כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
אנשי אמונה / בבל / סבא / מתפללי בית כנסת מרכז יהודי בבל
ספרדים מסורות המזרח - בבל
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
ירעד לבי
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
בביצוע
- היונה , יהודה עובדיה-פתיה מסורת:
- ספרדים מסורות המזרח - בבל סולם:
- מקאם: נאווה מעגל השנה:
- לכל עת מאפייני הקלטה:
- מסחרי
נגן שירים ברצף
כל המסורות
ספרדים מסורות המזרח - בבל
עכשווי - ישראל
כל המסורות
ספרדים מסורות המזרח - בבל
עכשווי - ישראל
-
1.
ספרדים מסורות המזרח - בבל דוד מנחם, יהודה עובדיה-פתיה
-
2.
ספרדים מסורות המזרח - בבל היונה , יהודה עובדיה-פתיה
-
3.
עכשווי - ישראל חיים פרחי
נגן שירים ברצף
|
ירעד לבי / ר' ישראל נג'ארה יִרְעַד לִבִּי עֵת שִׁיר אֶהֱגֶה, יִדְפֹּק שֵׁן בְּשֵׁן, יה יה יה יה יה ין יִבְעַר, בְּקִרְבּוֹ גַּחֶלֶת, יִדְמֶה אוּד עָשֵׁן. שָׂם נֶגְדּוֹ גְּדֻלַּת קוֹנוֹ יְשׁוּעוֹת חֹסֶן, וְשִׁפְלוּתוֹ, אֲשֶׁר נִמְשַׁל עָפָר וָדֶשֶן. יה יה יה יה יה ין רֻבֵּי רְבָבוֹת צְבָאָיו רָזֶה וְדָשֵׁן, אֵין גַּם אֶחָד יַעֲצֹר הוֹדוֹת אֵל עֵר לֹא יָשֵׁן. אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, מֵאֶרֶץ גֹּשֶׁן, יה יה יה יה יה ין הוּא יַשְׂבִּיעַ מַהֵר נַפְשִׁי חֵלֶב וָדֶשֶׁן. בֶּן אֲדָמָה, הֶבֶל נִיבוֹ גַּבּוֹ גַּב חֹמֶר, יה יה יה יה יה ין אֵיךְ לִפְנֵי שׁוֹכֵן שְׁחָקִים יַעֲרוֹךְ אֹמֶר?! מַלְאָכִים וְגַם אוֹפַנִּים, אֵין הַלֵּל גּוֹמֵר, וְאֵיךְ אֲנִי פַרְעוֹש קָטָן אָשִׁיר וַאֲזַמֵּר?! יה יה יה יה יה ין שַׂמְתִּי זֹאת לְנֶגֶד לִבִּי, שַׂעֲרִי תְּסַמֵּר, אֲבָל נִשְׁעַנְתִּי עַל הוֹד אֵל, וּבוֹ אֶתְאַמֵּר. הוּא יָשִׂים בְּפִי מַעֲנֶה לֶאֱסֹף בְּאוֹמֶר יה יה יה יה יה ין (דִבְרֵי תִּשְׁבָּחוֹת מִשְׂגַּבִּי יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵר) X2 . יה יה יה יה יה ין |
| פיוט מרפרטואר שירת השבחות של יהודי בבל. בקובץ השבחות העתיק אנו מוצאים אותו בשבחות ליום רביעי, אולם בימינו הוא מושר בעיקר בשבתות, כשיר שבח לאל. השיר נכתב ע"י ר' ישראל נג'ארה, בן המאה ה-16, גדול המשוררים העבריים במאות האחרונות, ששימש כרבה של עזה והיה מצאצאי מגורשי ספרד. על שיר זה מסופר שהוא נכתב בעקבות דברי האר"י הקדוש לר' ישראל נג'ארה כי בעת כתיבת שיריו, יורדים המלאכים לשמוע אותו. ובעקבות כך כתב ר"י נג'ארה את שירו זה, המתאר את רחשי לבו וחרדת הקדש שהוא חש בעת כתיבת שיריו. |
| • יִרְעַד לִבִּי עֵת שִׁיר אֶהֱגֶה – לבו של המשורר כמו רועד מפחד כאשר הוא מחבר את שירו. • יִדְפֹּק שֵׁן בְּשֵׁן – רגשת הלב וחרדתו בעת כתיבת השיר מתוארים באמצעות נקישת השיניים. • יִבְעַר בְּקִרְבּוֹ גַּחֶלֶת – השיר בוער בקרבו כאש והוא מבקש להוציאו על הכתב. • יִדְמֶה אוּד עָשֵׁן – אולם המשורר עצמו נדמה לאוד עשן, כמו גחלת שכבתה, מול הקב"ה וגדולתו. • שָׂם נֶגְדּוֹ – החרדה נובעת מכך שהמשורר משער ומשווה לעיניו את גדולת ה'. • קוֹנוֹ – הקב"ה. • יְשׁוּעוֹת חֹסֶן – הקב"ה, שכוחו להושיע. על פי הפסוק מישעיהו לג, ו: "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ד' הִיא אוֹצָרוֹ". • וְשִׁפְלוּתוֹ – ושפלותו של האדם המשורר. • עָפָר וָדֶשֶׁן – האדם משול בשפלותו לעפר ולאפר. • רֻבֵּי רְבָבוֹת צְבָאָיו – מלאכיו ומשרתיו