מבורך שבת / אלג'יריה – אורן / דניאל אשכנזי
אלג'יריה - אורן
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
אודה לאל
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
בביצוע
- דניאל אשכנזי מסורת:
- אלג'יריה - אורן מעגל השנה:
- לכל עת מאפייני הקלטה:
- הקלטת שדה
נגן שירים ברצף
כל המסורות
אלג'יריה - אורן
דרום תימן (שרעב וסביבותיה) - חוגריה
חסידים - חסידות ברסלב
מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה
סוריה - חלב (ארם צובה)
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה
עכשווי - ישראל
תורכיה - תורכיה כללי
כל המסורות
אלג'יריה - אורן
דרום תימן (שרעב וסביבותיה) - חוגריה
חסידים - חסידות ברסלב
מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה
סוריה - חלב (ארם צובה)
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה
עכשווי - ישראל
תורכיה - תורכיה כללי
-
1.
אלג'יריה - אורן דניאל אשכנזי
-
2.
אלג'יריה - אורן דניאל, יהודה ויואל אשכנזי
-
3.
אלג'יריה - אורן שמואל כהן
-
4.
דרום תימן (שרעב וסביבותיה) - חוגריה אפרים יעקב
-
5.
חסידים - חסידות ברסלב דוד רפאל בן-עמי (פיינשיל)
-
6.
חסידים - חסידות ברסלב ללא מבצע
-
7.
מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה אוחיל יבריגינוב, עזרא מלקוב
-
8.
סוריה - חלב (ארם צובה) דוד מנחם, ישי מנחם
-
9.
סוריה - חלב (ארם צובה) מתוך מופע שירת הבקשות, ירושלים התשס"ו
-
10.
סוריה - חלב (ארם צובה) מתפללי בית כנסת אוהבי ציון
-
11.
סוריה - חלב (ארם צובה) פייטנים מקהילת ארם צובה, ניו יורק
-
12.
סוריה - חלב (ארם צובה) קבוצת חזנים
-
13.
סוריה - חלב (ארם צובה) רוני איש-רן
-
14.
ספרדים מסורות המזרח - בבל דוד מנחם
-
15.
ספרדים מסורות המזרח - בבל נסים בר יוסף
-
16.
ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה נטע אלקיים
-
17.
עכשווי - ישראל אהוד בנאי
-
18.
עכשווי - ישראל אהוד בנאי, יוני גנוט
-
19.
עכשווי - ישראל אליהו דגמי
-
20.
תורכיה - תורכיה כללי דוד חיים
נגן שירים ברצף
|
אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר/ ר' שמעיה קוסון אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר שִׂימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה וְאוֹרָה כְּאוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָּבָה לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה לְהַצִילָהּ מִלֶּהָבָה וּלְהָאִירָהּ לִפְנוֹת בֹּקֶר עוּרוּ נָא כִּי בְכָל לַיְלָה נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה לָתֵת דִּין חֶשְׁבּוֹן מִפְעָלָהּ לְיוֹצֵר עֶרֶב וָבֹקֶר יִמְצָאוּהָ מְטֻנֶפֶת מֵעֲוֹנוֹת וְתוֹסֶפֶת כְּמוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יִמְצָאוּהָ מְשׁוֹטֶטֶת בְּתַרְיָ"ג מִצְוָה מְקֻשֶּׁטֶת כְּמוֹ כַּלָּה מְקֻדֶּשֶׁת תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הַנֶּאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ יַחֲזִירֶנָּה לוֹ כִּרְצוֹנו אִיש לא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר {{קוּמוּ כִּי [לֹא ]זֹאת הַמְּנוּחָה}} {{מִדַּת רַחֲמִים מְתוּחָה}} {{שׁוּבוּ כִּי יָדוֹ פְתוּחָה}} {{לְכָל מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר}} {{וְשֵׁנָה אַל תֶּאֱהָבוּ}} {{לְהַקְדִישׁ לָאֵל