי' (תפילה הנאמרת בשחרית של שבת ויום טוב). כאן מוביל סופו של הפיוט אל ייעודו - "רשות" ל"נשמת".
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת חסידים - חסידות ברסלב
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
