ידיד נפש

• יְדִיד נֶפֶשׁ - כינוי ופנייה לאל. הביטוי 'ידיד נפש' נשען על הפסוק בירמיהו (יב,ז) 'עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף איְבֶיהָ'. ברקע הביטוי מצוי המדרש המופיע בתלמוד הבבלי (מנחות נ"ג ע"א-ע"ב), המתאר את היחסים המיוחדים שבין ישראל והקב"ה הבאים לידי ביטוי בבניין בית המקדש: "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבוא ידיד - זה שלמה המלך (שמואל ב י"ב), בן ידיד - זה אברהם (ירמיהו יא), ויבנה ידיד - זה בית המקדש (תהלים פד,( לידיד - זה הקב"ה, (ישעיהו ה), בחלקו של ידיד - זה בנימין (דברים לג), ויתכפרו בו ידידים - אלו ישראל, (ירמיהו יב).
• אָב הָרַחֲמָן - כינוי לאל המתייחס אליו כאל אב רחום. מטבע לשון המצוי בתפילות רבות.
• עַבְדָּךְ - המשורר, המייצג כאן גם את עם ישראל.
• מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ - משוך וקרב אותי אליך כך שאעשה את רצונך. על פי שיר השירים א, ד: מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ.
• יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל - כאשר ימשוך ה' אליו את המשורר, אז הוא ירוץ אל ה' כמו אייל. ברקע מהדהד הפסוק מתהלים (מב, ב): כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים.
• כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם - קרבת ה' טובה מכל מאכל מתוק. על פי דברי השבח לתורה בתהלים (יט, ט): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנפֶת צוּפִים.
• הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם - זיו העולם מתואר בספר הזוהר בהקשר של מעמד מתן תורה (זוהר שמות, פרשת בשלח, דף נז ע"ב): "בשעתא דקודשא בריך הוא יהב אורייתא לישראל נפק נהורא מההוא נעם ואתעטר ביה קודשא בריך הוא ומההוא נעם אבהיקו זיוון דכלהו עלמין" [=בשעה שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לישראל, יצא אור מאותו נועם, והתעטר בו הקדוש ברוך הוא, ומאותו נועם יצא הזיו לכל העולם].
• נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ - על פי דברי הרעיה בשיר השירים (ה, ב): סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁות רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חולַת אַהֲבָה אָנִי.
• אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ - כך התפלל משה לרפואת מרים אחותו (במדבר יב, יג).
• בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ - זה יהיה המרפא לנפשו חולת האהבה של המשורר. ייתכן שהמשורר, שהיה מקובל, מייחל כאן לסוג של התגלות של ה' אליו.
• אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם - ואז תהיה נפשו של המשורר מסורה לה' ומשועבדת לו לעולם. בשורה זו חלו שיבושים במהלך הדורות והגרסה הנפוצה היא: וְהָיְתָה לָה שִׁמְחַת עוֹלָם.
• וָתִיק - כינוי לקב"ה, שהוא קדמון לכל.
• יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ - יתעוררו רחמיך ותרחם עלינו.
• וְחוּסָה נָא עַל בֶּן אוֹהֲבָךְ - רחם וחמול על עם ישראל, המכונה בנו של אוהבך, שהוא אברהם אבינו.
• כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ - המשורר משתוקק לחזות בגאולה, שאז תתגלה תפארתו של הקב"ה ועם ישראל, כלשון הבקשה הנאמרת בתפילת 'עלינו לשבח': עַל כֵּן נְקַוֶּה לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ... הצירוף ' נִכְסֹף נִכְסַף' מבוסס על דברי לבן ליעקב (בראשית לא, ל): וְעַתָּה הָלךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ.
• אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם - בקשה מהקב"ה למהר ולמלא את בקשתו של המשורר לגאולה. בשורה זו חלו שיבושים במהלך הדורות ויש לה גרסאות שונות.
• הִגָּלֶה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ - כאן הבקשה להתגלות היא ברורה ומפורשת, התגלות שתביא את הגאולה. לצירוף 'סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ', מלבד זה שהוא לקוח מתפילת ערבית של שבת (ופרוש עלינו סוכת שלומך), נודעת כאן חשיבות מיוחדת. המשורר, ר' אלעזר אזכרי, ייסד בצפת חבורה שקרא לה בשם 'סוכת שלום' שמטרתה היתה לקרב לבבות לעבודת ה' ולהחזיר בתשובה. מטרה נוספת שר' אלעזר שם לנגד עיניו היתה להרבות שלום בעם ישראל, כחלק חשוב בבניין ירושלים ובתהליך הגאולה.
• תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ - בשעה שתתגלה, כפי שמתאר יחזקאל הנביא (מג, ב) את התגלות ה' בירושלים בזמן הגאולה: וְהִנֵּה כְּבוד אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.
• נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ - בשעת הגאולה. שיבוץ משיר השירים (א, ד): מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה...נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ.
• מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד - פנייה לאל כאל אהוב ובקשה ממנו שימהר ויביא את הגאולה, כי הגיע כבר הזמן שהיא תגיע. על פי תהלים (כב, יד): כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד.
• וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם - החזר את עבודת בית המקדש כפי שהיה מקדם. נשען על נבואות של מלאכי (ג, ד): וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת; ושל עמוס (ט, יא): בַּיּום הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם.

הפירוש נשען על מאמריהם של פרופ' אפרים חזן ושל ד"ר בני גזונטהייט.