אֱהָבוּ}} {{הָבוּ לַה' הָבוּ}} {{כָּבוֹד וְהָיָה הַבֹּקֶר}} {{סָלּוּהָ כְּמוֹ עֲרֵמִים [עֲרוּמִים]}} {{נֶפֶשׁ בְּהֵמוֹת נִרְדָּמִים}} {{יַעַן לְמִשְׁטַח חֲרָמִים}} {{לְסֵדֶר עוֹלַת הַבֹּקֶר}} וְהַחֲיוּ הָעֲנִיָּה יְחִידָה תַמָּה וּנְקִיָּה וַאֲשֶר נַפְשוֹ לֹא חִיָּה אֵיךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר {{נֹעַם ד' לַחֲזוֹת}} {{נִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת}} {{בִּשְׂמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת}} {{בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר}} |
|
פיוט מיוחד במינו המושר בזמנים שונים בקרב רבות מן הקהילות. המלים הקוראות לאדם למודעות עצמית ולשמירה על טוהר נשמתו מדברות לאדם באשר הוא, מעבר למקום ולזמן. אולי משום כך זכה הפיוט הזה לשלל ביצועים ולחנים, לא מעטים מהם בני ימינו אנו, כמו למשל זה של אהוד בנאי, של אביתר בנאי ושל אחרים נוספים. הפזמון החוזר – ברון יחד כוכבי בקר – כמו גם המילה 'בוקר' החותמת כל בית בשיר - ממקמים את זמן ההתרחשות בפיוט בזמן של עלות השחר, תחילת היום. בהתאמה יפה לכך מושר הפיוט בחלק מן הקהילות (בבל) כפיוט השכמה, עוד לפני תפילת שחרית, או בשעות של לפנות בוקר כחלק משירת הבקשות (ארם צובה). משפחות רבות, ספרדיות ואשכנזיות כאחת, שרות את הפיוט במהלך השבת, במיוחד בשעות אחר הצהריים של שבת, הנחשבות לזמן חסד מיוחד ואז נוהגים לשיר בו שירי כיסופים וגעגוע. מחברו של הפיוט הוא ר' שמעיה קוסון ולא ידועים עליו פרטים רבים. משערים שחי במאה ה-16 באיזור צפון אפריקה. |
| • אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר – הפנייה אל האל כחוקר לב נשענת על הפסוק אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו (ירמיהו יז, י). הפסוק כורך את ידיעת חקרי הלב של האל עם הגמול הצודק – מוטיב שיתפתח בהמשך. • בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר – הביטוי מופיע בפתיחת הפיוט כציון זמן אמירתו וזמן ההתרחשות אותה מתאר הפיוט. הביטוי לקוח מאיוב לח, ז: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. • שִׂימוּ לֵב עַל/אֶל הַנְּשָׁמָה, לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה – הנשמה מדומה כאן לאבני החושן, אבנים טובות להטעמת ערכה והתנוצצותה. • וְאוֹרָהּ כְּאוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר – אור הנשמה מושווה לא רק לאבני החושן, שאף בהם היה אור (אורים ותומים), אלא גם לאור החמה. אור הנשמה מאיר אף פי שבע מאור הבוקר. שורה זו מבוססת על הפסוק בישעיהו (ל, כו). המדבר על אחרית הימים: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים... מהשיבוץ עולה ההקבלה בין הנשמה לבין הלבנה. • מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָבָה – בתלמוד הבבלי נאמר שנשמות הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד (שבת קנב, ע"ב); הרקיע שבו גנוזות נשמות הצדיקים והנשמות העתידות להיבראות, נקרא רקיע ערבות (לפי הבבלי חגיגה יב, ע"ב). הנשמות מתוארות כחצובות מן העליונים בספרי קבלה שונים. בספר חרדים ובספרים אחרים מופיעה המימרא נשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד. • לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה – העולם הזה, המדומה כאן לארץ צחיחה ושוממה. וברקע מהדהדת כאן ההקבלה הניגודית בין רקיע העֲרָבוֹת שם היתה גנוזה הנשמה לבין העֲרָבָה, השממה, בה מצויה הנשמה בעולם הזה. • לְהַצִילָהּ מִלֶּהָבָה – הנשמה נשלחת מן העליונים אל הארץ והאדם כדי לגאול ולתקן אותם. הלהבה מייצגת את הפגעים המזומנים. • וּלְהָאִירָהּ לִפְנוֹת בֹּקֶר – הנשמה כמו מאירה את האדם, את גשמיותו ומחשכיו. • עוּרוּ נָא כִּי בְכָל לַיְלָה נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה לָתֵת דִּין חֶשְבּוֹן מִפְעָלָה – על הפסוק: בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ (איוב לז, ז) נדרש שכשהאדם נפטר מהעולם הוא חותם על כל מעשיו, ומאשר את הדין. אצל השל"ה מתואר כי האדם חותם על מעשיו בכל לילה – "ובשעת השינה בלילה עולה למעלה נשמת כל חי איש יהודי לכתוב ולחתום מעשי היום, שנאמר, ביד כל אדם יחתום". • יִמְצָאָהּ מְטֻנֶפֶת – לעתים ימצא האל את הנשמה מלוכלכת בחטאים. • כְּמוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת – כשפחה הנושאת חרפה. • יִמְצָאוּהָ מְחֻדֶּשֶׁת [מְקֻשֶׁטֶת] בְּזָכִיוֹת וּבְתוֹסֶפֶת [בְּטַלִית וְטוֹטֶפֶת] – ולעתים ימצא האל את הנשמה מקושטת במצוות בכלל או בטלית ותפילין. • הַנֶּאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ – כאשר האדם ישן, ה' לוקח את הנשמה כפיקדון. • יַחֲזִירֶנָּה לוֹ כִּרְצוֹנוֹ – בבוקר ה' מחזיר את הנשמה. וכך נאמר בתנא דבי אליהו (פרק יח): חייב אדם שישבח ויברך וירומם ויגדל ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על נפש רוח ונשמה שהוא נותן בערב לבעל הפקדון ולבקר מחזירה אותה אליו שנאמר (איוב יב) "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" ואומר (תהלים לא) "בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת". • אִישׁ לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ – לפי יהושע כב, כ: וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ. • וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר – לפי בראשית א. • קוּמוּ כִּי [לֹא] זֹאת הַמְּנוּחָה – עורו מהתרדמה, הממשית והרוחנית. • מִדַּת רַחֲמִים מְתוּחָה – זוהי עת רצון ורחמים מאת ה'. • שׁוּבוּ כִּי יָדוֹ פְתוּחָה לְכָל מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר – תיאור ציורי כאילו ידו של ה' מושטת לסליחה לכל המשכים לקראתו, הבקר כזמן מטאפורי של התעוררות הנשמה. • וְשֵׁנָה אַל תֶּאֱהָבוּ לְהַקְדִישׁ לָאֵל אֱהָבוּ, הָבוּ לַה' כָּבוֹד – קריאה נוספת להתעורר משינה ולהתקרב אל ה'. הביטוי הָבוּ לַה' כָּבוֹד מופיע מספר פעמים בתהלים ובדברי הימים. • סָלּוּהָ כְּמוֹ עֲרֵמִים [עֲרוּמִים] – סָלּוּהָ מלשון סלל, עֲרֵמִים – ערמות תבואות. רמסו, דושו, את הנשמה כמו שדשים ערמות תבואה. ולפי הנוסח האחר – עֲרוּמִים, דושו את נשמתכם הערומה. הביטוי לקוח מירמיהו נ, כו: סָלּוּהָ כְמוֹ עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ אַל תְּהִי לָהּ שְׁאֵרִית. • נֶפֶשׁ בְּהֵמוֹת נִרְדָּמִים – האדם שנפשו רדומה משול לבהמה. יַעַן לְמִשְׁטַח חֲרָמִים לְסֵדֶר עוֹלַת הַבֹּקֶר – מקור הביטוי ביחזקאל כו, יד: וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה. חרמים הם כלי דיג, ובמשמעות כאן – הכינו את נשמתכם ופרשו אותה כמו על גבי משטח לקראת הבקר. • וְהַחֲיוּ הָעֲנִיָּה, יְחִידָה, תַמָּה וּנְקִיָּה – כל אלה תאריה של הנשמה, והפניה לאדם לשמור על חיותה של נשמתו. • וַאֲשֶר נַפְשוֹ לֹא חִיָה אֵיך יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר – מי שלא דאג לנשמתו לא יגיע לבוקרה, לגאולתה. השיבוץ מתהלים כב, ל. • נֹעַם ה' לַחֲזוֹת נִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹאת בִּשְמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת – ציפיה ותקוה לזכות להתקרב אל ה' ולחיים של שמחה ולא של עצב. • בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר – שיבוץ מתהלים ה, ד: ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה. |
| כותר |
אודה לאל / אלג'יריה-אורן / דניאל אשכנזי |
|---|---|
| מסורת |
אלג'יריה - אורן |
| לחן ממסורת |
אודה לאל / אלג'יריה-אורן |
| מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| מקום החיבור |
NLISharedCore.Models.ItemPage.PiyutModel . lds91 |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר – הפנייה אל האל כחוקר לב נשענת על הפסוק אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו (ירמיהו יז, י). הפסוק כורך את ידיעת חקרי הלב של האל עם הגמול הצודק – מוטיב שיתפתח בהמשך. • בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר – הביטוי מופיע בפתיחת הפיוט כציון זמן אמירתו וזמן ההתרחשות אותה מתאר הפיוט. הביטוי לקוח מאיוב לח, ז: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. • שִׂימוּ לֵב עַל/אֶל הַנְּשָׁמָה, לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה – הנשמה מדומה כאן לאבני החושן, אבנים טובות להטעמת ערכה והתנוצצותה. • וְאוֹרָהּ כְּאוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר – אור הנשמה מושווה לא רק לאבני החושן, שאף בהם היה אור (אורים ותומים), אלא גם לאור החמה. אור הנשמה מאיר אף פי שבע מאור הבוקר. שורה זו מבוססת על הפסוק בישעיהו (ל, כו). המדבר על אחרית הימים: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים... מהשיבוץ עולה ההקבלה בין הנשמה לבין הלבנה. • מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָבָה – בתלמוד הבבלי נאמר שנשמות הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד (שבת קנב, ע"ב); הרקיע שבו גנוזות נשמות הצדיקים והנשמות העתידות להיבראות, נקרא רקיע ערבות (לפי הבבלי חגיגה יב, ע"ב). הנשמות מתוארות כחצובות מן העליונים בספרי קבלה שונים. בספר חרדים ובספרים אחרים מופיעה המימרא נשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד. • לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה – העולם הזה, המדומה כאן לארץ צחיחה ושוממה. וברקע מהדהדת כאן ההקבלה הניגודית בין רקיע העֲרָבוֹת שם היתה גנוזה הנשמה לבין העֲרָבָה, השממה, בה מצויה הנשמה בעולם הזה. • לְהַצִילָהּ מִלֶּהָבָה – הנשמה נשלחת מן העליונים אל הארץ והאדם כדי לגאול ולתקן אותם. הלהבה מייצגת את הפגעים המזומנים. • וּלְהָאִירָהּ לִפְנוֹת בֹּקֶר – הנשמה כמו מאירה את האדם, את גשמיותו ומחשכיו. • עוּרוּ נָא כִּי בְכָל לַיְלָה נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה לָתֵת דִּין חֶשְבּוֹן מִפְעָלָה – על הפסוק: בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ (איוב לז, ז) נדרש שכשהאדם נפטר מהעולם הוא חותם על כל מעשיו, ומאשר את הדין. אצל השל"ה מתואר כי האדם חותם על מעשיו בכל