אחות קטנה

• אָחוֹת קְטַנָּה - כנסת ישראל, עפ"י שיר השירים ח, ח: אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה.
• אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ - בקשה מהקב"ה לגאול את עמו ולרפא את כאביו. השיבוץ מתוך תפילת משה על מרים אחותו: וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְיָ לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב, יג).
• תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ - בקשה מהאל שיחד עם השנה המסתיימת, יכלו גם הצרות והפגעים, עפ"י מסכת מגילה לא, ע"ב.
• תִּקְרָאֶה - תקרא ותתפלל.
• זָרִים - אומות העולם.
• אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ - שולטים בארץ ישראל ואוכלים את תנובתה.
• צֹאנְךָ - כינוי לעם ישראל.
• אֲרָיוֹת - כינוי לאויבים.
• זָרוּ - פיזרו לארבע רוחות.
• וּשְׁפֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאוֹמְרִים עָרוּ - את כעסך הַפְנֵה אל הגויים, המבקשים לערער ולהרוס את ישראל, עפ"י תהלים קלז, ז: זְכר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּה.
• וְכַנַּת יְמִינְךָ - עם ישראל. ייתכן שמדובר בכנה מלשון "לכונן" ולייסד, וכך פירשו רבים. ייתכן שיש כאן משל לגפן שנטע ה'. כנה היא מלה יחידאית במקרא והכוונה בה היא כנראה לשתיל רך, על פי תהלים פ, טו-טז: "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ."
• פָּרְצוּ וְאָרוּ - האויבים פרצו את גדרות הכרם - הלא היא כנסת ישראל - וקטפו ותלשו את פריה.
• לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ - האויבים החריבו הכל, לא השאירו אפילו עוללות, שהם האשכולות הקטנים שהבוצרים לא קוטפים ומותירים אותם. הדימוי על פי עובדיה א, ה: אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ הֲלוֹא יַשְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת.
• הָקֵם מִשִּׁפְלוּת לְרֹאשֹ מַמְלֶכֶת - הקם ורומם את כנסת ישראל ממעמדה השפל והפוך אותה להיות ראש הממלכות.
• כִּי בְּבוֹר גָּלוּת נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת - הגלות מדומה לבור, ונפשה של כנסת ישראל כמו נמסה מצער ומכאוב.
• וּכְרֻם זֻלּוּת לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת - שופכת את לבה ומבקשת להתרומם ממעמדה השפל, המזולזל. כְרֻם במשמעות של: כמו רוּם (הכ"ף היא כ"ף השימוש). הביטוי לקוח מתהלים יב, ט: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם.
• מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר - מתי תגאל את כנסת ישראל מגלותה.
• וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר - תשחרר את כנסת ישראל מעוּלם של האויבים השולטים בה.
• וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר - תעשה נסים ונפלאות כשתצא להילחם באויבים, עפ"י ישעיהו מב, יג: יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה.
• לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלוֹתֶיהָ - לכלות ולהשמיד את האויבים המבקשים לכלות את עם ישראל.
• חֵילָהּ קָבְעוּ - גזלו ושדדו את רכושה, במקרא מפורשת המלה קביעה בהקשר מסוים כגזילה, (ראו תנחומא, תרומה ט, מדרש תהלים נז, ב).
• וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ - שבעו מהדברים הטובים שגזלו מישראל.
• וְלִבָּהּ קָרְעוּ - פגעו אף בנפש.
• לֹא מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ - ישראל המשיכו לנוע סביב ה' כבמעגל.
• זְמִירָהּ שָׁבַת - שיריה וזמירותיה פסקו מפאת צער הגלות.
• וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר - בכל זאת אהבת כנסת ישראל לקב"ה מתעצמת.
• לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ - והיא מבקשת את קרבתו של הדוד, הקב"ה.
• וְתַעֲבִיר מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָסִיר - והיא מתעלמת מכאבה וצערה.
• לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ - ומבקשת וזוכרת את אהבתה הראשונה לקב"ה, על פי ירמיהו ב, ב: כּה אָמַר יְיָ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
• נְחֵהָ בְּנַחַת - תנחה אותה בשלוה, כרועה הנוהג את הצאן.
• לִנְוֵה רִבְצָהּ - למקום מרבצה, היא ארץ ישראל.
• רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ - זמן רב מדי נעזבה כנסת ישראל ע"י דודה, הקב"ה, שבו היא חפצה.
• וְהִיא כְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ - הניצנים החלו לפרוח ולהיראות, כנסת ישראל החלה להתעורר לקראת דודה.
• לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ - אולם הניצנים לא הבשילו לכדי אשכולות, שכן כנסת ישראל עדיין לא נגאלה.
• חִזְקוּ וְגִילוּ - פניה לעם ישראל שיתעודד.
• כִּי שֹׁד גָּמַר - הגלות נסתיימה.
• לְצוּר הוֹחִילוּ - חכו וצפו לגאולתו של האל, המדומה לצור, סלע חזק.
• סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ - קריאה לסלול את הדרך העולה לארץ ישראל, לכבוד עם ישראל השב מהגלות, על פי ישעיהו סב, י: עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים.