⁨⁨המזכיר⁩ - ⁨Ojczyzna⁩⁩

ראשון
שני
שלישי
רביעי
חמישי
שישי
שבת
⁨1⁩ ראשון, 1 מאי 1892
⁨1⁩ גיליון
⁨2⁩ שני, 2 מאי 1892
⁨3⁩ שלישי, 3 מאי 1892
⁨4⁩ רביעי, 4 מאי 1892
⁨5⁩ חמישי, 5 מאי 1892
⁨6⁩ שישי, 6 מאי 1892
⁨7⁩ שבת, 7 מאי 1892
⁨8⁩ ראשון, 8 מאי 1892
⁨9⁩ שני, 9 מאי 1892
⁨10⁩ שלישי, 10 מאי 1892
⁨11⁩ רביעי, 11 מאי 1892
⁨12⁩ חמישי, 12 מאי 1892
⁨13⁩ שישי, 13 מאי 1892
⁨14⁩ שבת, 14 מאי 1892
⁨15⁩ ראשון, 15 מאי 1892
⁨1⁩ גיליון
⁨16⁩ שני, 16 מאי 1892
⁨17⁩ שלישי, 17 מאי 1892
⁨18⁩ רביעי, 18 מאי 1892
⁨19⁩ חמישי, 19 מאי 1892
⁨20⁩ שישי, 20 מאי 1892
⁨21⁩ שבת, 21 מאי 1892
⁨22⁩ ראשון, 22 מאי 1892
⁨23⁩ שני, 23 מאי 1892
⁨24⁩ שלישי, 24 מאי 1892
⁨25⁩ רביעי, 25 מאי 1892
⁨26⁩ חמישי, 26 מאי 1892
⁨27⁩ שישי, 27 מאי 1892
⁨28⁩ שבת, 28 מאי 1892
⁨29⁩ ראשון, 29 מאי 1892
⁨30⁩ שני, 30 מאי 1892
⁨31⁩ שלישי, 31 מאי 1892
מחפש...

אודות העיתון

כותר: ⁨⁨המזכיר⁩ - ⁨Ojczyzna⁩⁩; המזכיר אהבה לארץ מולדתו
זמינוּת באתר: 19 מאי 1881 - 1 יוני 1892 (359 גיליונות; 1,951 עמודים)
שפה: ⁨פולנית⁩ / ⁨עברית⁩
אזור: ⁨מזרח אירופה⁩
מדינה: ⁨אוקראינה⁩
עיר: ⁨לביב⁩
אוסף: ⁨המדור לעיתונות יהודית בפולין⁩ / ⁨מדור העיתונות העברית במאה ה-19⁩
תדירות: ⁨שבועון⁩
תיאור:

בשנת 1867 קיבל הרוב הפולני בגליציה את הזכות לשלטון עצמי בפרובינציה. השפה הפולנית הפכה השפה הרשמית במערכות הממשלתיות ושפת ההוראה במוסדות החינוכיים. בתקופות קודמות הדגישו יהודי גליציה את זיקתם לשפה, לספרות ולתרבות הגרמנית, בייחוד מי שהגדירו עצמם אוסטרו-גרמנים מתקדמים וליברלים. ואולם משנות השבעים כבר הייתה בחברה היהודית שכבה מקורבת לשפה, לספרות ולתרבות הפולנית שביקשה להעמיק את שיתופי הפעולה בין היהודים לפולנים. ההוצאה לאור של "אוציזנה", כתב עת דו-לשוני, הייתה אחת הדרכים לקדם מטרה זו. וכך נכתב באחד הגיליונות הראשונים של כתב העת, בחלקו העברי "המזכיר":

להתקרב אל אחינו הנוצרים בחיי החברה ללמוד את לשונם לדבר את שפתם כאחד מהם. למען יחלו גם המה לאהוב אותנו באהבה נאמנה, לבל נצור עוד איש את אחיהו בעבור אמונתו, לבל נהיה עוד כגרים בארץ מולדתנו, [...] כל העמים ילכו בשם אלוהים ואנחנו נלך בשם אלוהינו ובשם אמונתנו אשר בעבורה נלחמו אבותינו מימי דור ודר. את אלוהינו נעבוד ואת ארץ מולדתינו את העם היושב בה נאהב לטוב לנו לכל הימים ("תעודת המזכיר", 16 ביוני 1881).

