|
ידידי רועי / ר' ישראל נג'ארה יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי מִמִּרְמַס אַנְשֵׁי לָצוֹן הַגִּידָה לִי אַתָּה עַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן שׁוּב לֶאֱסֹף נִדָּחֶיךָ כִּי הֵם זֶרַע אֲהוּבֶיךָ רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְגַם אֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן רְעֵנִי בִּנְאוֹת דְּשָׁאִים תֵּן מִרְעִי עַל כָּל שְׁפָאִים בִּזְרוֹעֲךְ קַבֵּץ טְלָאִים וּסְחַב צְעִירֵי הַצֹּאן אֱמֹר נָא פּוֹדִי מַצִּילִי עַד אָן עֲוִילִי מַנְהִילִי יִרְעֵנִי רוֹעֶה אֱוִילִי וַיְהִי הֶבֶל רוֹעֵה צֹאן לְעִירִי יַד הוֹרַי בָּנוּ הֲבִיאֵנוּ וּמְשׁוֹל בָּנוּ נֹאמַר לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי שָׁם אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן חוֹן עַל עֲנִיִּים מְרוּדִים צָבְאוּ עֲלֵיהֶם גְּדוּדִים הַבֵּט וּרְאֵה הָעַתּוּדִים כָּל הָעוֹלִים עַל הַצֹּאן זְכֹר כִּי אַתְּ לָמוֹ נֶצַח וְזָר יְדוּשֵׁם כְּקֶצַח לָמָּה זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעֱשַׁן אַפְּךָ בַצֹּאן קַבֵּץ אֲלָפִים וְצֹאנֶה וְחַלְּצֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וּמְהֵרָה עַל יַד מוֹנֶה עוֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן בְּנֵה מִקְדָּשׁ וַאֲרִיאֵל וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל יֹאמַר בָּא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן |
| פיוט במסורת בבל וצפון אפריקה, מאת ר' ישראל נג'ארה (צפת, המאה ה-16), מחשובי המשוררים של המאות האחרונות. המשורר פותח את שירו בפניה לקב"ה בלשון קרבה: ידידי, רועי, ומבקש ממנו לזכור את צאנו - עם ישראל. לאורך כל השירים חוזרות הטיות וצורות שונות של המלה 'רועה', נוסף למילה 'צאן' החותמת כל בית בשיר, שם משבץ המשורר פסוקים שונים מן המקרא המסתיימים במילה 'צאן'. כך נשזרת לה אמירתו של המשורר בין מילות השיר - עם ישראל הוא כצאן ללא רועה המייחל ונכסף לגאולת דודו, רועה ישראל. |
| • יְדִידִי – כינוי לקב"ה, פניה של קרבה וחיבה. • רוֹעִי – כינוי לקב"ה, המדומה במקרא ובמדרש לרועה, כאשר עם ישראל הוא הצאן. ראו למשל תהלים כג, א: ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. • מְקִימִי מִמִּרְמַס אַנְשֵׁי לָצוֹן – הקב"ה, שמקים ומרומם את עם ישראל הרמוס ע"י אויביו. • עַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן – על פי דברי אליאב לדוד אחיו כשדוד בא למלחמת ישראל עם גולית ולכאורה נטש את הצאן אותו רעה: ...לָמָה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן (שמואל א יז, כח). כאן פונה המשורר לקב"ה בתעוזה השמורה ליחסי קרבה ומתריס כנגדו, מתוך כאב – ביד מי הפקדת את עם ישראל, מי שומר על צאנך? • שׁוּב לֶאֱסֹף נִדָּחֶיךָ – מהר לאסוף את עם ישראל הפזור בכל קצוות עולם. ישראל מכונה פעמים רבות במקרא בכינוי 'נידח', כשהכוונה היא להיותו מגורש, אובד, גולה בקצה העולם. במקביל קיימות במקרא הבטחות רבות של הקב"ה על כך שלעת גאולה יאסוף ויקבץ את הנדחים מכל מקום שיהיו בו. • זֶרַע אֲהוּבֶיךָ – הם אהוביך, צאצאי האבות האהובים. • וּרְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ – עם ישראל. זהו דימוי חריג שכן בדרך כלל מכונה כנסת ישראל כאחות, אולם המשורר רצה לשבץ פה פסוק במלואו כפי שעשה בל חתימת בית. השיבוץ מדברי יעקב ליוסף, כאשר שלח אותו לראות את שלום אחיו, שליחות שממנה נתגלגלה מכירת יוסף ושנים שבהן התאבל עליו אביו: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר... (בראשית לז, יד). • רְעֵנִי בִּנְאוֹת דְּשָׁאִים – עם ישראל מבקש מאלוהיו שירעה אותו במקום של דשא רענן, על פי תהלים כג, א–ב: ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. • תֵּן מִרְעִי עַל כָּל שְׁפָאִים – גם ההרים ישמשו לי מקום למרעה, כתיאורו של ישעיהו הנביא את הגאולה העתידה (מט, ט): לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם. • בִּזְרוֹעֲךְ קַבֵּץ טְלָאִים – כשם שהרועה דואג לטלאים הרכים ונושא אותם על זרועו, כך מבקש המשורר מהאל שינהג עם עמו, כפי שמתאר ישעיהו (מ, יא) את הגאולה העתידה: כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל. • וּסְחַב צְעִירֵי הַצֹּאן – תקבולת לצלעית הקודמת – פניה לקב"ה שישא וידאג לצעירים ולרכים בעם ישראל. הצירוף 'צעירי הצאן' לקוח מירמיהו (מט, כ; נ, מה). • עַד אָן עֲוִילִי מַנְהִילִי – עד מתי ישלטו בנו וינהלו את מעשינו אויבינו, אנשי רשע ועוולה. הכינוי 'עוילי' על פי איוב טז, יא: יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי. • רוֹעֶה אֱוִילִי – מנהיג שוטה, הלשון מזכריה יא, טו: קַח לְךָ כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי. • וַיְהִי הֶבֶל רוֹעֵה צֹאן – השיבוץ ממשיך את רוחו של הבית כולו - אין לעם ישראל את הרועה האמיתי שלו, וכל "רועיו" הם לו לרעה וכמו הבל. זוהי משמעות שונה מהמקור (בראשית ד, ב) המתאר את לידת הבל ומעשיו: וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן. • לְעִירִי יַד הוֹרַי בָּנוּ – לירושלים ולבית המקדש. • נֹאמַר לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ – ואז, כשתחזיר אותנו לארצנו, נאמר בגלוי שברצוננו לגור בארץ ישראל. • לָגוּר בָּאָרֶץ... אֵין מִרְעֶה – הבית הזה כולו על פי דברי בני יעקב לפרעה עם רדתם מצרימה (בראשית מז, ד): וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ... כאן בהיפוך משמעות – עם ישראל רוצים לגור בארץ ישראל מפאת השממה הרוחנית והמצוקות בגלות. • חוֹן עַל עֲנִיִּים מְרוּדִים – 'מרודים' בכפל משמעות: הן נודדים והן מדוכאים - בקשה מהקב"ה שירחם על עם ישראל הנודד בין העמים ומדוכא על ידם, הצירוף 'עניים מרודים' מישעיהו (נח, ז): וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. • וּרְאֵה הָעַתּוּדִים הָעוֹלִים עַל הַצֹּאן – ראה את הגויים הרודים בעם ישראל. עתודים הם הזכרים של העזים והכבשים ומוזכרים במקרא כסמל למנהיגות ותקיפות. השיבוץ מתוך חלום יעקב (בראשית לא, יב): וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן... • זְכֹר כִּי אַתְּ לָמוֹ נֶצַח – זכור כי אתה ה' נצחם של עם ישראל. • וְזָר יְדוּשֵׁם כְּקֶצַח – קצח הוא צמח תבלין (כמון) רך שלא דשים אותו כמו שדשים תבואה כי גרגריו עלולים להתרסק – המשורר מדמה את עם ישראל לקצח, צמח עדין, שאויביו שוחקים ו"מרסקים" אותו. מיוסד על ישעיהו (כח, כז): כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט. • לָמָּה זָנַחְתָּ לָנֶצַח, יֶעֱשַׁן אַפְּךָ – זעקת יאוש של עם ישראל שנדמה לו כי הקב"ה (המוזכר כנצח ישראל בטור הקודם), זנח אותו לנצח, והוא מצוי בכעס עם עמו. על פי תהלים עד א: לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַּׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ. • קַבֵּץ אֲלָפִים וְצֹאנֶה – בקר וצאן, וכאן הכוונה תקבץ גדולים וקטנים, על פי תהלים ח, ח: צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי. • עַל יַד מוֹנֶה עוֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן – לעם ישראל יהיה מנהיג, רועה (מונה), ואולי הכוונה למלך המשיח, על פי ירמיהו לג, יג: עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה אָמַר ה'. • וַאֲרִיאֵל – כינוי לירושלים. • וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל – שלח לעם ישראל את מבשר הגאולה. • לֵאמֹר וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל – המבשר יבשר את הגאולה. שיבוץ מישעיהו נט, כ: וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה'. • רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן – בזמן הגאולה, רחל המבכה על בניה, צאנה, תלווה אותם חזרה לארצם. השיבוץ מבראשית כט, ט: וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא. |
| כותר |
ידידי רועי / אלג'יריה / דניאל אשכנזי |
|---|---|
| לחן ממסורת |
ידידי רועי / אלג'יריה |
| מאפייני הקלטה |
מקהילות שרות |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
לצפייה בתמונה בגודל מלא
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