לילה – "ובשעת השינה בלילה עולה למעלה נשמת כל חי איש יהודי לכתוב ולחתום מעשי היום, שנאמר, ביד כל אדם יחתום". • יִמְצָאָהּ מְטֻנֶפֶת – לעתים ימצא האל את הנשמה מלוכלכת בחטאים. • כְּמוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת – כשפחה הנושאת חרפה. • יִמְצָאוּהָ מְחֻדֶּשֶׁת [מְקֻשֶׁטֶת] בְּזָכִיוֹת וּבְתוֹסֶפֶת [בְּטַלִית וְטוֹטֶפֶת] – ולעתים ימצא האל את הנשמה מקושטת במצוות בכלל או בטלית ותפילין. • הַנֶּאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ – כאשר האדם ישן, ה' לוקח את הנשמה כפיקדון. • יַחֲזִירֶנָּה לוֹ כִּרְצוֹנוֹ – בבוקר ה' מחזיר את הנשמה. וכך נאמר בתנא דבי אליהו (פרק יח): חייב אדם שישבח ויברך וירומם ויגדל ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על נפש רוח ונשמה שהוא נותן בערב לבעל הפקדון ולבקר מחזירה אותה אליו שנאמר (איוב יב) "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" ואומר (תהלים לא) "בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת". • אִישׁ לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ – לפי יהושע כב, כ: וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ. • וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר – לפי בראשית א. • קוּמוּ כִּי [לֹא] זֹאת הַמְּנוּחָה – עורו מהתרדמה, הממשית והרוחנית. • מִדַּת רַחֲמִים מְתוּחָה – זוהי עת רצון ורחמים מאת ה'. • שׁוּבוּ כִּי יָדוֹ פְתוּחָה לְכָל מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר – תיאור ציורי כאילו ידו של ה' מושטת לסליחה לכל המשכים לקראתו, הבקר כזמן מטאפורי של התעוררות הנשמה. • וְשֵׁנָה אַל תֶּאֱהָבוּ לְהַקְדִישׁ לָאֵל אֱהָבוּ, הָבוּ לַה' כָּבוֹד – קריאה נוספת להתעורר משינה ולהתקרב אל ה'. הביטוי הָבוּ לַה' כָּבוֹד מופיע מספר פעמים בתהלים ובדברי הימים. • סָלּוּהָ כְּמוֹ עֲרֵמִים [עֲרוּמִים] – סָלּוּהָ מלשון סלל, עֲרֵמִים – ערמות תבואות. רמסו, דושו, את הנשמה כמו שדשים ערמות תבואה. ולפי הנוסח האחר – עֲרוּמִים, דושו את נשמתכם הערומה. הביטוי לקוח מירמיהו נ, כו: סָלּוּהָ כְמוֹ עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ אַל תְּהִי לָהּ שְׁאֵרִית. • נֶפֶשׁ בְּהֵמוֹת נִרְדָּמִים – האדם שנפשו רדומה משול לבהמה. יַעַן לְמִשְׁטַח חֲרָמִים לְסֵדֶר עוֹלַת הַבֹּקֶר – מקור הביטוי ביחזקאל כו, יד: וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה. חרמים הם כלי דיג, ובמשמעות כאן – הכינו את נשמתכם ופרשו אותה כמו על גבי משטח לקראת הבקר. • וְהַחֲיוּ הָעֲנִיָּה, יְחִידָה, תַמָּה וּנְקִיָּה – כל אלה תאריה של הנשמה, והפניה לאדם לשמור על חיותה של נשמתו. • וַאֲשֶר נַפְשוֹ לֹא חִיָה אֵיך יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר – מי שלא דאג לנשמתו לא יגיע לבוקרה, לגאולתה. השיבוץ מתהלים כב, ל. • נֹעַם ה' לַחֲזוֹת נִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹאת בִּשְמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת – ציפיה ותקוה לזכות להתקרב אל ה' ולחיים של שמחה ולא של עצב. • בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר – שיבוץ מתהלים ה, ד: ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת אלג'יריה - אורן
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