הרבים של הקב"ה. • דָשֵׁן – שמן. • אֵין גַּם אֶחָד יַעֲצֹר הוֹדוֹת – אף אחד ממלאכיו ומשרתיו של הקב"ה לא יצליח לבטא במלים את שהוא חש ואת דברי ההלל והתשבחה. אפשר לפרש יַעֲצֹר גם במשמעות של – לא יפסיק להלל ולשבח לאל. • אֵל עֵר לֹא יָשֵׁן – הקב"ה, המתואר כך ע"פ הכתוב בתהלים קכא, ד: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל". • מֵאֶרֶץ גֹּשֶׁן – האזור שבו ישבו ישראל ובניו במצרים. • יַשְׂבִּיעַ... חֵלֶב וָדֶשֶׁן – הקב"ה משביע את נפש האדם כמו מזון משובח המשביע את הגוף. הדברים ע"פ מזמור סג בתהלים, שם מתאר דוד המלך את כיסופיו לקרבת אלקים ומתאר את שהוא חש כאשר הוא מתפלל ומשבח לאל. הכיסופים אל הקב"ה מתוארים כתחושת צמאון עז והקרבה לאל מתוארת כאילו נפשו שבעה מאכלים דשנים וערבים: כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי (סג, ו). • בֶּן אֲדָמָה – בן האדם שנוצר מן האדמה. • הֶבֶל נִיבוֹ – הדיבור הוא הבל היוצא מפיו של האדם. כיוון שהאדם הוא בן אדמה והוא ארעי וזמני הרי שלשונו, דיבורו, הם דברי הבל וריק שאין בהם ממש ואינם נצחיים, היום הם כאן ומחר לא, כמו הרוח. • גַּבּוֹ גַּב חֹמֶר – האדם הוא גשמי ועשוי מחומר, מהאדמה. • אֵיךְ לִפְנֵי שׁוֹכֵן שְׁחָקִים – איך לפני הקב"ה, הדר בשמים. • יַעֲרֹךְ אֹמֶר – יאמר האדם והמשורר את דיבורו ומאמרו. • אוֹפַנִּים – מלאכים. • אֵין הַלֵּל גּוֹמֵר – מכל הפמליא של מעלה אין אף אחד שיש לו היכולת לגמור את ההלל שראוי לשבח בו את ד'. • פַרְעוֹשׁ קָטָן – המשורר מדמה את עצמו לפרעוש - ברייה פחותה. כמו דוד המלך שהשווה את עצמו לתולעת (תהלים כב, ז): "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ...". • שַׂמְתִּי זֹאת לְנֶגֶד לִבִּי – כשהעליתי על לבי את החוצפה וההעזה שבפתיחת פי לומר ולכתוב שירה ותשבחה לקב"ה. • שַׂעֲרִי תְּסַמֵּר – אבהל ואפחד עד ששערי יזדקר. • אֲבָל נִשְׁעַנְתִּי עַל הוֹד אֵל – אולם אני נשען על חסדו והודו של הקב"ה. • וּבוֹ אֶתְאַמֵּר – ורק כך אני מתנשא ומטפס כביכול כלפי מעלה ומתקרב אל הקב"ה. יש פה משחק מלים, מצד אחד אתאמר מלשון מתנשא ומתרומם (אמיר=צמרת העץ) ומצד שני במשמעות של אמירה - כתיבת השיר. • הוּא יָשִׂים בְּפִי מַעֲנֶה – הקב"ה הוא השם את הדיבור בפי, כדברי הקב"ה אל משה רבנו: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ד' (שמות ד, יא). • לֶאֱסֹף בְּאוֹמֶר – לאסוף ולקבץ את הדברים ולכתבם. • דִּבְרֵי תִּשְׁבָּחוֹת מִשְׂגַּבִּי – את דברי השבח לקב"ה, המכונה משגבי – מלשון משגב, מבצר. • יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵר – הקב"ה, השומר ומגן על עמו ישראל (וגם על המשורר עצמו, ששמו ישראל). |
| כותר |
ירעד לבי / בבל / נאווה / יהודה עובדיה פתיה ואנסמבל היונה |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים מסורות המזרח - בבל |
| לחן ממסורת |
ירעד לבי / בבל / נאווה |
| מאפייני הקלטה |
מסחרי |
| סולם |