הסמליל (לוגו) שנבחר ל"אוציזנה" – נשר פולני שעל חזהו מתנוסס מגן דוד – נועד להציג באופן חזותי את אותה השתלבות שביקשו לקדם מייסדיו. לכתב העת טופחה תדמית של עיתון המעודד בחברה היהודית את מגמות התבוללות, אף שעורכיו הראשונים, יצחק ברנפלד ומשה יששכר לנדאו, השתייכו לחוג המשכילים העברי. "אוציזנה", שראה אור באופן רצוף משך יותר מעשר שנים, לא היה כתב העת היהודי הראשון בגליציה שבאמצעותו ביקשו לקדם שיתופי פעולה בין פולנים ליהודים: כמה שנים קודם לכן ניסו להוציא לאור את כתב העת "זגודה" (Zgoda), אולם ניסיון זה נכשל. בשנת 1882, לאחר ייסוד "אוציזנה", הקימו אלפרד נוסיג ואדולף ליליאן את אגודת אחים (Przymierze Barci). במאמר שהופיע ב"המזכיר" פורטו מטרות האגודה והוסבר כי הקמתה בעת הזאת נועדה לסמל את המעבר משלב הדיבורים לשלב המעשים ולהרחיב את שורות התומכים ברעיונות שניסו להפיץ באמצעות כתב העת: "אוהבים אמית[יי]ם דורשי שלומנו שיהיו נכונים לעזור טרם נסול לנו מסילה" ("אגודת אחים", 2 ביולי 1882).

שש שנים (1881–1887) יצא "אוציזנה" במתכונת דו-לשונית. שני חלקי העיתון, העברי והפולני, עסקו בתכנים שונים. במאמרים שפורסמו בחלק העברי נבחנו שיתופי פעולה אפשריים בין יהודים לפולנים וסוקרו הדרכים שבהן הוציאו לפועל שיתופי פעולה דומים בתקופות שלפני חלוקת פולין ובעת ניסיונות ההתקוממות הפולנית. נוסף על כך, הופיעו דיווחים על יזמות משותפות של יהודים ופולנים ועל מעורבות יהודית ביזמות פולניות, כמו איסוף כספים להקמת אנדרטה לזכרו של המשורר הפולני הלאומי אדם מיצקביץ'. משה יששכר לנדאו, העורך והמוציא לאור של העיתון, אף ביקש מקוראיו לציין תאריכים לאומיים פולניים, כמו ה-3 במאי (יום החוקה). בחלק הפולני פורסמו מאמרים שהודגשה בהם החשיבות בציון תאריכים פולניים, ושפורטו בהם שיתופי פעולה בין יהודים לפולנים, ולצדם מאמרים כלליים על הקהילות היהודיות בגליציה ועל הפעולות שאגודת אחים מבקשת לקדם בקרב החברה היהודית המקומית.

בשנים הראשונות התאפיין כתב העת במגמה של מתינות, ומערכת העיתון נמנעה מלהתקיף ולבקר גורמים פעילים בחברה היהודית. ואולם בהמשך הדרך חל שינוי במגמה זו, בעיקר בעקבות פעילויותיהן של אגודת מחזקי הדת, שייצגה את המגזר האורתודוקסי בחיים הציבוריים והפוליטיים, ואגודת מקרא קודש, שקידמה את רעיון הלאומיות היהודית בגליציה. בשנת 1886 התקבלה הצעתם של חברי אגודת אחים להפסיק את ההוצאה הדו-לשונית של העיתון ולהדפיסו אך ורק בשפה הפולנית. בשנות 1887–1892 הוסיף העיתון להתרחק מן המגמה המאוזנת שאפיינה אותו קודם, במתכונתו הדו-לשונית. המאמרים למיניהם וכן נעימת הדברים שנכתבו נתנו ביטוי לחוג החברתי שייצגה אגודת אחים ובייחוד לצעירים היהודים שביקשו להשתלב השתלבות מלאה בחברה הפולנית. אלה קיבלו עליהם לעזור לפולנים להשיג את תביעותיהם בגליציה וראו עצמם בני בית בתרבות הפולנית.

בשיא ההצלחה הגיעה תפוצתו של העיתון לכדי 500–700 עותקים. הפורמט העיצובי וחלוקת המדורים, שכללו פובליציסטיקה, סיפורים, שירים וכרוניקות העוסקות בידיעות מן העולם היהודי, לא השתנו מאז ראשיתו. מודעות ופרסומות התפרסמו אך ורק בדף האחורי, כמו בעיתונים יהודיים אחרים מאותה תקופה. בין המפרסמים היו גם גופים מסחריים לא-יהודיים, אולם כמות המודעות שאלה פרסמו הייתה מזערית, ולא נודעה לה השפעה כלכלית על העיתון.