מקאם: נאווה |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• יִרְעַד לִבִּי עֵת שִׁיר אֶהֱגֶה – לבו של המשורר כמו רועד מפחד כאשר הוא מחבר את שירו. • יִדְפֹּק שֵׁן בְּשֵׁן – רגשת הלב וחרדתו בעת כתיבת השיר מתוארים באמצעות נקישת השיניים. • יִבְעַר בְּקִרְבּוֹ גַּחֶלֶת – השיר בוער בקרבו כאש והוא מבקש להוציאו על הכתב. • יִדְמֶה אוּד עָשֵׁן – אולם המשורר עצמו נדמה לאוד עשן, כמו גחלת שכבתה, מול הקב"ה וגדולתו. • שָׂם נֶגְדּוֹ – החרדה נובעת מכך שהמשורר משער ומשווה לעיניו את גדולת ה'. • קוֹנוֹ – הקב"ה. • יְשׁוּעוֹת חֹסֶן – הקב"ה, שכוחו להושיע. על פי הפסוק מישעיהו לג, ו: "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ד' הִיא אוֹצָרוֹ". • וְשִׁפְלוּתוֹ – ושפלותו של האדם המשורר. • עָפָר וָדֶשֶׁן – האדם משול בשפלותו לעפר ולאפר. • רֻבֵּי רְבָבוֹת צְבָאָיו – מלאכיו ומשרתיו הרבים של הקב"ה. • דָשֵׁן – שמן. • אֵין גַּם אֶחָד יַעֲצֹר הוֹדוֹת – אף אחד ממלאכיו ומשרתיו של הקב"ה לא יצליח לבטא במלים את שהוא חש ואת דברי ההלל והתשבחה. אפשר לפרש יַעֲצֹר גם במשמעות של – לא יפסיק להלל ולשבח לאל. • אֵל עֵר לֹא יָשֵׁן – הקב"ה, המתואר כך ע"פ הכתוב בתהלים קכא, ד: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל". • מֵאֶרֶץ גֹּשֶׁן – האזור שבו ישבו ישראל ובניו במצרים. • יַשְׂבִּיעַ... חֵלֶב וָדֶשֶׁן – הקב"ה משביע את נפש האדם כמו מזון משובח המשביע את הגוף. הדברים ע"פ מזמור סג בתהלים, שם מתאר דוד המלך את כיסופיו לקרבת אלקים ומתאר את שהוא חש כאשר הוא מתפלל ומשבח לאל. הכיסופים אל הקב"ה מתוארים כתחושת צמאון עז והקרבה לאל מתוארת כאילו נפשו שבעה מאכלים דשנים וערבים: כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי (סג, ו). • בֶּן אֲדָמָה – בן האדם שנוצר מן האדמה. • הֶבֶל נִיבוֹ – הדיבור הוא הבל היוצא מפיו של האדם. כיוון שהאדם הוא בן אדמה והוא ארעי וזמני הרי שלשונו, דיבורו, הם דברי הבל וריק שאין בהם ממש ואינם נצחיים, היום הם כאן ומחר לא, כמו הרוח. • גַּבּוֹ גַּב חֹמֶר – האדם הוא גשמי ועשוי מחומר, מהאדמה. • אֵיךְ לִפְנֵי שׁוֹכֵן שְׁחָקִים – איך לפני הקב"ה, הדר בשמים. • יַעֲרֹךְ אֹמֶר – יאמר האדם והמשורר את דיבורו ומאמרו. • אוֹפַנִּים – מלאכים. • אֵין הַלֵּל גּוֹמֵר – מכל הפמליא של מעלה אין אף אחד שיש לו היכולת לגמור את ההלל שראוי לשבח בו את ד'. • פַרְעוֹשׁ קָטָן – המשורר מדמה את עצמו לפרעוש - ברייה פחותה. כמו דוד המלך שהשווה את עצמו לתולעת (תהלים כב, ז): "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ...". • שַׂמְתִּי זֹאת לְנֶגֶד לִבִּי – כשהעליתי על לבי את החוצפה וההעזה שבפתיחת פי לומר ולכתוב שירה ותשבחה לקב"ה. • שַׂעֲרִי תְּסַמֵּר – אבהל ואפחד עד ששערי יזדקר. • אֲבָל נִשְׁעַנְתִּי עַל הוֹד אֵל – אולם אני נשען על חסדו והודו של הקב"ה. • וּבוֹ אֶתְאַמֵּר – ורק כך אני מתנשא ומטפס כביכול כלפי מעלה ומתקרב אל הקב"ה. יש פה משחק מלים, מצד אחד אתאמר מלשון מתנשא ומתרומם (אמיר=צמרת העץ) ומצד שני במשמעות של אמירה - כתיבת השיר. • הוּא יָשִׂים בְּפִי מַעֲנֶה – הקב"ה הוא השם את הדיבור בפי, כדברי הקב"ה אל משה רבנו: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ד' (שמות ד, יא). • לֶאֱסֹף בְּאוֹמֶר – לאסוף ולקבץ את הדברים ולכתבם. • דִּבְרֵי תִּשְׁבָּחוֹת מִשְׂגַּבִּי – את דברי השבח לקב"ה, המכונה משגבי – מלשון משגב, מבצר. • יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵר – הקב"ה, השומר ומגן על עמו ישראל (וגם על המשורר עצמו, ששמו ישראל).
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים מסורות המזרח - בבל
עוד מוזיקה בסולם מקאם: נאווה
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