בתחילה נמנו עם קוראי "אוציזנה" גם לא-יהודים, אולם מספרם של אלה הלך ופחת עם השנים. בראשית שנות התשעים כבר היה קשה להזין את החברה היהודית ברעיון ההשתלבות בחברה הפולנית. מאמרים שעסקו בפעילות התנועה העידו על השגיה המועטים, ורעיון הלאומיות היהודית החל לחלחל גם בקרב מי שנחשבו מקורבים לחברה הפולנית. בשנת 1886 פנה לתמוך ברעיון הלאומיות היהודית ולפעול למענו אלפרד נוסיג, ממייסדי אגודת אחים; תלמידי גימנסיות וסטודנטים באוניברסיטאות המקומיות שהיו מקוראי העיתון ומתומכי אגודת אחים עברו לתמוך בפעילות הלאומית היהודית של אגודת קודש ציון והחלו לקרוא את כתב העת הפולני "העתיד" (Przyszłość), שפורסם בידי הציונים בגליציה בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. מערכת "אוציזנה" וחברי אגודת אחים לא יכלו להתעלם עוד מעליית האנטישמיות ומן הגישה הלאומנית וההקצנה שהחלו מאפיינות את העיתונות הפולנית, בייחוד בהקשר של היהודים. בשנים האלה היה נראה כי מבחינה אידאולוגית, אגודת אחים ו"אוציזנה" הגיעו לידי מבוי סתום, ואף נכתב בעיתון כי "רעיונות כמו סובלנות ושוויון הם סיסמאות הנשארות על הנייר בלבד" ("עמדתנו", 1 בינואר 1892; התרגום שלי – א"ב). בתחילת שנת 1892 פרש מתפקידו עורך כתב העת הרמן פדלשטיין. קוראי העיתון הלכו והתמעטו, ולבסוף הוא נקלע למשבר כלכלי. ב-1 ביוני 1892 נדפס גיליונו האחרון, מבלי שדוּוח על כך לקוראיו, והוא חדל להופיע.

ד"ר אלה באואר

** כל גליון (עד 1886) הורכב מחלק מרכזי בפולנית ומוסף בעברית (תחת הכותרת "המזכיר אהבה לארץ מולדתו"). הפרדנו בין שני החלקים , כדי לאפשר חיפוש מילולי בטקסט בשתי השפות (החלק העברי מסודר כגליון נוסף, יום לאחר הגליון בפולנית)**

מקורות

• Feldman, W., Asymilatorzy, syjoniści i Polacy z powodu przełomu w stosunkach żydowskich w galicyi, Krakow 1893, pp. 9–16. • Jasnowski, J., “Failure of Integration of Galicia Jews According to Lvov’s Ojczyna (1881–1892)”,Scripta Judaica Cracoviensia, 13 (2015), pp. 55–65. • Kopff-Muszyńska, K., “Ob Deutsch oder Polonisch: Przyczynek do badań nad asymilacją Żydów we Lwowie w latach 1840–1892”, in A. K. Paluch (ed.), The Jews in Poland, I, Krakow 1992, pp. 187–203. • Manekin, R., “Die hebrä ische und jiddische presse in Galizien”, in H. Rumpler and P. Urbanitsch (eds.), Die Habscurger Monarchie 1848–1918, VIII/2: Politische Öffentlichkeit und Zivilgellschaft, Vienna 2006, pp. 2341–2365. • Manekin, R., “The Debate over Assimilation in Late 19th Century L’viv”, in R. I. Cohen, J. Frankel and S. Hoffman (eds.), Insiders and Outsiders: Dilemmas of East European Jewry, Oxford and Portland 2010, pp. 120–130. • Maślak-Maciejewska, A., “Działalność towarzystwa Agudas Achim i jego związki z synagogami postępowymi we Lwowie i Krakowie”, Kwartalnik Historii Żydów, 1 (2014), pp. 173–202. • Mendelsohn, E., “Jewish Assimilation in Lvov: The Case of Wilhelm Feldman”, Slavic Review, 28 (1969), pp. 577–590.

[ + הצג עוד ]

העיתון הועלה לאתר בעזרת: